משנת חב"ד על הגאולה!!! כנסו

בס''ד
איך היית ברכת החמה אצל הרבי?
                                     

ש"ק, פ' משפטים, כ"ו שבט, מבה"ח אדר א':

. . בשיחה השני' דיבר על כך שבשנה זו יש הרבה אירועים הדורשים להתכונן לקראתם ע"י לימוד התורה (שנת "הקהל", שנה מעוברת, פורים שחל בע"ש, ערב פסח שחל בשבת וברכת החמה (בהתוועדות לא הזכיר הרבי את "ברכת החמה", וכפי שהסביר זאת לאחר מכן, משום ש"אין בזה שקו"ט כו'". אך הורה להכניס זאת ל"הנחה")). הרבי אמר שכאשר נוכחים בכל זה - "תופסים את הראש" שיש ללמוד הרבה, וששנה זו מעוררת במיוחד על לימוד התורה.

ש"ק, כ"ט אד"ש, פ' תזריע, מבה"ח וער"ח ניסן:

1:30 – התוועדות. בשיחה הראשונה דיבר על ההוראות מפ' החודש, מפ' תזריע ומערב ר"ח. ההוראה מ"החודש": למרות שגם עד עתה היתה שלימה – בכל זאת יש צורך לחדשה, ובאופן של באין-ערוך; ההוראה מ"תזריע": כאשר יש להביא ל"תולדות" – ל"טופח על מנת להטפיח"; ההוראה מערב ר"ח: שכל ענינים אלה נעשים מיד, כשם שמיד מערב ר"ח נכנסים לר"ח. כאן אמר הרבי, שענין זה הוא כנראה הקשה ביותר, כך שלמרות שפועלים אין זה נעשה בזריזות. בקשר לזה הרחיב את הדיבור בגודל ענין ה"מפתחות" (מפתח ענינים וכדו') לספרי החסידות ובחיוניות הזריזות בזה.

השיחה השני' היתה שיחה קצרה בדבר ההוראה לכל הנ"ל מכך שהשנה היא שנת "הקהל", והרבי עורר על "קמחא דפסחא" ועל ה"מבצעים".

מאמר (כעין שיחה) ד"ה "החודש הזה לכם וגו'".

שאל את השאלות על פירש"י ועל ההערות לזוהר, ובקשר לזה ביאר את ענין הנגעים בעבודת האדם, השלים ביאור מהשבת הקודמת, ולאחר מכן התחיל הרבי לדבר בענין ברכת החמה. למעלה משעה הסביר הרבי באריכות את כל פרטי הברכה וכו' והסיק מסקנות לגבי מנהג חב"ד בזה, כשהוא מורה לפרסם את הדברים כדי שגם אחרים ינהגו כך.

בשיחה שלאחר מכן ביאר את העניינים הנ"ל וגם דיבר בענין מה שמבקשים "ווי וואנט משיח נאו". הרבי הסיר שח"ו לומר שהגלות הוא דבר טוב! הגלות היא אסון! יש לעשות הכל כדי לצאת ממנה בהקדם האפשרי, ולכן מתפללים לקב"ה ואומרים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" וכו'.

בשיחה האחרונה דיבר בענין חיזוק השכונה והורה להכריז שנית על ה"מלוה-מלכה" בענין השכונה. הזכיר על הברכה האחרונה ונתן את ה"מזונות" והיין עבור ה"מלוה-מלכה".

*

לאחר תפילת המנחה פנה הרבי לפתע אל הקהל ואמר (בקשר למה שדיבר בשיחה בדבר ברכת החמה), שלגבי ברכת "שהחיינו" יש לנהוג כבר"ה – לקחת פרי חדש או ללבוש בגד חדש, ובענין קדיש-יתום יש לומר אחר עלינו, אך לא "קדיש דרבנן" . הרבי הורה למסור את הדברים הללו לכל אלה שכבר הלכו וסיים בברכה לקבלת פני משיח צדקנו בלבושים חדשים!

בסיום דבריו התחיל לשיר "ווי וואנט משיח נאו".

יום א', א' (ר"ח) ניסן:

. . כן יצא-לאור קונטרס "ברכת-החמה – ע"פ מנהג חב"ד" שבה תומצתו הוראותיו של הרבי בשבת האחרונה. הרבי הגיה את תמצית ההוראות, ובסיום ההוראות בדבר נוסח הברכה הוסיף לאחר זמן את המילים: "ויש מוסיפים ונהרא נהרא ופשטי'".

יום ב', ב' ניסן:

. . לאחר תפילת ערבית הלך לספרי' (לבוש בגאַרטל) והפריש חלה מהמצות. הרבי נשא עמו את סידורו, כמה קונטרסים של "ברכת החמה" ושקית נייר שבתוכה שטרות כסף. בספרי' המתינו לרבי השלוחים מאנגלי', מאה"ק ומעוד כמה מקומות.

