מלך המשיח ....מי

זהותו

מלך המשיח יהיה אדם בלתי מוכר לחלוטין, לא ניתן יהיה לדעת דבר לא על מוצאו ולא על משפחתו.

"דע, שלא תדע עמידתו קודם היותה, עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית, אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו" ² .

יחוסו

יחוסו של מלך המש'ח מבית דוד ומזרע שלמה. "ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם הש"י ובדברי נביאיו" ³ .

בכל דור ודור נולד אחד מזה היחוס הראוי להיות משיח ³ א.

סימניו

שונים יהיו סימניו של משיח בבואו בגאולה דאחישנה, מסימניו בבואו בגאולה דבעתה. סימניו בגאולה דאחישנה המה: האותות והמופתים שיעשה ⁴ .

סימניו בגאולה דבעתה המה: הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', ועדיין אינו אלא בחזקת משיח, אבל אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בודאי ⁵ .

מורח ודאין: בכלל סימניו של מלך המשיח הוא: "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט" ⁶ , כלומר שמריח ודן.

יש סוברים, כי הסגולה של מורח ודאין היא בגדר אות ומופת ⁷ .

לפי זה, אין צריך שיהיה מלך המשיח מריח ודן אלא בבואו בגאולה דאחישנה.

ויש סוברים, כי "מורח ודאין אינו בגדר אות ומופת, רק סימן מובהק הנאמר במשיח ה', "והריחו ביראת ה'" שזה עד וראיה על צדקתו וקדושתו בתכלית - ולא על משיחיותו - שגם בריחא בעלמא ידע ויבין בין צדיק לרשע, ומורח כזה קדוש יאמר לו והגון להיות משיח ה' אבל אינו מחוייב לעשות אותות ומופתים לעיני העם" ⁸ .

לדעה זו, צריך שיהיה המשיח מריח ודן בין בבואו בגאולה דאחישנה ובין בבואו בגאולה דבעתה. גדלותו הרוחנית מעלתו תהיה יותר מעולה ממעלת הנביאים ויותר נכבדת, זולת משה רבינו ע"ה, כן דעת הרמב"ם ⁹ .

לעומתו סוברים אחרים, כי מעלת מלך המשיח תהיה יתרה אף על מעלת משה רבינו ע"ה ¹⁰ .

ויש מחלקים, כי אמנם מלך המשיח ירום ממשה בממשלה וגדולה, כי ישב על כסא ה', אולם במעלה והשגת הנבואה גדול משה ממלך המשיח ¹¹ .

ויש סוברים, כי משה רבנו בעצמו יהיה מלך המשיח ¹² .

והכל מודים, כי חכמת מלך המשיח תהיה יתרה אף על חכמת שלמה ¹³ .

עוד מגדולתו ומעלתו:

נאמר בישעיה ¹⁴ , "והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" ועניינו, כאמור, שיהא מורח ודאין, כלומר מריח ודן.

עוד נאמר שם ¹⁵ , "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'... והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו".

ונאמר, "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע" ¹⁶ , וביאורו, שימית על ידי דיבורו כל מי שירצה, לא יוכל איש להמלט ולהנצל ממנו ¹⁶ א.

גדלותו הגשמית

"ויהי אותו המלך גדול מאוד, ובית מלכותו בציון, יגדל שמו, וזכרו יהיה מלוא הגויים יותר מן המלך שלמה, וישלימו איתו כל האומות, ויעבדוהו כל הארצות... וכל מי שיקום עליו יאבדהו ה' יתעלה וימסור אותו בידו" ¹⁷ .

מקום התגלותו

המשיח יתגלה לראשונה בארץ ישראל.

''כי בארץ ישראל תהיה תחלת הראותו, שנאמר: ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות" ¹⁸ .

צורת התגלותו

איתא במדרש ¹⁹ : בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר, הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם, באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כולם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל, ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח, ובאים בולם ונופלים על פניהם לפני המשיח ולפני ישראל ואומרים, נהיה לך ולישראל לעבדים, וכל ¹⁶ א, אגרת תימן לרמב"ם.

אחד מישראל אלפיים ושמונה מאות עבדים יהון לו ²⁰ .

מפעולותיו

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ²¹ , ומקבץ נדחי ישראל ²² , ויכוף כל ישראל לילך בדרך התורה ולחזק בדקה ²³ ילמדם תורת ד' ²⁴ ויורה אותם דרך ה', ויבואו הגוים לשומען ²⁵ . ילחם מלחמות ה' ²⁶ , ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד ²⁷ .

וכשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל, ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם, שמודיע זה משבט פלוני וזה משבט פלוני, אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד ²⁸ . ועוד רבות ²⁹ .

הברכות שנברך בבואו

א) ברוך חכם הרזים ³⁰ .

ב) ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ³¹ .

ג) ברוך שחלק מכבודו ליראיו ³² .

ד) ברכת גואל ישראל ³³ .

ה) ברכת שהחיינו ³⁴ .

הערות

1. ישעיה י"א, א' – ב'.

2. אגרת תימן לרמב"ם.

במסכת סנהדרין דף צ"ח ע"ב שנינו: אמרי שמו כשל משיח), דבי רבי שילה אמרי שילה שמו... דבי רב ינאי אמרי ינון שמו... דבי רבי חנינה אמר חנינה שמו... ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו.... אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא… אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש, אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות", ופרש"י בד"ה אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש: "אם משיח מאותן שחיים עכשיו, ודאי היינו רבינו הקדוש, דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה,,. ואם היה מאותן שמתו כבר, היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורין... והאי "כגון" לאו דוקא. לישנא אחרינא, כגון רבינו הקדוש, כלומר, אם יש דוגמתו בחיים היינו רבינו הקדוש, ואם דוגמא הוא למתים היינו כגון דניאל איש תמודות".

והנה, גם לפי פירושו הראשון של רש"י אין הפשט שחשנו את רבינו הקדוש למשיח הגואל בפועל, כי הלא רב הסתפק אי מן זדא הוא או שמא קמתיא הוא, אלא הכוונה היא שכל אחד בדורו היה ראוי, במדה והגאולה היתה בימיו, ל1זות כרסדח, ועל כך הביא דוגמא מן החיים ומן המתים, ולפי פירושו השני של רש"י, לא קבע .רב בהחלטיות ששני אלה היו מועמדים יחידים להיות נתדח, אלא שדמשיח יהיה דוגמתם.

