|
|
| נשלח ב-13/3/2009 00:10 |
|
| |
טוב מחכים ליום ראשון לקרוא את השיחה היומית
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 21:42 |
|
| |
בס"ד
ראש ישיבת תות"ל בסינסנטי אוהיו הרב גרשון אבצן ממשיך בסדרת השיעורים בגאולה ומשיח באתרנו ● השבוע הוא מתמקד בשאלה האם לא מספיק להאמין בביאת המשיח? מדוע חייבים לחכות לו? ואם ישנו חיוב לחכות, כמה בדיוק צריך לחכות למשיח? ●השיעור המרתק נפרס על כחצי שעה, והוא מועבר בצורה מרתקת ומעניינת. זוהי הזדמנות פז לקיים את הוראת הרבי ללמוד עניני משיח וגאולה כהכנה להתגלות, ולהשתתף בשיעור גאולה ומשיח הגדול בעולם, ביחד עם אנ"ש ושלוחים מכל רחבי תבל ● לצפיה בוידאו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 21:45 |
|
| |
בס"ד
COLמתכבד להגיש את התוכנית השבועית "מוצ"ש חי" עם הרב שמואל בוטמאן, מנהל 'צעירי-אגודת-חב"ד' המרכזית, לקראת פרשת ויקהל-פקודי ■ בפתח התוכנית: הסיפור המלא על ההתוועדות הידועה, בה ביקש הרבי להכריז "הוא-רע" ■ עוד בתוכנית: מדוע שבוע זה הוא רגיש אצל חסידי חב"ד, הקשר בין "ויקהל" לשנת "הקהל" והסיבה שרבותינו-נשיאנו לא ביקרו בישראל לצפייה בוידאו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2009 22:44 |
|
| |
התוכן
המן הציע לאחשורוש טעם לגזירה – "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים ... ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים" ואשר לכן "ולמלך אין שווה להניחם". ולכאו' לא מצינו במגילה שיבטלו טעם זה, ואיך נתבטלה הגזירה? והקושיא מתחזקת עפ"י הידוע בפנימיות הענינים שהגזירה למטה היתה מפני שכך הכריזו בב"ד של מעלה, ובטענת המן הנ"ל מרומזת גם הטענה בפני ב"ד של מעלה – איך נתבטלה טענה זו?! והביאור – בפשטות: זה שאסתר אמרה לאחשורוש "ועמי בבקשתי" – זהו "עמי"! כך חינכו אותי וכך אני מתנהגת! – כבר הי' מספיק לביטול טעם הגזירה. כי בכך אמרה לו, שאע"פ שהאמת היא ש"דתיהם שונות מכל עם וגו'", ובכל זאת אתה בעצמך בחרת בי מכל הבתולות מכל הקכ"ז מדינות! וא"כ המסקנא "ולמלך אין שווה להניחם" לא נכונה! אחשורוש ידע מעלות אסתר, ורק לא ידע שכך מתנהגים יהודים, ומיד שזה נודע לו לא הי' צריך יותר מזה [המשך יבוא].
