יש כמה פרשנויות חסידיות, אני לא יודע כמה תאהב אותן, אבל באלגוריות הם טובים....
ספר קדושת לוי - פרשת בראשית
. והנה אדם וחוה קודם החטא עדיין לא השיגו בחינת העלאת התבררות הנצוצות לכן לא הבינו דבר ה' שהוא רק על מיתה לשעה וסברו על מיתות עולמות ועל זה היה קשה להם הלא הוא נברא בדבר ה' שהוא מקור החיים כנ"ל ולכן סברו שכוונת ה' היה על דרך זה, היינו מחמת שבחינת עץ הדעת אורו גדול כל כך אשר אין ביכולתם להמשיך עליהם אור גדול כל כך כי לא יסבולו אור גדול כזה והוא על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יד ע"ב) ד' נכנסו לפרדס וכו', ולכן אמרו פן תמתון, פירוש כי אולי לא נהיה ראויים לאור גדול כזה ואי אפשר לנו להשיגו ולסבלו לכן יכול להיות שעל ידי זה יומשך להם בחינת מיתה והיה אצלם בספק מטעם קושית הנחש וכו'. ועל זה השיב להם הנחש לא תמתון, פירוש שאין בזה אפילו ספק שבודאי לא תמתון כי אתם במדרגה גדולה שתכלו לסבול אור גדול כזה בפרט כאשר תאכלו ממנו. והייתם וכו', פירוש שתעלו במדריגה גדולה כל כך אשר תהיו ראויים לקבל לסבול אור גדול כזה. ובזה השיאם הנחש לזה והבן:
ספר ישמח משה - פרשת תרומה דף קפו/א
והנה לפי זה הצדיקים אשר הם מכת הראשון, צדקתם בטל לאחר מותן שאין באפשרי לאחוז שם הצדיק דרכו, כי היום לעשותם ולא למחר, רק שמקבלים שם שכרן על מה שעבר, ר"ל מה שפעלו בזה העולם כאמור ולמחר לקבל שכרם. והנה לפי זה אז לא יפול עליהם שם הצדיק בהוה רק בעבר שהיו צדיקים בחייהם, אבל אז כבר יצאו מגדר זה, הואיל והצדקות שלהם היתה רק עשיית המעשים טובים, ושם אין באפשרות לעסוק במה שעסקו בחיים. מה שאין כן הצדיקים שמכת השניה, עיקר הצדקות שלהם הוא היראה והאהבה והדבקות, כי היא התכלית של התורה והמצות, כמו שנאמר (דברים י יב) ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך וגו', וכמו שביאר זה החכם ר' יוסף אלבו בספר העקרים (מאמר שלישי פרק אחד ושלשים), עיין עליו. ואף גם שמכל מקום מחויבים לעשות כל המצות, והאומר שאין צריך לעשות שום מצוה אחר שבא למדריגת הדבקות שעובד השי"ת רק ביראה ואהבה ודבקות המחשבה, זהו מין וכופר, וכבר כתבו החכמים שזה היה טעות אחר, וזה אמרם (חגיגה דף י"ד [ע"ב]) אחר קיצץ בנטיעות, והבן זה כי היראה ואהבה והדבקות הוא השורש, וכל המצות הם הענפים אשר נטע ושתל עילת כל העילות ית', ואלקים הבין דרכה והוא ידע מקומה כי לא יצוייר בשום אופן להאחז בהשורש בעוד התקשר הנפש בהגוף, רק מי שנאחז בהענפים בכל כחו, ובעת התרפה ממלאכתו באחיזת הענפים, מיד נדחה ונטרד מן השורש והוא שנוא להשי"ת ולא אהוב, ולא יתכן להיות אוהב ואף שנדמה שהוא אהוב ודבוק, הוא שוא נתעה ודמיון כוזב. והנה אלישע אחר שנכנס לפרדס והשיג ענין הדבקות האמיתי והיחודים, והבין שהוא תכלית התורה והמצות, אז פרק מעליו עול התורה והמצות באמרו שהגיע להתכלית המבוקש מהתורה והמצות ואין לו שוב שום צורך בהם, והיינו קיצץ בנטיעות, שאמר שאין שוב צורך בענפים כיון שהגיע לשורש, ולזה קיצץ להענפים ובטלן, וזה הוא אפקורסית ומינות גמור, על כן נתעה ונטרד לחרפות, והוא לקוח מהחכם האמיתי אלקי החבר למלך הכוזר רק בהוספת דברים, ובעוה"ר יצאו מה שיצאו לאלפים מן הדת על ידי טעות הזה, דהיינו כל המאמינים בשבתי צבי ימ"ש, רק שצריך להזדרז לעשיית המצות וללמוד תורה לשמה בתוקף אהבה וחשקות נמרץ ודבקות האמיתי, וזה השער לה' צדיקים יבואו בו, אף גם זאת בצירוף המעשים היראה ואהבה והדבקות הוא העיקר, ואם כן בהפרד הנפש מהגוף והוסר מסך הגשמית ובטל כל המעשים, מכל מקום נשאר העיקר דהיינו הדבקות ואהבה ויראה ביתר שאת ויתר עז, אם כן נופל עליהם אף לאחר מותם שם צדיקים בהוה, כי צדקתם עומדת לעד כי עיקר צדקות שהיה בהם בחיים כאז כן עתה וביותר וכו'. והיוצא מזה שהצדיקים שמכת הראשון נעדר מהם שם צדיקים לאחר מותם בעצם, רק שנקראו כן על שם העבר, מה שאין כן הצדיקים שמכת השניה, אין נעדר מהם שם צדיקים בעצם לאחר מותם, כי עדיין בצדקתם עומדים, והוא נכון ואמת בעזרת ה'.