כיוצא בזה רמז רבי חיים ויטאל על רבו האריז"ל "כי מי שהוא הגואל את ישראל יש נמצא בו שני סימנים, שיהיה איש מכאובות רדת חו1... וכן נמצא ברבו האר"י זלה"ה" (ספר תורת חכם לרבי דדם כהן דף י"ז). כמו כן טען רבו של הרמ"א רבי שלום שכנא, כי שמו של המשיח הוא שכנא (הגהת שי למורה על בית שמואל, אהל ז' בכ"ט, שמות האנשים אות שי"ן). וכן כתב רבי חיים בן עטר, כי המשיח שמו חיים, ועיין ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד: "רבנן אמרי אהן מלכא משיחא, אין מי חייא הוא דוד שמיה, אין מי דמכייא הוא דוד שמיה". ופירש הפני משה: "אם מן החיים הוא יהיה שמו דוד, ואם מן המתים הוא יהיה דוד בעצמו...

ובביאור ענין שמו של משיח, כתב ר"י אברבנאל בספר ישועות משיחו (דף מאז): ''אמרו שמו של משיח ולא אמרו המשיח עצמו, לפי שלא היתה הכוונה בעצמות המשיח, כי אם מפאת צרכו אל האומה, והוא מה שיורה עליו שמו... כי בהיות שמו "שילה", יורה ששלום ואמת יהיה בימיו, ובהיות שמו "ינון", יורה שיהיה עליון למלכי ארץ כי הוא לשון שררה... ואם "מנחם" יקראו שמו - יהיה לאות כי זה ינחמנו ממעשינו... ואין ספק שכל אחד מהחכמים היה דורש טוב עצמו ומיחס שם המשיח כשמו. כי דבי רבי שילה קראוהו "שילה" בשם רבם, ודבי רבי ינאי קראוהו "ינון" שהוא מלשון ינאי, ודבי ר' חנינא קראוהו בשם רבם".

עוד כתב ר"י אברבנאל (מעיני הישועה, המעין העשירי, תמר ז') כי יש והתואר משיח אינו מתייחס כלל למשיח הגואל, כפי שמצינו בשאול שעל אף שהיה רשע בדינו, למרות זאת אמר עליו דוד (שמואל-א' כ"ו, י"א וכ"ג): "חלילה לי מה. משלוח ידי במשיח ה'". "ולא אביתי שלוח ידי במשיח ה'". כמו כן כורש על אף שהיה עובד ע"ז קראו ה' משיחו "כה אמר ה' למשיחו כורש" (ישעיה מ"ה א'), באשר כל מלך ונבחר יקרא משיח, ואין כאן ספק כלל. ובפירושו ישעיה (מ"ה, א') הוסיף ר"י אברבנאל לבאר, כי המשיחה המבוארת בתנ"ך אין עניינה מלכות בלבד -כי גם בכל מנוי שררה ומעלה שאין בה משיחה נאמר גם כן וכמו שכתוב (מלכים . א., י"ט, ט"ז): אואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתך", וישעיה עצמו אמר (ישעיה ס"א, א'): "יען משח ה' אותי לבשר ענוים". ועל האבות הקדושים נאמר (דברי הימים א', ט-ז, כ-ב): -אל תגש במשיחי", הנה אם כן שם משיח נאמר על כל אדם ממונה לעשות אי זה דבר מבין שאר האנשים".

3. פירוש המשניות לרמב"ם, סנהדרין, פרק חלק.

3א. ברטנורא בפרושו למגילת רות: "בכל דור ודור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל". שו"ת חתם סופר, ח"ו, סימן צ''ח ד"ה הריני נזיר: "ומיום שחרב בית המקדש מיד נולד אחד הראוי בצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו, ואז יערה עליו רוחו של משיח הטמון וגנוז למעלה עד בואו". פרי צדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין פרשת דברים, אות י"ג: "בכל דור יש נפש אחד שראוי רכות משיח אם יהיה הדור וכאי". וכ"ה בשדי חמד, פאת השדה, מערכת האלף, כללים, זמן ע', עיי"ש. ועוד.

4. בגמ' סנהדרין דף צ"ח ע"א גרסינן: "אמר רבי אלכסנדרי, ר' יהושע בן לוי רמי, כתיב וארו עם שמיא כבר אינש אתה, וכתיב עני ורוכב על חמור. וכו עם ענני שמיא, לא זכו עני רוכב על חמור". וביאר האור החיים הקדוש (פרשת בלק כ"ד, י"ז): "אם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל מן השמים במופת ואות... משא"כ כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויין לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר שהגואל יבוא עני ורוכב על חמור... וקם שבט מישראל, פירוש, שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך הטבע.

והשתא נחזי לדברי הרמב''ם באגרת תימן: "אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו, והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתת ייחוסו". אך הבה הרמב"ם גופיה ביד החזקה סתר משנתו שכן בפרק י"א מהלכות מלכים הלכה ג' כתב: "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך...", ובהלכה ד' כתב: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי" הנה כי מחד כותב הרמב"ם שהאותות והמופתים שיראו על ידו הן דין הראיות על אמתת ייחוסו, ומאידך כותב הוא שאין המשיח צריך לעשות אותות ומופתים אלא סימנים אחרים ישנם לאמתת יחוסו, הכיצדי כאך אם זכו כאן אם לא זכו כדברי ר' יהושע בן לוי וכפי שביארם האור החיים הקדוש.

באגרת תימן כותב הרמב"ם את סימניו של משיח כאשר הוא יכוא בגאולה דאחישנה הבאה כתוצאה מאם זכו "זכו - אחישנה", אם אמנם נזכה לגאולה זו, הרי ש"האותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמיתת ייחוסו", כי על כן יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל מן השמים במופת ואות. אכן ביד החזקה מתאר הרמב"ם את סימניו של המשיח כאשר הוא יבוא בגאולה דבעתה הנגרמת כתוצאה מאם לא זכו "לא זכו - בעתה", בבוא הגואל בגאולה זו, ביאתו תהיה "כדרך הקמים בעולם דרך טבע" ללא ניסים ונפלאות, ללא אותות ומופתים, ואם כן היאך נדע כי אכן והו המשיח האמיתי, מלמדנו הרמב"ם, אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות... הרי זה בחזקת שהוא משיח... ואם עשה והצליח... הרי זה משיח ודאי. וכן הסכים עמי הגר"ח קנייבסקי שליט"א ועוד ת"ח.

5. רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים הלכה ד', ועי' לעיל הערה 4,

6. ישעיה י"א, ג'' ואמרו בגמרא סנהדרין דף צ''ג ע"ב: "בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו לרבנן, אנא משיח, אמרו לו במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין, כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו".

7. על דברי הרמב"ם בפרק י"א מהלכות מלכים הלכה ג' שאין מלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים שהרי רבי עקיבא וחכמי דורו לא שאלו מבר כוזיבא לא אות ולא מופת.

השיג הראב"ד על אתר מכח דברי הגמ' בסנהדרין (צ"ג ע"ב) שבר כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבודקו אם הוא עומד במבחן המופת של מורח ודאין אם לא, וכיון שלא עמד הרגוהו.