לאחר שהפריש הרבי חלה מסרו השלוחים מאנגלי' לרבי מספר ספרי תניא עם תרגום אנגלי שהו"ל על ידם בפורמט בינוני. הרבי נתן ספר לכל אחד מהם וכן גם להרב מ"מ גרליק, שליח הרבי להבאת המצות לאה"ק, וליהודי מרוסי' הנוסע להתיישב בירושלים.

בנוסף לכך נתן להם הרבי קונטרס "ברכת החמה", שטרות כסף לצדקה (לאלה מאנגלי' – שטרות אנגליים ולאלה מאה"ק – שטרות ישראליים) ואמר, שלא ישכחו לקחת גם עבור עצמם.

לאחר כל זאת אמר שברצונו לומר כמה מילים, אך לפני כן יחלק את המצות. במשך הדקות שחילק את המצות ניסו להכין מערכת הגברה, אולם הרבי הי' זריז יותר. הרבי סיים את חלוקת המצות וניגש לכניסה הראשית של הספרי', תוך כדי שהוא אומר לאלה שעמדו בתוך הבנין שיצאו גם הם וכך יוכל לדבר אל כולם ביחד.

הרבי המתין זמן מה שמא יצליחו בכל זאת להביא מערכת הגברה וכשזו בוששה להגיע פתח הרבי בדבריו. הקהל המופתע, שהמתין לרבי על המדרכה, זינק מיד קדימה כדי לשמוע את הדברים, אולם רבים לא הצליחו בכך. גם רעש התנועה שבכביש הפריע לשמוע את השיחה.

הי' זה מעמד מיוחד במינו. הרבי עמד בפתח הבנין, כשהקהל (שהלך וגדל מרגע לרגע...) מכתר אותו מסביב והוא אומר את השיחה. מערכת ההגברה הגיעה רק באמצע השיחה ואז יכלו הכל לשמוע. השיחה ארכה כ-‏15-20 דקות.

בשיחתו עמד הרבי על צירופם של שלושה אירועים – יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, הדפסת ספר התניא וחלוקת מצות – שהואיל והכל הוא בהשגחה פרטית, הרי ודאי שיש קשר ביניהם.

כשסיים את השיחה והתחיל ללכת התחיל לנגן "והיא שעמדה" ונכנס בחזרה ל-‏770 ואח"כ נסע לביתו. 

 . . בערב נדפסו מודעות גדולות של ההוראות המפורטות של הרבי בענין סדרה של "ברכת החמה" והן הופצו ברחבי ניו-יורק.

יום ג', ג' ניסן:

מטעם המזכירות פורסם כי זמן התפילה מחר (לפני "ברכת החמה") יהי' ב-‏7:30, ושיפרסמו זאת בכל בתי הכנסת במקום.

לאחר תפילת מנחה קרא המזכיר את אחד החתנים שהי' זה יום חתונתו, הכניסו ל"ג"ע התחתון" וכ"ק אד"ש יצא אליו ונתן לו את סידורו הפרטי (זה שמתפלל בו, וקודם לכן הוציא מסוף הסידור את כל מה שהי' מונח שם) כדי שיתפלל בו מנחה.

יום ד', ד' ניסן יום "ברכת החמה":

זמן תפילת שחרית נקבע ל-‏7:30. רבים מהתמימים ואנ"ש המתינו לכ"ק אד"ש בפתח הבנין בשירה וריקודים. ב-‏7:20 הגיע כ"ק אד"ש, וכשפניו זוהרות עודד בידיו את השירה (של הניגון החדש על "רועה ישראל האזינה") עד הכנסו אל חדרו.

[כשנכנס כ"ק אד"ש לתפילה (בשעה 7:35) ניסה צלם לצלם אותו. כ"ק אד"ש שאלו אם כבר למד את השיעור היומי בתניא, וכשהשיב הלה בשלילה אמר כ"ק אד"ש, שלימוד התניא חשוב יותר ממה שהוא עושה, והורה לאלה שעמדו מסביבו לתת לצלם תניא...]

אחרי התפילה שהה כ"ק אד"ש מעט בחדרו הק' וב-‏8:15 יצא כשבידו קונטרס "סדר ברכת החמה" ופסע במהירות לעבר מקומו (על הבימה של קריאת התורה שהוצאה במיוחד), כשהקהל (והתזמורת) מנגן "ווי וואנט משיח נאו". אין מילים לתאר את מראה פניו הקדושות שקרנו באור עילאי בשעה זו. אותות התרגשות עזים ניכרו עליו והעבירו צמרמורת בגופות כל הסובבים אותו.

כ"ק אד"ש עמד כשפניו כלפי השמש והורה לשיר את ניגון הד' בבות לאדה"ז. עיניו היו עצומות ובמכות קלות על העמוד עודד כ"ק אד"ש את שירת הניגון. אחריו הורה לשיר את ניגון ההקפות לאביו נ"ע, ובניגון זה הכה כ"ק אד"ש בכח רב ובתנופות יד עזות על העמוד והורה לחזור על התנועה הידועה עשר פעמים. הקרובים אליו אף יכלו לשמוע את הדפיקות על העמוד. כל הציבור היה נתון בהתרגשות רבה ממעמד נשגב זה.

