חרדיות כחששנות: נסיון להגדרה

המעיין באותו אשכול יגלה כי ספרן הזכיר מוטיב נוסף. הדאגה המרובה מאד (ובצדק...) לחינוך של הדור הבא. שיהיו יהודים שומרי מצוות, שיהיו "חרדיים".

אבחנה זו, שהיא נכונה מאד, מעבירה אותי למה שלדעתי הוא מניע פסיכולוגי עמוק בהגדרת החרדיות. הפחד. החרדיות כשמה.

חרדיות – ממה?

לצערי אין לי תשובה מלאה וברורה, לפיכך אנסה להציע כמה מקומות בולטים יותר ופחות שבהם החרדיות במובן זה באה לידי ביטוי. אך תחילה אני מציע הסתייגות, או אולי הבהרת מונח.

חרדיות במובן זה שאני עוסק בה אינה חרדה במובן הנפשי או הפסיכולוגי. המונח קרוב יותר ל"דאגה", אך יש בו יותר מאשר "איכפתיות". אולי המונח הקרוב ביותר הוא "חשש", ולפיכך חרדיות זו היא חששנות. וכפי שיתבאר לקמן, חששנות יתר, במובן זה שניתן לשאול אם חששנות זו מוצדקת לאור המטרות והנסיבות של חיינו.

באלו מקומות ניכרת החששנות החרדית? ומפני מה חוששים?

נפתח בשאלה השניה. נראה שהחששנות קיימת בשני תחומים: החשש מכשלון והחשש מהשפעות רעות.

דוגמאות:

1. חשש מחוסר שלימות בביצוע מצוה. תופעה זו מוכרת היטב בשלל ביטוייה בתחום עשיית המצוות. האדם נדרש ואכן שואל את עצמו אם יצא ידי חובה בעשייה, אם נהג כמו כל השיטות, ומכאן כמובן הנטיה להחמיר. (יש לגישה זו הנחות יסוד נוספות, כמו האידיאולוגיה של חוסר היכולת להכריע בין שיטות, גם אם היתה ביניהן הכרעה בידי פוסקים קודמים, שהרי החששנות קודמת לכל דבר אחר).

2. חשד במניעים. זו תופעה שמצויה בעיקר בתנועת המוסר, אך לא רק שם. מי יודע אילו "נגיעות" מסתתרות אצלנו. וכיון שכן, אין לבנו לעולם נקי לעבודת השם באמת. (ומכאן אחד ההבדלים המהותיים בין ה"גדול" שהוא באמת נקי, לבינינו אנו).

מכאן גם טעם שבשלו אין אדם רשאי לפסוק לעצמו או להכריע בשאלות בחייו בלי לשאול את ה"גדול".

3. חשש מכשלון בעריות. איך יכול אדם להרשות לעצמו לצאת למקום של פריצות, שהרי כל כך קל להיכשל במחשבה אסורה, בדמיון אסור, או אפילו בהסתכלות (מכוונת) או ראיה (אקראית) אסורה. מכאן המלחמה על ההפרדה במגוון תחומים ומקומות, הרבה יותר ממה שקובעת מסורת הפסק והמנהג.

4. חשש מנסיונות. כל מקום שבו יתכן נסיון, הוא גם מקום סכנה. האדם, סביר, לא יעמוד בנסיון, או לפחות לא בצורה מלאה. גם אם לא ייכשל במעשה, עדיין ייכשל בדיבור, או במחשבה. לכן עדיף תמיד לברוח מן הנסיון.

וזו גישה עקרונית. כפי שיומחש להלן, לכן אסור ללכת לטיולים בין הזמנים, או לפחות למקומות שלא קיבלו הכשר מפני שאין בהם לא חרדים ולכן אינם מקפידים על כללי הצניעות המקובלים. לכן אסור ללכת לצבא, מפני ששם אפשר להיכשל במאכלות ומעל לכל בעריות.

5. חשש מ"השפעות". השפעות אלו מגיעות בשני צינורות (לבד מהחשש מחוסר צניעות). השפעת החברה על היחיד והשפעת דעות ואמונות.

אסור ללמוד באוניברסיטה, גם באוניברסיטה "אורתודוקסית" ללא בעיות צניעות (אילו היתה) כיון שהדעות שם פסולות. ואין אדם מסוגל לעמוד נגד הקושיות וה"ראיות" של ה"אפיקורסים". (יש כמובן תשובה לכל שאלה, לפי האידיאולוגיה הקיימת, אבל היא ידועה רק ל"גדולים" ואי אפשר להעבירנה ל"קטנים" כמונו).