ואף הרמב"ם מודה בזה שהסגולה של מורח ודאין הינה בגדר אות או מופת והא דקאמר "ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת" כי על כן סובר הוא כדברי המדרש (איכה רבתי, פרשה ב' אות ה') שבר כוזיבא נהרג על ידי אומות העולם, כן כתבו הנושאי כלים, וכדבריהם כן מוכח מדברי הרמב"ם בפ"ה מהלכות תענית הלכה ג' שכתב: "ונפל בידי גויים".

וטעמא דשביק הרמב"ם לדברי הגמרא כשחכמים הרגוהו (ותפיס לדברי המדרש כשהגויים הרגוהו), כתב הכסף משנה, משום שדברי הגמרא אתו דלא כשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואילו הרמב"ם ס"ל כשמואל כמבואר בדבריו בפרק י"ב מהלכות מלכים ה"א, משום כך תפס הרמב"ם כדברי המדרש שבר כוזיבא נהרג בידי גויים.

טעם נוסף להא דשביק הרמב''ם לדברי הגמרא, כתב המגדל עוז, משום דלא יתכן לומר " שחכמים הרגוהו ", כי למה יומת, מה עשה.

ויעויין לדברי ר"י אברבנאל בספר ישועות משיחו (דף ל"א ע"א) שכתב בישוב הסתירה שבין הגמרא והמדרשים, שאמנם חכמים דנו את בר בוזיבא למיתה, ולכן נפל לידי הגויים, וכ"כ הרדב"ז הל' מלכים שם.

ועדיין צריך לומר דאגדות חל?ות הן כי על כן בירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה' מבואר שבר כוזיבא נהרג על ידי נחש ובידי שמים.

8. ר"י ספיר, אגרת תימן השנית, מגנצא . ורלנא, עמ'42 . ואתו שפיר . באופן פשוט .

דברי הרמב"ם שכתב בהלכות מלכים (פי"א ה"ג): "ולא שאלו ממני נמב.ר כוזיבא) לא אות ולא מופת".

וכזאת מוכח גם מדברי הזוהר (פרשת יתרו): "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל, בגין דרוחא קודשא הוה אתי לגביה... כה"ג ידע שלמה מלכא, ידע בכודסייה דדוח קודשא שריא עלה... תה דאין דנין בלא סהדין... מלכא משיחא ברוחא, כד''א והדיחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט נכמשה . ואתה תחזה, ולא למשמע אוזניו כשלמה... אלא והריחו מצד ריח החותם, הגהות מהרח"ו) וג' אלין דנו עלמא בלא סהדין והתראה". ועי' בגמ' ראש השנה (דף כ"א), וכתב הערוך לנר (שם) דרוח הקודש ונבואה הן ממעלות האדם בעולם הזה כשזוכה בהם.

9. באגרת תימן ובפרק ט' מהלכות תשובה הלכה ב', וכן מוכח מדכתיב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים ל"ד, י').

10. מדרש תנחומא, פרשת תולדות, סי' י"ד: "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור, זה משיח בן דוד, ולמה נקרא שמו הר הגדול שהוא גדול מן האבות... ירום מאברהם ונשא מיצחק וגבה מיעקב... ונשא ממשה... וגבה כמלאכי השרת...". וכן הוא בילקוט שמעוני, ישעיה, רמז תע"ו, אלא דהתם גרסינן וגבה ממלאכי השרת עייאש. ועי' ספר העקרים לר"י אלבו, מאמר ג' פרק כ'.

ויתכן כי בזה נחלקו שמואל ורבי יוחנן בגמ' סנהדרין (צ-ח ע-ב) דשמואל ס"ל דלא איברי עלמא אלא לדוד, ורבי יוחנן ס"ל לא איברי עלמא אלא למשיח עיי"ש.

11. עי' ר"י עראמה, עקידת יצחק, פרשת וישב, שער כ''ח. פי' אברבנאל על ישעיה נ"ב, י"ב. ר"י אייבשיץ, יערות דבש, ח"ב, דרשה שניה.

12. זוהר הקדוש פרשת פנחס דף רמ"ו ע"א. רעיא מהימנא, פרשת תצא, דף ר"פ ע"א. ועי' אור החיים, בראשית מ"ט, י"א, שבמלך המשיח יהיו נשמות דוד ומשה.

13. רמב"ם פרק ט' מהלכות תשובה הלכה ב': "מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה", ועל חכמת שלמה עיין ספר מלכים . א', פרק ד'.

ובביאור הענין יתכן לומר ע"פ המבואר במדרש רבה (פרשת חוקת י"ט, ו'): "כתיב כי אקח מועד אני מישרים אשפוט, וכתיב והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, יקפאון כתיב, דברים המכוסים מכם בעולם הזה עתידים להיות צפויים בעולם הבא, כהדין סמיא דצפא, דכתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו". ומבואר כי לעתיד לבוא יתגלו הטעמים של פרה אדומה ושל כל שאר החוקים שבתורה. ועיין ספר בית הלוי (עה''ת פרשה נא) שיהא זה לימות המשיח שאז יבינו המשיח וכל אשר יהיה בימיו את כל סודות החוקים טעמיהם ופרטיהם, עיי"ש שהאריך בזה. מאידך, שלמה העיד על עצמו בקהלת (ז., כ''ג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'', ואמרו במדרש רבה (חוקת, שם, ג'): ''אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".

14. י"א, ג'.

15. י"א, ב' ה'.

16. י"א, ד'.

17. פירוש המשניות לרמב"ם, סנהדרין, פרק חלק, ד"ה ועתה. ושם ביסוד השנים עשר כתב: "ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם".

18. לשון הרמב"ם באגרת תימן.

19. ילקוט שמעוני ישעיה תצ"ט.

20. כמו כן אמרו בעירובין (דף מ"ג ע"ב): "דכיון דאתי משיחא הכל עבדים הן לישראל". איברא, דיעויין באגרת תימן לרמב"ם שכתב: "כי בשעה שייגלה מלך המשיח יבהלו כל מלכי הארץ משמעו ויפחדו ותיבהל מלכותם, ויתנכלו איך לעמוד כנגדו בחרב או בזולתה... אבל הסתלק החרום והמלחמה ממזרח שמש וממערבה אין זה בתחלת התגלותו, אלא אחר מלחמת גוג ומגוג".

21. רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים הלכה א', והל' ה'.

אמנם רש"י (סוכה דף מ"א ע"א ד"ה אי נמי, ור"ה דף ל' ע"א ד''ה לא), תוספות (שבועות דף ט"ו ע"ב ד"ה אין) והריטב"א (סוכה שם) . דעת אחרת עימם, לדעתם, בית המקדש השלישי יגלה ויבוא משמים כשהוא בנוי ומשוכלל ודרשו זאת מדכתיב (שמות ט''ו, י"ז): "מקדש ה' כוננו ידיך".

