סוף סוף מישהו מרים את הכפפה בקשר לבעלי תשובה

ראיתי העתק מכתבה מענינת מאד שנכתבה על ידי ירוחם לנדסמן בעיתון משפחה, ובו ראיון עם הרב עמית קדם, המספרת על האור בקצה המנהרה החשוכה של התקבלות בעלי תשובה בתוככי הציבור החרדי. אנחנו לא מקבלים אותם - בעייתנו. הם בינתיים מסתדרים לבד. אולי עוד טוב יותר מאיתנו.

להלן הכתבה המלאה


פתח לנו שער
כמאה משפחות של בעלי תשובה הקימו קהילה עצמאית המשגשגת בעיר ביתר ומהווה מודל לחיקוי

במקום שבעלי תשובה לומדים
בעוד הגל המבורך של החזרה בתשובה הולך ומתעצם, מתגברות עימו גם בעיות ההשתלבות במערכות החינוך החרדיות לגווניהן. במקום לנגוח בדלתות נעולות של מוסדות חינוך ולהלחם בניפוץ תדמיות יצרו מאה משפחות של בעלי תשובה את קהילת 'שדה צופים' התוססת ומשגשגת בביתר כשגולת הכותרת שלה הוא תלמוד תורה בן מאה ועשרים ילדים, כולם בנים למשפחות בעלות תשובה, הזוכים להבנה, לקבלה, לתחושת זהות ולסיוע בהתמודדות עם העולם החדש שנפתח בפניהם.  בשיחה מרתקת עם מנהל הת"ת, הרב עמית קדם, בעצמו בעל תשובה, הוא מבטיח: המודל שכבר מועתק לכל רחבי הארץ, ילך ויתפרס בכל רחבי הארץ

ירוחם לנדסמן

הם עושים את הדרך הקשה מעולם שכולו חולין בכמיהה אל האמת. מדלגים על משוכות, מוותרים לפעמים על חברים קרובים, מבקשים להשתלב בציבור החרדי ולרוב לא מתקבלים. יש מהם שמצליחים להבין את החשש. אך זה עדיין לא מקל על הכאב הצורב. כשמבקשים להכניס ילדה בת ארבע לגן ילדים חרדי, למשל, והיא והוריה נכונים לכל הכללים ההלכתיים והקודים החברתיים והיא לא מתקבלת, אזי התחושה לא מרנינה. ארגוני ה'מקרבים' הביאו אותם אל האמת אך הם נותרים בבדידות מזהרת כשהם מבקשים לשלב את עצמם ואת ילדיהם במוסדות החינוך.
מן העבר השני ניצבים האב והאם החרדיים שמתפעלים ממסירות נפשו של בעל התשובה, אבל קשה להם להתעלם מכך שלפעמים השפה, המושגים והכללים החינוכיים של המשפחה החרדית הרגילה עדיין לא הופנמו אצלם. החיבור הזה מפחיד אותם וזה לא סותר את התפילה שבלב שהלוואי ועם ישראל כולו ישוב לכור מחצבתו.
אחד המקומות שבהם התבלטה במיוחד התופעה היא העיר ביתר, ודווקא משם מגיעה הבשורה, לקיים את הנאמר: 'מעז יצא מתוק', או במילים אחרות – ממר יצא נופת צופים.