ספר צדקת הצדיק - אות רא
וכן המטיילים בפרדס יש להם מסירות נפש בשביל אהבת התורה שהרי יכולים לטעות כאלישע אחר. ומי שלבו שלם בכל שלוש מדריגות האהבה הרי זה זוכה כרבי עקיבא שנכנס ויצא בשלום. ואחר לא היה שלם בכל לבבך כמו שאמרו (חגיגה ט"ו ע"ב רש"י ד"ה נושרין) טינא היתה בלבו שזה נגד אהבת השם יתברך כנזכר לעיל (אות קצ"ט) יצא לתרבות רעה. ובן עזאי נפשו חשקה בתורה זהו נגד בכל נפשך ואהבת התורה רק שלא היה נאה מקיים כמו שאמרו ביבמות (ס"ג ע"ב) ועל זה אמרו (שם ק"ט ע"ב) כל האומר אין לו אלא תורה אף תורה אין לו שזה חסרון באהבת התורה כשאינו מקיים והוא חסרון באהבה דכל נפשך לכן עונשו בנפש ובמיתה:
ומצינו בברכות (י'.) מחזקיה גם כן מות תמות על שלא קיים פריה ורביה. ובזוהר פקודי (רנ"ד ע"ב) דהוא אידבק בעפר. וידוע דרע שביסוד העפר הוא העצלות בקיום המצוות. ואחר אידבק באש שממנו הכעס שנקרא בלשון הכתוב אש וכן התאוה בדברי חז"ל (קידושין פ"א.) חזי דאת נורא. ובן זומא ברוח שממנו בא ליצנות והתפארות. והגם דאצלו היה הכל קודש קדשים כדרך שאמרו בברכות (נ"ח.) וברא כל אלו לשמשני והוא לשיטתו (שם ו' ע"ב) כל העולם כולו לצוות לזה וכך הוא האמת לאמיתו רק לפי שעדיין לא נסמך היה זה לקצת חסרון:
וכמו ששמעתי על מאמרם ז"ל בחגיגה (י"ד ע"ב) שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא שהוא אם לא נתלוצץ מבריה היותר פחותה שבבריות ואין כאן מקומו. ולכן אמרו עליו (משלי כ"ה ט"ז) פן תשבענו וגו' שקיבל יותר מהראוי ובאמת חכמתו מופלגת מכל העולם כולו שמצד זה נמשך התפארות נגד הכל כדרך שאמרו בזכריה ראה עצמו למעלה וכו' (קהלת רבה י' ד') וכמו שאמרו (ברכות נ"ז ע"ב) בן זומא יצפה לחכמה ולכך עונשו נפגע שהוא העדר החכמה. ולפי שהפגם באהבת ישראל הנפגע ויוצא מדעת הוא מובדל מאהבת ריעים. ואמרינן (בבא קמא פ"ז.) חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה וכו' אבל רבי עקיבא שנכנס בהיכל אהבה יעויין שם בזוהר שהיה שלם בכל חלקי האהבה יצא בשלום:
ספר ליקוטי אמרים - אות טז
וכולם גם כן נכנסו לפרדס שהוא גן עדן דמט"ט דיצירה, כדאיתא בזוהר (בראשית כ"ז.) ובתיקונים (תיקון מ') ששם עץ הדעת טוב ורע דאתהפיך ממטה לנחש ומנחש למטה כדאיתא שם ובתיקונים כמה פעמים, וכמו שאמרו במדרש (בראשית רבה כ"א, א') על חנוך דהוא מט"ט אדם דיצירה שסילקו הקב"ה קודם זמנו שלא יחטא, כידוע דביצירה הטוב ורע שקולים זה כזה ואחריו כל אחד ימשוך כמו שאמרו (קידושין מ' ע"ב) לעולם יחזיק עצמו חציו וכו', ורבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום היה בשלום עם שלום כי לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה וכו' כנ"ל דהכלים הראשונים לא היו יכולים להחזיק האור וברכת ה' מפני שלא היה בהם שלום. ומדת האור מקיף רודף שלום כנ"ל היינו דרודף שגם מי שאין בו שלום יהיה לו שלום ולכך מקיף גם הכלים הנשברים כנ"ל, אבל הוא נעלם ואי אפשר להציץ להאור מקיף בכלים דעץ הדעת טוב ורע שהכלים הנשברים מפסיקים ביניהם אלא כשיעבור דרך עליהם ושם נשארו בן עזאי ובן זומא:
