שמירת שבת כהלכתה

לפחות יש סברה (ומה לעשות על פי רוב סברות רש"ז הן דוקא סברות ישרות ביותר לעומת הרבה סברות של אלו הפוסקים שלא מסברות, ובכל זאת יש בהם דברים עקומים במקום דברים עמוקים, ועם זאת יש לציין דא עקא, שכל חוג טוען שצד השני מדברים בסברות פורחות באוויר וסברות כרסיות), אך לאחרונה גדולי הפוסקים אינם אפילו מציעים סברות, יוצאים מאות קונטרסים שמסתכמים בכן ולא ואולי. (וספרי החזו"א אינם מלאות סברות הלכה למעשה שלפי כמה לא מתקבלות ולא מצלצל להם).

ובכלל יש לעיין על עצם מושג כמו סברא ישרה לעומת עקומה בשיח התורני (והרי אנו רואים במוחש בהשתלשלות הדורות שמה שנחשב כסברא ברורה בזמן הב"י לא נחשב כסברא בזמן הגר"ח מבריסק או השערי יושר ואפילו החזו"א, וכל אחד מביניהם סבור שדברי האחר שכל אחד טוען שזה שיא הגיון, אינם מובנים כלל, וכך זה מעגל שאינו פוסק), כאשר אין כאן שום דרך לוודאות עם פירוש מסויים נכון או לא וכדברי הרמב"ן הידועים, ובכל זאת מדי דור ודור יש כאלו שיודעים בבטיון מוחלט, מן יעלה על הדעת ומה לא (הרי על סברות רבות שלא יעלו על הדעת מצאו מקורות מפורשים)

איני מסכים שרש"ז היה בעל סברא עמוקה ביותר. מה שאפיין את רש"ז הוא היכולת לחשוב מחוץ למסגרת. וכיון שכך, בשאלות חדשות לבקרים שפוסקים אחרים היו צריכים ליכנס בפרצה דחוקה מכיון שלא רצו לחרוג מהמסגרות שהיו קיימים עד אז, הרי שרש"ז צעד כמעט לבדו בדרך המלך, ולפיכך זכה לדבר נכוחות. אבל בודאי שהיו קיימים בדור רש"ז אנשים שעלו עליו הרבה בסברא.

לגבי דין בן חו"ל ביו"ט של שבועות הנ"ל, לאו רש"ז חתום עלה. ואם משפחתו נתנו הסכמתם זה עדיין לא מחייב אותי. ואפילו אם הם דברי רש"ז כבר מילתי אמורה ועל משמרתי אעמודה.

אציין לעוד סברא מוקשה של רש"ז. בשמעתתא א' פ"א כתב דלמ"ד דלא בעינן חתיכה משתי חתיכות לקרבן הרי שסד"א הוא מדאורייתא לחומרא. וכתב על זה רש"ז שזה לא מוכח, שאפשר שמותר לאכול ספק חלב ספק שומן מדאורייתא, אלא שאם עשה כן חייב להביא קרבן. וזה דוגמא קלאסית לסברת רש"ז. הוא חושב מחוץ למסגרת, כי בודאי רוב האחרונים לא היו חושבים על מהלך זה, ובכך דוחה דברי הש"ש. מיהו סברא זו קשה מאד לקבלה.

באשר לדברי אתנחתא אין הם צודקים כלל. מה שנחשב סברא ברורה בזמן הב"י בודאי שנחשב לסברא ברורה בזמן הגר"ח. וכן סברת הגר"ח נחשבת לסברא ישרה אצל החזו"א. וכן לא נמצא אחד ישר הולך שיפקפק בישרות סברת החזו"א. הביקורת על החזו"א הוא בכח החידוש שבסברותיו. למשל, החזו"א התיר לאכול חצילים משום שערלה בא להתיר ולא לאסור. והנה סברא זו ישרה היא, אבל מ"מ מרפסן איגרא, דמנין לקח לו החזו"א לחדש סברא ישרה זו?! מיהו גם תלמידו ר' גדליה אחז מסברא זו. ודברי הרמב"ן אינם ענין להכא בכלל, כי הרמב"ן איירי בדקות ואתנחתא בגסות.

רק אל זה אביט, שדברי השערי יושר לא נתקבלו כסברות ישרות, ולא מפני שהסברות עצמן אינן נכונות, אלא מפני שהיסודות שעליהן ביסס דבריו, רעועות הן. ולמשל טענתו שרוב הוא גזה"כ ואינו סברא, בודאי אינו נכון, למרות טענותיו המתוחכמות.