אצבע לא מאשימה
"מי שגדל תוך כדי ניכור ליהדות ופתאום מבקש להיות חלק מהציבור החרדי, עובר בדרך כלל שלושה שלבים: השלב הראשון הוא האשליה. הוא מתחבר אל האמונה, אל התורה, אל קיום המצוות ובטוח שיתקבל בזרועות פתוחות, שהחברה החרדית תשמח לקראתו. הוא גם רואה את החרדים כמושלמים, אין שם מי שנכשל בין אדם למקום או לחברו. בעיני רוחו הוא גם רואה את ילדיו שלו שיהיו חלק מהחברה ויצמחו לתפארת".
את הדברים אומר מניסיון רב שנים הרב עמית קדם - מנהל תלמוד התורה הייחודי של קהילת בעלי התשובה 'שדה צופים'. בתלמוד-תורה הזה מתקבלים ילדים של משפחות הקהילה, וגם של בעלי תשובה שלא שייכים רשמית ל'שדה צופים'. המנהל והצוות החינוכי הינם בעלי תשובה שנים רבות, שעברו ועוברים כל העת הכשרה לחינוך בכלל ולחינוך ילדים מבתים של בעלי תשובה בפרט.
"השלב הבא הוא ההתפכחות שמלווה בהתמרמרות ובאכזבה. מתברר לו שלא הכל כל כך פשוט וקל. זה בדרך כלל מגיע כשדלתות מוסדות החינוך נעולות בפני ילדיו. הוא נוכח לפתע שהוא לא התקבל באופן מוחלט. שם גם מתעורר הכעס.
"יש שיעלו שלב ויגיעו לכלל הבנה והשלמה. יבינו שגם למי שנולד כחרדי יש יצר הרע של בין אדם למקום ובין אדם לחברו, והתורה, איסוריה ומצוותיה, נכתבה גם עבורם וניתנה גם להם. אלה שמגיעים לשלב הזה מחפשים פתרונות מעשיים ויצירתיים להתמודדות שלהם, ולא מחכים שמישהו יעשה זאת בשבילם. אבל כמובן יש ש'נתקעים' בשלב של האכזבה והכעס והם נלחמים ומתבזים וכואבים".
הרב קדם, המשמש כמנהל החינוכי של הת"ת, נולד לבית חילוני ירושלמי, התגייס לצבא ליחידה מובחרת ועבר בהצטיינות קורס קצינים. הוא שב בתשובה תוך כדי עיסוק ולימוד של תורת החיבור בין גוף לנפש כשהוא מוצא אותה ביהדות ובתורה.
בקרב חברי הקהילה אין אצבע מאשימה אל ציבור זה או אחר, כי אם עיסוק בבניית קהילה תומכת עבור בעלי התשובה. הדגש הוא שזכותו של כל אחד לנסות להתקבל ולהשתלב היכן שהוא רוצה, ואולם, אם יפגוש דלתות נעולות ותשובות שליליות - יבין שמקומו הוא בקהילה המיועדת לאלו שמהלך חייהם דומה לשלו. ילדיו ילמדו עם ילדים מבתים הדומים להרכב הבית שהוא הקים, ושם ימצא מענה לבעיות ולהתמודדויות הנובעות מהשינוי הרוחני המבורך שמשפיע על כל רובדי החיים.
על בסיס תובנה זו הוקמה בביתר קהילת 'שדה צופים' הנותנת את כל שירותי הקהילה, מוסדות חינוך, אוזן קשבת, ובעיקר - זהות. הכתובת לשאלות של אנשי הקהילה הנו כ"ק האדמו"ר מאמשינוב שליט"א.

הדרכה, איזון וכיוונון
יש מי שתחושת הדחייה החזירה אותו לאחור באורח החיים?
"נדיר מאוד. מי שקיבל על עצמו עול תורה בשל ההכרה והאמונה - יסבול ולא ייסוג. אבל זה פורץ אצל ילדים. העוסקים בבעיות של חינוך ונשירה טוענים שישנם אחוזים גבוהים של נשירה בקרב הדור השני של בעלי התשובה. הילדים חשים חסרי זהות וחסרי יציבות כי הייתה חסרה להורים הדרכה. הם גם מודעים למלחמות ההורים לשלבם במערכת החינוך הרגילה והדבר יצר אצלם תחושת ניכור לקהילה.
"הרי יהודי חילוני גדל בארץ על שטיפת מוח של שנאה לציבור החרדי. כשהוא מגלה את האמת שביהדות אזי הוא מחפה על העוולות שבתוך הציבור, אצל יחיד או אצל הכלל, מתרץ את זה לעצמו בכל מיני אופנים. אבל כשהוא עובר אישית אכזבה קשה או דחייה, הוא עלול לחזור לאותן תחושות ראשונות של ניכור כלפי העולם החרדי. המשבר הזה יכול להימנע אצל מי שחי בסביבה כמו שלו, עם בעלי תשובה מנוסים ועם מדריכים שיסבירו לו שקו החינוך התורני החרדי הוא הטוב ביותר ומחנך לרצון הבורא לדרך התורה וחיי הנצח, עם זאת מדובר בחברה אנושית עם חולשות ועם התמודדויות. שהם בני אדם ולא מלאכים. תורה - לא בשמיים היא. כשבעל התשובה מקבל הדרכה כזו הוא מגיע מוכן להתמודדויות המורכבות הנכונות לו. במבט לאחור הוא מסתכל על מה שעבר ומחייך לעצמו על התמימות שעימה החל את הדרך והופך להיות ריאלי.
"למעשה, אין לציבור החרדי אפשרות לקלוט מאסה כה גדולה של בעלי תשובה. זה לא יעזור ללכת בכוח ולא יועיל לשום צד. המרמור והדשדוש בתלונות והתסכול - לא מובילים לשום מקום. הפיתרון הוא קהילות מיוחדות ומגובשות, ובעיקר - מודרכות. מניסיון, הדבר שהכי חסר לבעלי התשובה הוא הדרכה, שיחות איזון וכוונון והייתי מצפה שהציבור החרדי יעודד ויתמוך במגמות כאלה".