ואחר כי כולם היה שורש נפשם משבירת הכלים ועולם הנקודים שאינם כלי מחזיק ברכה ואור שלמעלה מהשגתם וכל דבר בהכרח כלול משלושה ראש וסוף ואמצע כמו שנתבאר למעלה והראש דכלים הסמוך לאור מקיף הוא בן עזאי ועליו הכתוב אומר יקר בעיני וגו' כמו שאמרו (ויקרא רבה ב', א') עשרה נקראים יקרים וכו' ומיתתן של חסידים והוא כדרך שאמרו (בראשית רבה ט', ה') והנה טוב מאוד זה מות שהוא יקר שגם בהעלם עצום כזה עד שמגיע למיתה ממש שם גנוז אור ה' יתברך והוא עצם דשבירתן של כלים זהו מיתתן, והאמצעי הוא בן זומא שעליו הכתוב אומר דבש מצאת וכו' שבו יש קצת העלם מאור מקיף מצד חיצון הכלי ולכך לא היה לו לחפוץ יותר מהשגתו, וסופן אחר שהיה בהעלם גמור עד שחשב שתי רשויות פירוש שהתבוננות האור שלהם היינו איך הוא אור האלקי בכל דבר וכשהגיעו לאבני שיש טהור דהיינו הכלים הנשברים השיגו שהנה גם הם מעצם אלקות הם נמשכים:
והנה זה קושיא גדולה דאתה הסבות וגו' (ברכות ל"א ע"ב) שטען גם כן איוב בראת צדיקים בראת רשעים כמו שאמרו בפרק קמא דבבא בתרא (ט"ז.) שביקש להפוך קערה על פיה, פירוש קערה הוא כלי קיבול לאור ה' יתברך והעולם דומה לקערה כדאיתא בירושלמי (עבודה זרה פרק ב' הלכה א' הובא בתוס' בעבודה זרה מ"א. ד"ה ככדור), ועל פיה היינו שאינה כלי קיבול היינו שה' יתברך ברא הרע בעולם שיהיה רע דלא יהיה מתורה תבלין שהבריאה היה כדי לנצחו על ידי אור ה' יתברך בתורתו, והנה אותם כלים הנשברים שהוא תחילת הבריאה דמדת הדין היינו תוקף הצמצום וההעלם כטעם יצרו של אדם מתגבר בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו (קידושין ל' ע"ב) הוא שיתוף מדת הרחמים דאחר כך בעולם התיקון, אבל מצד אותם כלים באמת אין יכול לו שהוא תכלית ההעלם. ולכך מצד מדתם אין שום תירוץ והקושיא חזקה על מי שאנו רואים שיצרו תקפו לעבור כדר' אלעאי (מועד קטן י"ז.) ולמה לא היה הקב"ה עוזרו:
אך התירוץ שתוק כך עלה במחשבה לפני שאמרו (מנחות כ"ט ע"ב) על מיתתו של רבי עקיבא כי כך היה רצון העליון שלמעלה מן השכל והשגה אנושית, וכשמגיע לאותו רצון העליון ושורש הנעלם מרצון ה' יתברך בבריאה שהוא סוד האור מקיף כמו שנתבאר במקום אחר שם יראה דבאמת הקב"ה מקיף הכל והוא עוזרו גם כן הגם שהוא הולך בגיא צלמות וגו' אתה עמדי אבל זו אי אפשר להשיג מהשגת השכל כי האור מקיף הוא אור שאינו יכול ליכנס במוחין לכן נשאר למקיף כידוע:
ולכך אחר טען שתי רשויות דיש רשות בפני עצמו לידע טוב ורע ואם כן יוכל לבחור ברע כי הנה זו הקושיא היא קושיא הידוע מידיעה ובחירה וכנודע והיינו דמאחר שרואין שניתן בחירה ברע אם כן אין רשות לידיעת ה' יתברך מקפת על זה ולכך חשב שאין עזר ה' יתברך מגיע לזה כי הוא מוכרח כשיצרו מתגבר להרע ונמצא הוא רשות בפני עצמו, ולכן בחר ברע כדי ליהנות גופו:
