|
בכל אחד משלושת הרגלים, אנחנו קוראים באחת מהמגילות הכתובות בתנ"ך - בפסח, אנחנו קוראים את "שיר השירים"; בשבועות את "מגילת רות", ובסוכות את "קהלת", כפי שמכנה את עצמו שלמה המלך במגילה.
בתחילת המגילה כתוב: "הבל הבלים, אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל" (פסוק ב'). ואז היא מונה רשימה של פילוסופיות חיים וסגנונות חיים, ששלמה המלך, מחבר המגילה בחן, ובסופו של דבר הסיק שהן כולן ריקות וחסרות ערך. מסיבה זו, אנשים נוטים לעיתים קרובות לראות את קהלת בתור ספר עגום ופסימי.
אין דבר רחוק יותר מהאמת. כפי שזה בא לידי ביטוי בעובדה, שחז"ל הורו לנו לקרוא את המגילה דווקא בסוכות - זמן שמחתנו. קהלת רחוק מלהיות ספר מדכא, קוראים אותו בחג הסוכות כדי להוסיף לשמחה. הוא חדור ברוח שמחה ואופטימיות ומעניק לסוכות טעם מיוחד.
על מנת לחדור אל תוך המסר המשמח, שמצוי מתחת לפני השטח של השפה רבת הדימויים של קהלת, אנו חייבים לבחון תחילה שלוש מילות מפתח - "אדם", "הבל" ו"שמש" - החוזרות לאורך היצירה כולה. הבנת המלים האלה לעומקן, תעניק לנו מפתח בסיסי, לגילוי המסר האמיתי של ספר זה, שמובן לעתים קרובות באופן שגוי.1
אדם
המלה הראשונה היא "אדם". בתורה מסופר לנו, שהאדם קרוי כך, כי הוא נברא מן האדמה. אך בכל אופן, לא נראה שזה מסביר כל כך טוב את המהות האנושית הייחודית, משום שבעלי חיים ודברים רבים נוספים, גם הם נבראו מן האדמה. לדוגמא, הפסוק אומר: "תוצא הארץ נפש חיה למינה." אם האלוקים התכוון לתת לבני האדם שם שיצביע על ייחודיותם, אפשר בהחלט לטעון שהשם "אדם" לא מוצלח כל כך.
המהר"ל מסביר, שבאדמה מצויים בו זמנית שני מאפיינים שונים מאוד, המשתלבים זה בזה במציאות. מצד אחד, יש ערך מועט מאוד לרגב אדמה פשוט. מצד שני, כל החיים עולים בסופו של דבר מן האדמה. אנו ניצבים על פני האדמה; היא מספקת לנו מזון ומינראלים והיא נושאת בתוכה את פוטנציאל החיים האנושי, המוחלט והשלם.
 |
| הוא כלום כמו שהוא, והוא הכל במה שהוא יכול להפוך להיות. |
|
|
אדמה, אם כך, היא חומר שבפני עצמו חסר ערך, אבל, בכל זאת הוא נושא בתוכו פוטנציאל אדיר. האדם קיבל את שמו, משום שיש בו את הפוטנציאל של האדמה. הוא כלום כמו שהוא, והוא הכל במה שהוא יכול להפוך להיות.
"אדם לעמל יולד". אם האדם הולך לעשות משהו מעצמו, אז הוא צריך לעבוד על זה קשה מאוד. אם הוא הולך להפוך את עצמו למשהו, הוא צריך לקחת את כל המתנות הנפלאות שהעניק לו הא-ל, ולחשל מהם אישיות רוחנית וטובה.
השם "אדם" מבטא אם כן את הפוטנציאל חסר הגבולות, שנדרשת עבודה רבה על מנת לבטא אותו.
הבל
המלה שחוזרת על עצמה פעמים רבות ביותר בקהלת, היא "הבל", מלה שנתפשת בעינינו כמו "שטויות".
<*>"הבל הבלים, אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל"
|
| קיום חומרי הוא כמו צל חולף... ערפל נמוג... חלום שנעלם.... |
|
|
משמעותה האמיתית של המלה "הבל" היא בעצם נשימה - כשאנו פולטים מפינו את הנשימה בחורף, אנו יכולים להבחין בהבל פינו, המופיע כערפל הנמוג במהירות באוויר. זהו ההבל: הוא שוהה כאן לרגע קט, לכאורה שולט בחומר, וברגע שלאחריו נעלם.
"הבל" היא המילה, שבה מתאר קהלת את הקיום החומרי. קיום חומרי הוא כמו צל חולף... ערפל נמוג... חלום שנעלם.... קיום של הבל הוא ניסיון ריק וחסר תועלת - לא משנה עד כמה הוא נראה איתן מבחינה גשמית.
שמש
המונח השלישי שנחוץ להבנת קהלת הוא "שמש". בתורה הכתובה ובתורה שבע"פ משמשת המלה שמש, כדימוי לחיים הגשמיים. השמש שולטת בחיינו. היא מאירה ומחממת. היא מצמיחה את הדברים. היא מאפשרת חיים. לכן ה"שמש" היא דימוי לקיום גשמי.