מהגרים מחפשים זהות
מקובל לחשוב שבקהילות החסידיות קל יותר לבעלי התשובה להשתלב.
"אני דווקא יודע על חסידות גדולה ומכובדת שהעומד בראשה הינו אחד מגדולי הדור המפורסמים שהסתלק לעולמו לפני כמה שנים, ופעם באו ואמרו לו שבחסידות נקלטה היטב משפחה של בעלי תשובה ויש מי שמבקש לקרב ולשלב עוד. הרבי השיב שרק עוד משפחה אחת ניתן לקבל ותו לא.
"אותו גדול לא התכוון שאין לעסוק בקירוב ובסיוע למתקרבים, אבל הוא הבין לעומק שאם יבואו יותר משתי משפחות אל החסידות ולמוסדותיה - ייווצרו בעיות שרק מי שהתמודד עימן יבינם.
"אזרח של מדינה אחת שמהגר למדינה רחוקה מאוד, ייקח לו זמן רב עד שיכיר את השפה, את קודי ההתנהגות, את עולם המושגים ואת סולם העדיפויות. למהגר קשה בעיקר כי עליו ליצור זהות חדשה. בעלי התשובה הינם מהגרים רוחניים. עליהם להתחיל את החיים מחדש ולגבש לעצמם זהות. במיוחד בציבור החרדי המחולק לקבוצות ולשיטות ולקהילות ולגוונים, לעיתים עוברות שנים עד שבעל התשובה יגבש זהות לעצמו ולמשפחתו. לא תמיד יתקבל היכן שנפשו חפצה. תחושת הניכור והבדידות הינה איומה. הוא עזב את העבר ועדיין לא מצליח להשתלב בעתיד.
"המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל היה אומר שאצל בעל תשובה רק אחרי עשר שנים מתחיל התהליך האמיתי של היותו יהודי חרדי, כי עד אז הוא עסוק בלמידה, בהסתגלות וביצירת זהות. המטרה המרכזית של 'שדה צופים' הינה יצירת זהות. אתן לך דוגמא מוחשית: התלמוד תורה שלנו היה עד לא מכבר ברחוב אחד עם בתי חינוך של קרלין, של חב"ד ושל בני עדות המזרח. כדרכם של ילדים סנטו אחד בשני בעת מריבות בין ה'חדרים' כשהם מפטירים לזולתם: 'אתם חסידים', 'אתם ספרדים', וכלפינו הפטירו - 'אתם בעלי תשובה'. כלומר, גם אנו קבוצה בעולם החרדי.
התלמידים בתלמוד תורה הינם ממשפחות בעלי תשובה מכל הגוונים. חסידים, ליטאיים, ספרדים. למרות שתלמוד התורה נקרא על שם רבי נחמן מברסלב, הוא מיועד לכל בעלי התשובה מכל החוגים".

ולא תהיה יותר תועלת אם יתקבלו מחנכים ראויים שנולדו כחרדים?
"בתחילה כך רצינו - מלמדים חסידיים שיילמדו בהברה חסידית ויש עוד מעלות לדבר. אבל הניסיון לא הצליח כי תלמוד התורה אמור גם להוות, בית חם מלווה ומייעץ. תחושת המסירות והשליחות הייתה חסרה ונוכחנו שמי שנולד לבית חרדי לא תמיד יבין את הקשיים. בחרנו מחנכים בעלי תשובה ותיקים או בנים לבעלי תשובה, דור שני, שיזדהו עם התלמידים ועם הבתים שמהם הם באים ויאפשרו שילוב של לימודי קודש ברמה גבוהה עם הרבה חום ואהבה".