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2009 21:25 |
|
| |
בס"ד
בס"ד
התוכן
[המשך] וההוראה: ישנם כמה מבנ"י שכאשר נכנסים למשרדיהם ב"וואָל סטריט" רואים שעל הקיר תולה תמונה מהסבא עטור בזקן ארוך והוא מתגאה בו וכו', אבל הוא "תולה" על "עץ גבוה חמישים אמה" – הוא לא מוכן שלסבא יהי' השפעה על חייו באמריקה, לחנך את בנו שיגדל זקן וכיו"ב... ועד"ז לחנך את בנותיו להתלבש כמו הסבתא שהוא בעצמו מתגאה בה שהיתה לבושה בבגד ארוך וכו' ... בטענה שכעת המצב הוא "מפוזר ומפורד בין העמים", ואם יתנהגו באופן של "דתיהם שונות מכל עם וגו'" לא יהי' למדינה, ה"מלך", "שווה להניחם"! זוהי טענת "המן" שבכ"א! וע"ז עונה "אסתר", בלי להיכנס לשום וויכוחים – "ועמי בבקשתי"! רוב הזמן מאז מ"ת, והתנהגות באופן של "דתיהם שונות מכל עם", היו בנ"י במצב של "מפוזר ומפורד בין העמים" (מצרים, אשור וכו'), ואם "למלך אין שווה להניחם" – מדוע זה לא התקיים כל הזמן. רואים במוחש שדוקא "עמי", שמתנהג באופן ש"דתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים", חיים וקיימים (בזמן שמשאר העמים לא נשאר כלום)!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 15:19 |
|
| |
בס"ד
יום ג' פ' ויקהל-פקודי, כ"א אדר
[המשך] מיד לאחרי שאסתר הודיעה לאחשורוש שמדובר אודות "עמי", "עם מרדכי", עם כזה שקיים במשך אלפי שנה ומתנהג באופן ש"דתיהם שונות וגו'", מינה דוקא את מרדכי, זה ש"לא יכרע ולא ישתחווה", ל"משנה למלך אחשורוש"! וההוראה: גם בשביל עוה"ז צ"ל שומר תומ"צ! אפי' אם תפקידו הוא להיות "משנה למלך" בא' מקכ"ז מדינות, הרי הדרך שהגוי יכבד את יהודי אינו ע"י הרדיפה אחריו אלא ע"י ההתנהגות באופן של "דתיהם שונות מעל עם ואת דתי המלך אינם עושים"! דוקא זהו הדרך ליהודי לתפוס מקום מכובד ב"חברה" אפי' בזמן של "מפוזר ומפורד בין העמים" ונמצאים תחת לבושי הטבע. כי כאשר הגוי רואה שיהודי אינו מתנהג כמו שיהודי צריך להתנהג, היינו שמרמה את עצמו, פנימיות נפשו, חושב שכך ירמה גם את אחרים וכו' (ועאכו"כ שזהו כך במדינה זו שמפארים דוקא מי שהולך "נגד הזרם"). וזוהי ההוראה: כאשר הולכים בדרך התומ"צ ה"ז "הוראה בחיים" הן של עוה"ב והן של עוה"ז, ומתברכים בגו"ר.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 20:14 |
|
| |
אהה..
שמעתי סיפור מהחתם סופר שיכול להתלבש על מה שקרה זה ארוך אבל אשתדל לקצר
בזמן החתם סופר היתה גזרה מאת הצאר לשלם סכום ענק של כסף אם לא הוא יגרש אותם מהמדינה ויוציא מהם להורג כי התברר לצאר שהיהודים לא שותים יין נוכרי ורצו ללכת לבטל את הגזרה שאלו את החתם סופר מי ילך הוא אמר מי שייצא היום מבית הכנסת אחרון הוא ילך
חיכו ואז ראו שמי שיוצא מבית הכנסת אחרון זה משה כולם קוראים לו משה שולחן ערוך כי כל פעולה שלו היה מסתכל בשולחן ערוך
חזרו לחתם סופר אמרו לו מי ילך משה שולחן ערוך הוא לא מתאים אין לו סברות או שכל ישר שיוכל לסבר את האזן של הצאר
אמר להם הוא שדיברתי עליו הוא ילך
הגיעו לצאר אמר להם תחכו כאשר יהיה לי זמן חמש דקות של הפסקת קפה אקבל אותכם ובכן הגיע הזמן נכנסו לצאר הם ישבו אמר להם תביאו להם קפה עם חלב
הגישו להם משה אמר רק רגע פתח שולחן ערוך ואמר אסור לנו לשתות את הקפה הזה שולחן ערוך כותב חלב נוכרי אסור
הצאר השתולל שם מה אתם לא שותים את היין וגם את החלב לא למה באתם לפה השתולל והשתולל עד שנרגע ושתה את הקפה וציווה להוציא אותם ראשי הקהל פניהם נפלו יש פה סכנת נפשות הצאר עלול לגרש אותם מהמדינה או להרוג אותם מה יהיה ופתאום הצאר הרגיש לא בטוב כאבי בטן איומים פלחו את בטנו אמרו לו המשמשים אולי כאבי הבטן הוא בגלל שלא מצאנו חלב פרה והבאנו לך חלב גמל וגופך לא רגיל לחלב אמר להם תכניסו את היהודים לפה
נכנסו אמר להם איזה תורה חכמה יש לכם איך התורה שומרת עליכם תלכו לשלום אין קנס ואין גזרה ואין כלום
חזרו לחתם סופר אמרו לו איזה ניסים היו לנו עם משה שולחן ערוך
איזה ניסים גדולים יותר יכלו להיות לנו אם אתה היית בא
אמר להם נהפוך הוא אם אני הייתי בא הייתי מתיר לשתות את החלב נוכרי סכנת פיקוח נפש של רבים דוחה את איסור דרבנן הייתי מוצא היתר לשתות את החלב דוקא משה שולחן ערוך שהלך בלי שכל משלו אלא רק מה ששולחן ערוך כתב הוא הציל אותנו
שניאורב
יישר כח על המשאתה עושה פה באשכול אבל מהיכרות של החברים הם יותר מחפשים דברים שקשורים לגאולה ואחרית הימים תנסה להביא משיחות הרבי על גוג ומגוג גאולה ארץ ישראל וכו'
ואז תראה גם תגובות
עלה והצלח
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 20:58 |
|
| |
בס"ד
| מה יקרה לגויים בימות המשיח? |
 |
|
 |
איך משתלבות נבואת-הזעם על הנקמה בגויים עם תיקון העולם והשלום שישררו בימות המשיח?
