חידושי תורה ושאלות על פרשת השבוע

  הנה יש לפרש כל זה על דרך העבודה, שיעקב רמז לו ליוסף את סדר העבודה. הנה אנו רואים, שסדר העבודה, שניתן לנו תורה ומצות, הם נראים גם כן לכאורה בסתירה, היות מצד אחד אנו רואים, שחז"ל אמרו, שסיבת בריאת העולם היא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים יקבלו ממנו יתברך טוב ועונג, היות שהבורא הוא שלם בתכלית השלימות, וכל מה שהוא ברא את הבריאה, הוא בכדי לתת להנבראים כל טוב, כמו שכתוב (מד"ר בראשית) "שהקב"ה השיב להמלאכים, בשעה שרצה לברוא את האדם, שאמר, שזה דומה למלך, שיש מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, מה הנאה דעביד". נמצא, שכל מה שברא, היה הכל בשביל שהנבראים יקבלו טוב ועונג, ושירגישו את השגחתו יתברך, שהיא השגחת טוב ועונג.

  ומצד ב', אנו רואים דבר, שהוא ממש להיפך ממטרת הבריאה, היינו, שנעשה צמצום והסתר, שאסור לקבל לתועלת עצמו, אלא כל מה שמקבלים יהיה לתועלת ה'. משמע מכאן, שעיקר עבודתנו הוא, שאנחנו נעבוד בשבילו. וזהו כמו שכתוב "ברוך הוא אלקינו, שבראנו לכבודו". היינו, שכל הבריאה היא רק לכבודו יתברך ולא בשביל הנבראים. ובגלל זה נתן לנו תרי"ג מצות, שנשמור אותם. וכמו שאמרו חז"ל "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין", אמר הקב"ה. היינו, שהאדם אינו יכול לעבוד עבור תועלת ה', מטעם שיצה"ר מפריעו. לכן נתן לנו ה' תרי"ג מצות, הנקרא בלשון הזה"ק "תרי"ג עיטין" (היינו עצות), שע"י נוכל לעבוד לתועלת ה'. נמצא לכאורה, שזהו ממש להיפך ממטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.

 והענין הוא, שאנו צריכים להאמין במה שאומר האר"י הקדוש וזה לשונו, "וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות, ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו". ובאו"פ בתלמוד עשר הספירות חלק א' בתחילתו מבאר שם, שענין "שלימות פעולותיו" פירושו, שהטוב והעונג מה שיש במחשבתו יתברך לתת להנבראים, שתהיה בהם שלימות, היינו שלא ירגישו בחינת בושה בעת קבלת הטוב ועונג, זה נקרא "שלימות פעולותיו".  נמצא, שהצמצום שהיה, שאין האור מאיר אלא בזמן שהנבראים יעשו הכל לשם שמים, היינו לתועלת ה', אז תהיה מציאות, שיקבלו טוב ועונג, ולא תהיה שום בושה. וזהו תיקון של צמצום, שצריכים לעבוד הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו. נמצא לפי זה, כי כל מה שאנו צריכים לעבוד לתועלת ה', זהו רק לתועלת עצמנו, היינו, שע"י זה אנחנו נוכל לקבל את הטוב ועונג בשלימות, בלי שום אי נעימות של נהמא דכסופא. וזה נקרא "להוציא לאור שלימות פעולותיו", היינו הפעולה שהוא רוצה להטיב לנבראיו, שתהיה בשלימות, בעת שהנבראים יקבלו את הטוב ועונג.

