|
|
| נשלח ב-27/10/2008 11:33 |
 |
| |
גם אני הקטן זכיתי להשתתף בשמחה יפיפיה זו.
אכן, היה מלא טעם ואוירה נפלאה, וכמו שהגדירה שם אחת הנוכחות החשובות: 'רואים עם ישראל'.
כאדם דתי, אני אמור לצפות ששמחה כזו תתרחש בדרך חזור אל הדת ולא בדרך החוצה, אבל כמו שאומרים 'אין על שמרן100' המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו.
_________________
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2008 12:58 |
|
| |
מזלא טבא וגדיא יאה !
קול רינה וישועה באהלי צדיקים - דחות'ן (בשלל ניקיו ודמותיו) און דעם כלה זאל אובען א'מזל טוב. אל'ע מחתונים א'מזל טוב. אלע' יידען (בשלל הגוונים והצבעים) א'מזל טוב !
ואכן כפי שנרמז (..) לעיל, זכיתי גם אני הק' ליטול אמש חלק בשמחה הגדולה - שמחת נישואי ידידי אלופי ומיודעי החתן דנן. וכפראפרזה לדברי חז"ל, דומני כי ניתן לקרוא על שמחה זו את הקריאה; 'כול מי שלא זכה לעלות ולהתכנש בהאי בי הילולא שמחת חתן וכלה זו, לא ראה שמחה של הרמוניה ומיזוג גלויות מימיו'. קשה היה להישאר אדיש למול המראה המלבב שבו שלל אנשי המחקר והאקדמיה (מן המובחרים שבאנשי ההגות בישראל, ועד לפרחי עולם המחקר האקדמאי) רוקדים שלובי זרוע עם זקני וצעירי חסידי בעלזא, בריקודים חסידיים סוערים ונלהבים. נדמה כי גם המובחרים שבאנשי עצכ"ח קרי הדעת וחמורי הסבר (דמתקרי 'נרקסיסיטיים' בלשון קודשו של החתן דנן) התקשו להסתיר את הלחות שבעיניהם למול מראה נפלא זה.
ברכות אושר ועושר לאין קץ לזוג הצעיר. מי ייתן ומשמחה הרמונית עילאית זו יושפע על קן אהבתם שפע של אהבה ואחווה שלום ורעות, ואך טוב וחסד ירדפום כול ימי חייהם. לתפארת הקהילות והתרבותיות השונות - ולתפארת טישטוש הגבולות ומהמחיצות בקהל עדת ישורון..
תוקן על ידי החבוי ב- 27/10/2008 12:57:10
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 23:43 |
|
| |
החבוי,
כל החסידים שאלו מי הוא זה ואי זה הוא הבקיא כזקן ורגיל בניגוני חצרות בית ה'. מצאתי את עצמי מסביר ומייצג אותך עלי אדמות. בפעם הבא צא ממחבואך ורד אל העם.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2008 20:48 |
|
| |
זה עתה חזרתי מהעדרות של כמה ימים ועודכנתי באשר לאשכול ולרבדים נסתרים שלו. אני לא מכיר את החתן או את המכובדים שהוזכרו כאן (למעט המנחה והמשמח העיקרי שמתברר שמידותיו אף עולות על כשרונתיו המרובים) , אבל זוגיות בה יש השפעה ניכרת של בני הזוג זו על זה אשר משנים את בני הזוג לטובה משמחת לב ומקרה זה אינו יוצא מהכלל.
אשר על כן אאחל לזוג חיים של אושר ועושר וכבוד מתוך אהבה וצנעה.חיים שבו כל אחד מבין את הגבולות שלו ושל החברה.חיים של הבנה שלא משנה מה הדעה או ההגדרה הפילוסופית\סוציולוגית שבוחרים בה להגדיר את הזהות, עדיין מכבדים את השני על דרכיו וזהותו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2008 11:13 |
|
| |
זה עתה חזרתי מהעדרות של כמה ימים וגיליתי את האשכול. איני
יודע באשר ל"רבדים נסתרים שלו". אני לא מכיר את החתן או את המכובדים
שהוזכרו כאן
(אלא וירטואלית), אבל אני מאמץ את דברי החכם קעלעמר.
אשר על כן אאחל לזוג חיים של אושר ועושר וכבוד מתוך אהבה וצנעה. חיים
שבו כל אחד מבין את הגבולות שלו ושל החברה. חיים של הבנה שלא משנה מה הדעה
או ההגדרה הפילוסופית\סוציולוגית שבוחרים בה להגדיר את הזהות, עדיין
מכבדים את השני על דרכיו וזהותו.