 |
 |
|
כאשר התורה מדברת על גאולת עם-ישראל, היא מדברת באותה נשימה גם על דין גדול שיעשה הקב"ה עם אומות-העולם. שני ההיבטים הללו - גאולה לישראל ודין לגויים - עוברים כחוט-השני כמעט בכל מקום שבו מדובר על הגאולה. כך בנבואת בלעם, כאשר על מלך המשיח נאמר: "וקרקר כל בני שת", שלדברי המפרשים פירוש הדבר, שהקב"ה יהרוס את כל הגויים כפי שהורסים קיר. כך בשירת 'האזינו', שבה מבטיח הקב"ה כי ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם, וכי "דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו1".
בנביאים מדובר על הנקמה הגדולה שיעשה הקב"ה באדום, היא האומה ששיעבדה את עם-ישראל בגלות זו. כמעט כל הנבואות מזכירות זאת, אך בצורה חריפה ביותר מתוארים הדברים בנבואת ישעיהו2: "מי זה בא מאדום, חמוץ בגדים מבצרה". נבואה זו מתייחסת, כדברי המפרשים, ל"חורבן אדום העתיד... והמשיל הא-ל יתברך המחריבה, לגיבור עושה נקמה באויביו ובגדיו אדומים מדם ההרג3". בנבואה זו מדובר על "אדרכם באפי וארמסם בחמתי", והקב"ה מודיע: "כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה".
תיקון העולם
לעומת נבואות-הזעם הללו, אנו מוצאים בנביאים, שהגויים יתהפכו לטוב, יעבדו יחד את ה' ויסייעו לעם-ישראל: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית-ה'... ונהרו אליו כל הגויים4". עוד נאמר: "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד5". הנביאים מתארים את הסיוע שאומות-העולם יושיטו לעם-ישראל: "ובנו בני ניכר חומותייך6", "והיו מלכים אומנייך7", "ועמדו זרים ורעו צאנכם8".
מכל זה עולה, שמציאותם של הגויים תישאר גם אחרי הגאולה, ואדרבה, הם יתוקנו ויגיעו לשלמותם. הרמב"ם9 אף מגדיר את תיקון העולם הכללי כאחת מפעולותיו של המלך המשיח - "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד". איך משתלב דבר זה עם נבואות-הזעם על החורבן וההרס שימיט הקב"ה על הגויים?
זאת ועוד: ימות המשיח, במהותם הפנימית, הם ימי תיקון ושלמות. אז ייכרת הרע מן העולם, ומלכות ה' תתגלה בכל העולם כולו. איך ייתכן שבמצב עילאי כזה יהיו חורבנות, הרג בני-אדם, עונשים, נקמות - גם אם כל הדברים הללו יקרו לאומות-העולם?!
האויבים ייכרתו
אלא שיש להבחין כמובן בין סתם גויים לבין רשעי האומות ואויבי ה'. הראשונים יתוקנו בבוא הגאולה, ישתלבו ב'סדר העולמי החדש' וימלאו את התפקיד שהקב"ה קבע עבורם בתוך הבריאה. אולם כל הרשעים והאוייבים - הללו יבואו על עונשם וייכרתו מן העולם.