אסור לקרוא ספרים "חיצוניים" מפני שיש בהם רעיונות רעים שיחלחלו פנימה.

אסור להתחבר עם אדם חילוני, מפני שמושפעים מאורח חייו וממנו בכלל. וכל שכן עם גוי.

אסור לעיין בפורום "עצור כאן חושבים" מפני שהוא, כידוע, מלא בכותבים אפיקורסים, אפילו אם נדון לכף זכות את הכותבים היותר אורתודוכסים שבו (שגם הם כידוע מזלזלים באמונות כמו הקבלה ומנהגים, סמיילי. כוונתי כאן לעצמי).

6. כהמשך לסעיף הקודם: סגירת שערים. אין להשתמש בטלויזיה (עריות, אך גם הכרת העולם באופן לא מבוקר), באינטרנט, ברדיו, באימייל. אין להשתמש בספריות לא חרדיות או לקרוא ספרים "לא מבוקרים".

7. הגבלות מרצון או מכפיה. אין ללמד בנים אנגלית ובנות "בגרות" מפני שהם עלולים בשלב מאוחר יותר לנהוג ב"אומץ" (כמובן מחוסר ידיעה והערכה) ולצאת אל העולם המסוכן שנמצא שם, "בחוץ".

תוקן על ידי עצכח ב- 20/10/2008 14:22:25

אם צדקתי באבחנה כי חששנות עומדת מאחורי כל התופעות המגוונות האלו, יש מקום לשאול הלאה. האם יש לכך מקור? איך התפתחו הדברים? האם זו גישה נכונה וראויה? כיצד מגיבות חברות אורתודוכסיות אחרות בעם ישראל?

בפרק זה אדון בשאלה על המקורות.

ובכן, לגישה החששנית יש מקור נאמן בחז"ל.

ראשית, כלשונו של ספרן:

"הבסיס הוא בדברי חז"ל. אל תאמין בעצמך עד יום מותך. אנו נוטלים את העיקרון הזה עד הסוף. הוא הפך להיות המוטיב המרכזי."

אולם יש לשאול: למה התכוונו חז"ל באזהרה זו? האם הם באו להתריע כי אדם מועד לכשלון בכל רגע ורגע, או רק לומר שאין אפוטרופוס שמבטיח כי אדם שהיה צדיק לא עלול להיכשל אי פעם בעתיד, כפי שאכן מוכיח שם ההקשר?

ועוד מקור:

כל אותן גזירות משום "שמא" או "אטו". אין אנו תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת, ואין אנו נוטלים ארבעה מינים אפילו ביום טוב ראשון של סוכות שחל בשבת, ואין אנו קוראים מגילה בשבת והכל מפני החשש שמא יבוא אי מי לטלטל את חפץ המצוה ארבע אמות ברשות הרבים. וכבר כתב אחד מבעלי המוסר (הרב דסלר?) על הפרדוקס שבשל החשש הזה מפני עבירה בשוגג של אדם אחד נאסרו דורות במצוה מן התורה עד כדי ביטולה המעשי לאותה שנה (בסוכות שהיום טוב הראשון חל בשבת, שכן שאר הימים אינם אלא מדרבנן).

וכן כתבו חז"ל ששני סוגי יצר הרע (כלומר הנטיות אל האיסור) החמורים ביותר הם גזל ואף יותר מכך עריות, ש"גם שלא בפני האיסור יצרו של אדם חומד אותן" כלומר בדמיון בעלמא.

והתורה עצמה יצרה הרחקות בין היהודי לבין מי שעלולים להשפיע עליו לרעה, כלומר הגויים בעלי המעשים הפסולים. וכן נאמר:

שמות פרק לד

(טו) פן תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו:

(טז) ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן:

(מתוך פרוייקט השו"ת)

וכן לדורות. אמנם נחלקו הפוסקים אם יש סמכות, לאחר חתימת התלמוד, לגזור גזירות חדשות, אך הכל מודים שכל מה שנכלל במשמעות של גזירות חז"ל במקומו עומד. ויש גם סבורים שלפי צורכי הדור יש לתקן גזירות חדשות. וגם אם איני בא להכריע בשאלה זו כאן, עצם התופעה מעידה שהחששנות טבועה בתוך התורה שבכתב ושבעל פה והיא אחת מן המטא-הלכות המנחות את שיקולי חכמים.

