| נשלח ב-2/10/2008 10:12 |
 |
| |
"די יידנע האט וואס צו זאגן"
כך מצוטט (עמ' 261) מפי הרב יחזקאל אברמסקי על פרופ' נחמה לייבוביץ, בביוגרפיה מקיפה עליה, משנתה, תלמידיה הרבים ועוד. "נחמה" שיצא זה עתה לאור, מאת חיותה דויטש, העורכת של אקדמות ושל המדור הספרותי בהצופה.
אגב, הרב אלימלך בר-שאול היה נוהג לומר "כל הבעיה שלה, שקוראים לה נחמה ולא נחום" . לשאלת תלמיד להרב וולבה אם ראוי להחזיק את ספרה בישיבה, השיב: בהחלט, אבל בצינעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2008 21:49 |
|
| |
ה'יידינע' הייתה בסדר גמור, רק חבל שחסרו לה כשרונות יחסי הציבור של אחי'.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2008 22:53 |
|
| |
ראוי להזכיר לשבחה, שהיתה נוזפת בתלמידיה שלא היו בקיאים בפרשנות חז"ל על התורה, והיתה אומרת: "לי אסור ללמוד גמרא, אבל אתם יכולים להסתכל במקור!".
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 10:17 |
|
| |
היא היתה שותפה להשקפתו הרדיקלית של אחיה פרופסור יהושע ?
לא כל כך ברור לי מהכתבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 10:18 |
|
| |
סתם מעניין, איפה ראה הגאון רבי יחזקאל את דבריה ? האם קרא בגיליונות שלה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 10:57 |
|
| |
מתפעל,
לאחיה קראו ישעיהו. ד"ר יהושע לייבוביץ שכתב על תורת הרפואה של הרמב"ם, היה בן דודם של השניים. לשאלתך אם היתה שותפה להשקפותיו, מטבעם של דברים היו לה גם השגות שונות אבל לא בעיקרי הדברים, אבל יחד עם זאת הם נהגו מאד בכבוד זה בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 11:19 |
|
| |
זה בזו. צודק ישעיהו.
האם הותירה צאצאים ?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 11:30 |
|
| |
כמדומה שביחס לא"י כסמן לגאולה נתרחקו בדעותיהם מאד [ופרופ' לייבוביץ נדחק בעצמו ליישב את הרציולניות שלה עם תפיסתה המשיחית לפי מושגיו]
אגב פרופ' לייבוביץ מספר שתנועת הנוער הדתי "עזרא" ביקשו ממנה שלא תכתוב על הגליונות את שמה המלא אלא רק
נ. לייבוביץ שלא יתגלה הקלון שהם למדים בדברים שכתבה אשה...
מתפעל בסרטון שקישרתי עונה אחיה את התשובה [לא. היא נישאה בגיל מאוחר מאד]
תוקן על ידי אלייעזר ב- 15/01/2009 11:28:35
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 11:31 |
|
| |
לא הותירה. (זה בזה נכתב במתכוון ע"מ לחסוך כפילות)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2009 21:41 |
|
| |
בפתיחת האשכול הובא הסיפור על הרב וולבה.
עם כל הכבוד לרב וולבה, ובהחלט יש כבוד, יש משהו מקומם בגישה החינוכית הזאת.
מה פירוש 'בהחלט אבל בצינעה'?
מה פשר הכפילות והדו משמעות הזאת?
אם אתה חושב שספרי נחמה ליבוביץ ראויים מצד עצמם ללימוד ולעיון, אז למה 'בצינעה'.
וכבר אמר החכם, אל תעשה גם בחדרי חדרים מה שאינך יכול לעשות ברבים.
הסיפור הקטן הזה, בהנחה שהוא נכון, מאפיין בהחלט את עולמו של הרב וולבה, שמצד אחד הוא עצמו היה חשוף לעולמות דעת ורוח רחבים, כניכר בספריו ובייחוד בבין ששת לעשור, אך מצד שני מצא לנכון לגדור ולהרחיק את תלמידיו מעולמות אלו, בבחינת לי מותר אני כבר ילד גדול ומבוגר אבל עליהם אני צריך להשגיח. הם צריכים להיות ילדים טובים וממושמעים של הישיבתיות החרדית, ולהכיר רק אותה. גם כשהוא כבר 'מתיר' לתלמיד לעיין בספרי נחמה ליבוביץ, אז זה רק 'בצינעה'.
אגב, משעשע למדי שבעיני העולם החרדי נחמה ליבוביץ זקוקה ל'היתר', אך מאידך בעולם מחקר ופרשנות המקרא המודרנית נחמה ליבוביץ נחשבת לקצה השמרני והאורתודוקסי ביותר שניתן להעלות על הדעת.
אבל זה כמובן כבר ענין אחר, וניתן למצוא דוגמאות רבות נוספות לפערים מסוג זה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2009 22:42 |
|
| |
היו אומרים, שהיא יושבת ולומדת ובעלה מוריד את הזבל...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 00:22 |
|
| |
ייתכן שהרב וולבא, מאחר שהוא נחשף לספרות רחבה יותר לפני שהגיע לישיבה, שם למד להתמודד עם הדברים, התיר לעצמו לעיין בספרים שהיה סבור שתלמיד שנולד בחממה חרדית אין מן הראוי שייחשף להם.
בקשר לליבוביץ, כתב עליה ד"ר מ. ברויאר במאמר לזכרה ב'המעיין': "אשה 'ליטאית' למופת היתה. היא 'דיברה בלימוד' תדיר.
אגלה סוד. תפסתי פעם באחד מחנויות הספרים במאה שערים, את ר' שלמה אליעזר מרגליות ז"ל (בנו של ריא"ז - קנאי בן קנאי) מעיין בספרה בהתעניינות. (אמנם ייתכן, שלא הכיר לא אותה ולא את ספרה, והוא רק עיין לתומו בספר שהיה מונח על הדלפק [שם הספר הרי לא מחשיד])
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 01:55 |
|
| |
<אגב פרופ' לייבוביץ מספר שתנועת הנוער הדתי "עזרא" ביקשו ממנה שלא תכתוב על הגליונות את שמה המלא אלא רק
נ. לייבוביץ שלא יתגלה הקלון שהם למדים בדברים שכתבה אשה...>
אגב, נוהג זה נתקבל בחב"ד, שלא יאמרו שלומדים "וייבערשע חסידות",ראה ספרי "מעיין חי".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 18/10/2009 2:18:39
|
|
|
|
|