והנה במתניתין סוכה (שם) וראש השנה (שם) תנינן: "משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן... שיהא יום הנף כולו אסורי., ואמרו בגמרא "מאי טעמא, מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח, השתא נמי ניכול... דאיבני אימת... לא צריכא דאיבני בליליא, אי נמי נבחמיסר) סמוך לשקיעת החמה", והקשו קמאי ברש"י תוס' והריטב"א שם), דהלא אין בית המקדש נבנה בלילה דכתיב וביום הקים את המשכן, וכן אינו נבנה בימים טובים כדקיי"ל בשבועות (דף ט''ו ע"ב) שאין בית המקדש דוחה יום טוב. ותרצו, דהני מילי בנין הבנוי בידי אדם, אבל המקדש השלישי עשוי מאליו בידי שמים.

וצ"ע היאך יפרנס הרמב"ם . הסובר כי מלך המשיח הוא זה אשר יבנה את בית המקדש . לדברי הגמרא "לא צריכא דאיבני בליליא, אי נמי נבחמיסר) סמוך לשקיעת החמה" והלא אין בונין את המקדש לא בלילה ולא ביום יום טוב.

תשובה לדבר מצינו במאירי סיכה נשם) שכתב: "ואע"פ שאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב, וכן שאין בית המקדש בלילה - דהא כתיב וביום הקים את המשכן, חשש לבית דין טועים שתהא חיבת הקודש מביאתן לכך".

ומכאן כי גם שיטת המאירי היא דלא כשיטת רש"י ודעימיה.

תשובה נוספת לכך כתב הערוך לנר (סוכה שם): "דהא דאין בנין בית המקדש בלילה ילפינן בשבועות מביום הקים את המשכן, והנה זה פשיטא דכלי המשכן אינם בכלל משכן סתם, דהא בכל מקום נאמר בכתוב את המשכך ואת כל כליו, והשתא כלי המשכן, לכאורה, מותר לעשותם בלילה, וא"כ גם מזבח שהוא בכלל כלים . כנראה מדברי הרמב"ם שכתב (בהלכות בית הבחירה פרק א.) ועושין למקדש כלים, מזבח העולה . מותר לבנותו בלילה, ולפי מה שכתבו התוספות . לר' יהושע לא בעינן מחיצות להתיר הקרבת העומר לעתיד רק בנין המזבח, ולכן בשלמא בשבועות דאיירי מבנין המחיצות כמבואר שם, שפיר קאמרינן דאסור בלילה משום וביום הקים, אבל הכא דלא בעינן רק בנין המזבח זה יכול לעשות גם בגולה, ולכן שפיר משני דאיבני בלילה, די"ל דריב''ז כר' יהושע ס''ל דלא בעינן בנין מחיצות להקרבה...".

ברם, הערוך לנר גופיה כתב להוכיח מדברי המכילתא לא כשיטת הרמב"ם ולא כשיטת רש"י ודעימיה, אלא כדבר שניהם כשהם מצורפים יחדיו, בית המקדש השלישי יבנה . אמנם - על ידי אדם, אולם לאחר היבנותו ירד לתוכו . מן השמים - בית מקדש רוחני, כירידת האש של מעלה אל תוך האש של מטה. ועיין עניין בית המקדש השלישי.

22. רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים הלכה א', ובאגרת תימן.

23. רמב"ם שם הלכה ד'.

24. רמב"ם פרק ט' מהלכות תשובה הלכה בי. והכי איתא בתרגום אונקלוס עה"פ בשיר השירים (ח., א') מי יתנך כאח לי: "ובההיא זימנא אתגלי מלכא משיחא לכנשתא דישראל ויימרון ליה בני ישראל אתא תהא עמנא לאח וניסק לירו'ם ונהי ינקין עמך טעמי אורייתא..." ובמדרש רבה (בראשית פצ"ח) איתא: "ורבנן אמרי... לכשיבוא אותו שכתוב בו עני ורוכב על חמור וגו', כבס ביין לבושו . שהוא מחוור להם דב,יי תורה. ובדם ענבים סותה . שהוא מחוור להם טעיותיהן.

ברם, רב חנין דעת אחרת עימו, לדעתו, חכמתם ודעתם של ישראל תהא כה רבה עד אשר לא יצטרכו אף לתלמודו של מלך המשיח "א"ר חנין אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבוא, שנאמר, אליו גוים ידרושו, לא ישראל" (מדרש רבה שם).

25. רמב"ם פרק ט' מהלכות תשובה הלכה ב'. ודריש מדכתיב בישעיה (ב', ב'): "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הד ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו''.

26. רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים הלכה ד'.

27. רמב"ם שם. ודריש מדכתיב בצפניה (ג', ח'): "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ורבדו שכם אחד. ועל זאת מתפללים אנו ב''עלינו לשבח'' ואומרים . "

"לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמי..." .

28. רמב"ם שם פרק י"ב הלכה ג', ומקורו במתניתין עדיות פרק ח' משנה ז', וגמרא קידושין דף ע"א, עיי"ש.

29. עיין חלק ב' פרק ב'.

30. שבודאי יהיה שם ששים ריבוא ישראל וכהנה וכהנה עד אין מספר, כן כתב הגה"צ רבי שמואל הומינר, הובאו דבריו בספר מנחת שלמה להגרש"ז אויערבך סימן צ"א אות כ''ז.

31. שם.

32. שם. אלא שנסתפק האם את ברכת שחלק מחכמתו וברכת שחלק מכבודו אפשר לברך יחדיו "ברוך שחלק מחכמתו ומכבודו ליראיו" או שמא הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות. והשיב לו על כך הגדש"ז אויערבך שליט"א: "בללא הוא, שאין חותמין בשתיים, פרט לאותם הדברים אשר החכמים רואים אותם כחדא''.

33. כך כתב בספר לב חיים ח"ב, או"ח סימן מ''א, כי על כן גאול נגאלנו מגלות המר הזה, והוסיף: "וכן שמעתי שכן דעת מורינו הרב כנה"ג ז"ל לומר, כי יום הגאולה הוא יום טוב גמור ולקדש עליו, ובכלל קידוש היום הוא לומר גם כן זמן".

34. ספר לב חיים שם (עיין הערה קודמת). ובספר מנחת שלמה שם בשם הגה"צ רבי שמואל הומינר.

