לאחר שקראתי את כל האשכול מצאתי לנכון להגיב לדברים שנאמרו כאן ומחילה מכם על שהארכתי
ויהי רצון שלא אכשל בדבר הלכה
כאשר אדם עובר על אחת מתרי"ג המצוות- הוא יוצר מחיצה בינו לבין הקב"ה,שנאמר (יש' נט,ב): "עוונותיכם היו מבדילים, ביניכם לבין א-לוהיכם". ואומנם כאשר הוא שב בתשובה, הוא מסיר מחיצה זו שבינו לבין הבורא; אך עדיין צפוי הוא להיענש על שעשה אותו העוון. ולכן כדי שה' יכפר וימחל לו על מה שחטא בעבר- הוא צריך לעשות לאחר התשובה, וידוי דברים.
וכתב בהל' תשובה א,א: "כל המצוות שבתורה, בין עשה ובין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה - כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר: "איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם...והתוודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ו-ז)- זה וידוי דברים. ווידוי זה -מצות עשה". הא למדת- שהמצוה בשלמותה כוללת שני שלבים: תשובה, ולאחריה וידוי.
התשובה - היא תהליך במחשבת ליבו של האדם פנימה.
ועניינה כך הוא: אדם מגיע להכרה שעשה חטא, עוזב את חטאו ושב ממנו. הוא מצטער ומתחרט על כך שחטא, ומקבל עליו שלא לעשות חטא זה לעולם.
וכן משמע מלשון הרמב"ם בהל' תשובה ב,ג: ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו, ואיש און מחשבותיו"; וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: "כי אחרי שובי ניחמתי, ואחרי היוודעי ספקתי על ירך". ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: "ולא נאמר עוד אלוהינו, למעשה ידינו, אשר בך, ירוחם יתום" וצריך להתוודות בשפתיו, ולומר עניינות אלו שגמר בליבו".
היינו, תשובה היא, כאשר אדם עוזב את חטאו, ומתחרט על שעבר, וגומר בליבו בכנות שלא לחטוא בכך בעתיד. אך לאחר תהליך זה- חייב הוא לעשות וידוי.
הוידוי - הוא הודאה בפה על הכשלון והחרטה, תוך הבטחה כנה לשוב בתשובה.
ועניינו כך הוא: אדם שעבר את תהליך התשובה (=בליבו פנימה), צריך להתוודות בשפתיו ולפרט החטא שעשה, ולומר בפיו כל העניינים שגמר בליבו.
"כיצד מתוודה, אומר: "אנא ה', חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך,והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה". זה הוא עיקרו שלוידוי; וכל המרבה להתוודות ומאריך בעניין זה - הרי זה משובח". (תשובה א,ב)
ווידוי זה - יכול וחייב אדם לאומרו רק לאחר שעשה תשובה כנדרש - כלומר שקבל עליו לא לעשות זה החטא מכאן ולהבא.
וכן משמע מלשון הרמב"ם: -כל המתוודה בדברים, ולא גמר בליבו לעזוב - הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו: שאין הטבילה מועלת לו, עד שישליך השרץ; וכן הוא אומר: "ומודה ועוזב, ירוחם" (משלי כח,יג). וצריך לפרוט את החטא, שנאמר "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם אלוהי זהב" (שמות לב,לא).
הא למדת- האומר את הוידוי לאחר ששב בתשובה - הוא בלבד קיים מצות עשה לפחות כפי שהגדירה הרמב"ם בראש הל' תשובה
" מצות עשה אחת והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה', ויתוודה.. !!
וידוי זה שלאחר התשובה - מצות עשה של תורה היא.
והרמב"ם מלמדנו במשנה תורה את דרך התשובה ואת עיקריה שהם: -עזיבת החטא, -החרטה, -הקבלה לעתיד -והוידוי. וזמנה של תשובה זו אינו תלוי ביום הכיפורים דווקא, אלא בכל עת שידע האדם כי חטא - צריך לשוב מחטאו (ואפילו בשבת שהרי אין בה אפילו בקשת מחילה..) ויום הכיפורים עצמו מכפר רק לשבים בתשובה בלבד!
וכן כתב הרמב"ם:
בזמן שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה - אין שם אלא תשובה. התשובה מכפרת על כל העבירות. אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה - אין מזכירין לו שם רשעו, שנאמר "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו (יחזקאל לג,יב).ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים, שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקראטז-ל).
אמנם הסכימו רבים מחכמי הדורות מימות משה ועד ימינו שכך דרכה של תשובה.
אלא שראוי להעיר ולעורר את תשומת הלב.
רוב העם סבורים שבאמירת נוסח הוידוי של מחזור יום כיפור יכופר עוונם.
ואינו כן, שאם תתבונן בנוסח המופיע ברוב המחזורים והסידורים הקיימים תמצאם חסרים את תנאי התשובה - שהרי אין בהם מילה או משפט אשר יעידו על כך שהתחרטנו על העבירות אותן ביצענו {=חרטה}. ואין הבטחה אפילו ברמז קל שאין בדעתינו לשוב על החטא בעתיד {=קבלה לעתיד}. וכבר למדת עיקרו של וידוי היאך הוא. ואל תטעה במה שכתוב 'יהי רצון מלפניך שלא אחטא..', שאין במטבע לשון זו הבטחה שלא נחטא, ואינה אלא בקשת עזרה מאת ה'.
נראה ששני טעמים להשמטת מרכיבים אלו מן הנוסח:
א- אסרו עלינו חכמים לפרסם חטאים שבין אדם למקום ברבים {-הפך מנהג ה"חוזרים או מחזירים בתשובה" של ימינו}, על כן מורכב הנוסח רק מעיקרו של וידוי כללי ביותר, בנוסח חטאנו עוינו פשענו וכו' (או כנהוג- אשמנו, בגדנו, גזלנו לפי סדר אלפא ביתא), באופן שגם שליח ציבור יכול לאומרו בציבור, בלי שיעבור על איסור זה.
ב- בזמן שעמד בית המקדש, היה הכהן גדול אומר וידוי ומבקש מחילה וכפרה על ביתו ועל העם, [-וכבר העיר על כך ירוחם אם אינני טועה..] . וטעמו של דבר כדי שידעו העם שה' מוחל לעוונות בני ישראל.
ונמצא א"כ שתקנו חכמים להתוודות בתפילות יום הכיפורים בנוסח מקביל לוידוי כהן גדול ביום הכיפורים. ולכן יש בנוסח זה בעיקר וידוי [- בסתם], עם בקשת הסליחה, שהרי יום כיפורים הוא יום קץ מחילה וסליחה, לכפר על מי שכבר קיים מצות עשה שלתשובה.
נמצאת למד-
נוסח זה מיועד למי שכבר עשה תשובה, ולא נועד כלל לאדם שעדיין לא שב בתשובה מחטאו, שהרי אין בו לא חרטה ובעיקר אין בו קבלה לעתיד שהוא תנאי חשוב לתשובה לאחר עזיבת החטא.
ועל כן אתה הראת לדעת:
מי שסומך על נוסח זה לקיים מצות התשובה- לא יצא ידי חובה !
אמנם הדברים נכתבו כבר בשנת התשנ"ה, אך אם הם נכונים, שמא לכך התכוון הר' אלישיב ?!!
_________________
תוקן על ידי נער_קטן ב- 11/11/2008 23:18:48