  נמצא לפי זה, שאין שום סתירה בין מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, כלומר שהמטרה היא, שיהיה טוב להנבראים, ולא חס ושלום שהבורא רוצה שיעבדו בשבילו, אלא הכל בשביל הנבראים, ולא שום דבר לתועלת הבורא, כי אינו חס ושלום בעל חסרון. ועוד יותר מזה, הוא היה רוצה, שיהיה כל כך טוב להנבראים, עד שירגישו את עצמם בטוב, שלא ירגישו אי נעימות בעת קבלת הטוב ועונג.  היות לפי הכלל, שכל מי שאוכל לחם חסד, הוא מתבייש, והבורא היה רוצה להציל אותם מבושה זו, לכן עשה בגלל זה תיקון, המכונה "צמצום והסתר", היינו, שכל זמן שאין להם התיקון, שעושים הכל לשם שמים, לא יוכלו לקבל את הטוב ועונג, מטעם שנעשה ההסתר הזה, בכדי אח"כ, כשעושים הכל לתועלת ה', אז נמצא, שהטוב ועונג מה שהם רוצים לקבל ולהנות, הוא רק לתועלת הבורא, ממילא הם ניצולים מבחינת הבושה, הנהוגה בהמקבל פרנסה מאחרים, בתור מתנת חינם.  היוצא מהאמור הנ"ל, שאין שום סתירה בין מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, היינו לתועלת הנברא, לבין תיקון הבריאה, שצריכים לעבוד הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שזה הוא גם כן לתועלת הנבראים, ולא חס ושלום שהבורא צריך, שיעבדו בשבילו ולתת לו מה שהוא, אלא הכל לתועלת הנבראים.

 ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מדוע אמר יעקב ליוסף, שיעשה עמו "חסד של אמת". הכוונה כאן על ענין, שיעקב סידר סדר העבודה, שיש לפנינו לעשות כאן. והוא רמז לו את סדר של תיקון הבריאה וענין מטרת הבריאה, שהם שניהם כוונה אחת, היינו לתועלת הנבראים.  לכן התחיל לומר לו, שצריכים להתחיל בעבודה על דרך "חסד של אמת", היינו בלי שום תמורה, אלא הכל יהיה לא לתועלת עצמו, אלא הכל לתועלת ה', כמו שמובא בספר מתן תורה (בתחילתו), שענין מה שהאדם עובד לתועלת הזולת, צריך להיות גם כן מטעם מצות ה', היינו כל מה שהאדם עושה, צריך להיות לתועלת ה'. וממילא הוא דבוק, בכל מעשה שהוא עושה, עם ה'.  ואחר כך רמז לו, שזה שצריכים לעבוד לתועלת ה', הוא בכדי שיצמח מזה תועלת עצמו. כלומר, שאם באמת האדם עובד לתועלת ה', ואינו רוצה שום דבר לתועלת עצמו, אז הוא בא לידי דרגה, שהוא רוצה לתת משהו להבורא, שיהנה. ואז הוא רואה, שרק בדבר אחד הוא יכול להנות להבורא, בזה שיקח ממנו את הטוב ועונג, כי בגלל זה ברא את הבריאה. לכן הוא רוצה להנות את הבורא. ובטח מה שהאדם נהנה יותר ממתנת המלך, בטח שיש להמלך יותר תענוג.

