עבודה זרה בשיתוף

צענע,

זו בדיוק היתה הכוונה, להראות שהמילה כן מופיעה אצלו, והוא כן משתמש בה אך בשום אופן לא בהקשר או במשמעות של השתדלות סיוע אצל השלטונות

_________________

את הקטע דלהלן פרסמתי באשכול אחר, אולם הוא מתאים יותר לאשכול הנוכחי.

בבראשית פרק ל נכתב:

בעל בעמיו,
רק עכשיו התפניתי להיכנס לאשכולך (אגב, למה כשקראתי את הכותרת חשבתי שהאשכול דן במזרוחניקעס?! )

לגבי שאלתך בראש האשכול, נראה ברור שהרמב"ם סבור כי איסור ע"ז בשיתוף חל גם על בני נוח, שהרי תיאורו על "דור אנוש" נוגע לבני נוח (אמנם מבחינה היסטורית אלה הם "אבות נוח" ולא "בני נוח", אך מבחינה הלכתית ברור שהם בגדר בני נוח, ומה עוד שעל פי דרשת חז"ל בסנהדרין מרבית מצוות בני נוח כבר ניתנו בעצם לאדם הראשון).

א"ג

אידך ובעל,
התיאור הזה אינו אלא תיאור היסטורי. אני לא בטוח האם ניתן להביא ראיה מכאן לגבי השאלה האם היה כאן איסור פורמלי של עבודה זרה.
התיאור הזה הוא בעייתי מעוד בחינות. הרי תחילתו בכך שעבדו לקב"ה דרך משמשים, וכאן הגבול מאד דק, ואני לא חושב שבכל השלבים יכולתם לומר בוודאות שמדובר באיסור פורמלי של ע"ז.
וכבר העיר נדב (גם במאמר שכבר התפרסם) שזה ודאי לא גרע מעבודה זרה מאהבה או מיראה שלדעת הרמב"ם (פ"ג ה"ו) פטורים עליהם.
לכן ייתכן שהתיאור שם רק מראה את הסכנה בסוג עבודה זראה כזה, אבל הוא לא בהכרח טוען שזה איסור פורמלי. אמנם יש לעיין בלשונו שם, וכתבתי רק להעיר.
דבר נוסף, הרי עבודה בשיתוף או אפילו אמונה בשיתוף היא ודאי טעות, ובזה אין לחלק בין ישראל לבין בני נוח. יתר על כן, לפי משל הפיל של הרמב"ם במו"נ ברור שאם יש שיתוף אז הם עובדים לאלוהים הלא נכון (ראו באשכולי על דברי הראי"ה "יש אמונה שהיא ככפירה"). לכן אין ספק שזה דבר בעייתי, והשאלה היא רק האם יש כאן איסור הלכתי פורמלי או רק טעות באמונה ובעבודה.

ולגבי מיזרוחניקעס, תמהני על רו"מ, הרי שם פשיטא דהוי ע"ז במובן הכי ברור וחד משמעי, והדבר אינו צריך לפנים (עי' בתשובת פאת השדה? לגבי הימלטות לכנסת המינים בשעה שרודפים אחריך, וזהו קו"ח שאין עליו תשובה, וכהסכמת כל חשובי הפוסקים, דמי שאינו מסכים פשיטא דאינו חשוב, ודוק). ואולי הע"ז דידכון היא אשר שיבשה את חשיבתכם, כדכ' הרחק מעליה דרכיך...
וממילא ברור שלא בזה עוסק האשכול, שהרי לא חשוד מרן בעל האשכול לעסוק בזוטות פשוטות כביעתא בכותחא כגון דא.

ככלל, הרמב"ם מתבטא במו"נ כי מינות (פגם באחדות) היא אף גרועה מע"ז (המקור אינו לפניי כרגע). ובררו שאמונת השיתוף היא לכל הפחות מינות, על פי הגדרותיו.

(לכאורה יש מקום לדון, על דרך הדיון האנליטי שפתחנו במק"א, אם אמונה בשיתוף היא כוללת אמונה מוטעית בה' או שמא היא מהווה מיניה וביה כפירה בו; והכל תלוי באיפיון טיבו של מושג האלקות על פי הרמב"ם ובשאלות הנזכרות של 'שמות והכרח').

במו"נ (וקצת גם ביד החזקה) ברור לגמרי שעיקר עבודה זרה היא טעות באמונה, ושטעות זו היא בגדר עבירה הלכתית, אף כשלא עבד במעשה.

א"ג
אליהם אנחנו בכלל לא מתיחסים.

וביתר רצינות,
כשאליהו אומר בהר הכרמל עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים, הוא לא אומר שעדיפה ע"ז 'טהורה' מאשר שיתוף?

בעל,
לפסוח על שתי הסעיפים אינו ע"ז בשיתוף! שיתוף הוא ודאי ביחס לשני האלוהויות, ופסיחה על הסעיפים הוא ספק (יצרי או שכלי) לגבי שניהם. אליהו גוער בהם על כך שהם לא מחליטים והולכים על מה שהחליטו, יהא טוב או רע.

אידך,
הרמב"ם במשל הפיל מניח שכמעט כל טעות ביחס לאלוקות היא אמונה שגויה. לענ"ד הוא מרחיב את קריפקה מאד.
אבל אני חוזר ואומר שהשאלה האם יש כאן טעות או אפילו כפירה, אינה שקולה לשאלה האם יש כאן עבירה הלכתית. ברור ששיתוף הוא כפירה, וברור שזוהי טעות. מי מתווכח על כך? השאלה היא האם טעות כזו מהווה עבירה הלכתית עבור בני נוח. לטעות לגבי פתרון של משוואה מתמטית זוהי גם טעות, אבל זו כמובן אינה עבירה.

המצווה הראשונה בסה"מ לרמב"ם היא האמונה בה'. והשניה היא ייחוד ה' (ובחינוך כ"ה ותי"ז בהתאמה).
העולה מדבריהם הוא שדווקא מצוות ייחוד ה' היא המקבילה ללאו של 'לא יהיה לך' דהיינו ע"ז.
ומכאן, שמצוות ייחוד ה' חמורה יותר מעצם האמונה, דהיינו האתאיסט פחות גרוע מהמאמין בשיתוף.
וקשה: בשלמא שעובד ע"ז חמור יותר מאתאיסט, שכן מלבד חוסר האמונה הוא גם עובד לפסל (אותי עזבו ... לחצוב להם וכו', כמ"ש המהרש"א) אך למה עבודה בשיתוף חמורה מאתאיסט?
[אגב הרמ"ק בתחילת אילימה כותב שהאתאיסט גרוע מעובד ע"ז, שכן הוא כבהמה עיי"ש]

אבי
תואיל להסביר את הטיעון שלך, כיצד אתה מוכיח שייחוד יותר חמור מעצם האמונה.

ראה שם בלשונותיהם של הרמב"ם והחינוך בשתי המצוות, כך עולה בבירור לענ"ד. לדוג' העניין שמודגש שם מאד הוא שמסירות נפש שייך על ייחוד ה', כלומר הוא המקבילה של ע"ז. ואמנם מבחינ ההלכתית החילוק ברור, שייחוד ה' ניתן לעבור עליו במעשה משא"כ האמונה בקיומו, אך שאלתי היא על הסברא, היינו על הטעמא דקרא.

אתה רואה בע"ז לפי תיאור נכוזרי משהו שונה מסגולות הנפוצות היום?

תלמיד
נניח שלא, אז הנה יש להם מקור בכוזרי.