הופיעה היצירה המונומנטלית- "קבלת האר"י"'

הקטעים בספר עץ הדעת טוב שנכתבו על פי קבלת האר"י כלולים בחלק על התורה שנדפס
בזולקווא תרכ"ו (ולא נדון כאן בהשגות על פרט השנה). חלק זה נזכר גם נזכר בספר קבלת
האר"י, עמ' 144, והקטעים על פי קבלת האר"י נרשמו על פי דפוס זה, שם עמ' 145.

השאלה האם להגדיר מהדורת סטנסיל כהדפסה לכל דבר ועניין היא עניין של טעם וריח, ואני מודה
שאינני יכול לשכנע בצדקת עמדתי. אינני יודע בכמה עותקים שכפל הרב מונק את העתקתו
ואם היתה ניתנת להשגה בנקל. על כל פנים, אני הצטרכתי לצלמה מעותק יחיד שבעליו הואילו לתת לי אותו לזמן מועט כדי לצלמו. נלע"ד כי לא לזאת נתכוון גוטנברג בהמצאתו, אך ייתכן שהגדרה רחבה יותר של 'דפוס' תכלול גם שכפול זה בתוכה.

מדוע התואר 'מדפיסים' ייחשב לגנאי שגאונים אינם יכולים להיכלל בו? והאם לא עסקו גאוני עולם בשנות הש' בהבאה לבית הדפוס, בעריכה, בסידור, בזיקוק ובהגהה? והאם היה נפגע הרמ"ע מפאנו אילו קראנוהו מדפיס בהביאו ספרים לבית הדפוס?
אני מוכן לשנות את התואר, שבימינו מקפידים בו הקפדה יתירה וחמורה, של 'המדפיסים' ולקרוא
להם 'הגאונים המקובלים המדפיסים'. ועדיין העיקר לפנינו: רק מעט מן המעט מן החיבור החשוב והגדול של ר' מנחם די לונזאנו הגיע לבית הדפוס.

הכמות של דרשות הרח"ו בכתבי ר"א פנצירי נכתבה במדויק בספר קבלת האר"י, עמ' 355: כת"י ירושלים, בניהו ק 141, דפים קמד ע"ב - קמו ע"ב,
למעשה אלו הם סיכומי דרשות. כשלוש ארבע שורות מוקדשות לכל דרשה, וברור שרק גרעינה של הדרשה נכתב שם.

אכן שני הקטעים המוזכרים בחיבור מעץ הדעת טוב הם מהנדפס בזולקווא ולא הבחנתי בכך. ועמו הס"ר.  אבל במבוא לעץ הדעת טוב בחלק החדש נכתב כי גם בו יש עקבות מתורת האר"י ומצוין שם לשני לשונות: ''והם חסד וגבורה תפארת שבאימא עלאה'  'וזהנגלה אלי בחלום הלילה', אלא שאין שם מקור היכן נזכרו הדברים בספר. האם זו טעות? ובאמת גם לשונות אלו הם מהנדפס בזולקווא?

הרב מונק הפיץ את הקונטרס בין ידידיו ומכריו, אגב חבל שטרחת, יש לי ערמה בבית שלקחתי מרב אחד אליו הוא שלח מספר רב של קונטרסים. ואין לי מה לעשות בהם, אפילו לאוצר החכמה לא הרהבתי עוז בנפשי להכניס את הקונטרס....

הפלפול בענין המדפיסים הוא היתממות של במקומה כמובן, כשמישהו ירצה להזכיר שינוי שנערך בספר מסוים  שהודפס ע"י חכם רשום, הוא לא יכתוב בסתמא המדפיס שינה, אלא יכתוב החכם פלוני שהדפיס את הספר שינה וכו'. וההבדל ברור. 

תודה על הידיעה בדבר דרשות הרח"ו.   

  

אבאר דברי מציץומליץ ואענה על שאלותיו.
בשנת תשס"ח יצא חלק חדש מספר עץ הדעת טוב.
בסופו נדפס מאמר חשוב ומצויין על 'תולדות המקובל האלקי רבינו חייים ויטאל זלה"ה', ובו נרשמו כל חיבוריו של ר' חיים ויטל בנגלה ובנסתר.
בתחילתו נכתב מבוא על ספר עץ הדעת טוב, ושם, עמ' י הערה ה, נזכרו הציטוטים 'והם חסד וגבורה תפארת שבאימא עלאה' ו'וזה נגלה אלי בחלום הלילה'. אכן שני אלה נמצאים בעץ הדעת טוב שנדפס בזולקווא תרכ"ו, ומראי המקומות המדוייקים לשני ציטוטים אלה הובאו בתגובתי הקודמת.

