סיפור חסידי לסוכות
פעם היה איש עשיר ועצוב, ולידו גר איש עני ושמח.
כגודל עושרו של העשיר כך היתה קנאתו בשכנו העני על חייו המאושרים.
סוכות הגיע. לעני אין ממה לבנות את סוכתו. תמיד עזרו שכנים טובים.
אך הפעם איש לא עזר [ נחשו מדוע?].
הלך העני השמח לחפש לו קרשים לכבוד החג, עד שהגיע לבית הקברות.
ראה שם קרשים המוכנים להקמת מצבות, וברשות לקח מהם בהקפה.
העשיר כבר ציפה בשמחה לאידו של שכנו, אך העני החצוף הסתדר למרות החרם.
לא התאפק העשיר ושאל את שכנו "מניין לך העצים ? הרי איש לא רצה לעזור לך?" ענה העני ואמר:
" הלכתי לחפש עצים לסוכה – ופגשתי את מלאך המוות.
שאלתי אותו מה מעשיו כאן? והוא אמר לי שהוא בא לקחת אותך - שכני העשיר.
אז אמרתי לו : " אין צורך – הוא כבר מת".
הוא הביט שוב ברשימות – וטען בתוקף שהיום תורך – ושאתה עדיין מופיע.
הסברתי לו שאתה תמיד עצוב – אם כן חשוב אתה כמת.
הוא השתכנע שבאמת עדיף לו להשאיר אותך כאן, יותר גרוע לא יכול להיות.
הוא נתן לי במתנה את הקרשים שהיו מיועדים למצבתך. "
העשיר כמעט ופרחה נשמתו, והוא מייד קיבל על עצמו להיות תמיד בשמחה.
[ לכל מי שעצוב, השמחה היא לא מותרות.
היא החיים בעצמם, אז תחייכו , גם בפנים - חג שמח].
כל השלושה היו בשבילי ?