 כדוגמת, מי שנותן מתנה לחבירו, דרך העולם הוא, אם המקבל מתנה משבח את המתנה שקיבל מחבירו, חבירו יותר נהנה. ואם המקבל מתנה אומר לו, המתנה שנתת לי, אין לי כל כך צורך בה, בטח חבירו אינו נהנה מזה, אלא להיפך, עד כמה שהמקבל המתנה מרגיש בצורך המתנה, אז הנותן יותר נהנה. וזה מתבטא בשיעור התודה שנותן המקבל להנותן. לכן, עד כמה שהאדם משתדל להנות יותר מהטוב והעונג שהבורא נתן לו, בטח שיש יותר נחת רוח למעלה, מזה שהתחתון נהנה יותר.  לכן לאחר שיוסף קיבל על עצמו את העבודה בע"מ להשפיע בלי שום תמורה, אז כבר צריך לקבל את הטוב ועונג, על מה שעבד בע"מ להשפיע. לכן כתוב, שיעקב אמר לו "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך". "שכם" נקרא חלק אחד יתירה על אחיך, כפירוש רש"י, לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, היינו, היות שאז קבלת על עצמך לעבוד בלי שום תמורה, אם כן עתה הגיע הזמן, שאתה תקבל את התשלום, היינו חלק האור והשפע הצריך להתגלות על העבודה של בע"מ להשפיע. כי עיקר העבודה בע"מ להשפיע, היה רק לצורך זה, שיוכלו לקבל טוב ועונג בלי בושה, כדרך מקבלי מתנות בחינם.  וענין מה שכתב לשון "שכם אחד", יש לפרש על דרך שפירש אאמו"ר זצ"ל, על מה שכתוב אצל שאול המלך, שהיה, "משכמו ומעלה גבוה מכל העם" (שמואל א' ט'), שהפירוש הגשמי הוא, שהוא היה גבוה מכל העם עם ראש, כלומר, שהראש שלו היה גבוה מכל העם. ואמר, כי ברוחניות מתחלקים המדרגות לראש וגוף, ש"גוף" נקרא, שעדיין אין בו שלימות, ו"ראש" נקרא, שכבר יש לו שלימות.  שענין שלימות יש לפרש, שכבר זכה לבחינת תיקון הבריאה, המכונה כלים דהשפעה. זאת אומרת, במעשים של כלים דהשפעה, הוא כבר יכול לכוון בע"מ להשפיע, שזה נקרא שהוא זכה לאור דחסדים, המתלבש בכלים דהשפעה. וכמו כן כבר זכה למטרת הבריאה, היינו שהוא כבר יכול לשמש עם הכלים דקבלה בע"מ להשפיע, שזה מכונה, שכבר זכה לאור החכמה.  נמצא, ש"משכמו ולמעלה", הכוונה היא, שכבר זכה לבחינת שלימות, הנקראת בחינת ראש. ועל דרך זה יש לפרש, מה שיעקב אמר ליוסף "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", היינו כנ"ל, שע"י זה שקיבל את עבודתו בבחינת חסד של אמת, היינו בלי תשלום, זכה אח"כ להשלימות להשתמש עם כלים דקבלה ע"מ להשפיע, היינו שזכה לב' דברים ביחד: א) הוא תיקון הבריאה, ב) הוא מטרת הבריאה

פרשת וַיְחִי

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה(מז,כח)".

ויחי יעקב – רש"י מפרש - למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם, ד"א שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו.

בספר בראשית יש שני פרשיות שנקראות בשם חיים,  חיי שרה והפרשה שלנו ויחי, הפרשות נקראות בשם של חיים אך למעשה מדובר בסיפור פטירתם של שרה אימנו ויעקב אבינו, רבותינו באים ללמד אותנו כלל , שכל מי שבנה משהוא בעולם הזה חייו נקראים חיים, שרה ויעקב הם חלק עיקרי בבניין העם היהודי שרה שהייתה עם אברהם אבינו לאורך כל השנים וגירה את הנשים וכך זכתה לגרום לרבים להכיר במלכות שמים ושיש בורא לעולם חייה נקראו חים שלמים כי היא באמת חיה חיים רוחנים ומי שחיי חיים רוחנים וכל חייו הם למען שמו יתברך חייו נקראים חיים, כמו כן יעקב אבינו שעבר קשיים רבים לאורך כל חייו ומתוך הקשיים האלו הוא "נבנה" הביא לעולם את 12 השבטים ואותם הוא גידל ונתן את כל כולו למענם ולכל אחד אנו קוראים פרשה הוא הגדיר את תפקידו באומה היהודית מה הזהות שלו לאיזה שורש נשמה הוא שייך ומה תפקידו בעולם הזה למען כל עם ישראל.

