|
|
| נשלח ב-6/10/2008 09:28 |
 |
| |
השאלה האם האדם נולד כלוח חלק או שהיצר הרע רודף אותו מיד כשננער ממעי אימו מקבלת משמעות מעניינת כאשר מתבוננים בהסברים שונים של האות מ בפסוק :"יצר לב האדם רע מנעוריו"
אם נפרש את המ' כמ' המתארת זמן הרי הפרוש הוא פסימי ומשרה יאוש.יצר לב האדם רע החל מנעוריו ( לפי שני הפרושים של המילה נעוריו א. כשננער ממעי אימו ב. גיל הנעורים)
אבל אם נפרש את המ' כמ' הסיבה (כמו למשל במשפט הילד הכחיל מקור )הרי שפרוש הפסוק הנ"ל הופך להיות אופטימי ומלא תקווה :
יצר לב האדם רע לא בגלל טבעו הראשוני אלא בגלל סיבה חיצונית הניתנת לתיקון,הסיבה היא - נעוריו.
האדם נדחף לעשות רע בגלל השובבות התמידית שקיימת בו( גם עד גיל 120),בגלל חוסר הרצינות שלו,בגלל חוסר הרצון לקחת אחריות המאפיינים את הנעורים.אבל ברגע שאדם מודע לכך,הוא יבין שהיצר הרע אינו טבוע בו כטבע שני,ולכן אינו מהווה תרוץ של התחמקות.
בכוח המודעות הזאת האדם יכול לחזור לעצמיות הטהורה שלו,למצב של "טבולה רזא"ולקחת אחריות של בחירה בחיים. "כי קרוב אליך הדבר מאד,בפיך ובלבבך לעשותו"
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2008 09:43 |
|
| |
לכאורה קשה, מה ראתה התורה לספר לנו את סיפור עץ הדעת, מה היה כה חשוב לספר, בראשית התורה מיד בהתחלה, שהאדם- יצירתו של הבורא, עם תכנונו הבלעדי של ה', ללא גנים של אבא אמא או סביבה עם השפעה שלילית, בלי חברים או מורים רעים, כלומר שולחן חלק,- שיא השלמות האפשרית, שאדם יכול להגיע אליו.
והנה השלמות הזאת, לא עומדת במשימה הפשוטה והיחידה שצווה עליה, פשוט לא לאכול מעץ מסוים. ---מיליוני העצים כן,-- רק זה האחד והיחיד לא, לא עומד במשימה הקלה הזו.
מה המסר? מה זה בא ללמד אותנו?
נראה לי - לאחר שלא הבנתי מה זה רוע בפנים ומה זה רוע בחוץ, ולא הבנתי כלום ממה שנכתב כאו מהספרים הק',- הבנתי כל מילה, אבל לא הבנתי את הקשר ביניהם, או מה הן אומרות.
התורה מוסרת לנו כבר בתחילת הדרך, אדם!!!- זה מה שאתה- אדם, אתה בשום פנים ואופן לא יכול להיות יותר מאדם,
אל תתאמץ בניסיונות סרק, ואל תהפוך את החטא של האכילה מעץ הדעת, לעונש שלך, שתבלבל את לעצמך את המח, עד לאבדן הדעת..
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2008 10:14 |
|
| |
"התורה מוסרת לנו כבר בתחילת הדרך, אדם!!!- זה מה שאתה- אדם, אתה בשום פנים ואופן לא יכול להיות יותר מאדם"
ירוחם
ואם אתה "רק" אדם האם זה אומר שהתורה באה להגיד לאדם,על ההתחלה,שזה בסדר לחטוא?שכל חטא ניתן לתרץ בתרוץ "אני רק אדם"? או שכוונתך אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2008 10:57 |
|
| |
צענערענע
התורה הרי- לפי חכמנו- קדמה לעולם, והכל היה צפוי, והרשות אם כן לא היתה נתונה, התכנית לא היתה שהאדם לא יאכל מעץ הדעת.
זה הרי ברור שהיה גלוי וידוע לפני בורא עולם, כי האדם יאכל מעץ הדעת והאדם יחטא, והאדם יקבל דעת, ויגורש מגן העדן, ממקום שהכל היה מוכן לפניו, ולא היה צריך לטרוח למחייתו, ודבר לא העסיק אותו איטלקטואלית, חוץ ממה ואיזה פרי נאכל לארוחת הצהריים.וגם חשק מיני לא היה לו רק פעמיים בשנה. (זה גן עדן זה?)