וזה שאמרו דחזא למט"ט וכו' כידוע בתיקונים דמט"ט נקרא יקו"ק הקטן וכמו שאמרו ז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב) ששמו כשם רבו ואל תמר בו אל תמירנו, כי עץ הדעת טוב ורע הוא אילן גמור כמו אילנא דחיי פירוש אילן נקרא המקיף כל הענפים והסעיפים מראש וסוף עד השורש הכל שיש בו גם כן שורש מושרש וכך הוא תוקף העץ הדעת דטוב ורע כידוע. ולכך הוא כותב זכויות וחובות לפי שהוא עץ הדעת טוב ורע היינו זכות וחוב, וחזיה דיתיב כי באמת אין ישיבה למעלה פירוש כמו שאמרו (פסחים ג'.) באיש קראו מרכב ובאשה קראו מושב, ומעשה מרכבה נקרא מצד הדכורא שהקב"ה רוכב על כל הנבראים והאבות הן המרכבה (בראשית רבה פ"ב, ו') ומצד הנוקבא הוא מושב כטעם אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד (יומא כ"ה.) וכדרך שנאמר (מלכים - א ח', י"ג) מכון לשבתך עולמים שבית המקדש והמשכן הוא מקום להשראת שכינה נקרא לגבי ה' יתברך ישיבה, שמדת השכינה רצה לומר מה שהקב"ה שוכן בלבות בני ישראל זה נקרא אצלו ישיבה ולא רוכב וזה שאמר אין ישיבה וכו', רק למכתב זכותא דישראל נשתתפה מדת כנסת ישראל בו שהוא הישיבה שניתנה למלכות בית דוד נמצא הישיבה אינו מצד עצמו רק דאתיהיב ליה רשותא:
והוא חשב דהוא מצד עצמו פירוש דעצם הכח דטוב ורע הוא רשות בפני עצמו רק לפי שהוא מכל מקום מקבל מלמעלה דלכן נאמר אחר שידע רבונו וכו' (קהלת רבה ז', ט"ז) כי הוא הציץ בפרדס החכמה איך הכל מלמעלה רק חשב ה' יתברך עשאו רשות בפני עצמו, וכמו דרך משל בעולם הזה איש ואשה שמאיש לוקחה זאת ומכל מקום היא כרשות בפני עצמה קודם נשואין, ולכך הוא מעצמו במדריגת נוקבא דשייך בו ישיבה, ולכך אתיהיב רשות למימחק זכותיה כי פירוש זכות לשון זך ואור ולפי שעל ידי האור שלמעלה מהשגתו נסתלק כל האור ממנו שחשב שתי רשויות חס ושלום ונעשה כטעם שברי כלים שנסתלק האור והזכות שלו והוא בשיטתו שכבר הוא כמו מוכרח כנ"ל אמר איזול ואתהני:
ומכל מקום גם הוא בסוד השברי כלים עצמן שגם כן מונחין בארון וכמו שאמרו (חגיגה שם) ר' מאיר רימון מצא שהוא כמו שאמרו (סנהדרין ל"ז.) כפלח הרימון רקתך אפילו ריקנין שבך וכו' שמי שנתרוקן ממנו האור דומה לרימון, אך להיותו מצד הפנימי שבשברי כלים הרחוק לגמרי מאור המקיף לכך הגיע לחשוב הכלים לנבדלים בפני עצמם אבל שלוש קליפות האסורות וקליפת נוגה הידועים הם למטה מגוף עצם הכלים רק נמשכים מכוחם כי עצם הכלים הם אבני שיש טהור, וזה שאמר רבי עקיבא שלא יאמרו מים מים פירוש שיש בהם פירוד באמת חס ושלום דזהו דובר שקרים וכו', כידוע דהאי עלמא נקרא עלמא דשיקרא פירוש שבאמת כל מה שנראה לעין הוא שקר ודמיון דמה שלפי שעה נקרא שקר והרי לעתיד יהיה תחיית המתים יתברר דהמיתה היתה דמיון וכמו שנאמר (תהלים קכ"ו, א') היינו כחולמים ומה שבחלום אינו אמת כלל. וכן כל עניני העולם הזה לעתיד לבוא יבולע המות לנצח ויסתלק הרע לגמרי ויכלו האומות כטעם ה' בדד וגו' ונמצא כל העולם הזה שקר באמת, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שבאמת בעצמיות הכלים הנשברים מצידם הם אבני שיש טהור ומיוחדים בתכלית היחוד אף לאחר השבירה בה' יתברך:
וזה השיג רבי עקיבא על ידי שנכנס בשלום שהיו כליו מתוקנים לקבל אור הראוי ולא נפל מכח הקושיות וחקירות והשגות שלמעלה מן השכל כי השיג האור מקיף שה' יתברך מאיר עליו למעלה משכלו והשגתו כטעם מיתתו שאמר כל ימי הייתי וכו' (ברכות ס"א ע"ב) שביקש להשיג אור ה' יתברך שלמעלה מהשגתו שזה נקרא בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך שהוא המיתה ושבירת הכלי לגמרי אפילו הכי מבטל את עצמו כולו לגבי אור מקיף דה' יתברך, ולכך יצא גם כן בשלום שהיא השגת האור מקיף שהוא אוהב שלום וכו' וניתן לו ברית שלום כמדתו....
ספר פרי צדיק מאמר קדושת שבת - מאמר ז
אבל החכמים שנכנסו לפרדס היו רק צופין במרכבה דרך צפייה שהיא מדריגה פחותה מראיה, כי משמעות לשון צפייה שהוא מרחוק יותר שאין שם ראיה גמורה. ואמרו (מגילה כב ע"ב) הרבה צפו לדרוש במרכבה ולא ראו אותה מימיהם דרק באיבנתא דלבא תליא עיין שם. כי כל צפיית החכמים היה רק בהבנת הלב שהוא מדריגת צפייה ולא בראיה. ודייק לדרוש כידוע דד' מדריגת פשט רמז דרש סוד שבתורה הם נגד ארבע עולמות אצילות בריה יצירה עשיה וחלק הדרוש נגד הבריאה שהוא עולם הכסא ששם ראיית הנביאים הדמות שעל הכסא ואצלם נקרא ראיה. אבל החכמים שמשיגים רק בהשגת החכמה ובינה שבמוחם ולבם נקרא דרוש וצפייה שהם משיגים הדבר מכח עצמם בדרישתם וחקירתם. אף שבאמת הוא גם כן רוח הקודש מה שנמשך עליהם רוח חכמה מקודש העליון הקב"ה. דרק הוא יתן חכמה ומפיו דעת ותבונה והוא יהיב חכמתא לחכימין דייקא. ובלב כל חכם לב שכשיגע בחכמת לבו וכל כח השגתו להשיג. על זה אמרו יגעת ומצאת וידוע בפירוש לשון מצאת דמציאה הוא בהיסח הדעת. שהשגתו אחר כך דרך מציאה שמשיג מה שלא יגע עליה כלל. כי קודם ההשגה לא יכול לייגע עצמו על השגה כזו כלל רק למי שיגע בדברי תורה השם יתברך משפיע ונותן בו חכמה להשיג גם מה שלמעלה מחכמתו והשגתו כמו שאיתא (בבא בתרא יב.) תדע דאתאמרא הלכה למשה מסיני כותיה. וזהו השגת חכמת תורה שבעל פה שהתחיל מאנשי כנסת הגדולה משנסתלקה הנבואה מישראל שהוא המסטורין של הקב"ה כמו שאיתא (בשמות רבה ותנחומא פרשת תשא). וסוד ה' ליראיו ולישרים סודו דהן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה. דזהו מה שה' שואל מעמך שהוא השתדלות האדם בישרות לבו ומעשיו על פי התורה. וזהו החכמה שבלב האדם שלאלו השם יתברך נותן חכמה ומגלה סודותיו וסתריו:
ספר תולדות יעקב יוסף פרשת ויצא - אות יא
