| נשלח ב-5/10/2008 13:18 |
|
| |
רעיון העצמיות הטהורה - אישושים ומקורות
היתה לי הבוקר שיחה עם מישהו בה עלה רעיון שהפך להיות נפוץ מאד במקומותינו, ואקרא לו רעיון העצמיות הטהורה.
באופן כללי התפיסה אומרת שהנקודה הפנימית של האדם היא זכה וטהורה (ואפילו חלק אלו-ה ממעל, אם תרצו) וממילא החזרה בתשובה אינה אלא "סילוק מניעות" שמפריעות לעצמי האמיתי להתגלות או להתפרץ. לכן תהליך התשובה הוא באמת "שיבה" אל אותו מצב טבעי של האדם.
הרעיון הוא ידוע ומוכר, ונפוץ ביותר בכתבי החסידות, אצל הרב קוק וממשיכי דרכו וכו'. יש בו קסם מסוים, מפני שהוא מבטיח לך שאתה בעצם טוב (כלומר, נותן לך לגבש דעה טובה על עצמך) וכי תהליך השיפור אינו כרוך בוויתורים אמיתיים - הדברים היחידים עליהם תצטרך לוותר הם חיצוניים לך ואתה לא באמת מעוניין בהם. ברור גם שבמסגרת התפיסה הכללית של מלא כל הארץ כבודו והנשמה חלק אלו-ה ממעל משתלב יפה מאד לומר שזו גם העצמיות ה"אמיתית" (למרות שהיה אפשר להשאר עם נשמה שהיא חלק אלו-ה העומדת מול גוף המושך לחמריות כאשר ה"אני" מכריע ביניהם, וכמשל המרכבה של אפלטון).
שאלותי הן שתיים:
1. האם ניתן לחשוב על אישוש כלשהו לרעיון הזה (האם יש לו כח פרדיקטיבי?)
2. מהו מקור הרעיון? די ברור לי שבגמרא או בספרות יה"ב הקלאסית הוא לא נמצא. האם זה רעיון חסידי? קבלי? אולי חוץ-יהודי?
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 13:26 |
|
| |
א-להי נשמה שנתת בי טהורה היא וכו'.
שאלתי את רש"פ איך הרמב"ם הבין את התפלה הזו, והתשובה היתה משהו בסגנון שעל הרמב"ם השאלה אינה במקום.
גם אני הקטן התלבטי עם הרעיון הזה, מדוע אם עצמיותי כ"כ טהורה כ"כ קשה לי ללמוד דף גמרא, אבל כ"כ קל לי לגלוש בםרום הדין ובכל פורום ופורום.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 05/10/2008 13:26:09
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 13:37 |
|
| |
אבל הוא נמצא בספרות הנוצרית של תחילת ימי הבינים, וממנה זלג למחוזותנו. כמו המיסטיקה, הסיגופין, והרעיון שהגוף טמא, ותמיד הוא אשם,
האדם תמיד צריך להגאל,- על ידי הגואל- כי רק הגואל הוא הנותן אפשרות להגאל,
אנחנו הפכנו את זה - וקבענו, כי התשובה כבר נבראה לפני בריאת העולם, בראשית היתה התשובה!
הפועל היוצא מכך שהאדם הוא תמיד אשם, ואין אפשרות אחרת.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 13:57 |
|
| |
כפי שכתבתי לעיל נשמה טהורה ועצמיות טהורה זה לא אותו דבר. בכל תפיסת אישיות מהסוג הדו-צדדי (יצר טוב ויצר רע, נשמה וגוף) הצד הטוב הוא טוב בהגדרה, אבל ה"אני" יכול עדיין להיות דבר שלישי שמתלבט בין שני הצדדים האלו. בתפיסת העצמיות הטהורה האני הוא הטוב והרע מוכרז כחיצוני לו.
ברור שכתבי החסידות וכיוצ"ב מלאים ברעיון הזה. האם מישהו יכול לציין מקור לפני כן?
