משנת חב"ד על הגאולה!!! כנסו

כשמעיינים בתיאורו של הרמב"ם על שלבי התגלותו של המשיח, מצטיירת תמונה שונה במידה רבה מהתפיסה המקובלת בקרב המון העם. בדרך-כלל מצטיירת ביאת המשיח כהתגלות על-טבעית של דמות מופלאה, שבאה בבת-אחת ומשנה את פני המציאות. אולם בסימני המשיח שברמב"ם אין שום סממנים מסוג זה. פסק-ההלכה של הרמב"ם קובע, שביאת המשיח היא תהליך שבו חוזרת מלכות דוד "ליושנה, לממשלה הראשונה", ותהליך זה מורכב בעיקרו משני שלבים: 'בחזקת משיח' ו'משיח בוודאי'.

כדאי לעיין היטב בהלכה זו¹, שבה טמון בעצם סדר הגאולה: "ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל-פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, ויילחם מלחמות ה' - הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו², ובנה מקדש במקומו, וקיבץ נידחי ישראל - הרי זה משיח בוודאי".

לפנינו אפוא שני שלבים בהתגלות המשיח - תחילה הוא עושה דברים שמבססים את מעמדו כ'בחזקת משיח', ולאחר מכן הוא מגיע למעמד של 'משיח בוודאי'.

עושה ופועל

הסימן הראשון להתגלותו של המשיח הוא - "יעמוד מלך מבית דוד". כלומר, יהודי מזרע דוד המלך "יעמוד" ויתחיל להנהיג ולפעול (ברור שאין הכוונה למלך עם כל דיני המלוכה, שהרי לא ייתכן שימונה מלך בישראל בטרם הראה אפילו סימנים של 'בחזקת משיח'³). הסימן השני - "הוגה בתורה ועוסק במצוות". עליו להיות ראוי בחכמה וביראה למלא את מקום "דוד אביו". כל אלה מתארים את מהותו העצמית של המשיח בראשית התגלותו.

לאחר מכן, כדי שיוכר כ'בחזקת משיח', עליו לבצע פעולות הן בקרב עם-ישראל והן בעולם. בראש ובראשונה - "יכוף כל ישראל" ללכת בדרך התורה. הוא מתחיל להשתמש בכוח הנהגתו כדי להחזיר כל יהודי לדרך התורה, ופועל לתיקון פרצות הדת ("לחזק בדקה"). כמו-כן הוא מתייצב נגד אומות-העולם המצירות לישראל - "ויילחם מלחמות ה'".

אלה הסימנים שעל-פיהם אנו אמורים לזהות את המשיח, כשהוא בשלבים הראשונים של התגלותו. אם רואים יהודי שיש לו הסימנים הללו, והוא עושה את הפעולות הללו וזוכה למידה מסויימת של הצלחה - "הרי זה בחזקת שהוא משיח".

הגאולה בפועל

בשלב ה'בחזקת משיח' עדיין אין המשיח משיג הצלחה מלאה בפעולותיו, אך די גם במידה מסויימת של הצלחה כדי שיוחזק כמשיח. ההצלחה המלאה היא מסימניו של 'משיח בוודאי': אם הוא אכן מצליח להחזיר את כל עם-ישראל לדרך התורה ("עשה והצליח"), ואם הוא מצליח בעמידתו התקיפה נגד אומות-העולם ("וניצח כל האומות שסביביו"), ואם אחרי כל זה "בנה מקדש במקומו וקיבץ נידחי ישראל - הרי זה משיח בוודאי".

השלב המכריע, שבו עובר המשיח משלב ה'בחזקת' לשלב ה'בוודאי' הוא - בניין בית-המקדש השלישי⁴. יש מחלוקת, אם יבוא המקדש משמים או ייבנה בידי המשיח. הרמב"ם פוסק כדעה השנייה, שהמשיח יבנהו (ויש הסברים שמתווכים בין שתי הדעות). אולם כשהוא ניגש לבניין בית-המקדש עדיין אין הוא 'משיח בוודאי', שכן הצלחתו בבניין בית-המקדש היא עצמה מהדברים שקובעים אותו כ'משיח בוודאי'. אלא שאם יש לו סימנים של 'בחזקת משיח', עלינו לסייע לו לבנות את בית-המקדש.

