ארבעה נכנסו לפרדס- מה זה פרדס?

מיכי
א-חובת השכל בהחלט כלול בחובת הלבבות, בספר חובת הלבבות בוודאי.
ב' אין טעם בציווי על רגש אם אין מאחורי הרגש הזאת דעה, אם לא ראוי לאהוב את ה', אין טעם במצוות אהבת ה', אם כן כל חובה רגשית ביסודה שכלית, ובזה אתה מודה שלא שייך לצוות.
ג'-האם רגש מתוזמן "לקיים ידי חובה" הוא רגש? 

במחילה פרד''ס הינו ר''ת פשט רז וכו' כידוע היינו בכל דבר ישנן ד' בחינות של משמעות

פרד''ס כידוע הינו ר''ת של פשוט רז וכו' היינו שבכל דבר ישנן ד' משמעויות

ר' במאמרו המעניין של פרץ סטנדלר כאן:

עיקר טעותם היו, שלא הבינו שכשנכנסים לפרדס, יש להוסיף אילנות, וכ"ש מי שמקצץ באילנות צריך לטעת אחרים תחתם, אילו היה אחר נוטע אילנות אחרים תחת מה שקיצץ, לא היו יכולים לעמוד בימקומו.

אשתדל מחר

מסכת חגיגה דף טו א.

אחר קיצץ בנטיעות, (רש"י: - אחר קיצץ בנטיעות. קלקל ועיות כשנכנס לפרדס, ומקצץ הנטיעות, ולפי שדימה אותן בתחלת הדברים לנכנס לפרדס, נקט לישנא דקיצץ בנטיעות:)

מאי היא - חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל

אמר - גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי, (רמב"ם תחילת המדע, יסוה"ת א' יא' -וכיון שנתברר שאינו גוף וגוייה יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות. לא חיבור ולא פירוד. לא מקום ולא מדה. לא עליה ולא ירידה. ולא ימין ולא שמאל. ולא פנים ולא אחור. ולא ישיבה ולא עמידה. ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים. ואינו משתנה שאין לו דבר שיגרום לו שינוי. ואין לו לא מות ולא חיים כחיי הגוף החי. ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם. לא שינה ולא הקיצה. ולא כעס ולא שחוק ולא שמחה ולא עצבות. ולא שתיקה ולא דבור כדבור בני אדם. וכך אמרו חכמים אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עיפוי:)

שמא חס ושלום ב' רשויות הן,

וכו' איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר יצתה בת קול ואמרה (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים חוץ מאחר

אמר הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא נפק אחר לתרבות רעה וכו'

1 ענין הפרדס הוא כמוש כתב הרבינו חננאל שם ש/הוא ב'אובנתא דליבא', היינו היתבוננות פילוסופיית, בענינים הנוגעים להוויה, וא"כ יש לעיין מה הם עניין הנטיעות שעקר אחר (מה הנירמז בהם, מי נטעם ולמה עקרם)
2 מטטרון הוא כמובן לא המזכיר האישי של אלוהים ואפילו לא מנכ"ל הלישכה, וכמי שמיבין שכול ענין מלאכים במקרא הוא משל ולא שממש יש אייזה בריות רוחניות או כדומה, אלא מלאך בא להמשיל את החוק הטיבעי או החוק והעניין הרעיוני וכדומה, צריך לומר שמטטרון הוא המשל הכי גבוה להישתקפות האלוהים בבריאה, וצ"ע מה ראה בו אחר (כלומר מה הבין במשל ממטרון ומה הם הישיבה וכדומה)
3 איך אחר לא הבין שאם הוא משל להישתקפות האלוהים בבריאה א"כ משנה משלי הישיבה והעמידה הכול הם משלים לסדרי הנהגה וכדומה, ואינם קשורים לבורא במהותו ועצמותו שהיא בלתי ניתנת לתפיסה או השגה. ואיך חכם המבין שאין בבורא תפיסה, עושה ב' רשויות בין מהות הבורא להישתקפותו בבריאה.
4 האם ביגלל שאמר 'שמא ב' רשויות' כבר ניגרש מעולם הבא? וכי הוא שונה מכל כופר אחר?
5 איפה נפילתו של אחר? האם ביגלל שהוקשה לו הוא כבר נהיה אחר, כך ראה בהבנת הלב, וזהו האמת מצידו.


איני מאריך בהסברים, רק הכיוון הוא שהנטיעות הם המושכלות וצורות תפיסת העולם, ובהם א"א ליסבור שיש משהו בלתי מוגבל ומציאות מוחלטת, מילבד מה שניתפס, וכל מה שניתפס הוא במוגבלות ובגידרו. וזה שהביא אחר ליסבור ב' רשויות, והיינו שהרשות הניתפסת שהיא למעשה העולם בחוקיו, היא היחידה הנימצאת, וממילא הרשות השניה מיותרת לגמרי ואינה נימצאת. וא"כ אינו בן העולם הבא, שכל עניין העולם הבא היא צורת עולם שאינו מוגבל ומוגדר. וכאן הבין שיש לקצוץ הנטיעות היינו לסלק כל צורת תפיסת העולם, אלא שכשעקר (היינו שהבין שצורות הנטיעות הידועות הם לא נכונות והם מעכבים ההשגה האמיתיית) הבין שא"כ אין כאן שום עניין עבודה, כי מי שמשיג השגה זו כבר אין לו שום ענין כאן, ותחת לנסות לינטוע אחרות יצא להיות 'אחר', ולכן זכה בסוף ליכנס לגן עדן, כי למעשה צדק בכל המהלך שלו, אלא שבסוף היה לו טעות קטנה, אבל וודאי מי שמבין מה העניין חייב לנסות לחבר צורות תפיסה חדשות שאינם מוגבלות.