ואני מוסיף על דבריו:
לפעמים, הדרך להתקרב היא תחילה להתרחק, כדי להתפטר מכל המשקעים או הטעויות
שהוחדרו בגיל צעיר, ורק אז לפתוח דף חדש. ואין כוונתי כלל לחיי נישואין
(למרות שאולי גם שם זה נכון, רק שחלילה לא להגיע לידי כך) אלא ליחסים של
אהבה שצריכים להתקיים במישור נוסף, חשוב לא פחות (ואסור לבלבלו עם חיי
אהבה ונישואין): בין אדם למקום.
יהי רצון שהחתן והכלה ימצאו את דרכם לבטח אל התורה ואל נותן התורה, ויבנו
את ביתם על יסודות התורה. ויתקיימו בהם הברכות הכתובות והמובטחות, בזה
ובבא.
ואני מקוה שיסולח לי שהרשיתי לעצמי לכתוב אולי יותר מדי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2008 10:46 |
|
| |
מזל טוב לשמרן100 לנישואיו .
יהי רצון שיבנה בית נאמן בישראל,בנין עדי עד.
למיימוני
קראתי בעניין את הקטע שכתבת:
"לפעמים, הדרך להתקרב היא תחילה להתרחק, כדי להתפטר מכל המשקעים או הטעויות שהוחדרו בגיל צעיר, ורק אז לפתוח דף חדש. ואין כוונתי כלל לחיי נישואין (למרות שאולי גם שם זה נכון, רק שחלילה לא להגיע לידי כך) אלא ליחסים של אהבה שצריכים להתקיים במישור נוסף, חשוב לא פחות (ואסור לבלבלו עם חיי אהבה ונישואין): בין אדם למקום"
שאלותי:
האם יש לך מקור לרעיון שעל מנת להתקרב לקב"ה צריך תחילה להתרחק או שהרעיון הוא שלך?
האם הרעיון הזה טוב רק לשמרן 100 או לכל השמרנים באשר הם?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2008 13:02 |
|
| |
צענערענע
כנראה מדרכם של אשכולות בעצור חושבים, גם אשכולות פרטיים של ברכות, להפוך לדיונים רציניים. וזה טוב...
אני שמח שדברי הביאו תועלת ועוררו מחשבה. אמנם חשוב לי לדעת שהסברתי את
עצמי ברור. ונראה לי שאנו מדברים על אותו דבר. אני מרשה לעצמי לחזור
ולהרחיב.
היחסים שלנו כבני אדם עם הזולת, גם עם ה', בנויים על רצוא ושוב.
אמנם אני דיברתי על תופעה ייחודית, שיכולה להתגלות בשני אופנים.
א. כאשר אדם חווה מה שחווה, ויש לו טראומות, צלקות, כאבים, טינה. לפני שהוא מסוגל להשתחרר מהם, קשה לו ליצור קשר חזק וחי יותר.
עליו לדעת להתרחק. איזו צורה זה לובש? לבטא את הכעס, את האכזבה, את הייאוש. להכיר בזה. ואז ורק אז אפשר להתחיל לחפש את הדרך בחזרה.
לא כולנו, ברוך ה', אלי ויזל. לא כולנו שרדנו את השואה. אבל לרבים יש שואה
פרטית משלהם. טענות משלהם על העוולה שנעשתה להם, על האכזבה שיש להם מעולם
שברא ה' ובכל זאת הוא יכול להתנהל ואכן מתנהל כפי שהוא.
ב. כאשר אדם פוטם באידיאולוגיות, בטעויות, אולי אפילו בשקרים, איך הוא
יוצא מזה? על ידי כך שהוא מסוגל לפתח מודעות, ולהיות מסוגל להשליך את הכל.
אנסח זאת מחדש: צריך להיות מסוגל לזהות את הדעות שנראות לא נכונות, לנסח
אותן ולהעמיד אותן למבחן. אולי יתברר שדווקא ראוי לזרוק אותן. ורק אז,
לאחר שמשליכים את הטעות, אפשר להתחיל להגיע לאמת.
המגיד מדובנא הביא משל נאה על העשיר שגילה שהחליפו לו את המזוודה בשעה
שהסבל התלונן שהיא כבדה מדי. מזוודה כבדה אינה שלו! המזוודה שלו מלאה
באבנים טובות, שהן יקרות אבל לא כבדות. כך גם התורה. היא אוצר של יהלומים,
על דרך המשל. אם חשים כובד, נטל בלתי אפשרי, סימן שזו אינה התורה.