תוקן על ידי המשקיף ב- 05/11/2008 13:09:37

_________________

כידוע מבחינים חז"ל בין הפתיחה הכתובה לאחרית הימים לבין התוכן של שירת הברכה.
כלומרהם רואים בכך שני זמנים שונים. רש"י בעקבות חז"ל:

"ביקשלגלות את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה והתחיל אומר דברים אחרים.
ר'סימן אמר מפלת גוג הראה להם המד"א )יחזקאל לח( באחרית הימים תהיה
והביאותיךאל ארצי וגו'.
ר'יהודה אמר בנין בית המקדש הראה להם, המד"א )מיכה ד( והיה באחרית הימים
יהיההר בית ה' נכון.
רבנןאמרי בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו )בר"ר צח, ג(. דאמר רשב"ל ויקרא
יעקבאל בניו ויאמר האספו והגידה לכם - ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימים ונסתלקה
ממנושכינה" )פסחים נו, א(.

רמב"ן:

לדבריהכל אחרית ימות המשיח הם.

אונקלוס:

בסוףיומיא.

מה יהיה אז? על כך אומר רמב"ן בויקרא כו, ו:

"כיתהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של
אדם,אין חיה ורמש ממית האדם... ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי
שישובהשלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל חיה ורמש כאשר היה בטבעם
מתחילה.והכוונה היתה בו על חזקיה שביקש הקב"ה לעשותו משיח ולא עלתה זכותם
לכך,ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבוא".

כלומר אחרית הימים במקרא היא חזרה לאושר ולשלום של האדם בגן עדן לפני שחטא ונטרד
ממנו.והם ימות המשיח.

לעומת תפישת ענין באחרית הימים בברכת יעקב, כקץ העולם הרע - אחרית ימי הדין של ימי
ה',כותב הרשב"ם: "ענין גבורתם ונחלתם". כלומר הכותרת של ברכת יעקב תואמת את
תכנה.וכנראה שלכך גם רומז ראב"ע: "דבר הנביא לעתיד".

בלעם בסוף דבריו אומר:

"לכהאיעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" )במדבר כד, יד(.

רשב"ם:

"אבלעתה בקרוב בחייך לא תרא מהם... אראנו-לפי הפשט זה מלך המשיח".

רמב"ן:

"והנבואההזאת לימות המשיח היא".

ראב"ע:

"הקרובאלי כי זאת הנבואה על דוד ואמר ולא עתה כי אחרי ארבע מאות שנה היתה...
וחסרידעת יחשבו כי המפרש דרך כוכב על דוד הוא מכחיש ביאת המשיח. חלילה
חלילה,כי המשיח מבואר היטב בנבואות דניאל כאשר פירשתי... ואין צורך לנביא
בעולםעם דברי משה שהוא העיקר אם יהיה נדחך בקצה השמים ושב ה' אלהיך את
שבותך.כלומר, על הגאולה שתהיה באחרית הימים בבוא המשיח ניבא משה, ולא היה
צורךבנבואותיו של בלעם. והאביד שריד מעיר - מכל עיר והטעם מאדום, וזה היה יואב
כיכן כתוב עד הכרת כל זכר באדום. כלומר ימי דוד המלך נחשבו לאחרית הימים ביחס
לעברושל ישראל".

בספר דברים אנו מוצאים את המושג של אחרית הימים, שכביכול הוא אחר ממה שראינו עד
כה.כשאבי הנביאים שליח הגאולה ונותן התורה נפרד מעמו, הוא מודאג מאוד מן העתיד
האפשרישל ישראל בארצו, אם לא יחזיק מעמד במובן הרוחני. ודאי חדר לתוך תוכו של עמו,
ונוכחלדעת שאינו מחוסן למדי בפני רוחות רעות העלולות להביא שואה עליו, והוא מזהיר
אותותוך הבעת חזון קשה של גלות וסבל שלשיאו יגיע באחרית הימים.

כלומר כאן אחרית הימים מעין אחרית של צרות איומות, מעין מה שחז"ל ראון בחבלי
המשיח:

"והפיץה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה...
ובקשתםמשם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.
בצרלך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקול"
)דבריםד, כז-ל(.
"כיידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת
אתכםהרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם" )שם
לא,כט(.

התרגומים הארמיים מתרגמים גם כאן באופן מילולי: סוף יומיא. המפרשים הגדולים אינם
עומדיםעל כך, וחבל. שהרי אין התורה מדברת כאן על הישועה הגדולה אחרי הצרות של
אחריתהימים, והיא מסתפקת רק ברמז. בעוד שאחרי אחרית הימים בברכת יעקב מדובר על
התנחלותםשל שבטי ישראל בארצם. ואחרי אחרית הימים שבשירת בלעם מדובר על כוכב
שידרוךמיעקב ויעשה שפטים בשונאיו.

ציורים רחבים על גדולת ישראל והשלכותיה על כל העולם כולו שבאחרית הימים נמצאים
בחזיונותהגדולים של הנביאים בימי הפולמוס האשורי והבבלי. ולפני כולם מרחפת דמותו של
דודבן ישי כסמל של מלך ישראל באחרית הימים.

אם כן יש להניח שהמושג אחרית הימים הוא עתיק מאוד והיה במסורת של האבות, שאליהם
הגיעבמסורת של האדם הראשון כמו השבת. והוא, שיבוא יום והחטא יכלה, והעולם ישוב
לטובולאושר שהיה בימים כשהאדם היה חי בגן עדן, כמו שמסביר אותו הרמב"ן בויקרא כו,
ט.

בימי נתינת התורה היה המונח אחרית הימים ידוע ומובן, ולא היה צורך להסביר אותו על ידי
תוספתלואי. עם הזמן כנראה נשכח, והנביאים שהיו בימים קשים לאומה חזרו להסבירו
לעם,כדי לעודד אותו בימי הרעה.

חבל שאין חז"ל עומדים על הקשר שבין אחרית הימים לתוכן של ברכת יעקב. אם כדבריהם
אחריתהימים שבפתיחה מורה לקץ הרחוק של סוף ימי הרעה והדין, ודאי היא רומזת גם לקץ
הצרותשל בני יעקב שיסתמן עם בואם אל המנוחה ואל הנחלה בארצם.

יעקב אחרי ישיבת שבע עשרה שנה במצרים, ודאי ראה שנלכד בה בדבר ה' בברית בין
הבתרים.הרי הוא בא למצרים רק לגור בה בימי הרעב, והעניינים נסתבכו שלא יצא עוד
ממנה,ולא זו בלבד, אלא שגם לא ראה אפשרות בדרך רגילה שלא להיקבר במצרים, ולפיכך
היהמוכרח להשביע את יוסף: "ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים".

גם יוסף בעל הזכויות הרבות במצרים רואה בסוף ימיו את עצמו ואת אחיו כלואים במצרים
כגריםוזרים ומתנחמים באמונה שיום יבוא וה' פקוד יפקוד אותם ויגאלם:

"ויאמריוסף לאחיו, אנכי מת, ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת
אלהארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד
יפקדאלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם" )בראשית מט, כד-כה(.

