| נשלח ב-26/9/2008 17:51 |
|
| |
כיף להגיד שזה ראיון נדיר, להוותו של העורך, אני זוכר שני ראיונות עם הרב ליכטנשטיין בחמש השנים האחרונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2008 19:50 |
|
| |
בראיון מובא שהגר"ח מתח ביקורת על מש"כ בהק' חובה"ל. דברי ביקורת מפורטים הובאו גם בחת"ס עה"ת פר' בחוקותי, במח"כ החסיד המובא בהק' חוה"ל וכו' עי"ש והן הן הדברים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2008 20:39 |
|
| |
בעבר צטטתי את דברי החת"ס וזל"ש [חת"ס עה"ת שהוצא רי"נ שטרן ר"פ בחוקותי]
והנה במ"כ החסיד ההוא לא זה הדרך הסלולה אשר חפץ ה' וכו' וקבעו בש"ס איבעא להו רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ לנ' אמה מהו. וכה"ג רוב שקלא וטריא שבש"ס כי ידעו חז"ל שידיעת דברים אלו זהו האושר האמתי וזה הוא המביא לאדם להבת לבו מיראת ה' כל היום ודבקותו בקל הגדול
יש לצייין שישנה אימרה בשם האדמו"ר מקוצק כנגד דברי החוה"ל. ומעניין להשוות בין הביקורות
אמת ואמונה תרסב
בס' חובות הלבבות בהקדמה, ששאל תלמיד אחד לפניו בהלכות גירושין, והאריך הרב להוכיחו על ששאל שאלה נכרית מהלכות גירושין מה שאינו נוגע לחובת הלב. ואמר רבנו זצ"ל זאת הייתה בימיהם שהיה נשמות גבוהות וגופים טהורים בלי ערבוב מהבל עולם הזה היה בידם להדביק בקדושתו יתברך בעומק המחשבה לחוד עד למעלה, אבל בדור הזה שהוא עקבים כנגדם שעל זה נקרא עקבא דמשיחא, וכל אדם נתערב בעולם הזה, וטח מראות עיניהם ומהשכל לבותם, בלתי אפשר להגיע גם להתעוררות הנפש, אם לא בעוסקו דוקא בהלכות גירושין וכדומה שמשמש בתורה הקדושה לאדם למצוא בה טעם.
תוקן על ידי אלייעזר ב- 27/09/2008 21:01:59
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2008 21:13 |
|
| |
על הרב קוק: "אני סבור שראיה היסטורית לא היתה הצד החזק שלו". האם היה רב אחר בתקופה ההיא, שחזה את תנועת התשובה ?
האם פסיקתו של הרב ליכטנשטיין אודות ציות לפקודה צבאית, מעידה על ראיה היסטורית ?
האם ידוע מהי פסיקתו של הרב ליכטנשטיין לגבי ציות לפקודה לפתוח באש על מתנחלים ? האם יש לו קוים אדומים ביחס לפגיעה ביהודים ?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2008 21:20 |
|
| |
באשכול שהפנה אליו אלייעזר ראיתי שתמה
שם איך עד החת"ס לא תמה איש על דברי חובה"ל המדוברים. ובכן אני הולך
רכיל וכו'.
מהרמד"ל
בספרו דרך חיים הנדפס בתוך שתי ידות (ונציה שע"ח) האריך לדבר בגנות הפילוסופיה,
ואסף מפי ספרים וסופרים על גודל המכשלה אשר יש לעוסקים בה ובסוף דבריו כתב:
הראיתיך
בעיניך להקת חכמי ישראל הקדושים דוחים ומרחיקים ואוסרים הפילוסופיא והנה בסודם תבא
נפשי בקהלם תחד כבודי כמוני כמוהם בסברא זו. אך בדבר אחד אני חולק על קצתם והוא כי
קצתם אשר מהם בעל ס' הישר אחרי שגלו נבלות הפילוסופיא לעיני מאהביה חזרו ומצאו לה
תקנה והיתר בתנאי שיהיה למודה עם חכם בקי וחסיד כאלו עם זה יהיה בטוח לב הלומדה
שינצל ממכשול ואני אומר שא"א לאדם ללמוד הפילוסופיא אם לא שיקבל עליו קודם
ההסתכן ויאמר בלבו הנני בא להתפלסף ויעבור עלי מה שיעבור משבוש הסברות והפסד
האמונות ואז יבא בה בכל אות נפשו אך מי שלא ירצה לקבל עליו ההסתכן ורוצה לשמור
אמונתו ושיהיה תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו אין לו תחבולה ותקנה שבה יוכל
להתפלסף כלל. כי תקנה זו שאמר שיהיה עם מלמד בקי וחסיד אינה כלום. כי אין אדם יכול
לדעת על מי יסמוך כמו שביארתי בדפוס הראשון'.
