האם משנה תורה לרמב"ם בנוי נדבך ע"ג נדבך ?

לא רק שזה שטויות, אלא גם לא אפשרי לכתוב כך.

אין שום דרך לכתוב שום ספר בלי להשתמש בנתונים עתידיים. וראה, כי כל ספר קיים בכל תחום, כותב לעיתים כי דבר פלוני יבואר בהמשך.

הגולם

על פניו גם לי זה נשמע כך.

אני גם מסופק אם הרמב"ם ישב לכתוב את ספר מדע, וכשסיים את הלכות מלכים - הוא בירך על המוגמר.

אגב, עם או בלי קשר,
הרמב"ם בהלכות תשובה הזכיר את הדברים המעכבים את תשובה, אף על פי שרובם הגדול לא הוזכרו בשום מקום ברמב"ם כאיסורים, אלא סמך על זה שההמון ודאי יודע כמה דברים.


לגבי סדר כתיבת הרמב"ם, או שכן, או שלא. למה להניח שהרמב"ם כתב מהסוף להתחלה?

ברור שלרמב"ם היתה תבנית של כל מה שתכנן לכתוב במשנה תורה. יש אפילו המגדירים את פירוש המשניות של הרמב"ם כ'כרטיסיות' לקראת כתיבת מפעלו הגדול.

תוקן על ידי ספרות ב- 28/11/2008 13:49:09

מעניין מי זה היה.

לא הבנתי מה אתה רוצה.

כתבת בהתממות, עניתי לך כמידתך.

לבנוני ומליצקי אני לא מכיר.

הפניות פנימיות (עיולים) בספר משנה תורה: הביטוי הוא "וכבר ביארנו" וקצת "וכבר פירשנו".
נראה שההפניות הן תמיד מן המאוחר למוקדם.

הפניות מפורשות בספר משנה תורה, (לפי סדר הספרים):
קרבנות, בכורות ה,יג: כבר ביארנו בהלכות איסורי מאכלות, שאסור לעשות סחורה בדברים האסורים באכילה; וכבר ביארנו בתרומות, שאסור לעשות סחורה בתרומות.
קנין, מכירה, יא,א: וכבר ביארנו משפטי התנאים בהלכות אישות.
קנין, עבדים, ה,א: וכבר ביארנו בתחילת ספר זה, כל הדרכים שהעבדים נקנין בהן
שופטים, אבל, ג,א: וכבר פירשנו בהלכות טומאת מת

דרך הרמב"ם בספריו להגדיר מושגים. בד"כ ההגדרות מופיעות לפי סדר ההלכות מן המוקדם למאוחר:
הביטוי הוא: "[מונח] זה, הוא הנקרא/אמור [פירוש המונח] בכל מקום."
נשים, אישות, ב,טז: וסריס זה, הוא הנקרא סריס חמה בכל מקום.
זמנים עירובין א,יב: ליטרה האמורה בכל מקום... ומנה האמור בכל מקום.
זמנים, שבת טז,כ: צורת הפתח האמורה בכל מקום.

תאריכים בספר משנה תורה (סדר הכתיבה הפוך)
זמנים, קידוש החודש יא,טז: לפיכך עשינו העיקר שממנו מתחילין לעולם לחשבון זה, מתחילת ליל חמישי שיומו יום שלישי לחודש ניסן משנה זו--שהיא שנת שבע עשרה ממחזור ר"ס, שהיא שנת שמונה ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה, שהיא שנת תשע ושמונים וארבע מאות ואלף לשטרות, שהיא שנת תשע ומאה ואלף לחורבן בית שני.  וזו השנה היא שאנו קוראים אותה, שנת העיקר בחשבון זה. (ד' תתקל"ח)

זרעים, שמיטה ויובל י,ד: שנה זו שהיא שנת אלף ומאה ושבע לחורבן, שהיא שנת שבע ושמונים ואלף וארבע מאות למניין שטרות, שהיא שנת שש ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה. (ד' תתקל"ו).

ותן לחכם ויחכם עוד.

הכל נכון, אבל קורא הספר עובר לפי הסדר.
ןלפיכך, מה שכבר כתבת, אינך צריך לפורטו או לחזור עליו.
מה שעדיין לא כתבת, עליך להתייחס כאילו עדיין הקורא אינו מודע לו.

ורש"י בפירושו לש"ס, לא נהג כך?

במשנה תורה ישנם כמה וכמה הפניות להמתבאר להלן
בחיפוש פשוט ברמב"ם "ובהלכות ... יתבארו או יתבאר"

במבואו של הרב קפאח למורה הנבוכים, עמד הוא על עניין התאריכים.
הוא מציע, שאת חלקו האסטרונומי של הלכות קידוש החודש, כתב הרב לאחר החיבור, בתור חיבור נפרד בענייני תכונה ונמלך לצרפו למשנה תורה.
הוא מציין גם, שההקדמה לא נכתבה לפני הספר, שכן יש בה תאריך ביניים = תתקל"ז.

הצעת הר' קאפח אינה נכונה. כיון שהרמב"ם תכנן בדיוק 1,000 פרקים לספר משנה תורה, כנראה שחייבים לומר שכבר מההתחלה היה בדעתו לצרף פרקי החשבון להלכות קדוש החדש.