אגרת הקדוש הר"ש מאוסטרופלי - גילוי אמריקע

תלמיד טועה,

שאלתך האחרונה אין לה הכרח שתצא דווקא מתוך דבריי, כי היא נכונה לגבי כמעט כל דרשה בחז"ל אם תדקדק ותתעקש אחריה. גם לא קבעתי שאין דרשות הזוהר נובעות מפסוקים, אלא שנביעתם לא תמיד היא הכרח מפשט הפסוק , ולא תמיד קדמה הנביעה לידיעה.

בדרשות חז"ל אנחנו אומרים שישנה מסורת וקבלה, ולכן אנחנו מקבלים דרשות תמוהות כמו " זקן - זה שקנה חכמה"  או הלכה על פי גימטריה של המילה  " יהיה ".  כלומר , האמינות שאנחנו מייחסים לחז"ל היא זו שמבטלת כלאחר יד כל חיסרון של " סימון המטרה אחר החץ" . אמינות זו נובעת מקבלה או מהכרח לוגיים הנובעים מהפסוק כפי שלעיתים התלמוד מבאר אותם.

מכאן, שבהינתן אמינות מתבטל חיסרון של סימון מטרה. כעת, אם יש לנו אמינות במחבר ספר הזוהר שדעתו ושכלו ישרים עם התורה מכאן שגם דרשותיו נכונות ואמינות גם אם איננו מוצאים להם הכרח לוגי והסקה קבילה.בין אם הן דרשות הנובעות ממקרא ובין אם הן דרשות שהמקרא להם אינו אלא אסמכתא ורמז. וכמו בתלמוד, גם בזוהר נמצא דרשות משני המינים הללו.נובעות ונסמכות.


איש לא באמת מחייב אותך להאמין שתוקף דרשות הללו כתוקף דרשות רבי עקיבא וחבריו ( הגם שהרמ"ק כתב שדברי הזוהר כדברי המשנה. אך דבריו הם מבחינה מסויימת ועמוקה.), אך אני סבור שגם איש לא יתיר להטיל דופי במחבר ספר הזוהר רק מפני שלדרשותיו אין הכרח לוגי או קבלה מאבותיו ושלכן הן נפסלות מדין סימון המטרה אחר החץ. שהרי לכל הפחות הרי הוא ככל דרשן ירא שמים המדבר מתוך מה שהשיגה נשמתו מרוב עסקה בתורה.( ובזכרוני שאף המתנגד הגדול לזוהר, הריא"ם ז"ל,  כותב בספרו "ארי נוהם" שהוא לומד ונהנה מדברי הזוהר ).

ואם נשמתו ושכלו נאחזו בשפעת רוח הקדש  או בדיבוק נשמות צדיקים, או שאליהו נגלה אליו ולימדו, או שנעשו שתי כליותיו כמעיין המתגבר ולימדו שבעים פנים, וכי למה ייגרע כחו משאר כל הדרשנים של סעודה שלישית ? ודאי שלא ייגרע. ודרשותיו תקפות ככל רב ירא שמים שהיה בכל הדורות מימות משה ועד היום.