נסכם את שלושת מונחי המפתח: אדם מאדמה, מייצג אובייקט שהוא חסר ערך כמו שהוא, אבל אין גבול למה שהוא יכול להיות. הבל, כמו אויר חם, מייצג קיום גשמי, משהו שבסופו של דבר אינו ממשי. שמש, מייצגת חיים גשמיים מוגדרים.
בואו נחבר בין ההבנות האלה לפסוקי המפתח.
הבל הבלים
הפסוק השני בקהלת אומר: "הבל הבלים, אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל".2 נוכל להבין את הפסוק כשאלה רטורית: 'האם זה כל מה שיש - הבל?!' מטרתו של קהלת לברר את השאלה: 'מה בכלל אנחנו עושים כאן? מה התפקיד שלנו כאן? האם אין שום דבר מעבר לקיום של "הבל"?' זו שאלתו של קהלת.
הפסוק הבא עונה על השאלה: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?" במבט ראשון, כל מה שהפסוק מלמד הוא, שעם כל מאמציו של האדם והשקעת האנרגיה שלו, הוא לא משיג כלום, אין לו שום רווחים. אולם, אם נשתמש בהבנה שהשגנו קודם למלים "תחת השמש", נגלה, שהפסוק מקבל משמעות נוספת ומספק את התשובה לשאלה הפתוחה.
מה הרווח שיש לאדם, כלומר לאיזה יתרון הוא יכול לצפות, אם הוא משקיע את העמל שלמענו נברא בפעילות "תחת השמש", בקיום גשמי, שנשלט ומאופיין על ידי השמש?
לא כלום.
|
| לעמל מעל לשמש יש פוטנציאל ואפשרויות צמיחה אינסופיים. |
|
|
אבל, למרות שלעמל תחת השמש אין כל רווח, לעמל מעל לשמש, יש. לעמל מעל לשמש יש פוטנציאל ואפשרויות צמיחה אינסופיים. האדם יכול להפוך לאלוקי.
קיום של הבל, קיום שכולו "תחת השמש", הוא קיום ריק וחסר ערך. ומצד שני, אם האדם מסוגל לגלות את המימד הרוחני ולהחדיר קדושה כלשהי לחיי ההבל שלו - אם הוא יכול לצמוח מבחינה רוחנית ולהפוך לרוחני - אזי הקיום שלו הוא הכל חוץ מהבל.
הקשר לסוכות
קהלת הוא הספר המתאים ביותר לסוכות.
במשך השנה אנו יושבים ספונים בביתנו, עם תקרה מעל לראשינו. באופן סמלי, הגג חוצץ בין השמים לבינינו. בסוכות, אנו יושבים במבנים ארעיים שאין להם גג אמיתי שיפריד בין השמים לבינינו. בסוכה אנו אוכלים, שותים וישנים, ובאופן כללי מנהלים חיים גשמיים רגילים. ולמרות זאת השכינה, הנוכחות האלוקית, מאירה מבעד לסכך שבסוכה, מקיפה את כל הקיום שלנו בקדושה - ומוסיפה משמעות ודינאמיקה לחיים הרגילים. כל הקיום הגשמי הרגיל שלנו הופך למצווה, למעשה קדוש.
האלוקים נתן לנו עולם נפלא לחיות בתוכו. הוא מלא ביופי ובשיר. ובכל זאת יש כאן מלכוד. אנו עומדים מול ניסיון, בו אנו נדרשים לאפשר לקב"ה לזרוח לתוך חיינו. אם נעשה זאת, חיינו יהיו חיים של תוכן ולא הבל. הם יהיו חיים של אופטימיות אמיתית וקדושה.
|
| אפילו אם הגג הזה הוא תקרת הארמון המפואר ביותר - החיים שלנו יהיו חיים של ריקנות. |
|
|
ומצד שני, אם נחייה תוך ניתוק מהמימד הרוחני - תחת גג סגור שחוצץ ממעל, חיים שכולם 'תחת השמש' - אפילו אם הגג הזה הוא תקרת הארמון המפואר ביותר - החיים שלנו יהיו חיים של ריקנות, חוסר תכלית והבל.
אנחנו יצורים שעומדים על הקרקע, אבל יכולים ליצור מעצמנו משהו שמגיע עד לשמים. בה במידה שהאדם מטפח את הניצוץ שבו והופך אותו למוקד העיקרי של עמלו כאן, כך יהיו חייו בעלי תוכן, משמעות, תקווה ואושר.
פיסת אדמה קטנה יכולה ליצור ולגלם רוחניות. זה אתגר משמח וזה המסר של קהלת.
1. על פי גישתו של הרב משה אייזנמן, בהשראת שיעור מוקלט.
2. חז"ל מורים שישנם שבעה ביטויים של הבל בפסוק זה, משום שהמלה הבלים, היא שניים. כך אנחנו מקבלים שלוש פעמים הבל ביחיד, ועוד פעמיים הבל ברבים, שמצטרפים יחד לשבע. חז"ל מלמדים ששבעת ביטויי ההבל מתייחסים לשבעת ימי השבוע, ואומרים שכל יום בשבוע (כולל שבת!) יכול להיות חלק מקיום של הבל, של קיום מוגבל וחסר צמיחה.
http://www.aish.com/hisrael/judaism/The_Sukkot-Ecclesiastes_Connection.asp
|