לקראת תחילת הברכה ביקש כ"ק אד"ש שיעמידו חזן ועמו יאמרו הכל את נוסח הברכה, וכך נעשה. לפני ברכת "שהחיינו" הוציא כ"ק אד"ש מטפחת משי חדשה והניחה לפניו (בהזדמנות מאוחרת יותר גילה שלבש "סירטוק" חדש לקראת "ברכת החמה").

בעת אמירת הברכה ("עושה מעשה בראשית") נענע כ"ק אד"ש בראשו הק' בעת אמירת כל תיבה בברכה. 

 עם סיום הברכה קירב כ"ק אד"ש אליו את המיקרופון ולשמחת הכל פתח בשיחה. הרבי הסביר את השמחה המיוחדת שמביאה התכנסות של יהודים בכלל, ובפרט שהדבר נעשה לשם מצוה, "ברוב עם הדרת מלך", וביחוד שמצוה זו מביאה גם להוספה בתורה, בתפילה ובנתינת צדקה – שע"י כל זאת מביאים שלימות בכל העם כולו.

לאחר שיחה זו הורה לשיר את הניגון "פרזות תשב ירושלים", ובמהלך השירה מחא כ"ק אד"ש כפיים בהתלהבות רבה כשהוא פונה לכל העברים ומלהיב את הציבור.

כ"ק אד"ש המשיך בשיחה והסביר את תוכנו של היום הרביעי בשבוע שבו ניתלו המאורות, אשר דבר זה קשור גם בדברי המשנה ש"בתולה נישאת ליום הרביעי". הרבי ביאר, שלמרות החושך של הגלות והירידה הגדולה, עומדים יהודים במצב של "בתולת ישראל" ולא, ח"ו, במצב של "העלונו אדונים זולתך", והיהודים יודעים שתכלית הירידה היא כדי שיהי' "בתולה נישאת ליום הרביעי. בהמשך השיחה הסביר הרבי את ענין ברכת החמה, את ההוראה מה"נשיא" של היום וכן את ההוראה מהשיעור היומי בחומש.

בסיום השיחה הורה לשיר ניגון הקשור בביהמ"ק והציע את הניגון "כי אלוקים יושיע ציון", שוב מחא כ"ק אד"ש כפיים בהתלהבות רבה.

בשיחה השלישית והאחרונה עמד על סיום הניגון הנ"ל ואמר "וזרע עבדיו ינחלוה", ודיבר על ילדי ישראל שהם "צבאות השם" העומדים בתשוקה גדולה לביאת המשיח במהרה והם אלה שבזכותם יבוא המשיח.

לאחר השיחה החל הרבי לשיר "ווי וואנט משיח נאו" ובמהלך הניגון הורה למזכירו להזמין ילדים לומר את 12 הפסוקים. את ששת הפסוקים הראשונים אמרו ששה ילדים ואחריהם הורה הרבי להזמין גם ילדות לאמירת ששת הפסוקים האחרונים וכך נעשה.

בסיום המעמד שרו שנית "אל תירא גו', עוצו עצה ותופר גו', אך צדיקים וגו'", כשהרבי מוחא כפיים, ותוך שירה אדירה חזר הרבי לחדרו. הקהל המשיך לרקוד ולשמוח שעה ארוכה לאחר סיום המעמד. 

המעמד כולו ארך סה"כ כ-‏50 דקות. 

מספרים שהבוקר התאספו בכותל המערבי מאה אלף איש לכבוד ברכת החמה והיה מעונן, וצלצלו לכ"ק אד"ש לבקש ברכה ואחרי חמש דקות יצאה החמה. 

 אחד המזכירים סיפר שהרבי הי' שרוי בשמחה מיוחדת באותו יום.

ש"ק, י"ט אייר, פ' בחוקותי:

בשיחה השלישית בהתוועדות, הרבי גם התייחס לכמה שאלות שנשאלו בענין ברכת החמה. לגבי שאלה: מדוע לא ראו על הסטענדער של הרבי פרי חדש – השיב הרבי שהוא לבש "סירטוק" חדש בעת "ברכת החמה"...

הרבי גם הסביר מדוע שייך לקרוא להוראותיו (לגבי "ברכת החמה") בשם "מנהג חב"ד", ובקשר לזה ביאר, שהטעם לכך שברכת החמה וכן ברכת הקשת לא הוכנסו לסידור אדה"ז י"ל שהוא מפני שהדבר לא הי' מצוי במדינות ההם שהשמים מעוננים ברוב הזמן. כשם שלא מצינו שקו"ט בענין מי שעבר את "קו התאריך", שגם זה מהסיבה הפשוטה שהדבר לא הי' שכיח בזמנים ההם.