ולולי דמסתפינא לחוות דעתי בזה הייתי מפרש כפשוטו, פרדס שדרשו חז"ל ר"ת פשט רמז דרוש סוד. ולפי מה שקבלתי ממורי שעיקר עסק תורה ותפלה הוא שידבק את עצמו אל פנימיות רוחניות אור אין סוף שבתוך אותיות התורה והתפלה, שהוא הנקרא לימוד לשמה, שבזה אמר ר' מאיר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ומגלין לו רזי תורה וכו' (אבות פ"ו מ"א). ר"ל, שידע עתידות וכל מאורעותיו מתוך התורה, וידע איך יתנהג בתורה ועבודת הש"י מלבד שרואה עולמות של מעלה, וכהנה שמעתי מפי מורי ודפח"ח:
והנה אלו ג' חלקי התורה, פשט רמז דרש, הוא לבושי התורה, והסוד הוא הפנימי. ואפשר שזהו הרמז אל גנת אגוז ירדתי (שה"ש ו, יא), שיש בו ג' לבושין, וחלק ד' הפנימי וכו'. ואלו ג' נכנסו באלו ג' לבושי התורה בדביקה וחשיקה כנ"ל, וכעין זה כ' בתיקונים דף פ"ח ע"ב תיקון נ"ד אלו שנכנסו אל קליפ' דאגוזא וכו'. ור"ע אעל במוחא דאגוזא וכו'. והטעם שזה עלה לו כך וזה כך, עיין אח"ז:
ובזה יובן ויצא יעקב לטייל בפרד"ס, מבאר שבע, מבאר התורה הפנימי. וילך חרנה, לטייל בלבושי התורה. וז"ש אל תהיו כסוס כפר"ד אין הבין (תהלים לב, ט), ליכנוס בפנימיות התורה דעייל ונפק כמו יעקב דנפיק ועייל...
וז"ש ויקח מאבני המקום. ר"ל, אבני שיש טהור שבו הש"י הנק' מקום. וישם מראש"ותיו, לדבק ראשו ומחשבתו לתוך פנימות האותיות ולהעלותן גם מרא"ש תי"ו, ר"ל להמשיך אור מראש אל תי"ו, להעלותה אל החיות שהיא א' ראש של תיו כנ"ל. וז"ש וישכ"ב במקום ההוא, ודרשו בזוהר (פנחס ברע"מ רלט ע"א) ויש כ"ב אותיות התורה וכו', כי אות א' שורש כל הכ"ב אותיות וכנ"ל, וכאשר שכב ודבק את עצמו בדביק' וחשיקה אל אותיות התורה, נתפשט מהגשמיות. ויחלם ר"ל שראה שכל עולם הזה הוא כמו חלום, וכמ"ש אז היינו כחולמים וגו' (תהלים קכו, א), וראה מתועלת עה"ז הוא רק שיהיה לאדם כמו סלם מוצב ארצה, שיעשה הכנה בעה"ז שעי"ז יעלה ומגיע ראשו השמימה וכמ"ש בעוללת אפרים (מאמר קסו). והנה מלאכי אלדי' וכנ"ל, והנה ה' נצב עליו לשומרו, כמו לר"ע שנכנס בפרדס ובקשו מלאכי השרת לדחפו עד שגער הקדוש ברוך הוא בהם ואמר הניחו לזקן ראוי הוא וכו', וה"נ ליעקב בחיר האבות גם שעדיין לא היה נשוי וצריך שמירה שלא לדחפו:
ויקץ יעקב משנתו ר"ל, ע"ד משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי (יבמות מט ע"ב) וה"נ מלימודו, כאשר ויקץ משנתו אחר הדביקות שניער, הבין גדולת מעלת לימוד לשמה, ואמר אכן יש ה' במק"ום הזה גם בלבושי התורה, ולא יד"עתי לייחד ולהעלות כנ"ל, ונתיירא ונעשה ממילא יחוד יראה עם נורא והבן. ואנכי לא ידעתי וירא ויאמר מה נורא וכנ"ל והבן והש"י יכפר. וז"ש אח"כ ויבא יעקב שלם, כמו ר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום, וכן ביעקב אבינו יצא בשלום ויבא בשלום, שחזר ונכנס אל פנימית התורה שנק' שלום במוחא דאגוזא, וז"ש ושבתי בשלום אל בית אבי וגו', וכך עלתה לו שבא על מקומו בשלום והבן:
 |
|
|
