שלושה שלא חפצו בגאולה בגלל שררה וטובות הנאה

א)   ביציאת מצרים – מי שרצה להשאר במצרים הושמד!

ב)    הבעש"ט מתפלל לגאולה – ומפחיד את בעלת הבית!

ג) חטא המרגלים – לא רצו להכנס לארץ!

א)    וכתב בספר "אור יחזקאל" שכשם שביציאת מצרים נאמר "וחמושים עלו בני ישראל" ואמרו רז"ל שמתו הרבה במכת חושך והם אלו שלא רצו לעלות ממצרים ולכן לא זכו לגאולה, כן לעתיד, אדם שמאיזה חשבון שהוא לא מתכונן בכל נפשו לגאולה ומצפה לה וחושב שטוב לו כעת בגלות ועדיף לו, לא יזכה לגאולה, אלא צריך לסלק כל חשבונותיו ולרצות לזכות לגאולה ואז יזכה לה.

ב)    וכמו שהי' מעשה שהבעש"ט נתארח אצל כפרי אחד ובלילה בשעת חצות קונן על חורבן הבית וכששמעה זאת אשתו של בעה"ב רצה לבעלה ואמרה לו: "אוי ווי, הוא מתפלל שיבא משיח וכולם יעלו לבית המקדש ומה יהי' עם כל הלולים והתרנגולים והכבשים שלנו וכי נשאיר הכל כאן ונעלה לירושלים", וכששמע זאת הבעש"ט נזדעזע, והחליט לחזק העם ולהבהירם מה ענין הטובה הגדולה של הגאולה שתהי' בבי"א.

ג)     וכן ביאר הזוהר והובא ברמב"ן סיבת חטא המרגלים שדברו על א"י הוא משום שרצו שישראל ישארו במדבר כי חששו שבבאם לא"י תיפסק נשיאותם והיו כאחד העם, ולצורך מעמדם וכסאם דברו דבה, ומשום שלא הי' להם רצון לעלות לא"י לא זה ולא זה עלתה בידם ומתו במדבר, וכאמור שצריך האדם לסלק כל החשבונות ולרצות לזכות לישועת ה' ולביאת משיח ש ע ה   ק ו ד ם , ואז יזכה.

עוד מענין מעלת המחכים ומצפים לגאולה

עו"ש: ובא וראה גודל מעלתם של המחכים, שאמרו (בפסיקתא רבתי פרשה לה אות ב' ומובא גם בילקוט צפניה רמז תקס"ז) וז"ל דבר אחר (זכריה ט') גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך, זה שנקרא מלך שעתיד הוא למלוך על דורות הראשונים (בעת תחית המתים) ועל דורות האחרונים, והקדוש ברוך הוא מכריז להם לכל צדיקי דור ודור, אמר להם צדיקי עולם אף על פי שדברי תורה חביבים הם עלי שחיכיתם לתורתי ולא חיכיתם למלכותי

(ופי' בזאת לא יפה עשיתם שחיכיתם לתורתי ולא חיכיתם למלכותי)

שבועה היא לפני שכל שחיכה למלכותי א נ י   ב ע צ מ י  מעיד בו לטובה,שנאמר (צפניה ג') לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד, אבילים שנצטערו עמי על ביתי החרב ועל היכלי השמם, עכשיו אני מעיד בהם שנאמר (ישעיה נו') את דכא ושפל רוח, אל תהיה קורא את דכא אלא אתי דכא, אלו אבילי ציון שהשפילו את רוחם ושמעו את חרפתם ושתקו ולא החזיקו טובה לעצמם.  

ותראה ותספור דברי זה מדרש, שהקב"ה נשבע שיעיד לטובה

על זה בר ישראל שיחכה למלכותו, למלכותו דייקא.