דפו"ר
של ספר דרך חיים נדפס בקושטא של"ג והינו יקר המציאות ביותר, ואין ממנו תצלום
במאגרים התורניים למינהם. (בעדכון הבא של אוצה"ח בעז"ה יהיה). מעיון במהדורה זה מתברר כי מהרמד"ל האריך שם ביותר
להציג את כשלונם של גדולי ישראל אשר נטו מעגלות, כתוצאה מעיסוק בפילוסופיה. הדברים המופיעים
שם הם קשים ביותר וכוללים ביטויים שלא מצינו דוגמתם על קדמונינו. כל אריכות זו נשמטה בדפוס שני מחמת סיבה בלתי ידועה
(ונראה שרבו עליו על מהרמד"ל שישמיטם, כי אם היה חוזר בו מן הדברים או מנימתם,
לא היה מפנה אליהם במהדו"ב).
החכם עליו בעיקר שפך מהרמד"ל כל חמתו, ה"ה חובה"ל,
בביטוים קשים ביותר. לא אעתיק את כל דבריו משום שאין אני חפץ לעשות להם פומבי, אבל
כיון שעלה כאן הדיון אודות הדברים שבחובה"ל, בגנות ההוא ששאל 'שאלה זרה
מהלכות הגירושין'. אעתיק את דבריו של מהרמד"ל הנסובים ע"ז, הן משום נדירותם
ובעיקר עבור תוכנם:
'...לבד ראה זה לא יכולתי להתאפק מבלי שאעירך גם עליו בקוצר אמ'
בהקדמה וז"ל כאשר ידבנו לבו לאיש מאנשי זמננו לעסוק בתורה יטה אל מה שלא יקנהו מעלה יתירה ולא ינקהו ממכשול נפשו,
ושאם לא ידעו, לא היה נענש עליו וכו', עד, ונשאל אחד מן החכמים על שאלה נכרית מענין
דין הגרושין, והשיב: אתה השואל על מה שלא
יזיקנו, אם לא ידענו, הידעת כל מה שאתה חייב לדעתו מהמצוות, שאינך רשאי להתעלם מהם
עד שנפנית לחשוב בשאלות נכריות, שלא תקנה בהם מעלה יתירה בתורתך ואמונתך, זה
לי ל"ה שנה שאני עוסק במה שצריך לי
ממצוות התורה, ולא פניתי לבי למה שפנית לבך לשאול. והאריך להוכיחו ולביישו על זה.
ותדע ותשכיל ממוצא דבריו
אלה, כי העסק בדיני הקרבנות וטומאה וטהרה והדומה מכיוצא בזה הכל איבוד זמן לדעתו, והדברים ק"ו ואם
הלכות גרושין הנוהגות בכל מקום ובכל זמן
וצריכין שמירה והזהר גדול פן יכשלו
באיסור אשת איש וממזרים, עכ"ז הלא נכריות נחשבו לו ולדבר בטל
ומותר שלא יזיק אם לא ידענו ולא
יענש, כ"ש וכ"ש ההלכות הנז'.
ולדבריו התנאים והאמוראים
לריק יגעו לתוהו והבל כחם כלו, בחברם מסכת
זבחים מסכת מנחות מסכת בכורים פסח
שני סנהדרין ובכלל רוב התלמוד קרוב לכולו,
וכן חכמי ישראל האחרונים כר"שי ובעלי התוספות ובעלי החדושים כהרמב"ן והרשב"א והר"ן וזולתם גם הם אבדו זמנם כי התעסקו במה שלא היו נענשים אם לא ידעוהו. ואילו במקום העסק ההוא
היו עושקים בפילסופיא וישיגו להיות כארסטו וחביריו אז ישרו
בעיניו. רחמנא ליצלן מהאי דעתא.