אבל עדיין ניתן וראוי לשאול אם השימוש בעיקרון החששנות כפי שהוא בא לידי ביטוי בחברה שלנו הוא אכן מוצדק.

ויש עוד לברר מה הן הנחות היסוד לגבי האדם והעולם שמסביב שמעוררות את הצורך בחששנות.

אצל חז"ל אנו מוצאים חששנות – אבל במקרים פרטיים ולא כאורח חיים. חכמים מפליאים לחדור לנפש האדם כדי לזהות את המקומות שבהם החשש קיים. אבל כמדומה שניתן לזהות מנגנון אחד (או שנים) שהם היוצרים את החשש לכשלון, הם ולא עוד. ובוודאי שאין כאן גישה המתפשטת על כל החיים ואף מונעת חיים "רגילים".

1. בסיפור הידוע על רבי ישמעאל, הוא קרא בספר בליל שבת, ליד נר, ובא להטות את הפתילה כדי לשפר את איכות התאורה (או שעשה זאת ממש) וזה כמובן איסור תורה. ובכך עבר ר"י על איסור חכמים. חכמים אסרו לקרוא לאור הנר שמא יבוא להטות. מה המנגנון שפועל כאן? אדם שקוע במעשהו, אולי אפילו בדבר מצוה, ומתוך כך הוא יפעל ויעשה דבר מה בלי ביקורת אם זה מותר או אסור. כך מצאנו לגבי איסור שופר מחמת החשש לטלטול והדוגמאות רבות מספור.

2. מה שנאסר להתרועע עם גויים הוא מחמת מנגנון של ידידות-אכילה ובילוי משותפים-חיתון עם הבנות-הרגל הילדים (שאין להם חינוך מוקדם מגן) לעבודה זרה.

3. החשש ממחשבות אסורות מובע כהמלצה או, גם אם נאמר שהוא איסור מפורש (לא יהרהר אדם ביום וגו'), עדיין אין הוא מונע ללכת ברחוב שיש בו חוסר צניעות או לנהל את שגרת החיים ההכרחית שלתוכה נולדנו בעולם הזה.

מצאנו שנחלקו שני אמוראים בשאלה אם עדיף ללכת ליעד מסויים ברחוב שיש בו בתי עבודה זרה, שהרי כבר אין יצר הרע לזה (באופן הגס של עבודה זרה) או דווקא דרך רחוב של פריצות, כדי לשמור על העינים והמחשבות ולקבל שכר. אך במקום ש"אין ברירה" זה אחרת.

תוקן על ידי עצכח ב- 20/10/2008 14:23:05

בני הדורות שלפנינו גדלו על התפיסה שיש "חרדיות" ויש "מזרחיות". ה"מזרחי" מתגייס לצבא, הולך לאוניברסיטה, הולך לעבוד, ואינו מסתגר. וזה כמובן פסול.

איני רוצה לערב סוציולוגיה ופוליטיקה בשאלת החששנות או חששנות היתר, אבל נוח וסבורני שנכון היסטורית להצביע ולראות כיצד ה"מזרחי" אכן לא נקטו בשיטת החששנות.

ומדוע?

לשאלה אחרונה זו יש תשובות רבות. אבל אחת האפשריות (וכך שמעתי ממייצגי דרך חיים זו בהזדמנויות שונות) היא שהם נותנים יותר אמון. בעצמם, בצאצאיהם.

כאן אני מוסיף שתי אבחנות שראויות כל אחת לאשכול בפני עצמו. ראשית, ההולכים בדרך זו רואים (כך הגרי"ד סולוביצ'יק) אחרת את תפקיד האדם בעולם  - לא רק לימוד תורה או אפילו עשיית מצוות, אלא יישוב העולם, הגשמת התכונות האישיות החיוביות של האדם (רפואה, מחקר, אפילו אמנות) ועוד.  לשון אחר: אין ערכים שאינם חרדיים.