אין אנו יודעים את כל דברי ימי מצרים וכל דברי ימי כנען ויחסיהן ההדדיים של אז, כדי
לדעתאת הסיבה הריאלית שבעטיה נשארו יעקב ובניו במצרים. ועד היום אנו קוראים בליל
הסדרעם הנביא את הפסוק: "מצרים ירד בראשונה לגור שם" )ישעיה נב, ד(. ומדוע וכיצד
נעצרושם עד כדי שיעבוד קשה? ודאי יעקב לפני מותו ניחם את בניו באחרית הימים של
גאולהמן הגלות הקשה וקבלת הארץ שה' הבטיח לתת להם. והרי יעקב חשש לרדת למצרים,
וירדאליה רק על פי הדיבור: "ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי
גדולאשימך שם. אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך".
במצבכזה היו בני יעקב זקוקים לעידוד קרוב וברור, מה שמתבטא בדברי הברכה. גאולת
מצריםשמה קץ לעבדות של בני ישראל, אך עד שהגיעו אל המנוחה ואל הנחלה עברו עוד
כארבעמאות וחמשים שנה, היינו רק בימי דוד ושלמה.

חז"ל שהבינו אחרית הימים כקץ ימי הרעה לישראל ולעולם כולו, וימי דוד ושלמה ראו
כפקידהגדולה וכסמל לעתיד הגדול, וכשזאת היתה המסורת בידם, ודאי עמדו על כך, שלא
יטושטשהעיקר, אך גם לא הוציאו את הברכה מכלל אחרית הימים, ולא עקרו אותה
ממקומה,ולא שייכו אותה למושג אחר של גאולה. הם רק ציינו אותה כדברים אחרים.

וכך הוא הדבר בשירת בלעם, שראב"ע מפרש את אחרית הימים שבה לימי דוד ונלחם באלה
הרואיםבפירוש זה הכחשת ביאת המשיח. לפי פשוטם של הדברים אין עיתוי תואם יותר
לקיוםנבואת בלעם זו ממלחמת ישראל במואב בימי דוד. באחרית הימים הרחוקה, לא תהא
עודמציאותית, שהרי מואב נעלמה מן העולם. והרי רק בימי דוד עשו שפטים באדום ובמואב.

מה שלא כן אחרית הימים שבספר דברים, שבה מדובר באחרית של צרות וגלות, וברמז
לגאולהוישועה, מה שיימשך עד שיבוער הרע מן הארץ והעולם יתוקן במלכות שדי.

כפי שאמרנו, התחילו רק הנביאים שחיו בזמנים הקשים לאומה מתנבאים לאחרית הימים,
ושבכולםהמטרה והתכלית הם ימי מלכות דוד בן ישי. בנביאים אלה קיים מושג של יום ה'
כיוםהדין של ה' ברשעים. ולפי זה יש להבין את אחרית הימים - סופם של ימי הדין האלה,
ושלאחריהםתבוא הגאולה. הגואל יהיה ה' בעצמו, אך בארצם יעמוד בראשם חוטר מגזע ישי
שיצטייןבתכונות הנעלות ביותר שבן אדם יכול להשיג עלי ארץ:

"אסףאאסף יעקב כלך, קבץ אקבץ שארית ישראל, יחד אשימנו כצאן בצרה כעדר
בתוךהדברו תהימנה מאדם. עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויצאו בו, ויעבר
מלכםלפניהם, וה' בראשם )מיכה ב, יב-יג(.
כילא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניהם ה' ומאספכם אלהי ישראל"
)ישעיהנב, יב(.

במקרא נזכרים מושיעי ישראל בכבוד גדול כמשה )ש"א יב, ח; ישעיה סג, יא-יד; הושע ב יז;
מיכהו, ד; ירמיה ב, ב(. וגדעון )ש"א יב, יא(. אך לסמל של מושל בעל רוח ה' השם קץ לצרות
עמוהפך רק דוד בן ישי, עד שבמאוחר ראו בו הראוי לעמוד בראש העם באחרית הימים
החזויהבכל הדורות.

בימים היגעים של סוף תקופת השופטים התחיל העם לדרוש מלך שיימשח על ידי נביא. מה
שמתבטאבשירת ההודיה של חנה: ובדבר איש האלהים אל עלי: "ה' ידין אפסי ארץ ויתן עז
למלכווירם קרן משיחו. והתהלך לפני משיחי כל הימים" )ש"א ב, י , לה(. בדוד בן ישי ראה
העםאת המלך המשיח המצופה. דוד, שבא אחר שאול המלך המשיח הראשון, שיחרר את
העםמסיוט מפני המלחמות מאויביו סביב, אירגן בתי משפט בארץ )ש"ב ה, טו( ובנה צבא של
גיבוריםמסורים, בנה את ירושלים כבירת ישראל, שכל הימים חששו לכבוש את מבצרה, אף
שהעירנכבשה עוד בימי יהושע )יהושע טו, סג. ראה שם רש"י ורד"ק; שופטים א, ח, כט(. ודאי
מפנישהר המוריה היה קדוש לגויים בארץ ובחו"ל כמו היום לדתות שונות. אירגן את עבודת
הקודשוהכין את החומר לבנין בית המקדש שלא ניתן לו לבנות בחייו )דהי"א כא-כט(, והיה
נעיםזמירות ישראל - מחבר של ספר תהלים שבו מתבטאת הרוח הגדולה של האדם הקרוב
לאלוהיו,והכין את הבסיס לשלום בימי שלמה שעם ישראל לא ידע אותו מימיו. ואין פלא
שהעםראה בו את בחיר ה' שלפי המסורת יבוא לעת קץ ויתן לעמו את השלום והשלוה
והאושרבארצו.

והנביאים בחזיונותיהם הרבו לתאר בכוחם הנבואי וכיד המסורת שהיתה בידם את גודל ערכו
ומשימותיובאחרית הימים.

הנביא הושע, שחי בממלכת אפרים ונלחם בשחיתות של עבודת הבעל, אומר:

"אחרישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו
באחריתהימים" )הוש' ג, ה(.

כלומרהתשובה לה' היא גם השיבה לבית דוד.

עמוס אומר

"ביוםההוא אקים את סכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהם והריסותיו אקים ובניתיה
כימיעולם" )ט, יא(.

הנביא ישעיה בן אמוץ, שלא נתן להיכנע לאשור ושבנה דור של גדולים בימי חזקיהו, שראו את
הנסהגדול ליד ירושלים, מתרומם לשיאים גדולים לתאר את המלך המשיח שיהיה באחרית
הימים,ודאי לפי המסורת על דוד, ושהמלך חזקיה משמש בבואה לו. בנבואה על ירושלים
באחריתהימים הוא עומד על השפעתה של ירושלים על העולם, ועל השפעת מלכה כשופט בין
הגוייםעד כדי השבתת רוח המלחמה:

"ושפטבין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות,
לאישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" )ישעיה ב, ד(.