ירוחם - האם אתה יכול להביא מקורות נוצריים לתפיסה הזו?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 14:00 |
|
| |
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א
ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד דף ז טור ד /ה"ב
כן רבי תנחום בר איסכולסטיקא מצלי יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו שכך בראתנו לעשו' רצונך ואנו חייבים לעשות רצונך את חפץ ואנו חפיצי' ומי מעכב שאור שבעיסה גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתשביתהו מעלינו ותכניעהו ונעשה רצונך כרצונינו בלבב שלם
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 14:28 |
|
| |
להעיר ולהזכיר, כי רעיון העצמיות הטהורה אינו מחייב כי היהדות היא הנכונה, והעצמיות יכולה להיות גם חילוניות.
מיכי
המקורות האלו אינם מדברים בהכרח על כל אדם ואדם, אלא על ר' אלכסנדרי הפרטי, ואולי גם על האנשים שבחברתו, ואולי על כלל היהודים.
כבר כמה ימים שאני מנסה ללא הצלחה לשאלך בתיבה האישית מהי הבעיה במוסד הרבנות, אם תוכל ענה לי שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 14:48 |
|
| |
אולי מקור הרעיון הוא סוקראטס באמרו שאין מי שבוחר ברע מתוך ידיעה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 14:50 |
|
| |
אם יש גם יצר רע וגם יצר טוב, זה אומר שישנם שני משפיעים קוטביים על העצמיות שהינה ניטראלית (כמובן ניתן לומר שהיצר הטוב הוא ה'אני' והרע הוא התאוות ושאר קליפעס, אך טענה זו זקוקה להוכחה שהרי ניתן לטעון גם להיפך).
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 15:33 |
|
| |
למבקש רעיונו של דבר [ולא רק איזו נוסחאה מאיזו מאה שהיא] אעתיק מהנכתב באשכול סמוך לפני כמה חדשים:
...עובדה כי לא יוכל האדם לפעול מאומה מה"דעת" המודעת שלו ללא ה"רצון" הרץ לשנות את המצב הקיים או כפי שביטא זאת יהוסף: "אדם אינו יכול לבחור לעשות דבר שאין לו כל עילה לעשותו" והועתק רעיונו לאשכול: "אין אדם פועל אלא לפי עילה שהשגתה היא שכרו".
ה"רצון" שהוא לשינוי [דעת] הקיים, מבוסס על קיום ראשוני יותר במודעות, אליו מובל ומוביל הרצון. קיום זה הוגדר כמצב של אחדות מירבית. האחדות המירבית באה מההרמוניה המושגת מהתאמת השונים להיותם "הכי" אחד. [מכאן תורת ה"התאמה" שדיברו עליה בפורום והילינק לה המלנקק למעלה]. במובלות לקיום ראשוני זה מונח כל רצון-הנעה. ההבדלים בין בני האדם אינם ביסוד הרצוני אלא באיך קיום ראשוני זה המופשט ביותר מתורגם [ומשובש] בנבכי עולם המעשה המורכב ביותר.
הנקודה הראשונית ביותר [משתקפת באות י'] מזוהה כנקודה בה נגמרת שאלת "למה". בין ה"למה" [הפילוסופי] של המודעות השואלת "למה ככה?" ושתשובתה "ככה בלי למה!" ובין ה"למה" [הפסיכולוגי] של הרצון לשנות הטוען "למה שיהיה ככה אלא שיהיה ככה".
רעיון יסודי זה בוטא בפשטות מדהימה ונוראה במשפט של בןאישאחד:
"שאלת "למה" היא לגיטימית ונכונה רק כשאנחנו מכירים הוויה אחרת. אם אינך מכיר הוויה אחרת, טבעית ובסיסית יותר, אז אין לשאול למה."
וע"ש עוד בהמשך והיוצא מכל זה שהרצון הראשוני הטהור הוא למצב אחדותי ביותר אלא שבזה שונים בנ"א זמ"ז בחשבונות הרבים שלהם מה המתאים יותר אחדותי יותר בעיניהם/בתחושתם לפי נסיבותיהם.
