היום זה בית השלום, מחר זה כולנו
כמעט מליון דולר, לא פחות, השקיע מוריס אברהם ברכישת בית מידי הקבלן רג'בי בחברון, זה לא מצא חן בעיני המדינה שעשתה כל מאמץ לסכל את הרכישה. משנדחו טענותיה הביטחוניות על ידי הצבא, היא עברה לחזית הבג"ץ שם היא חזקה .
מה עושה הפרקליטות כשהעובדות צועקות לצדקתינו  ? ממציאה עובדות חדשות שלא היו ! חייבים לפעול, היום זה בית השלום ומחר זה כל דבר שלא מוצא חן בעיני הכת השלטת, אל תגידו שלא ידעתם.

הנה כל הפרטים הרלוונטיים על פרשת הבית על אם הדרך בין קריית ארבע לחברון.
באדר תשס"ד החליט מוריס אברהם, מראשי הקהילה החלאבית בניו יורק לקנות מתנה לישוב היהודי בחברון – בית. מאחר ובחברון אי אפשר לקנות בית ישירות מערבי, מחשש להתנכלות הרשות הפלסטינית, פנה הישוב לאיש קש בשם איוב ג'אבר שאיתר קבלן בניין בחברון, ערבי בשם פאייז רג'אבי שהיה מעוניין למכור בית דירות גדול.
הבית נמכר כדת וכדין, 700,000 דולר הועברו לרג'אבי שאף הסכים לשפץ את הבית עבור הרוכשים בהתאם למה שסוכם עמם.
הוא גם שלח פועלים שישפצו את הבית עבור הקונים.
תהליך הרכישה התבצע לאורך שנה כשבמשך השנה רג'אבי ממשיך לקבל את דמי הבית בתשלומים ואף חותם על קבלות בהתאם.
כל הליך הרכישה והעברת המקדמה מתועד בקלטת וידאו מצולמת.

כשנה לאחר מכן נכנסו בעליו החוקיים של הבית לתוך הבית שרכשו כחוק. נציגי המנהל האזרחי קיבלו לידיהם את מסמכי הרכישה ואישרו אותם.
המדינה נעלבה.
בעוד היא מנסה לייבש אותנו ולמנוע הבאת קרוונים והקמת מבנים חדשים, עקפנו אותם ורכשנו בית שלם על אם הדרך בין קריית ארבע לחברון. שר הביטחון החליט לא יקום ולא יהיה.
בתחילה הוא פנה לצבא וביקש להכריז כי ממניעים ביטחוניים אין אפשרות לממש את הרכישה. אולם הצבא הודיע לו שההפיך, ממניעים ביטחוניים דווקא רצוי מאוד שהיהודים ישבו שם.
באותה עת, וברור לכל מדוע, נחפז פאייז רג'אבי להגיש תלונה למשטרת חברון על פלישה בלתי חוקית לבית.
"לא מכרתי", טען רג'אבי א'. משהראו לו חוקרי משטרת חברון את הקלטת המתעדת את קבלת הכספים 'ניזכר' רג'אבי שהוא דווקא כן מכר את הבית אבל התחרט מהמכירה כבר בשנת 2004 ואף החזיר את הכסף וכך נוצרה גרסת את רג'אבי ב'.
בינתיים עצרה המשטרה הפלסטינית את פאיז רג'אבי ושלחה אותו לכלא ביריחו בגין מכירת הבית. משם הוא ממהר לעתור לבג"ץ נגד המדינה שאינה עושה דבר לסלק את הפולשים לביתו.
ואז מוציא היועץ המשפטי לממשלה 'צו סילוק פולשים' נגד רוכשי הבית כשהוא טוען שחלק ממסמכי הרכישה מזויפים.
לאחר דין ודברים מסכימה המדינה שמומחה אובייקטיבי יבדוק את האוטנטיות של מסמכי הרכישה. מומחה זה חוזר לבית המשפט ומאשר – המסמכים אינם מזויפים הם אמיתיים לחלוטין.
זאת ועוד הישוב היהודי בחברון הציג לבית המשפט את הקבלות שעליהם חתם פאיז רג'אבי המאשרות שהוא קיבל את התמורה בתשלומים לאורכה של שנה שלמה עד אדר תשס"ה מה שממוטט לגמרי את טענתו שהוא התחרט מהרכישה והחזיר את הכסף.
המדינה מנסה בכל דרך אפשרית לסלק את רוכשי הבית מביתם. להציג את המסמכים כמזויפים אם כבר לא יכולים, אז ממציאים סיבות אחרות.
אהוד ברק מנסה להשיג הצהרה צבאית לפיה ישיבת היהודים שם תסכן את בטחון האזור, אבל מפקדי הצבא, מה לעשות, טוענים בדיוק הפוך. ישיבת היהודים במקום דווקא מגבירה את הביטחון.
ואז לפתע נולד עניין נוסף. כל עיסקה ביש"ע חייבת את אישורו של שר הביטחון ושר הביטחון אהוד ברק לא חתם על העיסקה כלל