בא וראה דעת רז"ל מהו,
אמרו בתוספתא דסנהדרי בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות למה נכתב אלא לומר דרוש וקבל שכר. עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולא נכתבה אלא
לומר דרוש וטול שכר. ע"כ.
ולפי שמצאו רז"ל הדבר הזה בתורה וידעוהו והאמינוהו ונהגו גם הם המנהג הזה
והתעסקו בכל משהתעסקו ממשפטי התורה ודיניה
בין שיהיו נוהגין בכל מקום ובכל זמן או
לא, כי כמו שאין הבדל בקדושת התורה בין פרשת
היחוד לסיפור בלעם עם אתונו, כך
אין הבדל בלמידת הלכותיה בין הלכות ק"ש להלכות בכורים ועבודה ודומיהם שאין
נוהגות עתה. ואמרו בסוף מנחות כל העוסק בתורה חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאלו הקריב אשם,
והעוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם.
ובפ"ק דברכות דין פשוט והביאוהו הפוסקים, שהרוצה לעסוק בין במקרא בין במשנה בין במדרש בין
בתלמוד צריך לברך קודם אקב"ו וכו'.
הא קמן שהעוסק בדיני התורה לא שנא נוהג או בלתי נוהג הוא עושה מצות עשה מן התורה,
וכיון שעושה מצות עשה בהכרח יש שכר
לפעולתו דלא גרע מצוה זו משאר מצות. ואדרבה היא גדולה מכלם וכבר הארכנו למעלה לספר בשבחה. ולא אמרנו ממהללה כטפה מן
הים, כי מי ישמיע כל תהלתה.
וז"ל הרמב"ם
פ"ק דאבות הדבור נחלק לחמשה חלקים, מצוה נזהר נמאס אהוב
מותר. המצוה היא קריאת התורה ולמודה וקריאת תלמודה, וזו היא מצות עשה מחוייבת מאמרו
ודברת בם. והיא שקולה כנגד כל המצות, וכבר נאמר מן האזהרה בלמוד מה שלא יכיל זה
החבור קצתו עכ"ל.
וכיון שהעוסק במה שיהיה
מהתורה יש לו שכר וכדתנן באבות פ"ג
א"כ כשיניח העסק ההוא, הוא מאבד אותו
שכר, ולא עוד אלא שיענש עליו, וכמו שכתבנו לעיל בארוכה. וארז"ל בפ"ק דברכות כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק
הב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנאמר החשיתי מטוב וכאבי נעכר, ואין טוב אלא תורה
וכו'. ובפ' במה מדליקין מוכח שהמבטל
ת"ת חייב מיתה בידי שמים.
ומשנה שלימה שנינו בפ"ק דאבות דלא מוסיף
יסיף ודלא יליף קטלא חייב ופי' הרמב"ם מי שאינו מרבה בקריאה ימיתהו
הש"י ומי שלא למד כלל ראוי ליהרג, עכ"ל. וא"כ איך אמר החכם
הזה שאם לא ידעו לא היה נענש שלא יזיקנו אם לא ידענו.
ובפ' במה מדליקין אמ' שהודיע הב"ה לדוד שהיה עתיד למות בשבת, מה עשה, כל יום שבת
היה עוסק בתורה כדי להנצל מהמות,
כיון שהגיע אותו שבת שהיה לו למות קם מלאך המות קמיה ולא הוה יכיל ליה דלא הוה שתיק פומיה מגרסא וכו', והתחכם
לשתקו וכששתקו מת. ובפ' אלו מגלחין רב חסדא
לא הוה יכיל ליה מלאך המות דלא הוה שתיק פומיה מגירסא וכו' עד אשתיק ויכיל
ליה. וכך אמרו בפ' השוכר את הפועלים דרבה לא הוה מצי מלאך המות
למקרב ליה מדלא הוה שתיק
פומיה מגרסא וכו'.