גורש לגן העדן האמיתי- בסופו של דבר מבחינתו- מקום שהיה צריך לעמול ולהתמודד עם הבעיות של החיים, לבנות ערים כלי נגינה מחרשה וכ' מקום שהיה יכול לתת דרור למחשבתו, ולשאיפותיו
להמצאות ולמחשבות,
אם התורה אומרת לנו שזה בסדר לחטוא??? לא! אבל היא רומזת שזה לא היה סוף העולם כי עם תחילתו, כי בלעדי החטא, העולם היה מגיעה לסופו.
בראשית רבה (וילנא) פרשה ט ד"ה ז רבי נחמן
ז רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע, וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא, אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן, וכן שלמה אומר (קהלת ד) כי היא קנאת איש מרעהו.
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 06/10/2008 11:05:30
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2008 13:37 |
|
| |
ירוחם,
לדעתי חל בלבול מסוים.
נדב העלה שאלה אודות מקורותיו של רעיון 'העצמיות הטהורה' אשר מופיע רבות בחסידות וכן אצל הרב קוק. אני ציטטתי את הזוהר אשר רואה את עיקר האדם כנשמה והגוף רק לבוש חיצוני- מכאן משמע שעיקר האדם הוא טהור- הנשמה. וכך הגיע הזוהר לדיון. בנסיון להראות שהרעיון קדום לחסידות וכן לקבלה המאוחרת.
כתבתי מה שכתבתי מכיוון שהיה נראה לי (ואם טעיתי- מחילה) שישנה הנחה שכל רעיון שמופיע לראשונה במקור קבלי (יהיה זמן כתיבתו אשר יהיה), מקורו מחוץ ליהדות (נוצרי או גנוסטי) ועל נקודה זו באתי להעיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 07:19 |
|
| |
אני כופר במה שאמרתי,(סליחה),שום שררה ושום נעליים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/10/2008 20:59 |
|
| |
השאלה היא הפוכה: מה יכול להיות מקור המחשבה המוזרה שהאדם בבסיסו אינו טהור (אולי חוץ מבני עמלק). והתשובה פשוטה: כי זה מסיר אחריות ומשקיט את המצפון המתקומם נגד הבחירה ברע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2008 00:13 |
|
| |
הבסיס לאשמתו המתמדת של האדם, מקורה בנצרות. והיא כלי מצויין לכל מיני מורי דרך מחנכים גורוים ורבנים, לשלוט על בני האדם,
אדם שכל הזמן מרגיש אשם, קל מאד לשלוט. אדם החושב שכל הזמן צריך לתקן את עצמו, קל לכופף אותו ולתת לו להרגיש שהוא צריך ליד מכוונת ומדריכה,- והמדריך התורן מוכן ומזומן.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2008 03:57 |
|
| |
ריח הטשולנט מהביל ומטשטש את הדיון המעניין שיש כאן .
איך לעזאזל מצליחים לשרבב כאן את רעיון החטא הקדמון של אוגוסטינוס קשישא ואת החטא המולד והגורלי שאין האדם בעלים עליו, לרעיון המאבק בין הפנימיות הטהורה לגשמיות המושכת לחטא או את רעיון הפנימיות החוטאת של התניא כמו שהזכירו כאן .
1."החטא הקדמון" הוא גורלי ואינו נתון למאבק האדם
2.המאבק בין הגוף התאוותני לנפש הטהורה מובא בספרות חז"ל זמן רב לפני שאם אמו של אוגסטינוס חשבה איך משתמשים בטיטולים בשבת.
3.האיסיים הרחיבו את מושג הטוהר הפנימי מול הגוף העכור לממדים מדאיגים וכנראה גרמו לכמה מורעלים להתנזר במשך כל שאר הדורות עד להתגלות בשנת אלפיים כידוע.
4. אם מזכירים את פרופ פלוסר אז כדאי גם לקרוא אותו.
5.האם ויקופדיה מספקת גם תוכנת העתק-הדבק?מפני שאם כן הייתי רוצה להביא את הערך על חיי קיפודי הים
כהרחבה נוספת לנושא האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2008 09:44 |
|
| |
1."החטא הקדמון" הוא גורלי ואינו נתון למאבק האדם -- מאיפה בתורה ובחז"ל ניקשת דעה זו אם לא לאחר מכתבו של פאולוס אל הרומאיים???
2.המאבק בין הגוף התאוותני לנפש הטהורה מובא בספרות חז"ל אולי תביא את מקורותיך המנוקשות? ושוב לפני זמנו שך פאולוס.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2008 09:54 |
|
| |
החטא הקדמון וחיי קיפודי הים אינם שייכם לאשכול ואין טעם להביא להם ראיה מהתורה כי הם לא נמצאים שם.
יפה ,זהית זאת .
|
|
|
|
|
