ומתוך הספר "התורה המשמחת" שנכתב לזכרו, ע"י יוסף ורות אליהו: (עמ' 228 בספר)
סיפור כיוצא בזה, סיפר אחד ממכריו של הרב, והפעם על יחסים שבין ספרדים ואשכנזים: "יום אחד נודע לי, שבתי עומדת בקשרי נישואין עם בחור טוב, בוגר ישיבה תיכונית, אלא שהוא בן עדות המזרח. אנו ילידי ירושלים ממוצא יקי, ולומר את האמת: לא התלהבתי; השידוך לא היה לרוחי, והדבר הטריד אותי מאוד. יום אחד, הגיע הרב אוירבך למקום עבודתי. הכנסתי אותו לחדרי, סגרתי את הדלת - ושפכתי את אשר העיק על לבי. תגובתו הראשונית היתה - פליאה גדולה; הוא אמר בעדינות: "מה זאת אומרת? מדוע לא?! הרי הוא בחור טוב, לומד בישיבת הסדר, מתייחס למשפחה טובה..."
התגובה הטבעית שלו, עזרה לי מאוד לקבל את הדבר ולראותו בעין נכונה. הוספתי ואמרתי שמעיק עלי דבר נוסף, עניין רגיש: איני רוצה, חס ושלום, לפגוע במשפחת החתן ובמנהגיה המיוחדים. מאידך, הייתי מאוד רוצה, שבמידת האפשר - כשזה לא סותר את המנהגים שלהם - שננהג בחופה כמנהגינו. אצלנו למשל, מקפידים לערוך את החופה תחת כיפת השמים, ואילו אצל הספרדים אין לכך משמעות. כמו כן, חדר יחוד, הנחת אפר על ראש החתן (זכר לחורבן) - הם אינם נוהגים זאת, אבל אצלי זו מסורת אבות. דברים אלו מטרידים אותי, אבל בשום אופן לא הייתי רוצה, חלילה, לגרום בשל כך לוויכוח לפני החתונה. אמר לי ר' שלמה זלמן: "אתה אל תדאג! אני אדאג לזה".
ביקשתי שהוא יהיה מסדר הקידושין, והוא השיב בחיוב - אך כששמע שדוד החתן הוא תלמיד חכם גדול, הראה בהתנהגותו כיצד מטפחים יחסים טובים במשפחה. אמר לי "אל תיפגע בהם. כבד אותם שהדוד יהיה מסדר הקידושין, ואני אבוא בעזרת ה' לחופה; תשאיר לי הכל, ואני אדאג ואעזור לך". באותו רגע חשבתי, שהוא אומר לי דברי עידוד בעלמא; תיארתי לעצמי, שאם הוא מסדר הקידושין, הרי שיש לו מחויבות לבוא; אבל סתם כך לבוא לכל חתונה של אחד ממכריו?
הגענו לחתונה - והנה באו ואמרו לי: ר' שלמה זלמן מחפש אותך! הוא אכן הגיע. ניגשתי אליו, והוא אמר: "אני אהיה עד". אחר כך הבנתי שהוא ביקש להיות עד, כדי שיוכל למלא בקלות את משאלותי... ואכן, הכל הלך למישרין: הוא עצמו שם לחתן את האפר, כמנהגנו, טיפל בעניין חד היחוד עם מסדר הקידושין, דאג ממש לכל פרט ופרט - והכל נראה לפתע כה פשוט וקל... הוא הבטיח: "אני אדאג לך" - וקיים זאת בצורה המעולה והמכובדת ביותר!
ואגב, הוא עשה באותה חופה מעשה נוסף, שהיה מה ללמוד ממנו:
כשדוד החתן ראה את ר' שלמה זלמן לפני החופה, הוא נסוג ואמר לו מיד: "כבודו יהיה מסדר הקידושין!"... אבל הרב אוירבך סירב: "לא ולא; אתם תנהלו את החופה. אם תרצו, אברך אחת מהברכות." מה שהיה כל כך יפה, שהוא עשה מחווה, ובירך את הברכה בהברה ספרדית, למרות שתמיד הקפיד לברך בהברה אשכנזית. ראיתי בכך רמז נוסף שלו, שבא ללמד עד כמה יש לכבד את הזולת, כדי לבנות יחסי אחווה ושלום".
 |
|
|