אנו גם חיים את חיינו וכל אחד יש לו תפקיד בעולם הזה , לא נבראת כדי להיות "שיפוצניק" אפשר להביא אחד כזה גם מעזה ואפילו לא בשביל להיות  "מתכנת מחשבים" הרי יש רבים כאלו בהודו, כל התפקיד של האדם בחיים הוא לקיים בנו את הפסוק:" סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע:  אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְוֹיתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם"(קוהלת יב,יג),   וכשם שרש"י מפרש - מה שתוכל עשה ולבך לשמים, ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם - כי לדבר הזה נברא כל האדם. אדם צריך להתפרנס ולהיות בעל תפקדי מסוים אבל עליו לזכור שלא משנה במה הוא עוסק כל המהות שלו היא לקדש שם שמים ולעשות את רצון הבורא באותה נקודה שהוא נמצא בה בחיים ומשם הוא צריך "לצמוח".
יכול להיות שאתה עובד בתור "שיפוצניק" והעבודה שלך היא לא קלה פיזית אבל התפקיד שלך בעולם הוא לעבוד בתחום שאתה עוסק בו ולקדש שם שמים בזה שאתה עוזר לאחרים מתנהל ביושר מול הלקוחות שלך ודואג לחנך את ילדך במוסדות חינוך דתיים, וכנ"ל בכל מקצוע ברגע שאת "מבטל" עצמך למען רצונו של הקדוש ברוך הוא אתה זוכה לחיים אמתיים, והחיים שלך נקראים חיים, יעקב אבינו עבר קשיים רבים והבליג וקיבל הכול  באהבה מבורא עולם ובזכות זה הוא ממנו יצאו 12 השבטים.
 יעקב מבקש להסביר לשבטים מה הוא תפקידם בחיים ומה היעוד של כל שבט ומה צופה לו העתיד  וכך יהיה ניתן לבנות את העם ולא אחרת .
כך הדבר בחיים אדם צריך להבין מה תפקידו ולאן הוא שייך ומנקודה שהוא נמצא בה שמה שהוא צריך לקדש שם שמים, אבל הבעיה אצל רבים שהם מנסים לשנות סדרי בראשית ולפעול כנגד התפקיד שיועד להם בחיים ומחפשים משהוא אחר ובסופו של דבר הם מפסדים את החיים שלהם.
יהיה רצון שנזכה לחיות חיים רוחנים אמיתים.
שבת שלום!

פרשת שְׁמוֹת
"וַתִּירֶאן הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּין, אֶת-הַיְלָדִים"(א,י,ט).

עם ישראל נמצא בארץ מצרים בתהליך של שיעבוד קשה מאוד והסוף לא ברור לעין, יש אומנם אמונה במושיע שאמור להיולד ולגאול את עם ישראל מצרותיו אך הקושי של העבודה הפיזית גורם לעם להתייאש ואף לפרוש מנשותיהם , למרות כל הקושי הנשים שבזכותם אנו נגאלנו מארץ מצרים , בזכות אותם נשים צדקניות שלקחו עופרת ושפשפו אותה עד שהם קיבלו אפשרות להביט בה כמו במראה ולקחו בוץ והשתמשו איתו לאיפור הכינו דגים מובחרים וניגשו לבעלים במהלך העבודה ולעודד אותם , נתנו להם לאכול דאגו להיראות יפה כדי למצוא חן בעיני בעליהם ולשמח אותם, ההשתדלות הזו עזרה מאוד והנשים זכו להיפקד  בילדים ואף המדרשים מספרים שנולדו 6 תינוקות לכל אישה  ולא רק זאת באופן טבעי שאישה למשל יולדת תאומים בד"כ המשקל שלהם קטן מכיוון שהם שנים ברחם אחד, אבל אצלם הנס היה שנולדו 6 תינוקות בריאים ובמשקל טוב לתינוק, הלידה הייתה טבעית ללא סכנות ואף היה יורד מלאך שדואג לקלח את התינוקות להלבישם ואף להאכיל אותם וכך הגיע היום שבו נולד מושיען של ישראל משה רבנו, עמרם אביו של משה רבנו זכה להיות אבא לבן כזה מכיוון שהוא היה ידוע במידת הענווה שלו וזה מה שזיכה אותו לזכות הגדולה הזו של להיות אבא של אהרן הכהן הגדול מרים הנביאה ומשה רבנו, שאדם בעל מידת ענווה הוא זוכה לישועה מבני משפחתו.

עם ישראל במצרים סבל מאוד וחיכה כבר לישועה שתבוא ותיגאל אותם ,וכך גם אנו נמצאים, ומצבנו לא שונה מהקושי של  עם ישראל במצרים וגם אנו נמצאים ב"ה בערב הגאולה הקרובה , אנו מחכים לבואו של "ינון ואליה" , כדי שתבוא הישועה עלינו ללמוד מאבותינו הקדושים שחיו במצרים ולעשות את ההשתדלות שלנו לזירוז הגאולה.
"אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף" כך אומרת הגמרא במסכת עבודה זרה עמוד ה' דף א', יש מניין מסוים של נשמות שצריכות לבוא לעולם ורק אז תבוא הגאולה ב"ה , ולכן שנולד ילד בעם ישראל השמחה היא גדולה כי כל ילד מזרז את הגאולה ובואו של משיח צדקנו.