רק אז, אחרי שכבר נתקיימו כל הסימנים הללו, וכבר נבנה בית-המקדש, ניגש המשיח למלאכת הגאולה בפועל - קיבוץ נידחי ישראל. הוא מחזיר לארץ-ישראל את כל היהודים שנתפזרו בארבע כנפות תבל, ובכלל זה עשרת השבטים שאבדו ואיננו יודעים היכן הם, ואז באה הגאולה האמיתית והשלמה, ויחד עמה נקבע מעמדו של הגואל כ'משיח בוודאי'. זהו סדר הגאולה אשר לה אנו מצפים בכל יום.

(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)

___________

1)     הלכות מלכים פרק יא, הלכה ד.

2)     זהו הנוסח המלא, הבלתי-מצונזר.

3)     ועיין בליקוטי-שיחות כרך ח, עמ' 361; כרך כג, עמ' 197.

4)     ליקוטי-שיחות כרך חי, עמ' 281, הערה 66; כרך כח, עמ' 135, הערה 33

בסדר הגאולה אנו מוצאים חפיפה רבה בין גאולת מצרים לגאולה העתידה. לא רק שיש דמיון בין משה למשיח ובין ניסי מצרים לנפלאות הגאולה, אלא אפילו נאמר בכתבי האריז"ל, שהדור של 'עקבתא דמשיחא' הוא גלגול של דור המדבר.

הגמרא¹ אומרת: "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ - להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית-הבחירה". בהמשך מוכיחה הגמרא, ששלוש המצוות הללו צריכות להתקיים דווקא על-פי הסדר הזה: מינוי מלך, מלחמת עמלק, בניין בית-המקדש; וכפי שמפרש רש"י: "הן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן".

והנה אנו רואים, שגם סדר הגאולה העתידה מתאים לשלוש המצוות הללו, כפי שפוסק הרמב"ם²: תחילה מינוי מלך - "יעמוד מלך מבית דוד", אחר-כך מלחמת עמלק - "ויילחם מלחמות ה'", ורק לאחר הניצחון על האומות באה מצוות בניין בית-המקדש - "ובנה מקדש במקומו"³.

סדר מדוייק

ראוי להדגיש כאן, כי אם נזכה (ובע"ה נזכה), ייעשו כל השלבים הללו ברגע אחד - המשיח יתגלה באופן ניסי, מיד יהיה מלך על ישראל, מיד יוכרת זרעו של עמלק, ומיד ייבנה בית-המקדש השלישי, והגאולה תבוא בבת-אחת. אך אם לא נזכה ח"ו, כי-אז נצטרך לעבור את כל השלבים הללו, שלב אחרי שלב, וכפי שפוסק הרמב"ם.

הצורך בשלושת השלבים הללו נובע מכמה גדרים הלכתיים: הזמן - מאחר שכל אלה הן מצוות, יש לכל אחת הזמן המיוחד שבו צריך לקיימה. החובה להכרית את זרעו של עמלק היא לאחר שיש מלך בישראל, לאחר מינוי מלך. והזמן למצוות בניין בית-המקדש הוא לאחר מלחמת עמלק. שלמות המצווה - השלמות של בית-המקדש היא כאשר הוא נבנה לאחר שהוכרת זרעו של עמלק, שכן קודם לכן "אין השם שלם ואין הכיסא שלם". אך אי-אפשר לצאת למלחמת עמלק קודם שישנו המלך המשיח, ולכן חייבים הדברים להיעשות על-פי הסדר הזה דווקא.

כך היה גם בכניסה הראשונה לארץ-ישראל. תחילה נתמנה שאול למלך; אחר-כך ניתן הציווי להכרית את זרעו של עמלק; ורק לאחר שנסתיימו המלחמות, בימי דוד המלך, "וה' הניח לו מסביב", אז בא שלב בניין בית-המקדש. כך מצווה התורה: תחילה "והניח לכם מכל אויביכם", ורק לאחר מכן "והיה המקום אשר יבחר ה'" - בניין בית-הבחירה⁴.

