איך לנהוג כלפי "הדתיות" של ימינו?

חכמנו אמרו ברומא התנהג כמו רומאי, וברומניה כמו רומני, וכפי שבגמרא אומרת- עלת לקרתא הלך בנימוסיא-

אכן זו תשובה נכונה, אבל מאוד בכללי.
גם השו"ע פוסק שאסור לנהוג היתר בדבר מותר, בפני מי שסוברים שהדבר אסור, וזה תואם את עצתך.
כך הדבר גם בנוגע לדיני יו"ט שני של גלויות לגבי בן א"י הנמצא בחו"ל.
והתלבטות שהתלבטתי ופתרון שמצאתי:
מסיבה כלשהיא אני נזקק לכביסה תדירה הרבה יותר מהממוצע (לא קשור לבגדי תינוקות)
אז מה לעשות בחוה"מ כאשר אני גר בשכונה חרדית?
מצד אחד ברור לי שמותר לי ללא פקפוק לכבס, אך איך לייבש בחבל מבלי שהשכנים יחשדוני בזלזול בהלכות חוה"מ?
מצאתי לי פינה מוצנעת בחצר ובה תליתי את הכביסה ומלבד שכן אחד, נראה לי שיתר השכנים לא הבחינו בכך.
זו רק דוגמא ואשתף קונקרטית לכשיעלו בדעתי התלבטויות נוספות וגם אתם מוזמנים להעלות לבטים קונקרטיים דומים.

השאלה היא על מה מבוססת תחושת הלב, ועד כמה אתה בר הכי להכריע הלכות. אם אתה בר הכי אינך צריך לנו ולדכוותנו. אך אם אינך כזה, אין מנוס מ'עשה לך רב'.

שמניך טובים
למה אתה מתכווין "לדתיות" בת ימינו ?
 אם בהלכות כיבוס בחול המועד עסקינן הרי זה שייך להלכות שנידונו  במשנה, בגמרא ובשו"ע.
 לדתיות בת ימינו, סביר שאתה מתכוין  על הרחבת המושגים שמעבר להלכות הכתובות בשו"ע ,אלא אם כן אתה מתכוין במושג "ימנו"  גם לתקופת השו"ע.
 מניין הבטחון שלך שאין בשכנותך רב שכונה שכשתסביר לו את הצורך היחודי שלך לריבוי הכביסה, שיתיר לך ויפרוש לפניך את כל צדדי ההיתר?
אם כבר,  
היה אפשר לדון על האפשרות שדיני כיבוס בחול המועד צריכים רוויזיה עקב קיומה של מכונת כביסה
וכל הקריטריונים של טירחה ,מלאכת אומן איוושה מילתא וכו אינם תקפים ,אם כן אין צריך לסיבות מיוחדות להתר

הדוגמא שהבאתי, אינה מייצגת את מה שרציתי להביע בדברי, (והיא זו שעלתה בדעתי ברגע הכתיבה, כי בכ"ז יש בה "משהו" קטן ממה שרציתי להביע) ואולי אף מכשילה בהבנת כוונתי.
אני אכן מתכוון לדברים שיש בהם העמקה והרחבה מעבר לנאמר במפורש בהלכה המוכרת, ובעצם הערתי זאת כאשר אמרתי בדברי "שהגעתי למסקנות כאלה וכאלה דברים נכתבים בפורום זה".
למשל אם אני במצב של "טירוף הדעת" מחמת נסיעה או טירדה אישית אחרת אשר לפי ההלכה המפורשת בשו"ע אני פטור אז מתפילין, אך לא כך לפי הלכות "דתיות זמננו".
אם אני במצב שלפי מיטב הבנתי והערכתי מותר לי לעשות דבר שלפי האות הכתובה במפורש, הדבר אסור.
ועוד כהנה. 
דוגמאות, נראה לי שנמצאות למכביר בפורום זה ואם עדיין כוונתי לא ברורה אנסה שוב לחדדה.

שמניך,
אני מציע שתתמקד בדוגמא ספציפית שתבטא את הדילמה, ואז ניתן יהיה לדון בה עניינית.