כך נאמר בתנא-דבי-אליהו10, במענה לשאלה אם "יש גויים לימות בן-דוד". השיב על כך אליהו: "כל הגויים וכל הממלכות שעינו אותם, את ישראל, ולחצו אותם, יהיו רואים בשמחתן של ישראל, ויצטערו ויכעיסו בלבבם. ואחר-כך הם הולכים לעפרם, ושוב אינם חוזרין לעולם... וכל הגויים וכל הממלכות אשר לא עינו את ישראל ולא לחצו אותם, יהיו רואין בשמחתן של ישראל והוויין איכרים וכורמים לישראל".
מבואר עוד, שאף הנקמה שיעשה הקב"ה באדום לא תהיה בבחינת 'חשבון ישן'. אלא אותן אומות, שמהן אמור הקב"ה להיפרע, עתידות להפריע לגאולת עם-ישראל ולהתייצב נגד ה' ונגד משיחו. הללו יקבלו את עונשן במהלך הגאולה, וכך יקיים הקב"ה את אשר הבטיח להינקם מצריו ומשונאיו.
וכך נאמר במפורש11: "כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך - יאבדו". מי שיאבד יהיו אותן אומות שיסרבו למלא את תפקידן בבוא הגאולה, יסרבו לסייע לעם-ישראל ויתייצבו נגדו. בכך יאבדו את זכות קיומן. רק כיום, כאשר יש העלם והסתר והאמת האלוקית אינה גלויה בעולם, יכול אדם לפעול נגד תכלית קיומו; אולם בזמן הגאולה, כאשר כל דבר יעמוד על מקומו - לא יהיה מקום למי שאינו ממלא את ייעודו. לכן יאבדו כל אומות-הרשע וכל אויבי ה', ואילו הגויים שיצטרפו למהלכי הגאולה - יהיו שותפים לעולם המתוקן.
(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)
____________
1) דברים לב,מג.
2) פרק סג.
3) רד"ק.
4) ישעיה ב,ב.
5) צפניה ג,ט.
6) ישעיה ס,י.
7) שם מט,כג.
8) שם סא,ה.
9) הלכות מלכים סוף פרק יא.
10) רבה פרק כב,ד.
11) ישעיה ס,יב.
|
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 21:03 |
|
| |
בס"ד
האם נכון הדבר שקודם ביאת המשיח צפויה מלחמה נוראה - מלחמת גוג ומגוג?
 |
 |
|
מלחמה זו מוזכרת בדברי הנביא יחזקאל (פרק לח-לט), וגם חז"ל מזכירים אותה בכמה מקומות. אולם כל מי שמתיימר לומר דברים ברורים בעניין זה, עובר על דברי הרמב"ם (בסוף ספר 'משנה תורה') שקבע, כי בעניינים אלה "לא יידע אדם איך יהיו עד שיהיו".
על מלחמת גוג ומגוג כותב הרמב"ם: "דברים סתומים הם אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו". משום כך הוא ממליץ להימנע מהעיסוק בהיבטים אלה של תהליך הגאולה, שאינם עיקר ושאין בידינו כלים מספיקים להבינם כראוי.
בידינו מסורת מוסמכת מתלמידי הבעל-שם-טוב, שבגלל התארכותה היתרה של הגלות, כבר יצאנו ידי-חובת כל ייסוריה של אותה מלחמה. כמו-כן יש אפשרות שהשואה האיומה כללה את 'חבלי המשיח' של מלחמת גוג ומגוג, ומעתה צפוי לנו אך טוב.
הרבי מליובאוויטש עסק הרבה מאוד בהסברת סוגיות הגאולה, וכמעט לא הזכיר את מלחמת גוג ומגוג. יתרה מזו: תמיד הדגיש הרבי שהגאולה תבוא בחסד וברחמים, מתוך ניסים גלויים.