אמנות בפורפורציה
תוכנית הלימודים בתלמוד תורה דומה לכל ת"ת בעיר?
"ערכת הלימודים לכל פרטיה תואמת בדיוק כל 'חיידר' אחר והיא התקבלה מת"ת אמשינוב בירושלים. אך עבור ההורים בעלי התשובה יש כאן מה שהם לא יקבלו באף תלמוד תורה אחר: אוזן קשבת לשאלות, בירורים והתחבטויות שהם יתביישו להשמיע בת"ת רגיל. חשוב לומר זאת, מי שנולד וגדל בבית חרדי יוצר לעצמו זהות כבחור ישיבה, ואחרי שנישא מגבש לעצמו את ביתו ולאחר מכן את ההורות ואת תחום העיסוק שלו. אצל בעל התשובה הוא נזרק לכל זה בבת אחת. הוא משנה זהות, משפחה, חברה, ועליו לבנות, בדרך כלל, בד בבד גם בית וללמוד איך להיות הורה. יש שלוחצים על הילדים יותר מידיי כי לדעתם כך מחייבת התורה, ויש המתפלאים להיווכח שילדים חרדיים אינם צייתנים מוחלטים ולא תמיד אוהבים ללמוד... אין להם מושג איך לגדל ילד דתי. וכאן הם מקבלים גיבוי מההנהלה, מצוות המחנכים, הם יכולים להתייעץ בחופשיות עם הורים אחרים כי כולם התמודדו עם אותן בעיות ומניסיונם מצאו פתרונות מעשיים ויעילים".
תלמוד התורה נכנס לשנתו השמינית ומונה כמאה ועשרים ילדים. כנהוג בת"ת אמשינוב, אנו מקפידים שלא יהיו יותר מ-16 ילדים בכיתה. כיתה המונית תאבד את האפקט ואת היחס לכל תלמיד. מידי שבוע מופיעים ב'חיידר' בוחנים מת"ת אמשינוב ועוקבים אחרי ההתקדמות.
"לפני כשלוש שנים הוספנו משהו שאין במסגרות רגילות. הכנסנו בשעות הצהריים שעה אחת של חוגים שונים כשהמטרה היא הסטנדרט הגבוה של לימודי קודש ובמקביל - יצירת תחושה של 'בית חם'. המציאות היא שהילדים באים בדרך כלל ממשפחות יצירתיות, כאלו שבעברם ואולי גם עתה, עסקו באמנות או במוזיקה שהם דברים לגיטימיים ומועילים כשהם נעשים בפרופורציה. אותם המחנכים שמלמדים את שיעורי הקודש הם גם אלו שמעבירים את הסדנאות. האוורור מונע לחץ, ואחרי שלוש שנים של מעקב ניתן לומר בהחלט שזה מסייע ללימודי הקודש.
היו כמובן שהתקוממו, אך קיבלנו לכך גיבוי והתוצאות המבורכות ניכרות ביום יום. הילדים מרוכזים וחיוניים יותר וגם שמחים יותר לבוא אל הת"ת".

מודל לחיקוי
למעשה קהילת 'שדה צופים' נוצרה כמעט מעצמה. בין התושבים הראשונים של העיר ביתר היה אחוז ניכר של בעלי תשובה. התרחשו תהליכים טבעיים של עיר חרדית, ונוצרה חלוקה לקבוצות ולקהילות, ועבור בעלי התשובה נסגרו השערים. הרב עודד ניצני היה מהתושבים הראשונים ובעל תשובה ותיק  שעסק בהדרכת בעלי התשובה ובמסירת שיעורים. הבעיות והאכזבות הגיעו אליו, וכך נוצרה סביבו קהילה שהלכה והתפתחה. הרב ניצני הוא מותיקי תנועת התשובה בעל יכולת התבוננות והרבה ניסיון מעשי ושותפים כיום רבנים רבים, חלקם חרדים מבית וחלקם בעלי תשובה שהתחנכו ועשו 'שימוש' אצל גדולי הדור. ביניהם הרב יהודה גרינוולד, תלמידו של הרב וולבה זצ"ל שאף כתב ספר הדרכה לבעלי תשובה. יחד הם מקיימים פורום שעתיד ליצור מרכז הדרכה להקמת קהילות מסודרות לבעלי התשובה.
בישוב 'בית מאיר', למשל, מתחילה להתפתח קהילה כזו בהדרכתו של הרב מנחם אדלר שאף הוא חבר בפורום. לאחרונה מתחילות להתפתח קבוצות כאלו בכל רחבי הארץ. הניסיון הרב שהצטבר ב'שדה צופים' יהווה מודל לחיקוי. לדוגמא, כשקהילה תבקש לדעת איך להקים מדרשה לנשים בעלות תשובה, יקבלו בביתר הכוונה לכך מתוך פרקטיקה של שנים רבות ומלמידה מהצלחות ומטעויות.