כי יש בשמים שלשה בתי דינים (ספר עמק המלך תיקוני התשובה פרק ב' דף ט"ו ע"ב, ועיין זוהר חדש בראשית ד"ה ת"ר כשחלה רשב"י, ובתוספות דזהר חלק ג' דף ש"ט ע"א), אחד בית דין של מלאכים שזה קשה וחמור מאד, שהמה אין להם השגה בגירוי היצר, ובית דין של צדיקים, ויש בית דין של הקב"ה בעצמו שזה רחמים פשוטים, ולזה אמר דוד המלך (תהלים יז') מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים, מלפניך דייקא, אז יהא הכל מישרים.

לכן מי שמצפה לגאולה - יזכה שיהא נדון בבית דין של הקב"ה, שכך הבטיחנו הבורא שכיון שצפה למלכותו - הקב"ה בעצמו יעיד עליו לטובה, ומי יכחיש את הקב"ה אם הוא בעצמו יעיד עליו ביום הדין הגדול ונורא הבוער כתנור, שעל זה הזמן נאמר (בתפילת ראש השנה) מי יזכה לפניך בדין, ועל המצפים לישועתו, הקב"ה בעצמו יעיד עליו לטובה.

ועוד אביא לך (ילקוט תהלים רמז תשל"ו ומובא גם כן במדרש תהלים מזמור מ') וז"ל (תהלים מ') למנצח לדוד מזמור, קוה קויתי ה' ויט אלי, ומה כתיב אחריו (שם לב')לדוד משכיל אשרי נשוי פשע, דוד שקוה לי עניתיו, אמר דוד מתוך הקויי ויט אלי וישמע שועתי עכ"ל.

ואם כן רואים מכל זה שלשה מעלות טובת בתקות הגאולה, אחד שבזכות תקות הגאולה יבא משיח צדקנו, ועוד כי בזכות תקות בגאולה יהיה הקב"ה בעצמו העד לטובה על האדם, ועוד כתב שם במדרש אמר דוד מתוך הקווי ויט אלי וישמע שועתי, דהיינו אלו שמקוים לה', חשובים אצלו יתברך שמו, שבכל עת עונה להם בעת שועם אליו, וגם טוב ה' לקוויו, שהוא מטיב להם בכל מיני טובות.

כל שכר העולם הבא תלוי רק בצפיית הגאולה!

ומובא (בזוה"ק בהקמת בראשית דף ד' ע"א) וז"ל קלא נפיק דהיינו ממתיבתא דלעילא מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא שמלכא פקיד לאילתא, ואתייקר ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא, מאן דלא מצפה דא בכל יומא בהאי עלמא לית ליה חולקא הכא עכ"ל, הרי תראה מדברי זה"ק האלו שכל שכר העולם הבא תלוי רק בצפיית הגאולה, שמי שלא מצפה לזה בכל יום אין לו חלק בעולם העליון ח"ו.

ודע כי תקות הגאולה ממתיק כל הדינים, דכתיב (ירמיה יד') מקוה ישראל מושיעו בעת צרה, דהיינו תוחלתן של ישראל שמיחלין ומצפין לישועת ה' זה התוחלת מושיע להם בעת צרתם, וכתיב (איכה ב') גדול כים שברך מי ירפא לך, מי ר"ת מקוה ישראל, מקוה מלשון קווי, הקווי שלך ישראל שאתה מקוה לישועת ה' – זה דייקא ירפא לך, עכ"ל.

החפץ חיים: ה צ ר ה   ש א י ן   מ ד ב ר י ם   א ו ד ו ת   ה מ ש י ח ! ! !

פעם, בערב שבת בין השמשות, נכנס אליו גדול אחד, נתן לו שלום ותיכף שאל: מה מדברים בחוץ אודות המשיח? ולא היה בפיו מענה, והמשיך לומר: הן זוהי הצרה שאין מדברים אודות המשיח, הלא כתוב "אחכה לו", ואיך לא מחכים?! איני יכול להבין, הלא כתוב "אחכה לו"!.....