כמובן שלא אמרתי שהיה בעל סברא עמוקה אלא ישרה.

עדיין על משמרתי אעמודה, שכשם שמושג פשט השתנה מן הקצה אל הקצה, ולא זה כוונת הפשט של חכמי התלמוד, לזה של רש"י ולא זה של רש"י לזה של הראב"ע (וכבר הרשב"ם דיבר על כך). כך מה שנקרא סברות ישרות משתנות בעיני הדור ותחושותיו (וכבר חז"ל לעגו על סברות הבבליים שבעיני חכמי ארצישראל לא התקבלו..) ולמי שיש לו חוש מחקרי, הרי הסברות של הישיבות לגמרי בליתי מובנות, ולהיפוך מי שאינו ניחון או מקולל בחוש זה, הרי הסברות הישרות המחברות בין חשיבה אשכנזית לספרדית, איטליאנית וביזנטינית, היא היא הסברא הכי ישרה...

נקח דוגמא פשוטה, אצל הרמב"ם כל דעה שאינה עולה עם פילוספיה היא פשוט טפשות שאין כמותה, למרות שאינו מתאים לפשט הכתוב, כי פשט והגיון זה הגיון האמת הפילוסופי, ומאידך אצל שונאי הפילוסופיה השכל הפשוט הוא מה שעולה מן הכטסט, ולא הפילוספיה.

וכמו שלהבדיל כל הסברות הישרות של האריסטו מתבררות בימינו כסברות כרסיות, כך בכל תחום, וכן בתחום התורני, והכל תלוי מנקודת המבט של האדן וחינוכו, יש דברים הגיונים בעליל לאדם אחד ואצל השני זה הדבר הכי מגוחך ומופרך ישכול להיות,  ולדעתי הדבר פשוט ואוכל לכתוב קונטרס שלם על כך.


אך באמת נכון לדעתי ולשיטתי, הרי כשם שהסברות הישרות בעיניך, הרי בעיני הן מופרכות, כך ההיפוך, מה שישר בעיני עקום בעיניך....

תוקן על ידי אתנחתא ב- 25/11/2008 20:26:20

אתנחתא:

יש בדבריך עירוב תחומין מוחלט עקב חוסר הצמדות להגדרות מדויקות של מושגים. נתחיל קודם בהגדרות ואח"כ נעבור לדון בדבריך שוב.

יסודות: או אקסיומות. אלו הם נתונים שאנו מקבלים ללא שום הוכחות, ושעליהם מתבססת השקפת עולם שלנו.

סברא: מלשון הסבר, נרדפת לפירוש. סברא מפרשת נתון, על בסיס הקשה ליסודות מקובלים. כפי השוני שביסודות, אפשר להגיע לסברות שונות. סברא ישרה, פירושו, שהקו המוביל מהיסודות לפירוש הוא ישר, ללא דחוקים מיותרים. סברא דחוקה היא, סברא שהיסודות אינם מובילים בהכרח לתוצאה הנדרשת.

למשל, למה השמים כחולים? פיסיקאי יענה, שאורך הגלים המגיעים אלינו מהספקטרום הם קצרים. מיסטיקן יענה שכפי המקובל כחול מסמל פתיחות, והשמים הם סימן לפתיחות. שני הסברות ישרים הם, אלא שהם נשענים על יסודות כמעט מנוגדים, ולפיכך השוני בסברא.

אם פיסיקאי היה עונה שהשמים כחולים בגלל שהאטמוספרה סופגת את שאר הצבעים, זו היתה סברא דחוקה, או מוטעית. ואם מיסטיקן היה עונה, שהשמים כחולים בגלל שהשמים הם בגימטריא שצ"ה ובמספר קטן ח', וכחול במספר קטן ז', הרי שזוהי סברא דחוקה.

המחלוקת בין רש"י לראב"ע בפשט, אינו מחלוקת בסברא, אלא הוא ממחלוקת בסיסית על היסודות. דהיינו מתווכחים על הדרך הנכונה לגשת לפסוקים. אם רש"י היה מקבל הנחות הראב"ע ברור הוא שהיה חושב שדבריו ישרים.

כשחז"ל לעגו לבבליים, הם לעגו לסברא שלהם, כי הרי היסודות היו מקובלים אצל שניהם.

אנשי מחקר עובדים לפי הנחות שונות ולפיכך שוללים הסברות הישיבתיות וכן להיפך. אבל הסברות הישיבתיות עצמן חלק מהן בהחלט ישרות.