כמה משפחות משולבות בקהילה?
"ב'שדה צופים' - כמאה משפחות המתגוררות בביתר ועוד רבות מחוץ ליישוב שנמצאות בקשר. יש לנו חזון והוא מעשי בהחלט שיבוא היום שלכל משפחה בעלת תשובה בארץ תהיה אופציה להשתלב בקהילה כזו עם הגוון המתאים. תהיה להם שם חברה, הדרכה לדרך והכרה שהם 'שווים' וקיימים. ישנם בעלי תשובה המתפללים שנים רבות בבית כנסת של קהילה זו או אחרת ולא קיבלו מעולם עלייה לתורה, כי הם לא נחשבים, אין להם משפחה ענפה ומכובדת ולא עבר מפואר. בקהילה משל עצמם הם לא ייאלצו לספוג עלבון כזה. כאן יהיו להם חברים ותחושת ידידות".

שעה קודם קריסה
הרב קדם מבקש לשוב לנושא הקריטי של הדרכת בעלי התשובה: "ההדרכה להורים היא גם בחלק התורני הלימודי. ישנו אב, למשל, ששב בתשובה בצעירותו. הוא למד הרבה גמרא אבל הוא לא למד ב'חיידר', ועם הילדים שלו כיום - קשה לו. הוא לא מתחבר אל הילד בבחינה השבועית. אביו שלו או מישהו אחר לא בחן אותו על שורות הגמרא ב'אלו מציאות', למשל. כאן הוא שומע גם על הרובד הזה.
ההורים נהנים גם מהכוונה שאינה קשורה באורח ישיר לילדיהם הלומדים בת"ת. נקודת המפתח היא האיזון, וכשזה חסר נפגעים מישורים רבים, פרנסה למשל. מדובר לפעמים באנשים שעזבו במסירות נפש מקומות עבודה עם קריירה וכסף רב. כששבו בתשובה הם מסתפקים במועט ורוצים רק ללמוד או לעסוק במקצועות קודש. כשמקימים בית ומתברכים בילדים המצב הופך לפעמים קשה מאוד. חשוב להדריכם שלעבוד ולהתפרנס בתחומים שמוכרים להם זה לא תמיד סתירה לחיי תורה ומצוות. יש מי שמחליט למסור את נפשו על לימוד התורה יהיה מה שיהיה ולא נותן את דעתו על הבית, וכשמבחין שזוגתו קורסת בשל העומס - עוזב הכל ועוסק רק בבית באופן קיצוני. הילדים חווים טלטלות. אחד ממטרות הת"ת היא לשדר לילד יציבות ובהירות וכך גם במסגרות החינוך לבנות".

יש הטוענים שאין להקים קהילה ומוסדות חינוך כה מוגדרים?
"יש שאינם מסכימים וטוענים להתבדלות. אנו לא מתיימרים להיות מושלמים ולפתור את כל הבעיות. אך המציאות מדברת בעד עצמה. ככל שמתגבר זרם החוזרים בתשובה כך במקביל ננעלות הדלתות בפני ילדיהם בעולם הת"תים, הישיבות ובתי החינוך לבנות. מישהו מפורסם היטיב להגדיר לאחרונה את הבעיה כחבית חומר נפץ שכשתתפוצץ הכל יקרוס חלילה. אנו מבקשים להקדים תרופה למכה. גם בחלק האישי של כל בעל תשובה וגם בתופעה ההולכת וצוברת תאוצה בכמות ובאיכות שלא היו מעולם.
"דומה שאחרי שלושים שנים שבהן קיימת בארץ תופעה המונית של חזרה בתשובה, ניתן ללמוד מן הנעשה ולא לטעות. יש לנו חזון, הוא מעשי ובר ביצוע: התהליך יביא לכך שבכל מקום בארץ יהיו מסגרות וקהילות כשלנו. בסופו של דבר יתרגלו אלינו. יקבלו אותנו כקבוצה מוכרת שסופגת את דרכה ואת ייחודיותה מתוך העולם החרדי אך מתמודדת ומסתדרת לבד, בהכוונתם של גדולי התורה".