סוף דבר העסק בכל מה שיהיה
מן התורה נוהג או ההפך גדול יתר מאד הוא ולא דבר רק הוא, והאומר להפך, דבר רק הוא. הן אמת שבשאי אפשר כגון שאין לאדם פנאי לעסוק בכל המשפטים נוהגין ובלתי נוהגין ויש לו פנאי לעסוק במקצתם, ראוי שיבחר לו לעסוק
בנוהגין, כאמרם תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ויניח הבלתי נוהגין כיון שאי אפשר.
אבל אין בזה התנצלות על
החכם בעל
דיננו, באמור שזאת היתה כונתו, לפי
שהוא אמר של"ה שנה נתעסק בטורח גדול
במה שצריך לו וכו' ולא פנה לבו וכו', ואין במצות התורה הנוהגות תדיר דבר שלא יספיק
לו ל"ה שנה. אבל יספיק לחכם שנה א'
ללמוד הל' ק"ש ותפלה ושבת ויו"ט
וזולתם. ולכן הדבר ברור שמ"ש שלא
הספיקו לו ל"ה שנה, על החכמה...'
תוקן על ידי מציץומליץ ב- 27/09/2008 21:34:07
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2008 23:22 |
|
| |
יעבץ עד שאתה מדבר על תנועת התשובה, דבר על ראיתו ההיסטורית של הרב קוק על חזרת ישראל לארצו. הראיו עם הרב ליכנטנשטיין יפה מאוד לטעמי, אולם הקטע הזה התמיה אותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2008 04:35 |
|
| |
דברי הקוצקר תמוהים ומרפסין איגרא.
בזמן חז"ל (שלפום ריהטא לא שמענו שלמדו מוסר בסגנון שלחוה"ל) ובתקופת הקוצקר היו נשמות נמוכות שאז הצטרכו להל' גירושין, ורק בתקופה מסויימת של החוה"ל היו נשמות גבוהות כאלו שיכול ללמוד מוסר של החוה"ל ולא ללמוד שאלות רחוקות של הל' גירושין?
כמובן רק סמוך לתקופת הקוצקר קמה תנועת החסידות שטענה טענות דומות לחוה"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2008 07:30 |
|
| |
יש להוסיף שדברים בסגנון וברוח דבריו של החסיד שבהקדמת חובה"ל, חזרו ונכתבו אף בהקדמת רמח"ל למסילת ישרים. (יל"ע אם כיום, מי שלבו נוטה לעיסוק דוקא במקצוע התורה של חובות הלבבות אם הוא בכלל "מקום שלבו חפץ" ? בבחרותי זכיתי לדון בדבר לפני הגרי"י קנייבסקי זצ"ל בעל קהלות יעקב ותשובתו נדפסה בח"א של "קריינא דאגרתא")
תוקן על ידי ספרן ב- 28/09/2008 7:35:32
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2008 11:42 |
|
| |
אני דווקא די מסכים עם הביקורת של הרב ליכטנשטיין, כלפי הרב קוק.
הרב קוק הביט על המציאות במבט אידיאלי. הוא רצה לראות בה מה שהוא רצה שיקרה.
כל יהודי ירא שמים, יאמר לך כל יום, שעתידים ישראל לשוב בתשובה שלמה, שנאמר: והיה כי יבואו עליך וגו' כפי שקראנו אתמול. הרב קוק ידע לנסח את זה בצורה מעוררת השראה. לא ראיתי שהוא ידע לנבא את המינון ואת העיתוי.
דווקא המצב שרוב העם עדיין חילוני, מעורר דיונים כבדים למדי בקרב תלמידי הרב קוק היום.
לגבי חזרת עם ישראל לארצו, הרב קוק התחיל לדבר על זה, ככל הידוע לי, רק לאחר שהוא עצמו כבר היה כאן וכבר היו כמה עליות משמעותיות ולאחר כמה עשרות שנים של פעילות תנועות כמו חיבת ציון.
נכון שהוא תרגם תקוות לקוים הסטוריים וידע לדבר על מה שבדרך, אבל לא בצורה נבואית ובלתי צפויה.