שמניך
הדוגמא של תפילה היא דוגמא חשובה.
תוספות כבר כתבו שהיום שבממילא אין מכוונים אם לא נתפלל במצבים של חוסר כוונה נבטל לחלוטין את התפילה.
כמובן שזה שינוי אופיה של התפילה ואכן צ"ע איזו תפילה היא זו ללא כוונה אם מדינא תפילה צריכה כוונה.

אם אדם עוזב עיסוקיו האחרים ולפעמים בהפסד כספי או חברתי ומשפחתי, הולךלבית הכנסת להתפלל, או מתפלל בביתו.

 מה יותר כוונה צריך שהוא מתפלל לה', אם הוא לא עושה את זה בכוונה להתפלל לה' למה הוא עושה את זה?

אלו כוונות חייב האדם לכוון בק"ש או בש"ע כשהוא מתפלל כל יום שלש פעמים?

התפילה היום כמו הברכות לפני האוכל או כיפה, גילוי דעת בהרת עליונותו של ה', והכרת תודה לו.
למה האדם צריך עוד לבלבל את המח עם כוונות דמיוניות, ולהרגיש אשם כשהוא לא כיון חזק ב ז- בתזכרו.

יש מדרש עלום המוסיף לכללים הגדולים של התורה,

 ר'ע אומר- ואהבת לרעך כמוך- זה הכלל הגדול ביותר

. בן עזאי-  זה ספר תולדות האדם

בן  ננס- את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין ערביים זה כלל גדול מכולם.

_________________

מודה ועוזב

אי כוונה בתפילה או אולי חוסר סבלנות להתפלל?
יש מצב יותר גרוע מסתם אי יכולת להתפלל בכוונה, והוא מצב של חוסר סבלנות בכלל להתפלל.
זה אמנם לא בהכרח מצב יומיומי וקבוע, אלא מצב רגשי/נפשי שיכול להיווצר בגלל צירוף הרבה גורמים אישיים, ואז פשוט (כמעט) אי אפשר להוציא את מילות התפילה מהפה אפילו ללא כוונה, אלא אם זה ייעשה ממש ממש אבל ממש בצורה מאולצת.
ונדמה לי שהוראת השו"ע לגבי הפטור מתפילה, ויתר מזה מתפילין (!!!) יכול להיות בימינו כלפי המצב שהזכרתי ולא כלפי סתם9 מצב של חוסר יכולת לכוון.
ועלי להעיר שבדברי קודם הזכרתי את הפטור מתפילין ולא דווקא מתפילה (שניהם מוזכרים בשו"ע) במצבים של "דעתו טרופה".

דוגמא נוספת המוזכרת בחז"ל, וכיום לא לוקחים אותה "ברצינות" ונותנים לה פרשנויות שלא כפי פשטה:
"הרואה שקשה לו עם יצרו, ילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך למקום שאין מכירים אותו........... ואל יחלל שם שמים ברבים".
נראה לי שבאמירת חז"ל זו יש הבנה עמוקה בצורכי ונפש האדם והתחשבות במצבים אישיים בהם האדם אינו במצב של יכולת שמירה על כל תג ותו, ואז "מותר לו" אבל בתנאים מגבילים כגון "שלא יחלל שם שמים ברבים".

שמניך

מי שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים ויעטוף שחורים. וכו'- עכשיו אתה מבין למה אתה רואה היום כל כך הרבה לובשי שחורים.??

השולחן ערוך הוא  מספיק בכדי שתסמוך עליו, ותנהג לפי פרשנותך והבנתך, יש לך על מי לסמוך.

ראה רי"ף ורא"ש במו"ק שם, שכתבו: ואין הלכה כר' אלעאי, דקי"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ובאמת הדברים לא הובאו להלכה גם ברמב"ם ושו"ע.

חוץ מיראת שמים? השבת קראנו בקהלת - והאלוקים עשה שיראו מלפניו!!??

מיכי, ודאי ידועים לך דברי הרמב"ם (בשלשה מקומות בפה"מ) שאין פסיקת הלכה בענייני דעות ואמונה.