הקושי בהולדת ילדים קשה היום לא פחות ממה שהיה בארץ מצרים אך למראית העין נראה שהקושי היה גדול יותר בארץ זרה מאשר בא"י בד"כ מהגרים בחו"ל לא מביאים לעולם ילדים כמו בארצות המוצא שלהם כי קיים קושי רב, במצרים היה קושי של עבודה קשה גזרות קשות מצד פרעה ומיסים רבים וזה לא מנע מעם ישראל להתרבות וזה הביא את הגאולה.

אנו נמצאים בתקופה כלכלית לא קלה ושיקולים של הולדת בן משפחה נוסף מעלים מחשבות כלכליות של איך נסתדר ומאיפה עוד כסף לעוד ילד , הבית קטן, ברכב יש רק 3 מושבים מאחור, אני ממש כבר מבוגר וכ"ו...

עלינו ללמוד כלל חשוב שלמדתי מרבי היקר שבכל מה שקשור לילדים, כסף לא משנה את המצב גם אם יש כסף או חסר חס ושלום בבית , מה שמביא את הברכה בחיים ואיתה גם ברכה הגשמית היא האישה והילדים, יש רבים שמחכים עם חתונה עד שיהיה להם מספיק כסף, אבל האישה היא הברכה של האדם והיא זו שמביא לו את הברכה בתחום הגשמי, וכל ילד פותח עולם חדש של מזל טוב למשפחה וכל ילד בא עם "כיכר הלחם" שלו בידו, ואנו רואים את ניסי הנסים שהקב"ה עושה איתנו במהלך ההיריון והלידה ואיך שלמרות מה שנראה ע"פ הטבע לא הגינו נולד ילד וברוך השם לא חסר לו כלום.

הבאת ילד נוסף היא ההשתדלות של כל אחד לגאול את עם ישראל מצרותיו, עדיף לוותר על הנוחות שלנו למען עם ישראל כולו  ולגרום לבואו של המשיח במהרה אמן.

שבת שלום!

פרשת וָאֵרָא

" וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ  רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה."(ח,ז)

המכה השנייה שהקב"ה הכה את מצרים היא מכת צפרדע, צפרדע היא חיה שמאוד מפחדת ובורחת מייד שהיא חוששת לסכנה, במכה הזו הראה הקב"ה איך שהוא שולט במהלכי הטבע ושהוא היחיד שיכול לשנות סדרי עולם ואת התנהלות הטבע ובעלי החיים,  הצפרדעים פגעו בצורה קשה בארץ מצרים , הצורה הקשה ביותר שהם נכנסו בדרך נס לתוך בטנם של המצירים ולא נתנו להם מנוח , חלק מן צפרדעים אף נכנסו בתוך התנורים ללא כל חשיבה .
ארץ מצרים הייתה מלא בצפרדעים למעלה ממיליארד, החרטומים לא יכלו לעשות דבר נגד המכה אלא רק להוסיף עוד צפרדעים, לאחר שפרעה מבקש ממשה להסיר את המכה , כל הצפרדעים מתות מלבד הצפרדעים שנכנסו בתנורים והם נשארות ביאור כל אותם צפרדעים שכביכול מתו בזמן שנכנסו לתנורים נשארות בחיים וחוזרות ליאור, הצפרדעים למעשה עשו פעולה של קידוש השם בזה שהם נכנסו לתנורים, הם מתו למען קידוש השם למרות שמדובר בצפרדעים ולאור העובדה שזו חיה מאוד פחדנית.
 רבותינו למדו כלל חשוב מן הצפרדעים, שאין לאדם להתחמק מן האפשרות לקדש את הקב"ה  ולסכן את חייו למען קידוש השם, כי שאדם מסכן עצמו למען הקב"ה יש מי שיציל אותו , ואם אדם בסכנה למות במהלך של קידוש השם והוא ועושה הכול להתחמק מכך והוא היה אמור למות על קידוש השם, הוא ימות בסופו של דבר בדרך אחרת ואף במיתה משונה.