 כיוון שהגענו לדרשות הרח"ו אכתוב כאן דבר חדש לגמרי. בספר קבלת האר"י נרשמו דרשות של ר' חיים ויטל שהובאו בספרי חבריו-תלמידיו בדמשק, והם מוכיחים כי אלו הן דרשותיו. נוסף על אלה נמצא קובץ גדול של דרשות מאת ר' חיים ויטל, על סדר התורה, בכת"י מוסקבה, גינצבורג 1092.
כתב יד זה לא נרשם בספר קבלת האר"י כי אין לי הוכחה ברורה וחותכת כי דרשות אלו נאמרו או נכתבו על ידי ר' חיים ויטל. אבל בקעה מצאתי והשארתיה פתוחה. כל החפץ בכתבי ר' חיים ויטל ידרוש ויחקור בקובץ הדרשות שבכתב היד הנ"ל ואם יווכח כי אכן הרח"ו מחברו יוכל להקים שמו עליו ולהוציאו לאור עולם ולגלות דרשות חדשות לגמרי שהינן גנוזות עד עתה מעין כול.

ברי ושמא. תודה על המענה הגלוי והחתום. אנשי אמנה באים בכל מעשיהם. 

ולא נצרכה לומר שכל דקדוקי העניות שכתבתי הם אפי' לא ככלב המלקק מן הים, זה הים גדול ורחב ידים שם רמ'ז אין מספר. יגדיל תורה ויאדיר ברוב עוז ושלום.
 .

אף אני ראיתי את היצירה האדירה 'קבלת האר"י' נשואת האשכול, קטונתי מלהעריכה ויעשו זאת ראויים ומבינים ממני. אין ספק שמדובר במשהו יחיד ומיוחד ודוקא משום כך אני כותב את הדברים הבאים: 

עם כל הכבוד והההערכה ניכר כי  סקירת כתבי היד והדפוסים יש בה מן המגמתיות. ובכן כל ספרי אהבת שלום וכתבי היד שהם פרסמו במקבציאל לא נסקרו כלל. 

אמנם בודאי יצטדק המחבר שבעלי כתב היד לא נתנו לו לראות את כתבי היד, אך מה ישיב על ענין הדפוסים?

אתן כמה דוגמאות בולטות : האם יתכן לא להזכיר ששער התפילה של הרח"ו (המגביל לשער הכוונות של הרש"ו ) י"ל עתה מכת"י המחבר ע"י אהבת שלום? [ונניח שיש למחבר השגות על הלגטימיות של ההוצאה מבחינת הבעלות על כתבי היד, האם יש כאן ענין של אי עביד לא מהני?].
 
האם יתכן לכתוב סקירה על כתבי האר"י מבלי להזכיר את סדרת כתבי האר"י שיצאו לאור ע"י אהבת שלום (כשמונה במספר) מתוך כתבי היד המעולים ביותר שקיימים בנמצא?

האם יתכן לכתוב על ספר כונות ישן של ר"מ טרינקי  ולהזכיר רק את הדפוס הראשון והמשובש ולא את הדפוס שי"ל ע"פ ג' כת"י לפני כשנה ע"י אהבת שלום? 

למה רק ספר החזינות ראוי שיזכרו כל דפוסיו (כולל הדפוס המצונזר וחסר הערך של  'שובי נפשי') וכתבי האר"י לא?

האם יתכן לכתוב סקירה על סידור חמדת ישראל להרש"ו מבלי להזכיר את את אשר פורסם במקבציאל כמה פעמים. ראשית פורסם מאמר חשוב ובו גילו כי חלק ב' של הסידור הינו עריכה מפע"ח ואין לזה שום קשר להרש"ו , (ולא רק שהמדפיסים שינו ושיבשו כמוש"כ המחבר בקבלת האר"י שם) ועוד הודיעו כי חלק ב' של הסידור המקורי (שלא פורסם מעולם!) נמצא תח"י, ובמקבציאל ל"ד אף הדפיסו מתוכו סדר חנוכה ופורים עם הקולופון! 

האם אפשר להתעלם מכל זה?

אני בטוח שלמיעוט ידיעותי ישנם עוד דברים חשובים שנדפסו ע"י אהבת שלום או התפרסמו במקבציאל, שנשמטו בספר. וחבל מאד.   

צנזורה שכזו לא מתאימה לחוקר דגול בשיעור קומה של הרב המחבר וגם לא לאכסניא החשובה שעל שמה הופיע ספר שכזה.    
  