תלוי בזכויותינו

דברים אלה מסבירים יפה את סדר הגאולה שמפרט הרמב"ם: בראש ובראשונה יבוא משיח ויהיה מלך בישראל - "יעמוד מלך". באותה שעה עדיין לא יהיה 'משיח בוודאי', אלא רק 'בחזקת משיח' - מלך מבית דוד, שעם-ישראל מחזיקו למשיח. הוא יחזיר את כל ישראל לדרך התורה⁵. אחר-כך יילחם מלחמות ה', כולל מלחמת עמלק. ורק לאחר ש"עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו⁶", שאז יגיע למצב של מנוחה - אז ייבנה בית-המקדש השלישי, ובעקבותיו יהיה קיבוץ כל נידחי ישראל ותיקון העולם כולו "לעבוד את ה' ביחד".

כיצד בדיוק ייעשו כל השלבים הללו? האם המלחמות אכן יהיו מלחמות ממש, או שהאומות ייכנעו מעצמן ועמלק יוכרת באורח על-טבעי? - זאת איננו יודעים, והדבר תלוי גם בזכויות שיעמדו לנו. לכן, צריך להרבות בתפילה ולהוסיף בתורה ובמצוות, כדי שכל השלבים הללו ייעשו באופן ניסי, בשלום ובמנוחה, ושנזכה מיד לגאולה השלמה.

(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)

___________

1)     סנהדרין כ,ב.

2)     הלכות מלכים פרק יא, הלכה ד.

3)     ראה ליקוטי-שיחות כרך טז, עמ' 304; כרך כא, עמ' 196; ועוד.

4)     ראה בגמרא שם.

5)     שזהו עניינו של מלך: "ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת-האמת" - רמב"ם הלכות מלכים פרק ד, הלכה ט.

6)     כנוסח הבלתי-מצונזר של הרמב"ם.

מה קורה כאשר משיח-צדקנו מגיע? האם העולם מקבל אותו בזרועות פתוחות ומכניע את עצמו לפניו, או שמא המשיח נתקל בהתנגדות? כמו שאלות נוספות בענייני הגאולה, התשובה תלויה באופן שבו תבוא הגאולה: אם יבוא המשיח "עם ענני שמיא", בהתגלות אלוקית על-טבעית, נוכל לדלג על כל השלבים שבדרך ולהגיע בבת-אחת אל הגאולה השלמה. אבל אם יבוא המשיח כ"עני ורוכב על חמור", בתהליך הנראה טבעי והדרגתי, כי אז יש עוד קשיים בדרך.

כשמעיינים במקורות מוצאים, שלמשיח צפויה עבודה רבה. העולם הטבעי אינו מתמסר לו מהר כל-כך. המשיח הוא זה, שבפעולותיו ובמלחמותיו, מביא את העולם ואת עם-ישראל לשלמותם ולייעודם.

עבודה רבה

נפתח בתורה שבכתב: הרמב"ם¹ מפרש את הפסוק "וקרקר כל בני שת" כפסוק שמתייחס למלך המשיח. כלומר, הוא יילחם ויכה את בני שת, שהם הגויים. אף בנבואת ישעיהו הנביא² מתואר המשיח בתחילה כמי שמנהל מלחמה: "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע". רק בהמשך הוא מגיע למנוחה: "והיה ביום ההוא, שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד³".

הרמב"ם, בפסק-ההלכה הברור שלו⁴, מדבר במפורש על הפעולות שיביאו את עם-ישראל ואת העולם לקבלת מלכותו של משיח: "יכוף כל ישראל", "יילחם מלחמות ה'", "וניצח כל האומות שסביביו". ברור אפוא, שצפויה למלך המשיח עבודה רבה - הוא צריך להביא את כל עם-ישראל להליכה בדרך התורה, ועליו להילחם נגד אומות-העולם (ובכלל זה הכרתת זרעו של עמלק, כנ"ל) עד הניצחון עליהן.

נראה גם-כן, שלא רק הגויים לא ימהרו לקבל את משיח-צדקנו, אלא גם יהודים יתנגדו לו, ועד כדי כך, שיימצאו כאלה שיצטרפו אל הגויים הנלחמים במשיח!⁵

בספר 'אור-החמה'⁶ מובא, שגם אחרי הגאולה "עדיין יש מלחמות אחר זה, ועדיין יהיה עני ורוכב על חמור... וכמה צרות יארעו לישראל אפילו אחר כל זה שכבר נזדמנה הגאולה מן העליונים"⁷.

