ריכוזיות חותמי התלמוד

יצא לי להרהר בכך לאחרונה.
אם , לשם השוואה, היו נסגרים בחדר מספר תלמידי חכמים ואפילו מהגדולים שבדור ומנסים לסגור קובץ המתאר את הדיונים ההלכתיים בדורות האחרונים וקובע כללים כמי הלכה.
מיותר לציין שאותה חבורה לא היתה מצליחה לצאת לרחוב ולהשאר בחיים."ביזוי גדויילים!!", "מי אתם בכלל שתגידו שהרב הזה מבין בזה ולא מבין בזה!!!" וכן הלאה הלאה.
והנה בסוף תקופת התלמוד באיזשהו שלב ישבו מספר עורכים , וסביר להניח שהנוסח הסופי נסגר על ידי קבוצה מצוצמצת מאוד, ולא היה פוצה פה ומצפצף.
בגלל שהגנטיקה היהודית נשארה אותה גנטיקה, נשאר לי רק לתמוה , איך דבר כזה עבר בשקט?

זוהר,
נדמה לי שפיספסת את הפואנטה. הוא לא דיבר על עצם האפשרות להכריע הלכה. הוא שאל האם ייתכן שההכרעה תהיה שמית, או פרסונלית: הלכה כרב אלישיב בממונות, וכגרש"ז בהל' שבת, כרב עובדיה בקדשים וכדו'.

מי אמר שזה לא כך בדורות האחרונים? היו הכרעות כאלה לגבי הש"ך והט"ז ומן הסתם בדורנו לגבי המשנה ברורה .

ההנחה שגנטיקה יהודית לא השתנתה היא המוטעת
המצב בעבר הרחוק היה שונה מאוד לדעתי היה את המושג של כפיפות לאדם אחד גדול או לקבוצת אנשים שם היו מעבירי התורה וכלשון הרמב"ם: "נמצא רבינא ורב אשי וחבריהם. סוף גדולי חכמי ישראל המעתים תורה שבעל פה. ושגזרו גזירות והתקינו התקנות והנהיגו מנהגות ופשטה גזירתם ותקנתם
ומנהגותם בכל ישראל בכל מקומות מושבותם. ואחר בית דין של רב אשי שחבר הגמרא וגמרו בימי בנו נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר והגיעו לקצוות ואיים הרחוקים ורבתה קטטה בעולם ונשתבשו הדרכים בגייסות ונתמעט תלמוד תורה ולא נכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיו מקודם אלא
מתקבצים יחידים השרידים אשר ה' קורא בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה ועוסקין בתורה ומבינים בחיבורי החכמים כולם ויודעים מהם דרך המשפט היאך הוא. וכל בית דין שעמד אחר הגמרא בכל מדינה ומדינה וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו או לבני מדינות רבות לא פשטו מעשיו בכל ישראל מפני רחוק מושבותיהם
ושבוש הדרכים."
כיון שחכמים אלו היו עמוד השדרה של עם ישראל בהעברת התורה הם יכלו לקבוע קביעות כי העם היה מקבל את קביעתם, אבל כיום אם רב פלוני יאמר דבר מה שאינו מוצא כלל בעיני שומעיו הם יעזבו אותו לאנחות, משמע שהגנטה כן השתנתה, מבנה מסירת התורה גם הוא השתנה, וממילא רעיון כשלך היום לא יכול להיות אקטואלי.

תוקן על ידי נבליראש ב- 27/10/2008 19:41:38

הגלות גרמה לקיהלתיות והעדתיות שעומדת בעוכרי ההתאחדות ההלכתית הזו, ומכיוון שאנחנו ה"חרדים" לא מאמינים שהגאולה היא פעולה שצריך לעשות אותה אנחנו רואים את המצב כעובדה שלא יכולה להשתנות.

בזמן חתימת התלמוד הציבור היה עדיין מלוכד במקום אחד וגם אם היה קהילות במקומות שונים עדיין בבל היתה נחשבת ממלכת התורה ששם תהיה פסיקה ולכן היה יכולת לקבל את דבריהם.

נראה לי שחתימת התלמוד עצמה זה לא כל כך ברור שהיה כזו חתימה, יכול להיות שהוחלט אחר כך למפרע על הספר שהוא הבסיס להכל,( וגם אם היה מועצה שהחליטה את זה לא ברור שהציבור הכיר במועצה הזו כבעלת סמכות אולי רק אחר כך החליטו למפרע שההחלטה הזו היא קובעת.)  בדומה למשנה ברורה שאף אחד לא קיבל את החפץ חיים אלא קיבלו את הספר.

נראה לי שלא כל כך קשה שספר יתקבל בניגוד לאדם. מכיוון שספר קודם כל זה דבר שצריך אותו בזמן התלמוד תכנית ללא הספר הזה היתה תורה משתכחת מישראל, כך שגם אם לא התאים להם הספר הזה לא היה להם תחליף. לדעתי כך קרה גם עם הרמב"ם בקהילות ספרד לא היה ספר אחר שאנשים יוכלו ללמוד בו בקלות ולדעת הלכה ולכן הספר הזה התקבל. כמו שמירת שבת כהליכתה כיום. (עד שקמו אנשי האורחות שבת..)

הרב מיכי,

אתה סבור - תיאורטית - שלו היו מתקבצים גדולי הדור מכל הזרמים השונים, הם לבדם ללא ה'גיחזים' ואנשי החצרות וישבו שבעה ימים ושבעה לילות, לא יגיעו להסכמה שישנם מן הפוסקים שהתמחו בתחום מסויים?

אני משער שלו היתה נערכת התכנסות שכזו, היא היתה מקבלת קונצנזוס ציבורי. ולכן לדעתי, שוב, מיקום השאלה אינו האם הציבור יקבל פסיקה פרסונאלית של פוסק מסויים שהתמקצע באחד מתחומי הפסיקה (ובפרט כיום שהציבור מבין שככל שכמות המידע והחומר גדול יותר צריכים התמחות יותר נקודתית ולא התמחות שטחית ורחבה, כמו ברפואה ועוד), אלא האם בכל תתכן סיטואציה בדורינו כגון זו של חתימת התלמוד.

_________________

מ. זוהר

הנחתך מוטעית, וממילא נפל הבנין.

התלמוד,במחילה, מלא וגדוש במחלוקות, בהם מופיעות גם ביטויים קשים בין הנצים.

את התלמוד חתמו רבינא ורב אשי, שיצרו כללים שרירותיים בקשר לפסיקת ההלכה, באופן שאינו מותיר כמעט מקום לפרשנות חורגת.לצורך קביעתם הם נזקקו בעיקר, להחליט דעתו של מי נחשבת יותר בכל ענין וויכוח, ולא בכל מקרה לגופו. ממילא לא נותר על מה לריב.

למשל,

השאלה היא איך התקבלו כל אותם כללים שרירותיים, והאם כיום ניתן תיאורטית ליצור מערכת כללים חדשה בעלת קונצנזוס.

_________________

מ. זוהר