עלמה שחוזר הנביא מיכה בן זמנו בשינויים קלים.

על המלך שבאחרית הימים הוא אומר:

"ויצאחטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה.
ונחהעליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'".

הואיהיה שופט צדק ביראת ה'. בארץ ישראל יווצר מצב של שלום כמו שהיה בימים כשהאדם
חיבגן עדן:

"וגרזאב עם כבש...
לאירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
והיהביום ההוא שרש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרשו
והיתהמנוחתו כבוד והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו", )יא,
א-יא(.

ההדגשההיא: בכל הר קדשי. שהרי לפי המסורת היה השער של גן עדן סמוך להר המוריה
)פרקידרבי אליעזר כ(. וכך בחזרה על נבואה זו בספר הנחמות: "זאב וטלה ירעו כאחד, ואריה
כבקריאכל תבן ונחש עפר לחמו; לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר ה'" )סה, כה(.
בנבואהזו חוזה הנביא גם אריכות ימים של האדם כמו שהיה חזוי לפני החטא הקדמון: "לא
יהיהמשום עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו, כי נער בן מאה שנה ימות, והחוטא בא
מאהשנה יקולל" )שם, שם, כ(.

יחזקאל אומר:

"והקמתיעליהם רועה אחד ורעה אתהן, את דוד עבדי,
הואירעה אתם והוא יהיה להם לרעה.
ואניה' אהיה להם לאלהים, ועבדי דוד נשיא בתוכם, אני ה' דברתי.
וכרתילהם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ וישבו במדבר לבטח
וישנוביערים..." )לד, כג-כז(.

מהם נבאו על מים שיצאו מירושלים, מה שמזכיר את הגיחון כאחד מראשי הנהר שיצא מגן
עדן:

"ומעיןמבית ה' יצא והשקה את נחל השטים" )יואל ד, יח(;
"והיהביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים
האחרוןבקיץ ובחרף יהיה" )זכריה יד, ח(.
"וישבניאל פתח הבית והנה מים יוצאים מתחת מפתן פתח הבית קדימה...
ויאמראלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה ובאו הימה )ים
המלח(,אל הימה המוצאים ונרפאו המים.
והיהכל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבוא שם נחלים יחיה, והיה הדגה רבה מאד כי
באושמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבוא שמה הנחל. והיה יעמדו עליו דוגים
מעיןגדי ועד עין עגלים, משטוח לחרמים יהיו, למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה
מאדבצאתיו וגבאיו לא ירפאו למלח נתנו. ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ
מאכל,לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר, כי מימיו מן המקדש המה יוצאים
והיופריו למאכל ועלהו לתרופה" )יחזקאל מז, א-יב(.

מהם ראו את הסבל הגדול שיבוא על ישראל באחרית הימים כשישב כבר בארצו, אך ברגע של
המשברהקשה יתרחש נס והאויבים יאבדו, ובכך תיגמר הרעה ותתחיל התקופה המבורכת של
אחריתהימים.

"כיהנה ה' באש יבוא וכסופה מרכבותיו להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש. כי באשר
ה'נשפט ובחרבו את כל בשר ורבו חללי ה'... ואנכי מעשיהם ומחשבתיהם באה לקבץ
אתכל הגויים והלשונות ובאו וראו את כבודי. ושמתי בהם אות ושלחתי מהם
פליטים...והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'"... )ישעיה סו, טו-כא(.

יחזקאלמכנה את האויב שיבוא על ישראל באחרית הימים גוג מארץ מגוג שבירכתי צפון -
הידועבשם גוג ומגוג, והוא מקדיש לו שני פרקים. הוא פונה אל גוג:

"מימיםרבים תפקד. באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב, מקבצת מעמים
רביםעל הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד, והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם.
ועליתכשואה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה, אתה וכל אגפיך ועמים רבים אתך...
האתההוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנביאים בימים ההם
שניםלהביא אותך עליהם...
ונשפטתיאתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו
ועלעמים רבים אשר אתו. והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני
ה'")יחזקאל לח-לט(.

 
"הנהיום בא לה' וחלק שללך בקרבך. ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה
ונלכדההעיר ונשסו הבתים והנשים תשכבנה ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת
מןהעיר. ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב. ועמדו רגליו ביום ההוא על
הרהזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא
גדולהמאד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה... והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות
וקפאון.והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור" )זכריה
יד,א-ז(.

מהערתו של הנביא יחזקאל: "אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנביאים
בימיםההם שנים להביא אותך עליהם", יש ללמוד שהרבה נביאים במשך שנים רבות ניבאו
עלביאת אויב על ישראל כשיהיה כבר מיושב בארצו. כלומר הדבר היה מעסיק אותם הרבה
זמן.אחרי קיבוץ גלויות ובנית חרבות הארץ אפשר היה לצפות שבכך בא עם ה' אל המנוחה.
ולאהיא. שנאת הגויים לעם ה' המצליח בארצו המחודשת תעורר את הגויים לנסות שוב את
כוחםולהחריב את הארץ ולהשמיד את יושביה. אך אז יתרחש הנס הגדול, והאויב, יושמד
באופןכה נפלא שאפילו רשעי הגויים יודו בטעותם ותפסיק לנצח השנאה לעם ה', והעולם
יתחיללתקן עצמו במלכות שדי ורק אז יגיע ישראל למה שנועד מלכתחילה, וחיי גן עדן
יתחילועלי אדמות.

עבד ה'

משהו מיוחד במינו בחזיונות על אחרית הימים הוא החזון על עבד ה' בספר הנחמות. כאן לא
מדוברעל אישיות אחת נעלה ומרוממת, אלא על טובי ישראל שיתעלו לסמל של עבד ה'
ויפקחואת עיני הגויים לראות רשעם ועוולם ויביאום להכרה בחטא ולחזרה בתשובה. אין
הנביאמכנה בשם גויים ואלהיהם, שהרי כולם כאחד הרעו לישראל, ואילו הנביא רואה ישועה
כלליתלכל העולם הודות לישראל הקם לתחיה.

 
"הןעבדי אתמך בו, בחירי רצתה נפשי, נתתי רוחי עליו, משפט לגוים יוציא. לא יצעק
ולאישא ולא ישמיע בחוץ קולו. קנה רצוץ לא ישבור, ופשתה כהה לא יכבנה, לאמת
יוציאמשפט. לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחלו" )ישעיה
מב,א-ד(.