לצערי טרם רכשתי את הספר הנדון, אודה למי שבידו הספר אם יוכל לבדוק עבורי אם דן גבי ספר משיבת נפש כ"י של מה"ר יעקב צמח ז"ל, ובמדה וכן אשמח לקבל עמ' מדוייק או סריקה.

בנוסף, גבי דברי ר' אגב דאגב נר"ו,  אם איני טועה לא מכון אהבת שלום הדפיסו את "ספר הכונות" של ר' משה טרינקי ז"ל, אלא  הוצאת "שובי נפשי", והיה זה בשנת תשס"ו שהיא לפני שלש שנים.
אגב, קראתי מאמר של אביב"י באסופות המתחדש, אם איני טועה, ובו הוא מזכיר כתב יד של ספר כנפי יונה שלא ראהו הנמצא בספרית חב"ד, כך שכפי הנראה הוא נוהג להזכיר גם דברים שיודע על קיומם למרות שלא ראם או שראה חלקם הקטון.

ס' משיבת נפש כ"י למהר"י צמח נדון בכרך ב' עמ' 592 וכן בעמ' 657-658.

אהבת שלום הוציאו את ספר כונות ישן (השייך לכתבי המהדורה קמא של הרח"ו)  ולא את ספר הכונות של הר"מ טרינקי (שהוא ספר הכונות המוזכר במג"א).

קראתי את השגותיו של אגב_דאגב, ואני מאוד מקווה שהן נכתבו בדרך אגב ולא אחר חקירה ודרישה מעמיקה.
בספר קבלת האר"י נזכרו כתבי יד ודפוסים אלו:
א.  בעמ' 349 - 350 נרשם ספר הדרושים בעריכת ר' אפרים פאנצירי, כתב יד אהבת שלום.
ב. בעמ' 350 נרשם ספר הדרושים בעריכת ר' אפרים פאנצירי שנדפס על ידי אהבת שלום, ירושלים תשנ"ו.
ג. בעמ' 352 נרשם ספר הכוונות בעריכת ר' אפרים פאנצירי, כתב יד אהבת שלום.
ד. בעמ' 353 נרשם ספר הכוונות בעריכת ר' אפרים פאנצירי שנדפס על ידי אהבת שלום, ירושלים תשס"ד.
ה. בעמ' 614 נרשם עולת תמיד שנדפס על ידי אהבת שלום, ירושלים תשנ"ז.
ו. בעמ' 865 נרשם שער ההקדמות בעריכת ר' שמואל ויטל, כתב יד אהבת שלום.

שישה כתבי יד ודפוסים של אהבת שלום צוינו ונרשמו ותוארו בספר קבלת האר"י - ואנחנו מה כי תלינו עלינו?

אבל לעצם העניין. בדרך אגב התפרץ אגב לדלת פתוחה ופרוצה לחלוטין. בראש הספר קבלת האר"י נכתב והובהר מפורשות כי הספר איננו קטלוג כולל של כל כתבי היד והדפוסים של קבלת האר"י.
מתוך 4000 (!) כתבי יד שהיו לנגד עיני נבחרו רק 1000 כתבי היד הקדומים והנבחרים ביותר,
ומתוך מאות דפוסים שהיו לנגד עיני נבחרו רק עשרות דפוסים הקדומים והנבחרים ביותר.
בכל חיבור וחיבור נרשמו ותוארו רק, ואני חוזר - רק, כתבי היד והדפוסם הקדומים והנבחרים שלו,
והשאר לא הובאו כלל.
מגמת הספר היא לתאר את כתבי האר"י עצמו וכתבי תלמידיו, ואת גלגולי עריכותיהם והעתקותיהם, כדי להגיע אל החיבורים היסודיים - הם החיבורים המקוריים שיצאו מתחת ידיהם של האר"י ותלמידיו. מגמה זאת נשמרה לאורך כל הספר, בתיאור וברישום.
אילו היתה המגמה ליצור קטלוג כולל של כל כתבי היד ושל כל הדפוסים, כי אז -
היו רשומים בספר אלפי כתבי יד ועשרות דפוסים נוספים
הספר היה כולל שישה כרכים ולא שלושה,
איש לא היה יכול לקרוא ולהשתלט על כל הספרייה הגדולה שהיתה עומדת לפניו.