שנית, התפיסה החרדית מבוססת גם על ראית תפקידו העיקרי של האדם כמי שנשלח לעמוד בנסיונות בעולם הזה, ואין האחריות עליו למה שקורה מלבד ההתמודדות עם הנסיון. כיון שהקטגוריה של הנסיון היא כל מקפת, ההתמודדות עם גורמי הכשלון ומניעתם דוחה מפניה כל דבר אחר. לזה יש לצרף גם תפיסה מסויימת של השגחה פרטית מכאן ושל הרשות להסתמך על הנס ולהימנע מהשתדלות טבעית, למשל בצורכי פרנסה, מכאן. וכאמור אלו הם נושאים נוספים, אם גם תרומתם לעיצוב החרדיות המודרנית גדולה ובלעדיה לא היינו כפי שאנו היום.

ו. בצומת של ההווה

מעתה יש לשאול את השאלות המעשיות הבאות:

האם החרדי רשאי ללמוד באוניברסיטה, או שמא עליו להבטיח "מרחב מוגן" בהכשר? אם ה"הכשר" הוא אמצעי המגן שבעזרתו החרדי מתיר לעצמו לצאת "החוצה", זו נראית הברירה היחידה. ואכן כך נעשה. במכללות שבהן אמורה להיות הפרדה בין שני המינים, מרצים "בדוקים" ועוד. בטיולים למקומות נופש "מאושרים" שבהם יישמרו הכללים, כולל מניעת האפשרות להשתמש בטלויזיה. ועוד ועוד.

אם צדקתי בניתוח הזה, יש מקום לשאול:

1. האם הגישה החרדית מוצדקת על פי המקורות?

2. איך התפתחה הגישה הזו מבחינה היסטורית ואיך היא פועלת מבחינה סוציולוגית?

ובמישור הפרטי:

3. האם מותר לנו להיות יוצאי דופן? לצאת נגד הכלל וההגדרה המקובלת? להסתמך על עצמנו, לעיין בספרים, גם כאלו שבהם עלינו להבדיל בין נכון ללא נכון? ללמוד באוניברסיטה? לרכוש מקצוע ולצאת מגבולות הגטו שהגישה החששנית מזהירה כל כך מפני פריצתו?

4. במידה שאדם, חרדי בכל המובנים האחרים, יגיע למסקנה שהתשובה לשאלה 3 היא "כן", האם הוא יהיה עדיין חרדי מבחינה סוציולוגית? והאם הוא יאבד את היכולת להשפיע ולסייע לסביבתו אם הוא איש המעלה שבאופן אחר יכול להועיל לאחרים על ידי לימוד, פסק ודוגמא אישית?

אם החרדיות היא כל כולה חששנות יתר והסתגרות, אזי מי שחורג ממנה, שוב כמו הגדרתו של ספרן, שוב אינו חרדי...

5. והחשש שהוא כנראה הגדול והחשוב מכולם:

מה יהיה עם הילדים שלנו? וי לנו אם נאפשר להם לצאת החוצה, שאז הם עלולים להיכשל וליפול (האם אין הסטטיסטיקות מעידות ש"אצל האחרים" יש יותר נפילות? ואולי אצלנו יש יותר? ואולי אין כללים אלא כל אחד וכל משפחה כפי מה שמתאים לה?). אך גם וי לנו אם נכלא אותם בפנים, כי אולי זה מסוכן ומזיק עוד יותר?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* תוקן על ידי עצכח ב- 20/10/2008 14:24:15

תוקן על ידי עצכח ב- 20/10/2008 14:25:07

_________________

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 21/10/2008 19:48:08

מודה ועוזב

הגדרת החרדיות כחששנות נראית לי לא נכונה.(אלא אם כן נגדיר פחד כדאגה .ברור שבתוך כל דאגה קיים מימד של פחד מהעתיד אבל לא ברור לי למה צריך להגדיר חרדיות כדאגנות)
המונח חרדיות מקורו- חרדה לדבר ה' והפסוק שמבטא חרדיות הוא:"אשרי אדם מפחד תמיד"


כמו שלא נקרא לאדם הבונה מעקה לגגו אדם חששן, אלא נאמר שהוא עושה את המקסימום הניתן לבטחון  כך החרדים לדבר ה' עושים את המקסימום(לפי הבנתם) כדי לשמור את דבר ה' .

על ההסטוריה של החרדיות לדעתו של אהרון רוזן,צעיר חרדי מבני ברק:

http://www.acheret.co.il/bin/en.jsp?enDispWho=Article^l376&enPage=ArticlePage&enDisplay=view&enDispWhat=object