יתירה מזו, לי הפריעה בקריאת מאמר 'למהלך האידיאות בישראל' שאפילו את העבר הוא צובע בצבעים אידאליים.
הרב מפרש את ההסטוריה היהודית, כפי שהיא צריכה להראות במבטו התיאולוגי ולא תמיד לפי ספרי ההסטוריה.
יעבץ ידידי
איזה וסר הבנת העתיד אתה רואה אצל הרב ליכטנשטיין?
_________________
------- מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2008 17:56 |
|
| |
מהו טיבו של השבועון ''עולם קטן'' בו התפרסם ראיון זה?
תוקן על ידי רב_סיינפלד ב- 28/09/2008 17:56:11
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2008 21:09 |
|
| |
| ymy33655 כתב: |  |
איזה חוסר הבנת העתיד אתה רואה אצל הרב ליכטנשטיין? |
|
אע"פ שהיה ראוי שאתייחס לעיקר דבריו של מאיר, אתייחס דווקא להערת האגב (ומתוך כך תתברר חוסר הבנתו את דברי הרב קוק). אין כל טורח ביכולת להאמין, לדוגמא לראות במדינה את התחלת חזון הנביאים (כפי שכתב הרב קוק: "מדינת ישראל היא יסוד כיסא ה' בעולם". כלומר, כיסא ה' בעולם הוא כשימלוך בצורה שלמה, והתחלת מלוכה זו מתבטאת בהקמת מדינה לעם ישראל בארץ ישראל ואכמ"ל), מי שלא מאמין, לא מתאכזב. לכן צ"ל, אין חוסר הבנת העתיד אצל הרב ליכטנשטיין, אלא אין שום ראיית עתיד אצלו. מבחינתו, אנו נעשה את שלנו והמשיח יבוא בעצמו. תפיסה חרדית טיפוסית (מכיון שהמראיין הוא תלמידו ולא רצה להקשות עליו יתר על המידה/להראות צדדים שהקוראים פחות ישמחו לקרוא, הוא לא שאל שאלות על החזרה בתשובה, האחזות בארץ וכו').
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2008 21:33 |
|
| |
מלח, דבריך הם זריית מלח בעיניים.
מי שחושב שאנו נעשה את שלנו ומשיח יבוא מעצמו - יש לו ראייה היסטורית טובה מאוד. [חוץ מזה שאני חושב שזו גם תפיסה מאוד בריאה, וגם נכונה - היהדות כולה עד לצמיחת הציונות הדתית טענה בפה אחד טענה זו, המוטאת יפה בפי הרמב"ם]. יכול מאוד להיות שאין זה אמיתית התורה כפי שאתה או הרב קוק או גדול בישראל אחר מבינה, אבל זו ראייה היסטורית הנשענת על חכמה ותבונה. ואדם שהוא 'מזרחי' בהשקפותיו העקרוניות ולא חרדי טיפוסי בהגדרתו, ואומר כדברים הללו למרות זאת, הריהו לטעמי בעל ראייה היסטורית.
הביטוי "יסוד כסא ה' בעולם" - הוא הוא ההוכחה לאי הבנת או קוצר ראות ההיסטוריה כמות שהיא. אין בכך פגיעה חלילה בגדול עולם כרב קוק זצ"ל. ההיסטוריוספיה שלו היא מעמיקה וראויה לעיון, אבל עושה רושם שזאת אוטופיה תלשוה מן המציאות, וכאילו הגיגיו וחפצו הקדוש, מתוארים כמציאות קיימת. ולא היא. זו לא המציאות. ודאי לא מציאות היסטורית.
אכן, מדינת ישראל - על תבונת מנהיגיה ותושביה, על כל טובותיה ותחלואיה, הריהי עדות ניצחת כבטון יצוק שראיה היסטורית עובדתית - לא הייתה לו לרב קוק. מבחינה היסטורית פשוטה והגיונית, זה לא כיסא ה' בעולם, לא אתחלתא דגאולה וכו'. אולי, לפי האמונה שלך או של אחרים כן, וזה זכותם. אולם כי אז זו פרשנות מאוד מאוד סובייקטיבית להיסטוריה.