מסופר על חייל אחד שבמהלך הקרבות הקשים שהיו במהלך מלחמת יום הכיפורים לאחר שראה רבים מחבריו לנשק נופלים , הוא גרם לכך שהוא יפצע בדרך לא דרך וכך הוא יפונה לבית החולים בארץ ויצא ממעגל הלחימה וימנע מעצמו למות וכך היה, הוא פונה לבית חולים "סורוקה"
לטיפול בפציעה שהוא גרם לעצמו והוא שוחרר מהצבא, שנה לאחר מכן הוא נסע לחו"ל והוא נרצח ע"י שני גויים שרצו לשדוד אותו, הוא מנע מעצמו למות על קידוש השם ובסופו של דבר מת בדרך קשה, הוא יכול היה להינצל בלחימה והתחמקות שלו מן המוות גרמה למוות לרדוף אחריו.

הצפרדעים שאין להם חשיבה של אדם נכנסו לתוך התנורים בלי לחשוב למען קידוש השם והם חזרו לחיים, שאדם נותן את כולו ואף מסכן עצמו למען בורא עולם הוא זוכה לשמירה מעולה.
גם במכת הארבה והערוב לאחר המכה החיות חוזרות בחזרה למקום ולא נותנים למצרים אפשרות לנצל את החיות שמתות כדי לאכול אותם או להשתמש בעור שלהם.
הקב"ה לא מקפח שכר של שום בריאה והוא נמצא בפרטים הקטנים ביותר וגם שמדובר בחיות הוא דואג להם,  כי כל חיה שיש בעולם יש לה תפקיד בבריאה ומי שעושה את התפקיד שלו למען השם בצורה שלמה הוא זוכה לשמירה והצלחה.
שבת שלום!

פרשת בֹּא

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה"(יב,ב)

החדש הזה לכם ראש חדשים – רמב"ן מפרש-  זו מצוה ראשונה שצוה הקב"ה את ישראל על ידי משה, ולכן אמר בארץ מצרים, כי שאר מצות שבתורה היו בהר סיני, או שבא לומר בארץ מצרים, לא בעיר מצרים, ואמר "לכם" כנגד ישראל לדורותם.

מצוות עשה מן התורה לקדש את חודשי השנה זו המצווה הראשונה שקיבלו בני ישראל לאחר "מכת הבכורות" ולפני היציאה השלמה של בני ישראל מארץ מצרים,כבר בארץ מצרים מתחיל תהליך של קבלת המצוות וההנחיות פעולה לעתיד, כבר "שהברזל חם" בני ישראל מצווים על מצוות חג הפסח אכילת קורבן פסח ושמירה מהחמץ בחג ,בא לומר להם מייד, אתם נמצאים ברגעים מיוחדים של אירועים שהם יהוו את הבסיס לאמונה של עם ישראל לאורך כל הדורות, זה מהלך שבו הקב"ה  מראה  את שליטות בכל תהליכי הטבע והאירוע הזה הוא הבסיס לחג האמונה שיהיה בעתיד לאורך כל הדורות וזה חג הפסח.

נשאלת השאלה למה מצוות קידוש החודש היא מצווה הראשונה שקיבלו בני ישראל בארץ מצרים עוד לפני מעמד הר סיני , נראה יותר הגיוני לקבל מצווה אחרת, אם נפתח את ה"שולחן הערוך" אנו ניראה שהמצוות הראשונות מדברות על דיני השכמה ותפילה ורק בהמשך יש את כל ענייני החודש וקידוש הלבנה.