כנ"ל לגבי הרמב"ם והפילוסופיא, הרמב"ם שולל את היסודות שעליהם נשענים חכמי המיסטיקה וכן להיפך, אבל אף אחד לא טוען על השני שהסברות עקומות, אם לא בלשון מושאל.

סברות של אריסטו שמתבררות בימינו כבלתי צודקות הם בחלקם משום שהסברות בלתי ישרות, אבל ברובם מפני שהיסודות שעליהם נשען אריסטו התבררו כבלתי נכונות.

אחרי כל הדברים האלו והאריכות על עירבוב מושגים (שאינם עירבוב כלל אלא הבאת דגומאות רבות מכל שטחי החשיבה ואין הזמן גרמא לפתח כאן כל יסוד בנפרד) , הדבר פשוט אצלי ששני אנשים שחיים בבועות מחשבתיות שונות ואף מנוגדות, הרי כל אחד יחזיק סברא הפשוטה והברורה והישרה של השניה, כעקומה. ודבר זה קורה כל יום, למי שמכיר היטב חוגים שונים, כגון כפי שהדגמתי, סברות ישרות מאד של עולם הישיבותי נחשבות לסברות עקומות מאד במחקר וכן להיפוך, הנחות בסיסיות ביותר שעליהן נבנות הסברות הישרות של חסידים הפוכות לגמרי אצל "ליטאים". דבר זה כה פשוט אצלי וראיתי את זה בעצמי מאות פעמים שמה שפשוט וישר בחוג מסויים לא יעלה על הדעת בחוג אחר. כמדומה שאין צורך כאן בסברות אלא לחיות קצת זמן בחוגים שונים ולהיווכח בכך במציאות.

לע"ד הנחה זו שיש סברא ישרה ברורה ואחידה, היא לדעתי גם סברא ישיבתית להפליא,והיא הנחה ברורה בעולם הישיבות שלא אצליח לנתקך מזה. ויהא לך אשר לך.

הליכות שלמה זה איני יודע מהו, בן שלקות איני מכיר, אך יש ליישב את הפסק המפתיע.

כמדומה לי שבחייו תפס לעיקר כדברי החכ"צ שאי"צ לנהוג יו"ט ש"ג בא"י, משום שגם בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה, מי שעלה לרגל מחו"ל לא"י נהג יום אחד. ועל כן היקל בדין זה.

החובה לנהוג יו"ט ש"ג, היא מכח מנהג אבותיכם בידכם, ומדין מקום שנהגו, ביש בדעתו לחזור.
יש עולים מארה"ב שעלו לא"י לקראת הפנסיה, שחצי מן השנה נמצאים בחו"ל, ולקראת הקיץ שבים לא"י. ובכן מה הדין באדם שדר בשני מקומות ? מצינו דין פרוז בן יומו, דין מועד לשבתות. וכן הוא אומר (שמואל א, כה,ב): ואיש במעון ומעשהו בכרמל, שיש שלמדו מכאן שנחשב בן המקום לענין חיובי צדקה בשני המקומות.

מכתב ר"ח מוולוז'ין: ...וכד דייקת שפיר תשכח, שכל גדולי הראשונים והאחרונים ז"ל לא נשתבחו אלא בסברא ישרה, כל הישר בסברא גדול מחבירו.

על כל דין שנטען לגביו כי רשז"א מסברא הולידו, ניתן להביא ג' דינים שהרב קרליץ הוציאו מסברה בבחינת "ונראה":
קו התאריך: יבשת שחלקה נמצא בתוך 90 מעלות ממזרח לירושלים, נגררת כולה לכיוון ירושלים.
שבת, שביעית וציצית: הפעלה של מכונה חשמלית ושליטה עליה, נחשבת לעשייה ישירה בידי האדם.
שביעית: שינוי מחזור זרעים, נחשב לשדה בור לענין גזירת ספיחין.

נקודות מרכזיות בסברתו של הרשז"א:
- הכרעה לפי הצד הטכני של פעולה.
- התבוננות בכל סוגיה בהלכה בהיבטים המעשיים שלה, והוצאת דין מחודש מהם, כמו טמפרטורה של יד סולדת מכך שבית השחיטה של ברווז חולה נחשב לצונן.
- רדוקציו אד אבסורדום: בדיקה של דין מסופק, על ידי השוואה למקרה דומה, קיצוני יותר שבו הדין ברור.

יתרונו הגדול הוא שהמשיך את המסורת הרבנית, ולא חסם את דרכי הפסיקה וההוראה בפני אחרים.