עלינו לאמץ גישה חיובית זו. הואיל ולא נאמרו דברים מוחלטים בעניין מלחמת גוג ומגוג, עלינו להאמין שהקב"ה יחסוך אותה מאיתנו, ודברי הנבואה יתפרשו בדרך אחרת. אנו צריכים לקוות שאיש מעם-ישראל לא ייפגע חלילה, אלא כולנו נזכה לקבל את פני משיח-צדקנו מתוך שמחה, שלום ושלווה.
|
|
תוקן על ידי שניארב ב- 17/03/2009 21:03:20
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2009 21:12 |
|
| |
בס"ד
שתי התגובות האחרונות לקוחות מאתר 'צא"ח'
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 15:17 |
|
| |
שמעתי פעם דעה שהשואה היתה מלחמת גוג ומגוע עבור היהודים, ולפני ביאת המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג עבור הגויים, והיהודים לא יפגעו, בכל אופן לא בצורה חמורה.
האם מישהו מחברי הפורום שמע דעה דומה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 18:25 |
|
| |
בס"ד
במלחמת 'גוג ומגוג' יש עניין שלמלכים יקראו 'גוג' ו'מגוג', או שיתכנו גם שמות אחרים ו'גוג ומגוג' זה רק כינוי למלחמה?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 18:42 |
|
| |
בס"ד
|
|
יהודים צריכים לדעת, שוודאי כבר הגיעה העת לביאת המשיח, וצריך להיות רק "עמדו הכן כולכם", מתוך תשוקה וגעגועים למשיח, וודאי יביאו בכך את המשיח.
ומה שמשיח עדיין לא בא עד עכשיו - ודאי יתרץ המשיח בעצמו קושיה זו. אבל אסור שהקושיה תחליש, חלילה, את עבודת האדם, אלא אדרבה - היא צריכה לעורר תוספת מרץ וחיות והוספה ביתר-שאת וביתר-עוז בעבודתו
|
(ספר השיחות תשמ"ח כרך ב, עמ' 574)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2009 18:45 |
|
| |
בס"ד
למה התכוונו חז"ל כשאמרו שהמשיח יבוא "בהיסח הדעת"?
 |
 |
|
לפעמים נשמעת שאלה, איך מתיישבת הציפייה המתמדת לגאולה עם המאמר "אין בן-דוד בא אלא בהיסח-הדעת". שאלה זו יכולה להוות דוגמה טובה ל'קושיות' שנובעות מאי-הבנה של המקורות ושל כללי התורה.
נניח לרגע, שאכן יש מאמר חז"ל שבו אנו נדרשים ל'היסח-הדעת' בעניין הגאולה. מול המאמר הזה עומדים פסוקים רבים ושפע מאמרי חז"ל והלכות המדברים על חיוניותה של הציפייה למשיח; אין-ספור תפילות, בימי חול, שבת וחג, המבטאות את הכמיהה העצומה לגאולה; שורה ארוכה של גדולי ישראל (בכל הדורות), המהווים דוגמה חיה לציפייה פעילה לביאת המשיח. האם כל אלה נעשים תמוהים ומוקשים בגלל מאמר חז"ל אחד, או שההפך הוא הנכון - שעלינו למצוא ביאור למאמר זה, הסותר אולי פסוקים, ריבוי מאמרי חז"ל, הלכות, תפילות ו'מעשה רב' של גדולי ישראל?!
בלי חישובים
אבל לאמיתו של דבר, אין צורך להתאמץ הרבה כדי למצוא ביאור ל'קושיה'. כשמעיינים במקור הדברים מגלים, קודם-כול, שאין בנמצא מאמר בנוסח הנ"ל. יש מאמר1: "אין בן-דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה". כמו-כן נאמר1: "ג' באין בהיסח-הדעת; אלו הן: משיח, מציאה ועקרב". זו קביעת עובדה, שהגאולה תבוא פתאום, מבלי שנדע מראש מתי בדיוק היא תבוא.
יש השואלים מהמסופר באותה סוגיה, שכאשר ר' זירא מצא את החכמים עוסקים בגאולה, אמר להם: "במטותא בעינא מנייכו, לא תרחקוה" (=בבקשה מכם, אל תרחיקוה), כשהוא מסתמך על המאמר שהמשיח בא בהיסח-הדעת. אבל כשמעיינים ברש"י מגלים מיד, שאין הכוונה לחכמים שדיברו על הציפייה לגאולה, אלא שהם עסקו בחישובי הקץ ("לידע מתי יבוא"). על כך אמר ר' זירא: חישובי הקיצים מרחיקים את המשיח, כי הוא יבוא בהפתעה, בהיסח-הדעת, מבלי שנדע מראש את יום בואו.