ובכן אותו חזון על השופט האלוהי שבחזון ויצא חטר מגזע ישי )שם, יא, א(, אך יותר מורחב,
רביםמגיעים לאותה מדרגה. ודאי בהשפעתו של האחד והמיוחד שיצא מגזע ישי.

הנביא מתאר את התפתחותו של עבד ה' בהדרגה:

"החרשיםשמעו והעורים הביטו לראות מי עור כי אם עבדי, וחרש כמלאכי אשלח, מי
עורכמשלם, ועור כעבד ה'. ראות רבות ולא תשמר פקח אזנים ולא ישמע. ה' חפץ למען
צדקויגדיל תורה ויאדיר" )שם, שם, יח-כא(.

תפקידו של עבד ה' - טובי ישראל, להקים את בית ישראל ולהושיע לעולם כולו שידע להעריך
אתעבד ה':

"ועתהאמר ה' יצרי מבטן לעבד לו לשובב יעקב אליו וישראל לו יאסף ואכבד בעייני ה'
ואלהיהיה עזי. ויאמר נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יעקב ונצורי ישראל
להשיב,ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ. כה אמר ה' גואל ישראל
קדושולבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה'
אשרנאמן קדוש ישראל ויבחרך" )שם מט, ה-ז(.

התפתחותושל עבד ה' בארצו המחודשת תתחיל מקטנות אך תגיע לשיא עצום עד שגויים
שיבואולראותו בארצו ישתוממו ויודו ביחסם החוטא לישראל בעבר:

"הנהישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש
מראהוותארו מבני אדם. כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם. כי אשר לא סופר
להםראו ואשר לא שמעו התבוננו. מי האמין לשמועתנו וזרוע ה' על מי נגלתה. ויעל
כיונקלפניו וכשרש מארץ ציה לא תאר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו. נבזה
וחדלאישים, איש מכאובות וידוע חלי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנוהו. אכן
חלינוהוא נשא ומכאובנו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מכה אלהים ומענה. והוא מחלל
מפשעינומדכא מעונתינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא לנו. כלנו כצאן תעינו איש
לדרכופנינו וה' הפגיע בו את עון כלנו" )שם נב-נג(.

גלותחדשה לא תהיה:

"כימי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער
בך")שם נד, י(.

הסמל לחסדי ה' בימי האושר הבאים הוא זמנו של דוד:

"ואכרתהלכם ברית עולם, חסדי דוד הנאמנים. הן עד לאומים נתתיו, נגיד ומצוה
לאמים")שם נה, ג-ד(.

בעוד שהנביאים ראו תמונות בהירות חזה דניאל תמונות סתומות, ועוד נצטוה לסתום מה
שראהוהבין. המלאך אומר לדניאל:

"ובאתילהבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים, כי עוד חזון לימים" )י, יד(.

ואחרשהוא מדבר על מלחמות קשות הוא מוסיף:

"ובעתההיא עמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך, והיתה עת צרה אשר לא היתה
מהיותגוי עד העת ההיא, ובעת ההיא ימלט עמך, כל הנמצא כתוב בספר. ורבים מישני
עפריקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. והמשכילים יזהירו כזהר
הרקיעומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד
עתקץ, ישוטטו רבים ותרבה הדעת" )יב, א-ד(.

ואחרי מחזה סתום נוסף הוא מספר:

"ואנישמעתי ולא אבין ואמרה אדני מה אחרית אלה. ויאמר לך דניאל כי סתומים
וחתומיםהדברים עד עת קץ. יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים, ולא יבינו
כלרשעים והמשכילים יבינו" )שם, ח-י(.

כלומרהרעיון של אחרית הימים ירבה השכל ודעת, מפני שרבים ירצו להבינו ולחדור לתוכו.

חז"ל, הרואים את דניאל בימי הנביאים האחרונים חגי, זכריה ומלאכי, מבחינים ביניהם
ואומרים,שדניאל חזה הרבה, ובחזיונות חזה יותר מהם, אבל הם עולים עליו כי הם היו
נביאים.על הפסוק: "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את
המראה,אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא" )דנאיל י, ז(, שאלו: מאן נינהו
אנשים?אמר ר' ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי. אינהו עדיפי מיניה,
ואיהועדיף מינייהו, דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא. איהו עדיף מינייהו דאיהו חזא, ואינהו לא
חזו")מגילה ג, א(. וכך לא הוכנס ספר דניאל לנביאים.

חזונו של דניאל נתקיים. מאז ועד היום עם ישראל מעמיק ברעיון של אחרית הימים ושואף
עידודבימים הקשים.

הזרם של חקר הרעיון של אחרית הימים הלך בשני כיוונים. אחד גליוני-חזיוני הנמצא בספרות
החיצונית.ואחד של חז"ל שהמשיכו במסורת של הנביאים ומחברי הכתובים, שכל עיונם
ומאמצםהיה להבין ולפרש. המושג של דניאל קץ, עת קץ, קץ הימים התחיל תופש את המקום
שלאחרית הימים. גם השם של מי שיצא מחוטר ישי התחיל להקרא משיח, ודאי מתוך כבוד
לדודהמלך המשיח הגדול שסימל אחרית ימים הראשונה. מושג שהשתמש בו דניאל: "ותדע
ותשכלמן המוצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד" )דניאל ט, כה(.

בין הדברים הרבים שאמרו חז"ל על המשיח חשוב לענייננו שראו במשיח אחד מחשובי
הדבריםשנבראו קודם שנברא העולם: "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן:
תורהותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא כבוד ובית המקדש ושמו של משיח" )פסחים נד, א(. נוסח
אחר:

"ששהדברים קדמו לבריאת העולם. יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה
להבראות.התורה והכסא כבוד נבראו... האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח
עלובמחשבה להבראות" )בר"ר א, ה(.

אם שמו של המשיח כך, הרעיון הגדול של גאולת העולם המקולקל ע"י בנם הגדול של האבות
עלאחת כמה וכמה.

זה מה שאמרנו שהמושג של אחרית הימים היה ידוע לאבות במסורת קדומה, עד שיעקב לא
היהצריך להוסיף הסברים, כי היה ידוע לבניו, רק הזמן של ביאת הגואל היה ידוע ליעקב
לבדוכלאחרון האבות, ונמנע ממנו לגלותו לבניו.

ולבסוף נוסיף רק את דעתו של הרמב"ם על המלך המשיח:

"המלךהמשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה
המקדשומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין
קרבנות,ועושין שמיטין ויובלות, ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו,
אומי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה
רבינו.שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך
וגו'והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי
כלהנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא
דודשהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל
באחרונה.ושם הוא אומר אראנו ולא עתה - זה דוד )כמו שפירש - ראב"ע(. אשרונו ולא
קרוב- זה מלך המשיח..." )הלכות מלכים יא, א(.