הרמב"ם כפילוסוף לא כפרשן. פרק מתוך ספר

המקדש היה בעל חשיבות לעצמו, למרות שפורמאלית הוא כלול ב'מעשה'.
הוא מקיף חלק עיקרי ממצוות התורה ותרבותית היה לו ערך גדול ועצום.
לכן, מתאים לומר בזמן המקדש, אין לו בעולמו אלא מקדש והלכה ולאחר החורבן אין לו אלא הלכה.

נאחז

בעקרון אתה צודק. אבל הרמב"ם עצמו מדבר על "התורניים" שלומדים תורה=הלכה והם "מחוץ לארמון המלך" במשל הידוע, כי הם לא עוסקים בחכמה. ולכן השאלה היא, הביטוי 'ד"א שלהלכה' הוא לא כל כך מוצלח להביא את הרעיון של 'החכמה והמעשה'. בכל אופן זה הכל שאלות צדדיות, הנושא העיקרי הוא, מה כל זה שייך לחורבן בית המקדש.

ימי
אני מקבל את דבריך, בסגנון קצת שונה.
היות שבעל הממימרה, בחר להביע את רעיון החכמה והמעשה, בדרך של "אין לו להקב"ה בעולמו", הוא לא יכל היה להתעלם מבית המקדש. היות שבסך הכל הפסוקים מלמדים שהיה שם "השראת השכינה", וזה היה המקום המרכזי של העם היהודי, גם היה שם סנהדרין, ולכן היה צריך להוסיף "מיום שחרב בית המקדש".
וזה מוריד את הביקורת של "בעל" שהרמב"ם שכח את תחילת המימרה.
אבל, בסך הכל, כפרשנות, זה מרחיק עוד יותר את פרשנותו של הרמב"ם. כי בעל המימרה, מתייחס על מה שידוע כמקומו של ה' והוא בית המקדש, ואת זה הוא מעביר, לאחר החורבן, לבית המקדש. ולפי הרמב"ם זה הפוך, כי בית המקדש כמקומו של ה' אינו מרמז על רעיון של "חכמה ומעשה" רק בית המדרש מרמז על זה, והעובדה שהוא בחר לדבר על "אין לו להקבה" ולכן הוא לא יכל היה להתעלם מבית המקדש, מלמדנו שהוא לא מדבר על רעיון שמודגש ביותר בבבית המדרש.

מקובל.

אינש

איך בית המקדש יכול לרמז על רעיון של חכמה ומעשה? כבר כבר נתבאר כי החכמה והמעשה הם מעשה ידי האדם בכוחות עצמו ולא על ידי זה ששכינה שורה עליו - אם כן, קוצר הבנתך את המושגים חכמה ומעשה הם שמביאים אותך לומר שהרמב"ם אומר הפוך, הרמב"ם לא אומר הפוך, אלא מסביר מפרש  את דבריו של בעל המימרא 
 
אולי ההסבר הפשוט הבא יעזור לך לרדת לסוף דברי הרמב"ם:  בית המקדש שרוח השם שורה בו שם מקומו של ה' ועד לחורבן השכינה 'עזרה' לאדם להגיע  "לחכמה ולמעשה" = שלמות, או אם תרצה נבואה. וכעת לאחר החורבן אדם אינו יכול לסמוך על השכינה כי המקדש נחרב,  אבל,  אף על פי שאין לה' מקום לגור בו הוא ואין השכינה בנמצא, הקב"ה השאיר לאדם מצוות שמביאות אותו לחכמה ומצוות שמביאות אותו למעשה, ושמעוגנות חזק מאוד בהלכה, שעל ידן הוא מגיע לתכלית גם מבלי עזר השכינה.= אין לו לקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה שאדם יכול להגיע לתכלית בכוחות עצמו מבלי להיעזר בשכינה

נאחז
לא ירדתי לדעתך
אתה כותב, שהמקדש עזר לאדם להגיע לשלמות. איך? השאלה היא כמובן באספקלריית הרמב"ם.לא זכור לי בכתבי הרמב"ם משהו המתקרב לזה.