הישוב היהודי בחברון אינו יושב בחיבוק ידיים.
חוקר פרטי נשכר להקליט בחשאי את פאיז רג'אבי המספר באקראי לידיד שהוא אכן מכר את הבית ב 700,000 דולר ואף משפץ את הבית לבקשת רוכשיו. הוא מספר לידיד על ההתנכלויות שהוא עובר מאז על ידי המשטרה הפלסטינית ובכך הוא יוצר את גרסת רג'אבי ג' שהיא לדעתנו הגרסה האמיתית. הקלטת הלוהטת נמצאת כאמור בידינו.
משמבינים פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה שהעובדות נגדם – הם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם ויוצרים גרסה חדשה שתקרא להלן רג'אבי ד': מכירת הבית אומנם הייתה, את זה אי אפשר להכחיש, אלא שהעסקה לא הושלמה, והא הראיה שהרי רג'אבי עסק בשיפוץ הבית. העובדה שהוא עשה זאת למען הרוכשים ובסיכום איתם ועל פי בקשתם, כלל לא עניינה את הפרקליטות.
ואם העסקה לא  הושלמה הרי שאין להעביר את החזקה בבית. אלא שגרסה זו היא פרי יצירת הפרקליטות, ראג'בי עצמו כלל אינו עומד מאחוריה.
הישוב היהודי בחברון ממהר להגיש עתירה בבג"ץ נגד קביעה זאת של הפרקליטות. בייניש אינה אומרת נואש וכדי להבטיח שחלילה השופטים לא יקראו את המסמכים הרלוונטיים ויחליטו חלילה שהצדק עם היהודים היא החליפה את השופטים בשני שופטים אחרים: איילה פרוקצ'יה וג'ברין כשבראשם יושבת דורית בייניש עצמה.
אלה החליטו להתעלם מהראיות ולגרש את הרוכשים החוקיים מהבית.
במקביל אגב מתנהלים דיונים משפטיים בשני ערכאות שונות: בית המשפט המחוזי דן בנכונות הראיות שהגיש הישוב היהודי בחברון וועדת עררים מיוחדת של בית הדין הצבאי דן בהיבט הפוליטי של הנושא.
שם אומר שר הביטחון אהוד ברק את האמת לאמיתה "כשר בטחון של מפלגת העבודה איני יכול לחתום על עיסקה שבעקבותיה ישבו יהודים על אם הדרך בין קרית ארבע לחברון". אתם הבנתם את זה?

האם נוכל למנוע את פינוי הבית? לא בטוח.

דבר ראשון לא מתייאשים.
עד שהצבא יגיע למצב של פינוי יש עוד זמן ובזמן הזה עלינו לפעול. קודם כל להתפלל, לעורר רחמי שמים ושנית אם לא תהיה התעוררותא דלתתא לא תהיה התעוררותא דלעילא ולכן  אנחנו מנסים לעורר את דעת הקהל, להפיץ את הסיפור בכל דרך אפשרית: לחברינו בעבודה, למכרים ובני משפחה. השבת פרשת חיי שרה לכל אחד מאיתנו יהיו אורחים רבים, אנחנו נציג בפניהם את העובדות. התקשורת החילונית העוינת הרי לא תעשה עבורנו את העבודה, על החברים שלנו בתקשורת החרדית אנחנו דווקא כן סומכים. בלחץ דעת הקהל יכולה הפרקליטות בין רגע בהוראה מגבוה למשוך את העתירה והכל יהיה בטל ומבוטל. כולנו חייבים לפעול בעניין. ח"כ ניסים זאב כבר גר בבית הזה.
דבר שני אנחנו לא יושבים בבית רגועים.
ומגיעים ככל שאפשר לשהות בבית הזה, שהשלטונות ידעו שאנחנו לא רגועים, שיחששו.
היום זה בית השלום, מחר הם עלולים באותה שיטה לנפנף את כולנו מהבתים באותה שיטה.
הם כבר עשו זאת לאחינו בגוש קטיף, זה עלול להגיע לכל אחד לפתח ביתו.
גם אם חלילה לא נצליח למנוע את הפינוי הזה, אנחנו נדאג שהכיסא של בייניש ירעד תחתיו, וטבעם של כיסאות רועדים שלבסוף הם מפילים את מי שיושב עליהם, תאמינו לנו, מניסיון