מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצוק"ל:

לא יודע
אולי ישיבה של וועד הישיבות ? (לפי הכוסות תה של כולם)



והנה תמונה מאיזה כינוס
הגרש"ז עם מרן הרב שך ויבדל לח"ט הרבי מוויזניץ שליט"א

הרב יעקב ב. פרידמן
תאריך: 19/02/2009 16:10:00

1.

רגעים ישנם בחייו של אדם, שבהם נעשים החיים מרוכזים יותר, נמרצים יותר, וכל אבר נעשה פתאום חי ומורגש כעצם השמים.

כזה היה הלילה שבין י' לי"א כסליו תשמ"ט.

ההיסטוריה ומשק כנפיה התארחו לרבע שעה מאושרת בחדרי. בדרך לא דרך התגלגלה אלי מהספרייה הפרבוסלבית במינסק, מסכת שבועות שהייתה שייכת לאור שבעת הימים הגר"א מוילנא, ובשוליה הערות בכתב-ידו.

אני ממשש באצבעות רוטטות את הכריכה האכולה, שנכרכה לפני 250 שנה בדפוסי קושטנדינא, ומחשבותיי נישאות על כנפי הדמיון לאפלולית הקלויז הווילנאי. על גבי הגמרא הזו יקדו עיני הגר"א מוילנא, איתה נמלט מחשכת העולם החיצון...

אני פותח את הספר הנורא, ונזכר בדרכים העקלקלות שהספר עבר מווילנא של הגר"א, דרך קלויזים אפלוליים ומרתפי כנסיות ברוסיה הצארית, הבולשביקית, עד לסמטאות 'שערי חסד'.


2.

ר' שלמה, מי שמסר את נפשו והונו להשגת כתב-היד, מחייך ומוביל אותי לעבר אחד האירועים המרגשים שחוויתי בחיי. בדף מ"ו, ובדף מ"ט, מכתימות את מרכז העמוד כמה טיפות חלב, שדבקו שם מנרו המפורסם של אור שבעת הימים.

נר החלב!

העולם החיצון כאילו נעצר. אני ממשש בדחילו את הנקודות השמנוניות מלפני מאתיים שלושים שנה. משהו מתכדר בגרוני.

את חטאי אני מזכיר היום. נכנעתי ליצרי, וניסיתי לגרד משהו מנר החלב. גיליתי לאכזבתי, שעשרות דורות לפני כבר הגו אותו רעיון... לא נותרה עוד טיפת-חלב כדי גירוד...


3.

אבל בהתרגשות אין קונים ספרים. הערלים ממינסק, בעלי הגמרא, ביקשו תמורתה ארבעים אלף דולר. היינו קבוצת אברכי כולל, שהיססו פעמיים לפני שרכשו יוגורט. נכנסנו, אפוא, למעונו של מרן הגרש"ז אויערבאך זי"ע, ונועצנו בדעתו. מעבר לחוות-דעת, היו לו למרן גם מקורות כספיים לדברים שבקדושה.

הוא מישש את הספר, בחן אותו, ואמר בפשטות:

"א גיניצטער ספר... ספר משומש, לדעתי זה צריך לעלות 30-35 שקלים... יותר אסור לשלם עליו..."

היינו מזועזעים. הראנו לו בדחילו את כתב ידו של הגר"א בשולי העמוד.

"נו", הוא אמר בפשטות הרבי-שלמה-זלמנ'ית שאין לה חליפין ותמורה, "צריך להעתיק את החידושים, ולהשיב את הספר לרוסיה".

כיוון שכך, אזרתי עוז, והראיתי לו בדחילו ורחימו את טיפות נר החלב, של נרו של רבינו הגר"א... רבי שלמה זלמן, איש שאהבת התורה בערה בו כמדורת בית המוקד, היה אמור לכאורה להתרגש מזה.

הוא התבונן בי בתימהון גדול:

"אתה מתרגש במקומות לא נכונים ר' יעקב. להתרגש מטיפת נר חלב מלפני מאתיים שנה? למה אנחנו צריכים את זה?"

הוא הצביע בפשטות על ארון בחדרו. "יש לי בארון חפיסות נרות של חברת 'מנורה' מייצור תשמ"ח. נרות טובים מאוד... אני לא זקוק לטיפות נרות מלפני מאות שנה..."


מקור:
http://www.bhol.co.il/news_read.asp?id=8439&cat_id=1

כל מי שמנסה לשייך את ר' שלמה זלמן לחסידות בא מעשה זה וטופח על פניו. זו תמצית הליטאיות, הייתי אומר...

וכל מי שמנסה לשייך את החסידות לטיפת חלב ישנה ונושנה, הרי זו תמצית הבורות!

תמצית הבורות החסידית

ומי שמנסה לייחס למה שאמרתי את שיוך החסידות לטיפת חלב נושנה,הרי זו תמצית חוסר  הבנה!

בהמשך הכתבה של יעקב ב פרידמן הוא כותב בשם רבו הגרש"ז שאמר לו שאף פעם הוא לא בכה.
ומאידך כותב יצחק הורויץ ג"כ בבקהילה סיפור על הגרש"ז שפרץ בבכי.היתכן?

למה הוא בכה ?
תביא את הסיפור לכאן.

בעזהי"ת



   דער_ליטוואק.
   אם חסידות היא לרכוש בהון כסף, עותק של נעם אלימלך, על מנת ישב לו כבוד בחזית ארון הספר, 'לצורך סגולה ושמירה', במקום לנסות שהספר קצת ישב לו בתוך המוחין (כך חשבתי לי בשבת קודש החולפת, רגע לפני סדר לימוד בספר החסידות המרכזי הזה. אגב, העותק שנמצא אצלי, היה של אחד מגדולי ישראל מהציבור הליטאי של הדור הקודם), אז כנראה בהחלט יש כאן מעיישע כנגד חסידות.

אם הוא היה קורא את יעקב ב. פרידמן הוא היה בוכה ועוד איך.

מצורף קובץ

עם ידידו ורעו הגר"ח קרייסווירט זצ"ל אבד"ק אנטוורפן.

יישר כח
תמונה יפה !

עוד תמונה עם הגר''ח קרייסוירט ויבלח''ט הגרי''ש אלישיב.