התשובה לכך היא שבני ישראל יצאו משעבוד ארוך בארץ מצרים ונהיו בני חורין ולאחר שנים שהם עבדים הם סוף לא נמצאים תחת תהליך של שיעבוד זהו תחילתו של החופש , הדבר הראשון שיש לאדם שהוא לא עבד זה את הזמן, שאתה עבד הבעלים שלך שולט עלייך ועל הזמן שלך הוא מחליט מתי אתה ישן ומתי אתה עובד והכול ע"פ הצרכים והרצונות שלו ללא כל התחשבות מיוחדת, ברגע שעבד משתחרר הוא למעשה היחיד ששולט על הזמן שלו, לכן בני ישראל מקבלים את המצווה הזו ראשונה לומר להם את משוחררים ויש לכם שליטה על הזמן אין מי שייקבע לכם את סדר היום, וכך גם אדם שמשתחרר מבית אסורים הוא שמח שיש לו את החופש שלו ובחזרה את הזמן שלו.

פרעה בארץ מצרים שיעבד בצורה קשה את בני ישראל והעביד אותם קשה מאוד , עבודה קשה המון שעות עם מיסים קשים הכול במטרה אחת שלא יהיה להם זמן, והם בסוף היום ירצו רק לנוח ולישון, המטרות של פרעה מושגות גם היום בתרבות המערבית שאנו חיים בתוכה, אין לנו זמן לכלום אנו עובדים שעות רבות וגם שמגיעים לבית מדברים בטלפון יש מי שצופה במשחקי כדורגל ואינטרנט ואין לנו רגע דל פנויי במהלך היום,הרבה אנשים אומרים את המשפט " אין לי זמן לנשום", וכך מושגת המטרה של פרעה במהלך השיעבוד בארץ מצרים שלא יהיה זמן לדבר הכי חשוב, והדבר הכי חשוב זה לחשוב, ברגע שאדם פנויי ויש לו זמן לעצמו הוא יושב וחושב  ושואל את עצמו שאלות, מה קורה איתי? בשביל מה באתי לעולם? מה התפקיד שלי? מה עם בני משפחתי? מה עם עוד ילד למשפחה?

וברגע שאדם חושב מתחיל תהליך השינוי בו, הרבה אנשים שפונים לקבל יעוץ הם מקבלים בתור עצה ראשונה , תשנה את החשיבה שלך! ברגע שאדם משנה את החשיבה שלו הוא יכול להתחיל ליישם את דרכיו ורצונותיו , ובדיוק מזה פרעה חשש שאם יהיה זמן פנויי לבני ישראל הם יחשבו והדבר יגרום להם לרצות לצאת מהשעבוד שהם נמצאים בו, גם התרבות שאנו חיים בה היום משעבדת אותנו לריקנות שבה שלא היה לנו רגע פנויי לעצמנו לחשוב, כי אם נחשוב באמת ונשלוט בזמן שלנו אנו נצא גם מתהליך של שיעבוד , ולא ניהנה משועבדים לכדורגל לאינטרנט ולכל אותם דברים שגוזלים לנו זמן יקר, וברגע שאנו שולטים בזמן שלנו אנו לא עבדים, הקב"ה נתן את המצווה הזו מייד לבני ישראל שיבינו שהם שולטים עכשיו בזמן שלהם, וחוסר שליטה בזמן כמו שצריך יכול להחזיר אותך לתהליך של שיעבוד אולי לא פיזי אבל גם מתהליך של שיעבוד רוחני קשה לצאת.

עלינו לעשות הכול כדי לשלוט בזמן שלנו ולעסוק בלימוד התורה , לכן אמרו חז"ל: "אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה".ולכן עלינו לעסוק בתורה  הקדושה בכל זמן פנויי שיש לנו וכך אנו יוצאים מהשעבוד הגשמי שאנו נמצאים בו בימים אלו ורק עם נוסיף ונחשוב בכיוון נזכה ב"ה לגאולה שלמה במהרה אמן!

שבת שלום!

פרשת בְּשַׁלַּח

"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹקים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה."(יג,יז).

חז"ל אומרים לנו שכל לשון "ויהי =לשון צער הוא". הביטוי " ויהי בימי " מופיע בתנ"ך 5 פעמים, ועוד 4 פעמים מופיע הביטוי " ויהי בימים ההם בכל המקומות זוהי פתיחה לתיאור של תקופה עצובה, תקופה של מלחמה או סבל גדול.
נשאלת השאלה למה הפרשה שלנו מתחילה בלשון הזה? הרי זוהי שבת מיוחדת שנקראת "שבת שירה", על שם "שירת הים" ששרו בני ישראל לאחר שחצו את ים סוף ,עוד אנו קוראים בפרשה את "פרשת המן " בה מסופר על ההשגחה הפרטית של בורא עולם בזה שהוא זן ופרנס את עם ישראל במדבר ושהוריד כל יום "מן" מהשמים,וגם שעמלק נלחם בעם ישראל הוא יוצא מובס ולמרות זאת הפרשה מתחילה בלשון של צער.