כ"ק אדמו"ר שליט"א מבאר בשיחותיו⁸, שאין הכרח שמלחמות אלה ייעשו דווקא בכלי-זין ותוך שפיכות-דמים, אלא אם נזכה, יתבטאו המלחמות רק בעצם העובדה שמשיח-צדקנו יעמוד בתקיפות נגד האומות, עד שייאלצו להיכנע לו. אבל מבחינת עצם ההלכה, אין לשלול אפשרות שמשיח יצטרך לנהל מלחמות ממש, מלחמות כפשוטן.

מאמינים ולא מאמינים

שאלה נוספת היא, אם מיד עם בואו יאמינו במשיח. על-פי מדרשי חז"ל נראה, שאין הכרח שכך יהיה. אמנם יש קושי לתרגם את המדרשים לשפת המציאות, כי לא-אחת הם כתובים ברמז ובצורת משל, אבל אפשר להתרשם מרוח הדברים. למשל, המדרש⁹ אומר, שמשיח יתגלה ויתכסה בתחילה. ובתקופה זו, בטרם יוכר באופן ודאי כמשיח, יהיו שיאמינו בו ויהיו שלא יאמינו בו: "כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו, הוא אוכל שורשי רתמים ועלי מלוחים... וכל מי שאינו הולך אחריו, הוא הולך ומשלים לאומות-העולם". הסוף, כמובן, יהיה שונה.

במדרש אחר¹⁰ מתואר סדר בואו של המשיח. אחרי ש"מלכי אומות-העולם מתגרים זה בזה", ואחרי ההתגרות של "מלך פרס במלך ערבי" (אירועים שכזכור כוונו כלפי התהפוכות בעולם ומלחמת המפרץ), מגיע השלב שהמשיח בא. וכך מתואר בואו: "בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית-המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענווים, הגיע זמן גאולתכם". מובן שאין לפרש את הדברים כפשוטם, שמיד עם בוא המשיח כבר קיים בית-המקדש, והוא עומד דווקא על גגו, כי נוסף על כך שדברים אלה כשלעצמם הם בלתי-מובנים, הרי ההמשך מוכיח שאין זה כך.

בהמשך, לאחר שהמשיח כבר מבשר שבאה עת הגאולה, הוא אומר לישראל: "ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם". כלומר, הוא נתקל בחוסר-אמון, ואז הוא מראה לעם-ישראל 'אור' כלשהו - "באותה שעה מבהיק הקב"ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל". לאור הזה, שיפקח את עינינו, הננו מחכים!

(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)

____________

1)     הלכות מלכים, תחילת פרק יא.

2)     יא,ד.

3)     יא,י.

4)     שם הלכה ד.

5)     ראה זוהר חלק ב, ז,ב: "כמה מפריצי יהודאין יתהפכו לאהדרא לגבייהו, וייתון עמהון לאגחא קרבא על מלכא משיחא" (=כמה מפריצי היהודים יתהפכו ויילכו עם הגויים לצאת לקרב נגד מלך המשיח).

6)     בפירושו לזוהר דף ט,א.

7)     וראה שם, שהכוח להתגבר על כל ההפרעות הוא דווקא על-ידי תורתם של תינוקות: "צריך מהתחתונים הזמנה וזכות להתעורר על-ידי בנים תלמידי-חכמים, אפרוחים, תינוקות של בית-רבן".

8)     ליקוטי-שיחות כרך כד, עמ' 19.

9)     במדבר-רבה פרשה יא,ג.

10)   ילקוט שמעוני ישעיה, רמז תצט.

המשיח אמור להביא גאולה לא רק לעם היהודי אלא לעולם כולו. הוא מביא את העולם כולו לשלמותו, ומעמיד כל דבר במקומו הנכון. ממילא יזכו היהודים למעמד הראוי להם, וגם בני אומות-העולם יגיעו למעמדם הנכון ולמילוי התפקיד שהקב"ה ייעד להם בבריאה.