בע"ב,
כוח האדם הוא מוגבל עד כמה הוא יכול לפעול למען השגת האידיאל שלו והוא לרוב משלה את עצמו שהוא יכול יותר משהוא יכול ומאשים עצמו בזה שאינו מקיים את שהשלה את עצמו שהוא יכול. כאן באים המוסרניקים ודומיהם ואומרים לו שלו רק רצה יכל ושיש לו סתירה בין מה יודע ומה שעושה וכו' וכו' וכבר האריכו. עכ"פ התכוונתי רק לומר לגבי נקיפותך לגבי אי לימוד דף גמרא לעומת גלישה, גם לו הסכמתי שעדיף לנפשך לימוד גמרא מאשר גלישה, ברור שהכל לפי הכוח והזמין יותר צריך פחות כוח כי יש לו כוח משיכה וממילא שלכן קודמת הגלישה לדף גמרא.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 15:34 |
|
| |
שנרב
הרעיון הופיע לראשונה בכתב פאולוס- שאול התרסי- באגרת אל הרומאיים. שמדבר על חטא אדם הראשון,
שכלל אותו - אוגוסטינוס- מקרתגא
אחד משבעת היסודות של הסקרמנטו- הוא הוידוי, בלי זה הנוצרי לא יכו להיות נוצרי (קתולי)
הפרציסקנים ומסדרים אחרים אמצו את הדרך כל אחד, בדרכו בקודש.
כידוע היו מפגשים בין חכמי ישראל והנצרות לויכוחים והחלפת דעות, הרשב"ם מזכיר זאת בפרושו על התורה,
רב מיכי
ספרו של פרופ' פלוסר מביא דוגמאות רבות על השפעת חז"ל על הברית החדשה, אולי היו גם השפעות הפוכות, אבל- נכונים ויציבים דברי -מיכה!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 15:56 |
|
| |
ווטו לפעמים, בעוו"ה, אני מרגיש שמתחשק לי לפרק למישהו את הצורה. איזו אחדות אני רוצה להשיג בזה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 16:07 |
|
| |
ווטו
אני מסכים לסיפא של הודעתך בכל הלב, ואני מעיד על עצמי עדות מכלי ראשון, הרבה פעמים אני לומד כאן, מהודעות החברים
הרבה יותר מאשר מדף גמרא, שאני לומד בדף היומי. -אני מודה שהרבה הרבה יותר, ולפעמים אתה הוא הגורם להנאתי זו.
_________________
ולמען למנוע כל ספק -על הנאת הלימוד והנאה רוחנית אני מדבר.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 05/10/2008 16:09:21
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 16:08 |
|
| |
בע"ב,
כי ברגע זה מיקודך על עצמך [וכל אשר הנך משייך ל"עצמך"] עוצמתי ביותר עד שזה מקטין הרבה ערכים שבעצם לפי שיקול קר היו גדולים יותר ולפי מיקוד זה שהוא פגע בגדלות עצמך, מתאים ואחדותי ביותר שצורתו תהיה מפורקת ובמחשבתך לא תהיה לך בעיה לשימו בשורה אחת עם הצורר הגרמני וכדומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 16:09 |
|
| |
ירוח"ש,
ענוותך תרביני
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 16:24 |
|
| |
כך כתוב בזוהר :
כד אתברי אדם מה כתיב ביה, (איוב י יא) עור ובשר תלבישני וגו', אי הכי האדם מהו, אי תימא דאינו אלא עור ובשר ועצמות וגידים, לאו הכי, דהא ודאי האדם לאו איהו אלא נשמתא, ואלין דקאמר עור ובשר ועצמות וגידים, כלהו לא הוו אלא מלבושא בלחודוי, מאנין אינון דבר נש ולאו אינון אדם.... (זוהר ח"ב, עה ע"ב- עו ע"א).
כך שוודאי שהמקור קדום לחסידות, גם אם לא מימי האמוראים לפחות אי שם במאה ה12.
אני משוכנע שאפשר למצוא עוד מקורות כאלה, ואני מניח שרובם ככולם יהיו קרובים יותר לצד הקבלי של המפה.
ירוחם,
אני לא מבין את הדחף הבלתי מוסבר הזה, להניח שכל רעיון קבלי שאוב מאמונה נוצרית או גנוסטית. דחף שאפילו המחקר האקדמי זנח.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2008 16:31 |
|
| |
[מזוהר - ]
|
|
|
|
|