אינש,

ראשית,  אני שמח שנשארה רק השאלה הקטנה הזו.

ואף על פי ששמתי את המילה עזרה במרכאות כדי שלא תובן על פשוטה הא לך משהו שהוא ממש זהה למה שכתבתי באספקלריית הרמב"ם: "המדרגה הראשונה תחילת מדרגות הנבואה, שילווה לאיש עזר אלוהי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול... מו"נ חלק ב פמ"ה -

וחוץ מזה ראה שם במו"נ חלק ב' פרקים מ - מח שהם מלאים מזה -

_________________

נאחז,

נדמה שאנו רחוקים עם דעות קדומות שונות.
בעיני, עזר אלוקי אצל הרמב"ם אינו תלוי מקום. מה עוד שעזר אלוקי אצל הרמב"ם הוא תמיד מנגנון טבעי שכמו 'יצר בקשת חכמה' וכדומה. ולכן בעיני אין זה מתקשר לבית המקדש.

אינש,

מסכים אנחנו אולי רחוקים מאוד בדעותינו, אך נראה שאתה הוא זה שמתבצר בדעות קדומות שרווחות על הרמב"ם כמו למשל שהיה משועבד לאמת השכלית באותו המובן שהוא אינו מיישר קו עם דברי חז"ל אלא שהוא נאלץ בלית ברירה להסתדר איתם,  ועוד כהנה וכהנה קישוקושים שנובעים מחוסר הבנה במושגים בסיסיים במשנתו -

 אצל חז"ל ושאר חכמי התורה עזר אלוקי הוא תלוי מקום? או אולי כוונתו של בעל המימרא היתה שעזר אלוקי הוא תלוי מקום?
מה לעזר אלוקי ולמנגנון טבעי כשאדם אינו שלם?
אמנם לפי הרמב"ם הנבואה מותנת בשלמותה הכללית של האישיות וההגעה לשלמות היא תמיד מנגנון טבעי -  - הרי ידוע לכל שהשופטים לא היו בעלי אישיות 'שלמה'  ועל כן איך תפרש על פי הרמב"ם עזר אלוקי כמנגנון טבעי ?

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/b15-2.htm#3

בפמ"ה מחלק ב' במו"נ עוסק הרמב"ם בשני המושגים "רוח השם" ו"רוח הקודש" שהם שתי המדרגות הראשונות מתוך אחת עשרה מדרגות במעלות הנביאים - במעלה הראשונה "רוח השם" האדם נדחף  לפעולה ( במעשה)  ואילו בשניה "רוח הקודש" האדם נדחף 'לדבר' (= לאו דווקא לדברים שבמעשה אלא לדברים שבעל פה - חכמה) 

שורה תחתונה -   עד לחורבן היו בני אדם שקבלו "עזר אלוקי" 'למעשה ולחכמה' גם אם לא היו שלמים - ועל כן לא יכול להיות שהעזר האלוקי במקרה שלהם יכול שיהיה מנגנון טבעי !

_________________

< ולכן בעיני אין זה מתקשר לבית המקדש >

אתה נתלה בצמד המילים 'בית מקדש' כדי להוכיח  שיש לתלות את העיקר בדברי בעל המימרא שהעזר האלוקי הוא תלוי מקום? זה שיש לקב"ה כתובת מסויימת בה הוא שוכן תמיד לא סותר את העובדה שהוא יכול להיות בכל מקום אחר בעולם באותו הזמן,  הלוא כן? האם יעלה על הדעת לסבור שבעל המימרא התכוון לכך  שהעזר האלוקי יכול לבוא לידי ביטוי רק בתחום הפיזי של בית המקדש ? ואולי בעל המימרא מדבר על 'בית המקדש' כמשל וכסמל למצב בו שכינה שרתה בעולם החומרי האנושי ?