אליהו כי טוב, ספריו ותקופתו

פירוש הגדה של פסח שלו, שהיא בעצם היתה בראשונה חלק מספר התודעה, ואח"כ הוציאו והדפיסו יחד עם ההגדה.

בהוצאת חתנו ר' חנוך ז"ל, היא שילוב נהדר ומדהים של תוכן וצורה.

מה ידוע על האמינות והדיוק ההיסטורי שבסיפוריו?

הנה, בספרו 'כחודו של מחט', סיפורו הראשון, הוא על גידולו של היהודי הקדוש מפשיסחא, ובתוך דבריו, הוא מספר על רבו ר' דוד טעביל מליסא, שלא היה מהמתנגדים לחסידות, ולא עוד, אלא שפעמים רבות הגן עליהם מפני תוכחתו של גאון הדור ר' יחזקאל לנדוי בפראג.

האם יש על כך בכתובים היכן שהוא?

האומנם לא יכלת לחכות יום, למילוי שנה תמימה?

כמה כבר יכולים סיפורי חסידים להיות מדוייקים היסטורית?,וגם אם כי טוב לא בדה מעצמו,וכי מקורותיו יהיו מדוייקים בוודאות?.

לגבי ר' דוד טעביל והחסידות ראה במאמרו של השל בקובץ בית אהרן וישראל גליון כסליו תשנ"ג עמ' קיז'.

ייחודיותם של סיפורי אליהו כי טוב אינם בעובדות ההיסטוריות, ופשוט.

הוזכר למעלה האדמו"ר מאמשינוב זצ"ל. יש לציין את ידידותו רבת השנים של האדמו"ר מאמשינוב הנוכחי שליט"א עם חנוך בן ארזה (ושמעתי שהיה שותף בחנות הספרים שלו ששכנה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה).
עוד שמועה שמעתי כי האדמו"ר מאמשינוב התבטא שספריו של אליהו כי טוב (הכוונה ל'כחודו של מחט' בעיקר) הם היו "ספרי המוסר" שלו בנערותו.

תוקן על ידי נענטר ב- 24/11/2009 19:40:02

[לבן, אם אתה מונה למנינם, אז מפתיחת האשכול כבר חלפה שנה].

ישר כח רפים, ראיתי כבר את המאמר הזה, אולם אני רוצה להתמקד על הענין שהגן על החסידים מפני תוכחתו של הנודע ביהודה.
האם לזה יש מקור?

תולדות.
במאמר ההוא ראה בהערה 5 עמ' קי"ח שמביא כמה אגדות בנושא זה.

ומעניין שלר' אליהו כי טוב ולאדמו"ר מאמשינוב היתה הערכה רבה לר' שלמה קרליבך.

מה מעניין בזה? המכנה המשותף המובהק שבין שלושתם הוא כמובן היותם נון קונפורמיסטים מובהקים. מוקוטובסקי הצליח איכשהו להיות תמיד מן הצד השני של המתרס של המיינסטרים החרדי. אחרי שאיתגר את אגו"י מכיוון פאג"י - שיגע אותה מן הכיוון הדל"י.
אין בספריו שום יופי ומיוחדות, ואני כותב זאת בהכללה גסה, כי אם שמרנות מתפוררת בעטיפת חיקוי עלוב של עגנון.

"נצחיותה של תורת ה', שאין ביד הזמן לכפות עליה שום שינוי ותמורה, היא היא דוקא המחייבת תמיד שינויים ותמורות בשיטות לימודה בהתאם לצרכי השעה ולפי מה שהזמן גורם להעמידו במרכז העיון וההוראה" (מתוך הקדמתו לאיש וביתו).

גם לו יהא כדברי 'אילימא' שאין בספריו יופי ספרותי, הרי לדעתי ייחודיותו בתכנים העמוקים אותם הוא מעביר בספריו באיצטלה ספרותית.
הדברים אמורים בעיקר כלפי הסיפורים. בספרו 'כחודו של מחט הוא מצליח להעביר לקורא מסרים עמוקים מכבשונה של  פשיחסחא וקוצק, כמו שהוא קורע צוהר לחביוני מסתרי המלכות של הרבי מרוזין. 
בספרו הגדול "ספר הפרשיות" יש לו כמה ביאורים ארוכים ומקוריים השופכים אור על  פרשות עמומות בתורה - שבעמודי המקורות בספר אין להם ציון, ומסתבר שהן פרי רוחו של המחבר.

תוקן על ידי נענטר ב- 25/11/2009 21:19:37

נענטיר,

איזה עמקות של פשיסחא וחביונים של מסתרי המלכות של רוזין. קראתי את דבריו ולא זכיתי לראות את האור.