היהדות, שלא כדתות אחרות, איננה שואפת להיות דת כלל-אנושית. נהפוך הוא, גוי שבא להתגייר, אנו מצווים לדחותו בראשונה¹. זאת, משום שאין לנו שום עניין להפוך גויים ליהודים. מי שרוצה מאוד ומתעקש להיות יהודי - אנו מקבלים אותו כאחד מאיתנו, אבל אם בא גוי ושואל מה לדעתנו עליו לעשות, תשובתנו היא - עליך להיות גוי טוב; אין לנו שום עניין להשפיע עליך להתגייר².

תפקידם של הגויים על-פי היהדות הוא - "לשבת יצרה³" - ליישב את העולם ולעשות ממנו עולם שטוב לחיות בו, עולם של אמונה בבורא עולם, עולם של צדק ויושר. תפקידם של הגויים מתגלם בשבע מצוות בני-נח. אלה מצוות שמהוות אבן-יסוד לחברה אנושית מאמינה ומתוקנת, ואנחנו צווינו מפי ה' בהר-סיני למסור את שבע המצוות הללו לכל בני-האנוש.

מעמד הכוהנים

תפקידם של יהודים שונה. כאשר הקב"ה בחר בעם-ישראל ונתן לנו את התורה, אמר⁴: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". כלומר, מעמדם של יהודים בעולם הוא מעמד של כוהנים. כשם שבעם-ישראל עצמו יש לכוהנים תפקיד מיוחד, והם אלה שקרובים למקדש וצריכים להקרין קדושה יתירה לכל העם, כך תפקידם של יהודים להיות ה'כוהנים' של העולם, ולהקרין את ערכי האמונה והקדושה לכל האנושות.

הואיל וזו האמת של הבריאה, הסדר התקין שבעולם היה צריך להיות, שהגויים יכבדו את העם היהודי, יעריכו את תפקידו הנעלה ויסייעו לו לבצעו במנוחת-הנפש. כך היה צריך להיות אילו לא הייתה גלות. אבל מאחר שאנו חיים בתקופת הגלות, שבה הדברים אינם עומדים במקומם הנכון והשתבשו היחסים הנכונים - הגויים אכן הרגישו שיש ביהודי ייחוד מסויים, אך במקום שהדבר יעורר בהם כבוד והערכה, עורר הדבר שינאה ואיבה.

מצב זה יתוקן בימות המשיח. אז יבואו הגויים ויסייעו ליהודים למלא את ייעודם, כפי שנאמר⁵: "ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני ניכר - איכריכם וכורמיכם". ומה נעשה אנחנו? ממשיך הנביא: "ואתם - כהני ה' תיקראו, משרתי אלוקינו ייאמר לכם". כאשר העולם כולו יגיע לתיקונו, יתוקנו גם היחסים שבין ישראל לעמים ויעמדו במתכונתם הנכונה כפי כוונת הבריאה.

שני שלבים

על-פי סדר הגאולה המתואר ברמב"ם⁶, נראה שתיקון זה של העולם יבוא בשני שלבים: בתחילה יצטרך המשיח להילחם באומות הסוררות - "ויילחם מלחמות ה'... וניצח כל האומות שסביביו". האומות הללו יתנגדו לו ולא ייאותו להסתגל לסדר החדש של העולם שהמשיח ירצה להשליט, ואז הוא יילחם בהן וינצחן. בשלב השני יסכימו האומות לקבל את דברי המלך המשיח - "ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד".

תיקון זה של העולם (על-פי הסדר של הרמב"ם) יהיה רק בסוף כל התהליך, לאחר בניין בית-המקדש השלישי וקיבוץ כל נידחי ישראל. אז יגיע השלב שבו יתקן המשיח את העולם כולו ויביאו לשלמותו.

ומבחינה מסויימת, עיקר חידושו ושלמותו של המשיח הוא בתיקון העולם דווקא. שכן, שלמותו של עם-ישראל וקיום התורה מתוך מנוחה כבר היו במידה מרובה בימי שלמה ובימי חזקיה, אך תיקון אומות-העולם לא היה מעולם. זהו כוחו הגדול של משיח-צדקנו, "אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד⁷".

(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)

____________

1)     ראה אנציקלופדיה תלמודית ערך 'גרות'.