ה"אור החיים" הקדוש עונה על השאלה, נכון שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים, אך היו הערב רב וקטני האמונה, שלא האמינו שיבוא היום שפרעה מרצונו ישלח את ישראל. לכך נאמר: וַיְהִי לשון צער, שהיו יהודים שהודו בפיהם שזהו "נס" שפרעה בעצמו הוא זה ששילח את ישראל, ורק אחר כך על ים סוף נאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". לכך נאמר "בשלח פרעה", מרצונו. להראות לקטני האמונה את גודל הנס. הוא פרעה שאמר למשה ואהרון: "ואת בני ישראל לא אשלח", הנה הוא משלחם מרצונו.
ועוד ניתן לאמר: "בשלח פרעה" – הוא שגרם לעצמו לשלח את העם ולרדוף אחריהם, עד שהקב"ה טיבעו בים סוף. שאמר הקב"ה: אתה, פרעה, לא קיימת: "שלח תשלח את האם, והבנים תקח לך". אלא, שילחת את האבות והאמהות אך את הבנים טיבעת ביאור. כך אני, הקב"ה, משלח אותך ועבדיך, בים סוף, ואת בתך – בתיה, אוריש לה גן עדן".

בני ישראל עומדים לפני ים סוף עמוד הענן מפריד בניהם לבין החיילים של פרעה  והם במצב של חוסר אונים , גם במצב הקשה הזה לאחר כל הניסים שהם זוכים לראות בארץ מצרים, אותם "קטני אמונה" מנסים להוריד את מצב הרוח ולהגיד הכול אבוד צריך לחזור בחזרה , וזה נשמע רע הקב"ה עושה ניסים גדולים לעם ישראל במכות שהוא מכה את ארץ מצרים וגם במעמד הזה אנו קוראים על כך שעמוד הענן עוצר את פרעה מלפגוע בעם ישראל ורק לאחר שהם עברו הוא מאפשר לפרעה לעבור ולמצוא את סופו שם ולמרות זאת הם קטני אמונה.
לשון הצער ויהי ניתן לראות בחיי היום יום אצל אנשים שלמראית עין נראים כשומרי תורה ומצוות ומקפידים על מצות רבות ותפילה במניין אבל שהם מגעים לניסיון קשה כמו של פרנסה למשל הם שוכחים את כל מה שהקב"ה עושה למענם בכל יום ואף לא רואים את "עמוד הענן" ומדברים בצורה של חוסר אמונה.
חז''ל אומרים לנו: 'קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף', בקריעת ים מצד אחד ומצד שני  המצרים לא נותר דבר אלא להרים את הראש למעלה ולהתפלל לבורא עולם ולחכות לישועה , צריך לעשות השתדלות בכל מה שקשור בעבודה, אבל רבים עושים יותר מיד השתדלות וכך הם פוגעים באמונה שלהם ובביטחון בבורא עולם, מפתחות הפרנסה הם בידיו ועלינו לזכור שמי שנותן חיים נותן גם מזונות.
הסימן המובהק לאדם שיש לו בטחון הוא, שלעולם אינו חושב על כסף וכל שכן שאינו דואג, ואם חסרה לו פרנסה, הוא מאמין שחסרון הפרנסה שלו הוא מהשם יתברך והוא אינו מאשים אף אחד – ובודאי לא את עצמו.
אמר ר' ישראל מסלנט זצ"ל, שמי שעובד שעות נוספות רודף הוא אחר הקללה האמורה בתורה "בזיעת אפיך תאכל לחם".
אנשים רבים חושבים שזה ציווי ולא מבינים שזו קללה!
עלינו לבטוח בבורא עולם תמיד  ולהבין שהפרנסה בידיו.
שבת שלום.