ואכן, הכוונה הפשוטה במאמר זה היא, שלא נדע מתי תבוא הגאולה. כשם שאי-אפשר לדעת מראש מתי תימצא מציאה ומתי יעקוץ עקרב, כך גם הגאולה תבוא בהפתעה. אנחנו צריכים להתפלל על הגאולה, לייחל לבואה ולחשוב עליה כל היום ("לישועתך קיווינו כל היום"), אבל לא נדע מתי בפועל יבוא המשיח, כי הדבר יקרה במפתיע.
אדרבה, שני הפרטים הנוספים באותו מאמר (מציאה ועקרב), ממחישים עד כמה אין המחשבה והציפייה לגאולה סותרות את 'היסח-הדעת'. אדם יכול להתהלך כל היום במחשבה שהוא רוצה למצוא מציאה - האם משום כך לא יהיה רגע המציאה כהפתעה? או אדם שמהלך בשדה מתוך מודעות מתמדת לסכנת העקרבים שבסביבה, האם יוכל לדעת מראש מתי בדיוק יעקוץ אותו עקרב? כך גם הגאולה - אנו צריכים לחשוב עליה כל הזמן, לצפות לה, להתפלל עליה, להתכונן לקראתה, ועם זאת, ברור לנו שהיא תבוא בהפתעה.
מפליאים דברי המהרש"א על מאמר זה. הוא מסביר מדוע נכרך עניין המשיח דווקא עם מציאה ועם עקרב: "אם זכה... יבוא לו משיח בהיסח-דעת של מציאה, ששמחה וטובה יהיה לו; לא זכה - יהיה לו ביאת המשיח כהיסח-הדעת דנשיכת עקרב, לרעה לו".
תמיד נופתע
בספרי מאורי החסידות ניתנו הסברים מעמיקים יותר למאמר זה, שהמשיח בא בהיסח-הדעת. אחד מהם - כאשר יהודי מתבונן סביבו ואין הוא רואה שום מקום שהגאולה תוכל לבוא במצב כזה ואף-על-פי-כן, הוא מניח את דעתו זו בצד (היסח-הדעת), ומאמין באמונה שלמה, אמונה שהיא למעלה מהדעת, שהמשיח יבוא היום ממש2.
בספר התניא3 מוסבר, שגילוי המשיח הוא דבר שלמעלה מהדעת. ביאת המשיח "היא גילוי בחינת נקודה פנימית הכללית", "למעלה מבחינת הדעת". זו מתנה מלמעלה, שהאדם עצמו אינו יכול להגיע אליה באמצעות דעתו ושכלו, אלא הקב"ה נותנה לנו באופן שלמעלה מהדעת.
כ"ק אדמו"ר זי"ע הסביר4, ש'היסח-הדעת', זהו סוג עליון של ציפייה למשיח. אנו נדרשים לצפות למשיח לא על בסיס הבנתנו האישית בטוב שיהיה לנו כשיבוא המשיח. עלינו להסיח את דעתנו מכל המחשבות על טוב גשמי או רוחני, והמחשבה צריכה להיות בדבר אחד בלבד - שתושלם הכוונה האלוקית בבריאת העולם, "להיות לו יתברך דירה בתחתונים".
חלילה אפוא להסיח דעת מהגאולה. אדרבה, זהו הביטוי האמיתי והשלם של האמונה בביאת המשיח, ועל המצפה לגאולה נאמר5: "אשרי כל חוכי לו". מי שבכל-זאת חושש שמא הציפייה לא תאפשר לו להיות ב'היסח-הדעת' לקראת ביאת המשיח - תנוח דעתו, שכן ככל שיצפה ויתכונן, עדיין יעמוד מופתע ומשתאה מול עוצמת ההתגלות האלוקית בביאת המשיח ובגאולה האמיתית והשלמה.
(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)
______________
1) סנהדרין צז,א.
2) ראה ליקוטי-שיחות כרך י, עמ' 172.
3) איגרת-הקודש פרק ד.
4) שיחת ש"פ עקב תשי"ג.
5) ישעיה ל,יח.
|
|
 |
|
|
|
|
|