2)     ובימות המשיח כלל אי-אפשר יהיה להתגייר, כפי שאומרת הגמרא (יבמות כד,ב): "אין מקבלין גרים לימות המשיח". גם בימי דוד ושלמה, שבהם היה מעמד העם היהודי רם ונישא, לא קיבלו גרים. הטעם הפשוט לכך הוא, שבתקופות כאלה אין ביטחון שהרצון להתגייר אכן נובע מתשוקה להצטרף לעם ה', ולא מפחד היהודים או משאיפה ליהנות מהמעמד המכובד על עם-ישראל. בתורת החסידות (אור-התורה האזינו א'תרפד-ה) מבואר, שבימות המשיח לא יקבלו גרים, כי כל עניין הגרים הוא בירור וגאולת ניצוצות קדושים שנפלו בין אומות-העולם, ובזמן הגאולה יושלמו כל הבירורים ולא יהיה מקום לגיורי גויים (ראה עוד בעניין זה בזוהר ח"ב, קכ,ב; ח"א כו,ב, ועוד).

3)     לשון הפסוק ישעיה מה,יח, וכפי שמפרש רש"י בגיטין מא,ב, שהקב"ה לא ברא את העולם ל"תוהו, להיות ריקנית... כי אם לשבת - להיות בה יישוב - יצרה". וראה גם בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות, שלא ייתכן שכולם יעסקו רק בחכמה ובמושכלות, אלא יש צורך באנשים שיעסקו ביישובו של עולם.

4)     שמות יט,ו.

5)     ישעיה סא,ה-ו.

6)     הלכות מלכים פרק יא, הלכה ד.

7)     ישעיה יא,י.

הציפייה לימות המשיח אינה רק כדי שניגמל לתמיד מן מלחמות, וכדי שנזכה לשפע רב וכל טוב. ימות המשיח יהיו בהחלט ימים נפלאים. אך לא רק לשם כך אנו מייחלים לגאולה.

האמונה בביאת המשיח היא יסוד מרכזי בדת-ישראל, אחד מי"ג עיקרי האמונה¹. כל יהודי צריך להאמין בביאת המשיח ולצפות לבואו. שש ברכות בתפילת שמונה-עשרה עוסקות בבקשת הגאולה. ונשאלת השאלה - למה הנושא הזה חשוב כל-כך?

ביאת המשיח שייכת לכאורה לתחום העתיד. יש בתורה נבואות רבות המתייחסות לתקופת אחרית הימים, ובכולן אנו מאמינים, כמובן. ועם זאת, בנושא ביאת המשיח נדרשת מאיתנו אמונה עמוקה יותר, ציפייה יום-יומית, תפילה מתמדת, והרגשה שבלעדיה אין חיינו חיים. הדבר דורש ביאור: וכי אין יהודי יכול לעסוק בתורה ובמצוות ולעבוד את קונו גם בימינו, שהוא נדרש לצפות כל-כך לביאת המשיח?

השאלה מחריפה ככל שמציאות החיים הקיימת מאפשרת לנו להגיע לחיי יהדות שלמים יותר. ככל שיש פחות רדיפות מהגויים, ככל שיש פחות הפרעות על שמירת התורה, ככל שיש יותר שפע ורווחה, ככל שיש יותר לומדי תורה ומקיימי מצוות - מרגישים, לכאורה, פחות את הצורך במשיח שיפתור בעיות. ובאמת, מה חסר היום ליהודי שרוצה לעבוד את ה' באמת ובלב שלם, שעליו לייחל לביאת המשיח?

יביא שלמות

התשובה לשאלות אלה רמוזה במלים שבהן פותח הרמב"ם את ההלכות העוסקות במשיח²: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נידחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו". רואים כאן דבר-פלא: כשהרמב"ם מגדיר את עניינו של המשיח, אין הוא מדבר על שינוי טבעו של עולם ועל כל הנפלאות שעליהן מדברים בדרך-כלל בקשר למשיח. הוא מדבר על נקודה אחת: על השלמות בחיי התורה והמצוות, שתוחזר על-ידי המשיח.

