עשיתי סדר במחשב לקראת פסח ומצאתי את זה, נכתב ב14 באוקטובר 2008 משום מה לא פורסם:
:-)
הוא עומד ממקומו והיא נשארת לשבת, רועד מקור ואולי...לא רק.
מסתכל לכיוונה ומבטיהם נפגשים.
הוא בוכה, אבל היא לא רואה, הגשם מסתיר.
מרים יד בחצי תנועה לשלום, רוצה לדבר, אבל הנשימה נעתקה.
אחרי הכל זו רק תחנה, תחנת מעבר - משהו זמני.
הוא מוכרח לעזוב, מסרב, מתלבט, אך מוכרח.
הוא מגניב עוד מבט, כשהיא לא מסתכלת, חושב כמה היה טוב אילו ואולי.
דורך בשלולית, נרטבת הרגל, ובשמאלו עולה מדרגה.
עוד לא הספיק להכנס ונטרקת הדלת, הנהג מרפה את אחיזת הבלמים,
השמש יורדת ואיתה עוד דמעה מתנדפת, לעבר החושך הגלגלים מובילים.
הוא קונה כרטיס ופוסע פנימה, עוד דמעה מתגלגלת מלטפת לחיו
אך הוא יודעת שמעתה פניו רק קדימה, תוהה מה צופן העתיד בעטיו.
אחרי הכל זו היתה רק תחנה בדרך,
מין שלב שהיה צריך לעבור בחייו,
משתומם לדעת מה היה בזה צורך,
מתפלל שיפסקו הדמעות על לחייו.
יום אחד הוא ישכח, בעצם כבר הזיכרון מתעמעם,
ומגירות חדשות את מקומן הן מוצאות
חלון נפתח, והוא בוחר לנמנם
ומתוך עננים קרני אור אחרונות מפציעות
יתכן שלעולם לא נדע בשביל מה זימן לנו אלוקים לפגוש את מי שפגשנו.
יתכן שלעולם לא נדע בשביל מה זימן לנו אלוקים לעבור את מה שעברנו.
ויתכן...
יתכן שהכל היה רק חלום.
 |
|
|