[אני מתייחס רק לביטוי הנ"ל אותו ציטט מלח. אינני מתיימר להכיר תורת הרב קוק על בורייה בכדי לומר שלא הייתה לו ראייה היסטורית בשאר דברים. אבל אם הרב ליכטנשטיין, שמכתביו אני מכיר אותו כחד הבחנה והבנה אומר זאת, אני יכול להרשות לעצמי לעשות השלכה מ"יסוד כסא ה' בעולם" לסגנונו ולסגנון תפיסתו את המציאות. ושוב, אין בכך כל פגם. כזו הייתה גישתו, וזה בסדר גמור!]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2008 23:58 |
|
| |
אם השאלה היא האם הרב ליכטנשטיין הוא בסדר גמור, אז ניתן לענות עליה בלב שקט: כן, הוא חרדי בסדר גמור!
לגבי הביטוי 'יסוד כיסא ה' בעולם', מי שלא חושב ככה, אינו רחוק מאלה האומרים שלמדנו תורה תחת השלטון התורכי, למדנו תורה תחת השלטון הבריטי ואנו לומדים תורה תחת השלטון הישראלי (כן, אני יודע שמייחסים את האמרה הזו לרב ידוע).
די אם אזכיר כי אפילו לימוד התורה השתפר פלאים, אם לא באיכות (הקשה לבדיקה), בוודאי בכמות. וביתר שאת, בתקציבים המועברים ע"י מוסדות ממשלתיים, האם זהו לא ניצני ביאת המשיח, התחלת תיקון עולם במלכות ש-די?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2008 01:48 |
|
| |
מלח - התשובה על שאלתך האחרונה היא לא גדול. זה לא קשור בשום דבר. וזה (תמיכתה התקציבית של 'הכסא של ה' בעולם') גם ילך ויפחת! וגם באמריקה, והיום אפילו ברוסיה, יש פריחה תורנית. אני לא אומר שיראל גרועה יותר, אך היא אינה שונה או טובה משום מדינה דמוקרטית-מערבית אחרת בעולם.
באשר לביטוי יסוד כסא ה' בעולם אין לי אלא לומר שאתה שוגה באשליות שווא. רק היום התפרסם שהכסא של ה' בעולם משהה את תכונית זמן מסע בגלל שהיא כוללת מורות דתיות! ויש פחד שהם יתסיסו למען קיום מצוות (דבר שאינו נכון גם עובדתית). אמרתו של אותו רב ידוע מוכיחה כי הייתה לו ראיה היסטורית מצוינת.
באשר לרב קוק וממשיכי דרכו (מבחינת ביטוי זה) אני יכול להמליץ, כי לא רק ראיית היסטוריה נעלמה מעיינים, אלא גם עיניהם טחו מראות את הווה.
ועוד הערה: החמאת מחמאה גדולה לרב ליכנשטיין.
ואסביר מדוע: כשאתה אומר שהוא חרדי, אתה בעצם אומר שהוא ירא שמים ובעל השקפה יהודית אותנטית, ולא לאומן ופשיסט גרידא בעל אמונות חדשות וממציא יהדות חדשה ועקומה (אדמה חשובה יותר מהחיים. המדינה היא קדושה וכהנה וכהנה). והנה, בנוסף לזה, הרי כל החולות הרעות של החברה החרדית - נעדרות מן אישיותו (הוא לא פונדמנדליסט, הוא מלומד ומחוכם בכל המדעים, סבלני, בעל ראיית עולם מוסרית רחבה, אדם ישר המחנך להוגנות והגינות וכו'), וזה ידוע לכולם (הרב ליכטנשטיין הוא ד"ר לספרות אמריקאית אם אינני טועה); והרי נמצא, שלפי המחמאה שאתה מחמיא לו, עשית אותו כמעט כליל המעלות, (שכן כאמור החסרת ממנו את הרעות החולות של החברה הלאומנית-דתית).
ומה שמעניין, שאתה חושב שפגעת בו כשקראת אותו חרדי. מדוע?
תוקן על ידי יינן ב- 29/09/2008 1:48:58
תוקן על ידי יינן ב- 29/09/2008 1:57:41
 |
|
|
|
|
|