הציפייה למשיח מבטאת בראש ובראשונה את משאלתו של יהודי להגיע לשלמות בקיום התורה והמצוות. הוא יודע, שבזמן הזה אין אפשרות לקיים את כל דיני התורה. לא זו בלבד שיש הפרעות מצד אומות-העולם ומצד הדברים הרעים שקיימים בעולם, אלא שיש חלקים רחבים בתורה ובמצוותיה שאי-אפשר כלל לקיימם. מתוך כל תרי"ג (613) המצוות, יש באפשרותנו לקיים ר"ז (207) מצוות בלבד. כל המצוות הקשורות במלך, בסנהדרין, בבית-המקדש, בקרבנות, בשמיטה וביובל וכו' - אינן ניתנות ליישום בימינו. אין זה הבדל כמותי בלבד. כל מערכת החיים היהודית בימינו היא של פרט ולא של אומה, לגמרי לא כפי שהתורה רואה את מבנה החיים של העם היהודי. התורה בימינו היא, ברובה, תיאורטית ולא מעשית.

יהודי איננו יכול להשלים עם מצב כזה, שבו אי-אפשר לממש את התורה בתוך החיים. הרי הוא מאמין בתורה ובנצחיותה, ולא ייתכן שחלק כה גדול ומרכזי בתורה אינו יכול להיות מיושם. על-כן ברור לו שהמצב הנוכחי הוא מצב זמני בלבד, ובקרוב מאוד יוחזרו התנאים שיאפשרו את מימוש התורה ואת כל מצוותיה. זוהי, בעצם, האמונה הבסיסית בביאת המשיח - אמונה בהחזרת השלמות בקיום התורה והמצוות.

יתרה מזו: המשיח לא רק יחזיר את השלמות שכבר הייתה בקיום התורה והמצוות, אלא יביא שלמות שמעולם לא הייתה. אחת הראיות שהרמב"ם מביא כהוכחה שנושא המשיח מופיע בתורה עצמה, היא מערי-מקלט, שהתורה³ ציוותה: "אם ירחיב ה' אלוקיך את גבולך, ויספת לך עוד שלוש ערים" - ודבר זה עדיין לא התקיים. אם כן, דווקא המשיח, שבימיו תתקיים ההבטחה כי "ירחיב ה' אלוקיך את גבולך", ייצור את הנסיבות שיאפשרו לקיים את המצווה "ויספת לך עוד שלוש ערים".

להיות פנויים

כל הדברים המופלאים שייעשו על-ידי המשיח, מטרתם להוביל להשגת שלמות זו בקיום התורה: ביטול שעבוד המלכויות יסיר את ההפרעות מצד אומות-העולם על קיום התורה; "מעדנים כעפר" יאפשרו לעם-ישראל להיות "פנויים בתורה וחכמתה⁴"; גילוי סודות התורה על-ידו יאפשר דבקות עמוקה יותר בקב"ה; והכול - כדי שתושג שלמות בתורה ובמצוות.

עתה מובן, למה האמונה בביאת המשיח היא עיקר בכללות האמונה בתורה ובמצוות. יהודי שמאמין בתורה ובמצוותיה ויודע שבימינו אי-אפשר לקיים חלקים רחבים מהתורה וממצוותיה, חייב להאמין שיבוא יום ודבר זה יחזור ויתאפשר. ואדם שהתורה וקיום המצוות הם עיקר טעם חייו - מוכרח להשתוקק ליום שבו יבוא המשיח ויחזיר את האפשרות להגיע לשלמות בקיום התורה והמצוות⁵.

_____________

1) פירוש המשניות לרמב"ם, סנהדרין פרק עשירי, י"ג עיקרי אמונה, היסוד הי"ב. הסמ"ק, מצוות-עשה א, אף רואה בעיקר זה חלק בלתי-נפרד מהדיבר הראשון של עשרת הדיברות ('אנכי ה' אלוקיך וגו'"), ובלשונו: "אמרו חכמים, ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו: 'ציפית לישועה?'. והיכן כתיב מצווה זו? אלא שמע-מינה בזה תלוי: שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים, דכתיב 'אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'... כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלקיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם".
2) הלכות מלכים פרק יא.
3) דברים יט,ח.
4) לשון הרמב"ם בסוף הלכות מלכים.
5) ראה בכל זה ליקוטי-שיחות כרך חי, עמ' 276 ואילך.