בליל ערבה לא היה צל ירח

בליל ערבה שנה זו, הירח היה צפוני עד מאוד, כמעט שיא מצבו הצפוני האפשרי.
הוא היה ממוקם על ראש סרטן בקירוב, הנקודה הצפונית בקו המילקה ובנוסף היה רוחבו צפוני למדי, מה שמיקם אותו בסיכום בלמעלה ב26 מעלות צפון.
במקומנו, הוא היה רחוק פחות משש מעלות מהזנית, נקודת הרום, בשעת צהירתו = חצי מסלולו.

במצב כזה הוא אינו מטיל צל, משום שהוא ממש על הראש.

מה זה אומר? לכל אחד את מה שזה אומר.

במבט ראשון, זה יכול לומר את מה שכותבים הקדמונים והובא ברמ"א.
אך כמובן שכשאתה חושב רגע, אתה מבין שזה לא יכול היה להיות אחרת, שהרי ניתן היה לחשב זאת מראש.

איך שלא יהיה, זה מספיק פיקנטי בשביל לכתוב את זה, כמו שזה היה מספיק פיקנטי בשביל שחבר יטרח להתקשר לעדכן אותי.

_________________

בעל

כמובן שהתגובות אמורות להיות זהות, בסוגית ליקוי חמה כמו בסוגיא דידן.


מיכי

למה אתה פוסק שמותר להתחיל לישון בבית, מחמת התחזית? האם משום שעצם החשש הוא סיבה לעזוב בית ותשבו כעין תדורו?
נראה לענ"ד, שמי שיש לו חשש סביר שתקרת חדר השינה שלו תטפטף ויש לו חדר זמין חלופי, ילך לישון בחדרו כרגיל ואם ירד גשם הוא יעבור.


מואדיב

כל עוד מדובר בסיכוי גבוה יותר, ניתן עדיין לדבר על סימן. לא כן כאשר מדובר בחשבון מסודר יותר, למרות שמטאורולוגיה, למיטב ידיעתי, עדיין אינה חיזוי מדעי מדויק.


צענערענע

ודאי בידיו של הקב"ה. לא דובר על הפסקת התפילות אלא רק על המשקל שיש לייחס למיידיות התגובה.


ברבי

מעניין מה המקור לדברי הרמב"ם המפורסמים הללו, האם לא משום שרצה להרגיע את הציבור?

האסופי

יש ימים שהם סיבה למידת הדין, כמו חודש אב. איך יכולים ימים להיות סימן למידת הדין, אם הם ידועים מראש?

מאיר

יש לך טעות . ימי חודש אב אינם סיבה למידת הדין . להשגחה יש את אופן ההתנהלות שלה , ומחוקי השגחה העליונה היא שלא להאריך אף לחייבים בימים אלו ולהעניש באופן מיידי יותר את החוטאים.
והוא הדין ביחס לסימנים השונים שהוזכרו בחז"ל כמו ירידת גשמים קשת או ליקוי מאורות , סימנים אלו מבטאים את העובדה שכרגע הקב"ה עבר מכסא רחמים לכסא דין ועל כן יש בכך סימן רע לישראל.

אסופי

לא הבנתי מה הטעות שלי. מחוקי ההשגחה העליונה שלא להאריך וכו' = אב הוא סיבה לדין.

אירוע חזוי מראש, אינו יכול לבטא את העובדה שהקב"ה וכו', משום שניתן היה לחזות אותו לפני שנעשו אותם מעשים, עליהם אמורה לבא תגובה זו.
הרמב"ם יכול היה לדעת היכן תמצא הלבנה בכל יום נתון, לפי הכללים שהוא התווה בהלכות קידוש החודש. אם כך הוא יכול לדעת מה יהיה המצב הורחני של ישראל בשנת ח' אלפים תתקפא?

_________________

אסופי,
לא הבנתי את ההסבר שלך. הרי גם אם הגשמים הם סימן למידת הדין, עדיין לא ברור כיצד אירוע דטרמיניסטי יכול להיות סימן למידת הדין. ומה אם לא היה מגיע לנו שינהגו עמנו במידת הדין? האם אז המטאורולוגיה לא היתה כזו?

צענע,
גם לגורמים המטאורולוגיים יש סיבות, ולכן ההסבר שלך רק מסיג את הדיון צעד אחד אחורה.
ולגבי החיזוי, מה אם מעשינו היו משתנים בחמשת הימים הללו, והיינו עושים תשובה מלאה על כל חטאותינו? זה לא עונה מאומה. העובדה שזה קבוע מראש מנוגדת לראייה שיש כאן תגובה למעשינו.
אמנם אותה שאלה ניתן לשאול על דברי התורה ב'והיה אם שמוע תשמעו', שגם תולה את הגשם במעשינו, ואכ"מ.
 

אני חוזר ואומר -מידותיו של הקב"ה על פיהם הוא מנהיג את העולם אינם בהכרח תגובה למעשי בני האדם.

יג מידות של הקבה, אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד וכו.. כל אלה הם אופנים שונים של הנהגה שלא בהכרח תלויה במעשי בני אדם. ישנה חוקיות לאותה הנהגה ובהתאם לכך היא פועלת.
ייתכן בהחלט שהיא גם תפעל בתגובה למעיש בני אדם אבל אין זה מוכרח.

הנהגה בהתאם לאופן הראשון שציינתי נקראת הנהגת הייחוד
ואילו הנהגה מהסוג האחרון נקראת הנהגת המשפט.
אלו צורות הנהגה בעלות ייעוד שונה ועל כן אף חוקיות שונה.

לאור זאת ברור שייתכן סימן למידת הדין אף שאין הדבר נגרם כתוצאה מהרשעה מיוחדת של בני האדם.

האסופי,
אז יש משמעות למעשינו או לא?

אסופי, כעת הבנתי את כוונתך.
אני לא חושב שזהו פירוש המושג 'סימן קללה'. לזה קוראים עידנא דריתחא, או מידת הדין מתוחה וכדו'. ובפרט המשל שהביאו חז"ל עבד שמזג כוס לרבו, גם הוא מורה שהמשמעות היא כהבנה המקובלת.