עשו מהתורות תפילות ומהתפילות תורות

תסלחו לי על חוסר הסדר.

אני נאלץ לגלות את ליבי, מרוב צער וקושי.

העניין מטריד אותי מזה זמן רב, וכבר עלה בצורות שונות באשכולות שונים.

אנשים לפעמים מביעים דעה באופן נחרץ.

אנשים לפעמים חושבים דעה באופן נחרץ.

מה האופן הנחרץ אומר? האם הם באמת חושבים ככה? או שהם רק מנסים לשכנע (אחרים או את עצמם, או - לא אלאה אתכם בהמשך)

נמשיך.

אנשים חושבים. באופן אישי אני מרגיש שאני חושב הרבה, אם כי פעמים רבות ישאלוני מה חשבת? לא אדע לומר. מדוע? מצאתי בביאור הגר"א למשלי הסבר אפשרי (על הפסוק כי נעים כי תשמרם בבטנך"). לפעמים אדם יודע דבר על אמיתו ברמה של "תשמרם בבטנך" אבל הדברים אינם סדורים לו ואינו זוכה ל"יכונו יחדו על שפתיך".

פעמים רבות, גם בפורום וגם מחוצה לו, מישהו "תוקע" אותי עם שאלה. אני לא מרגיש תקוע, אני איתן בדעתי. אבל אני מרגיש היטב שהוא "תקע" אותי. כלומר הוא (שלא באשמתו, ואפילו מתוך כוונות טהורות ואף צדקניות ואף צדקניות ביותר, ובלי שום ציניות) הביא למצב שבו הדיון איננו יכול להתקדם. לפעמים אני מרגיש כי נחרצותו היא שעמדה לי (וגם לו) לרועץ. הטון, שהוא תוצאה של מחשבה או צורת מחשבה, סגנון המילים וחיבוריהם למשפט, מבנה המשפט והצגת הדברים, כל אלה יחד חוברים ל"תקיעה". תשאלו אותי למה אתה מתכוון? אנחנו רוצים להבין? גם אני רוצה להסביר אבל לא יודע. מה לעשות? כל שאני יכול הוא לעורר אתכם לחשוב בעצמכם, אולי תשימו לב, אפילו רק תרצו בלי לדעת מה לעשות -  זה פועל על טון הדיבור, שפת הגוף וכו'. לפעמים זה מונח בתת-מודע, ורק מחכה שתרצו להוציא את זה אל המודע, ואז העניין יזרום. (איך אני יודע את כל זה? מהשערות וגם מנסיון.)

אולי זה אפילו לא בדיבור של האדם הספיציפי, אלא בתרבות הכללית? אולי. כל הדברים האלו דורשים מעשה דקארט גדול, אישי וציבורי, רגעי, ומזמן לזמן, פרטי וכללי, וכו'.מעשה דקארט, וגם 'מעשה מיכה'. 'מעשה מיכה' הוא לחשוב על מה שאני כותב באשכול זה.

אמנם נכון שאין שמחה כהתרת הספיקות, אבל נחרצות איננה 'מתירה' כי אם 'מחזקת את קשרי הספק', בין אצל האדם השומע או אצל הדיון המשתמע ביניהם.

כאשר נאמרת דעה באשר להנהגה הראויה, הבעיה מקבלת משנה תוקף: מי?מתי? באיזה  הקשר? ואין סוף שאלות מעניין זה.

זוהי אחת הסיבות שהכריחו אותי לקבל את הגירסא כי יש אלוקים שנתן תורה מוחלטת השולטת שלטון מוחלט באמת מסוג מסויים. (אני מסייג ואומר מסוג מסויים, כיוון שברור שיש גבול לאמת האבסולוטית הזאת).

נשאלת השאלה (נשאלות השאלות), מה חלק האמת הזאת (לאו דווקא של התורה, אלא של כל הוראה שהיא) באמת הכללית?
כיצד מודדים זאת? כיצד בוחרים את קהל היעד המתאים? כיצד ניגשים אליו? כיצד דואגים לישר פינות? ועוד הרבה שאלות.

כמו שאתם מבינים, יש פה הרבה  שאלות ומעט תשובות. כל חכם (וגם מי שמסרב לקבל את התואר הזה) מוזמן לכתוב מהגיגיו חכמתו דעתו ובינתו, שאיפותיו דעותיו מחשבותיו ושאר דברים.

אני עייף מלהמשיך, גם אין לי זמן.

אודה לכם אם תגלו לי האם יש איזה מקום שבו 'לומדים' דברים אלו או מעין אלו?




הכותב בד'ם מ'קשה ע'בר הנהר.
ת'שבי י'תרץ ק'ושיות ו'בעיות, אבל, למה שמסכן הוא יעשה את העבודה לבד? בואו נעזור לו! ננסה לפחות. מפלגת תשבי.
אלוקים עוזר לעוזרים לעצמם.