צריך להיות מסוגל להשליך הכל לפעמים כדי להתחיל מחדש.
***
אז מהיכן לקחתי זאת? איני יודע. מצד אחד, הלא הם הם דברי המגיד מדובנא.
מצד שני, אנו מכירים זאת מנסיוננו. האם הכלל הזה אינו נכון אמפירית (=מתוך
הנסיון)?
***
אולי רק ראוי לברר כיצד משליכים. האם אני נותן לגיטימציה למרד של זריקת התורה והמצוות, כולל נניח חילול שבת ח"ו?
אין זו כוונתי.
אבל כוונתי היא שאם אדם הגיע למצב שבו כבר הלך וזרק, שידע שאם זרק, הרי זה
מפני שלא ידע ולא הכיר מהי שבת, מהי תורה, מה הן המצוות. ועכשו, לאחר
שהשליך את הטעויות שהוזן בהן, הוא יכול עכשו להתחיל מחדש ללמוד ולהכיר.
ואני מציע מדרש משלי:
כבר אמר קהלת בחכמתו:
קהלת פרק ג
(א) לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: ס
...
(ו) עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:
(ח) עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם: ס
אם איישם את הפסוקים לגבי חיי האדם, הרי פעמים שאדם חש שהוא במלחמה. כן
במלחמה! עם ה', שהוא כועס עליו. זה קשה מאד לחיות וקשה אפילו לומר, אבל יש
תקופות כאלו.
ולפעמים זה בגדר זה "עת להשליך" ו"עת לאבד" על מנת שאפשר יהיה לקיים אחר כך את "עת לבקש" ואחרי שמוצאים, מקיימים גם את "עת לשמור".
אני מקווה מאד שקיימתי יפה את העצה "עת לטעת ועת לעקור נטוע", שיש נטוע הטעון עקירה כדי לטעת את הנכון.
ובכלל, האשכול לא היה צריך לעסוק בדברים אלו, שהרי עכשו "עת רקוד"...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2008 16:12 |
|
| |
באמת מזל טוב, בחינת "עת רקוד" (הרי "עת ספוד" זה הניגוד... ועת לבקש, ועת לדבר... הם בכלל זמנים אחרים)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2008 20:28 |
|
| |
איזה יופי, מיימוני, כשהצדקנות הישועית שלך לא נעצרת גם כאן. ממש כמו מחב"ת מקצועי מ"ערכים" (פשטו רגל לאחרונה), מנצל כל הזדמנות כדי "לקרב" מישהו, בשפתיים נוטפות שמנוניות מתחסדת... אך הגד נא, לאן אתה מציע ל"שמרן100" הלזה לחזור בדיוק? לבוא אליך לבני ברק, להתחבא עמך בלילות בצוותא מאחורי המקלדת לתת פורקן לכפירותיך הקטנות והגדולות, ובימים לעטות גלימת חזונאישניק ולשוטט באומללות בעיר ה"גדולים"? אבל אם כבר נעשה כופר בפרהסיא, "שמרן100" הלזה, ודאי לאחר תהליך ארוך ומתיש, למה לו עוד לחזור אחורה, ולהתחבא עם כפירותיו מאחורי מקלדת? אוי, הוא באמת צריך להיות מטומטם גדול כדי לקבל את החיבוק הישועי שלך.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2008 21:27 |
|
| |
אורטיר
יפה שאלת.
אכן למה שתיארת לא כדאי לחזור.
ואכן, המונח "לחזור" לא שייך לכאן. אדרבה, כפי שהשתדלתי לבאר, מדובר בהתחלה חדשה לאחר שהחומר הקודם נזרק לפח, מקומו הראוי לו.
ולמה רוצים להגיע?
אפשרות: לעשות את האמת מפני שהיא אמת.
(ככלל, סבורני שאת הביקורת שלך אפשר להביע בלשון יותר נעימה לקריאה ועדינה. וזה דבר שבהחלט ראוי לחזרה בתשובה...).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2008 21:41 |
|
| |
עכ"פ לענייננו, לא נראה לי שדרכך שלך, מיימוני, מהווה אלטרנטיבה, וממילא, גם לא אתה הוא בדיוק זה העשוי לקרוא לטיפוס כ"שמרן" זה בחזרה אל האינקוויזיטורים, אחרי המסע המתיש שעשה הלה מהפנימייה בבעלז החוצה. וכי תכחיש שחייך שלך מזכירים את אלו של אנוסי ספרד? לו רצה ההוא יכל להישאר מלכתחילה במצבך.
_________________
|
|
|
|
|
