שמירת שבת כהלכתה

אריג כתב כאן בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהליכות שלמה שמי שיש לו קביעות לשבועות באר"י דינו כבן אר"י לענין יו"ט שני. ומכאן התפתח דיון בין החכמים על דרכי פסיקתו של הגרש"ז.

אך אולי יואיל אריג טרם כל שיח להראות לנו היכן מופיעים הדברים בשולחן שלמה?

במנחת שלמה (ח"א סי' י"ט) אסברא לן הגרש"ז מילתא בטעמיה:

אגב היגיון , ראו את ההיגיון של המשנה האחת לפני האחרונה במסכת חגיגה (ברגל החבית טהורה, ולאחר הרגל טמאה).

נפטר עורך המפתח של שמירת שבת כהלכתה הרב אשר וסטרטייל ז"ל

http://www.bhol.co.il/news_read.asp?id=7611&cat_id=1

עוד שינוי לקולא בין המהדורה הראשונה של שש"כ למהדורה השניה, שראיתי אגב אורחא: במהדורה הראשונה, פרק א' אות מ"ד, בדין צלייה אחר בישול, פסק כמשנ"ב שאוסר לחמם כנגד האש (במקום שהיס"ב) דבר יבש מבושל. כלומר, אסור לחמם על הפלטה, בבוקר שבת, עוף מבושל שנותר מסעודת הלילה, שכן לפ"ז הדבר נחשב כצליה אחר בישול. ובמהדורה זו הובא דין זה בלי שום חולק, ובהערה לא הוזכר אלא מקורו במשנ"ב, כהלכה פסוקה, והנוהגים להקל בזה נבוכו.
והנה, במהדורה השניה (פרק א' אות ס') אמנם לא שינה את הפסק, אבל הפעם ציין בהערות (קפ"א, וכן קע"ו) כו"כ פוסקים שמתירים זאת, כל שכוונתו לחמם בלבד ולא להשביחו בצלייה - ולאו קטלא קניא נינהו: אגלי טל, כף החיים, חזון איש - וכן הערוה"ש, אף שלא נזכר בשש"כ שם.

תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 19/03/2009 20:54:18

בדף הראשון באשכול הביא יעבץ את ההיתר של השש"כ להטיף לכה בקצה רכבת של גרבי נשים "לא שתעלה אלא שלא תוסיף" עיי"ש בשש"כ

בעוניי מעולם לא הבנתי את ההיתר, שהרי מדביק הוא תולדה של תופר, והרי זה כתופר את קצה הרכבת כדי שלא תמשיך להקרע.

ולמען שלמות ההגדרה צריך להוסיף כי בתפירה עם הלכה הוא מחבר את החוטים הנפרמים עם שאר חלקי הבגד שלידם.

ולכן יש לדון כאן אם זו תולדת תופר או תולדת אורג, אך לדינא איך אפשר בכלל להתיר?

דר' יקר.
לכא' הדבר דומה לדף שנקרע עד חציו, ובא לשפוך דבק על חצי הדף שלא נקרע. כדי להצילו מהתרחבות הקרע. ברור שבמקרה כזה אינו תופר. שהרי אינו מחבר שני דברים נפרדים. כך גם בנידוננו. כל עוד הוא שם את הלכה על חלק שעדיין בשלמותו עומד, ואינו מחבר דברים נפרדים, אין כאן דין תופר ולא אורג.

עובד השם,

אילו היה מדובר בדף נייר בוודאי שהיית צודק.

אך מה אעשה ומדובר באריג?

ובאריג, טיפת הלכּה מחברת באופן חצי קשיח שלשה דברים:
א. את החוטים שמימין ל"רכבת"
ב. את החוטים שמשמאל ל"רכבת"
ג. את החוט שחלקו יצא (והשאיר במקומו את ה"רכבת") וחלקו עדיין רפוי באריג.

לכן ברור, לכאורה, שאין כאן שום דמיון להטפת לכה על חלק שלם של נייר שבו לא מתחבר דבר פרט לחיבור הלכה לנייר.

הספק שלי הוא רק בשאלה האם זה תולדת תופר או תולדת אורג.


אנא נסה להאיר את עיני.

תופר הוא פעולות חיבור של דברים פרודים. אורג הוא יצירה מחוט לבגד. 

האם לדעתך, כל שפיכת דבק על בגד, הוא תולדת תופר או אורג, בגלל שהדבק מחזק את הבגד.

האם זה נכון שבמהדורה החדשה [שיצאה לאור או שעומדת לצאת לאור] הוסיפו גם את פסקי הגרי"ש אלישיב שליט"א [ורובם להחמיר]? כך שמעתי.

עוד שינוי לקולא בספר שמירת שבת כהלכתה מהדורת תשנ"ג:

במהדורת תשכ"ה, פרק כד,א, התיר רק אמירה לגוי לצורך קטן, עד גיל שנתיים שלוש.
במהדורת תשנ"ג, פרק לז,א-ב, התיר חילול שבת בידי ישראל לצורך קטן הניזון מחלב, ואמירה לגוי לצורך קטן עד גיל 10.

בראש האשכול הוזכר כי חוברת ההשגות נכתבה על ידי הגרד"ל. יש לציין כי יחד עמו עסק במלאכה הרב יהודה סילמן, והחוברת נקראת על שם שניהם.