על כן כולל הספר רק 1111 כתבי יד ודפוסים נבחרים, שהם באים להציג ציוני דרך ואבני דרך
במסע הארוך של כתבי האר"י מארץ ישראל לסוריה ולמצרים, לאיטליה, לאשכנז, לפולין ולארצות המגרב, וכן מאיטליה ומאשכנז ופולין אל ארץ ישראל ושכנותיה.
אבני דרך ולא את כל הדרך כולה.

ולא עוד אלא שמראש כולל הספר רק, ושוב - רק, כתבי האר"י ותלמידיו, ולא פירושים על הזוהר ולא סידורי תפילה שכתבו המקובלים בדורות הבאים על פי קבלת האר"י. רישום ותיאור של חיבורים אלה דורש שני כרכים נוספים, ועל כך אמרו חכמים: תפסת מרובה לא תפסת.

האם לזאת ייקרא צנזורה? כתבי יד ודפוסים אחדים של אהבת שלום נזכרו ונרשמו, ואחרים - כהמון כתבי יד ודפוסים נוספים - לא נזכרו ולא נרשמו, הכול על פי מגמת הספר וקו המידה שמנחה אותו מראשו לסופו.

הזכיר התעוררי מאמר על כנפי יונה שנדפס באסופות המתחדש.
טעות נפלה בדבריו, וכוונתו למאמר על כתבי הרמ"ע מפאנו בחכמת הקבלה, שנדפס בספונות יט.
כתבי יד של כנפי יונה שנמצאים בספריית חב"ד נרשמו ותוארו מחדש, בתופסת פרטים רבים, בספר קבלת האר"י, עמ' 317-318.
שם נכתב במפורש כי תיאורם של כתבי יד אלה נסמך על צילומים מתוך כתב היד שנדפס ובכתב העת יגדיל תורה, ועל סמך סריקות ופרטים ששלח בטובו ר' שלום בער לוין, מנהל ספריית חב"ד בניו יורק.

תוקן על ידי בריושמא ב- 28/12/2008 20:21:21

בריא ושמא, הצדק אתך.
אסופות עדיין לא נתחדש... (שמועה שמעתי מהנוגעים בדבר שבדעתם לחדשו), ונתבלבלתי, כונתי היא ל"לספונות" המתחדש בו בא מאמרו בשנת תשמ"ט.
במאמר זה כתב שישנו כ"י בספרית חב"ד שראה ממנו רק עמ' אחד או משהו כזה. אולי בין שנת תשמ"ט לתשס"ט ראה כבר כל כתב היד.

תודה על התשובה.

אכן טעיתי שלא הבחנתי בכל אלה שציינת, אלא שאחר שראיתי ששער התפילה לא מוזכר וחיבורים נוספים לא נזכרים לא טרחתי לחפש עוד. ועמו הסליחה רבה

ועדיין לא קיבלנו מענה לשאלות הכי מענינת, איך יתכן לדבר על שער התפילה לרח"ו מבלי להזכיר שהספר נדפס?   

אני בטוח שתשובה על שאלה בלתי חשובה זו תתן תשובה גם לשאלות האחרות שהעליתי ואותם אלה שלא ידעתי לעלות.

קראתי היום פרקים ראשונים מהספר ולא יכולתי להרפות  עד שהגיע זמן הדלקת נר חנוכה, מדובר ביצירה מדהימה ומרתקת (מלבד חשיבותה כמובן)

תוך עלעול בספר מעניין זה נתקלתי בכמה נקודות התמוהות בעיני, כגון הקביעה באחרית דבר שחידושו העיקרי של ר' ישראל בעש"ט בתורת הקבלה הוא ענין העלאת האותיות המחליף את העלאת הניצוצות, ויתר על כן תמהתי כשהמחבר קובע שבעל ה"לשם" חידש שהנס והטבע נובעים מהאור המקיף והפנימי, בשעה שכל בר בי רב דחד יומא הרגיל בלשונות החסידות יודע שמושג זה טבוע כבר בספרי החסידות הראשונים (ואני מניח שמקורו קדום עוד יותר). יש מקום להסתפק גם בדבריו על חידושו של הגר"א על תוספת האור באצילות על ידי תורה ומצוות, שכן כמעט ברור שענין זה קדם לגר"א. אך אפשר שבפרט זה שגיתי.
 

תוקן על ידי דוד12 ב- 29/12/2008 1:52:00

אגב דאגב, שלום.
אביבי חתם את הקדמתו בכרך א' עמ' 13 בתאריך: "ניסן תשס"ח". כנראה לקח זמן רב עד שהספר הובא לעימוד דפוס כריכה וכו', ולכן יצא לאור ממש רק בתחילת החורף.
איני יודע מתי ספר שער התפלה נדפס בשנת תשס"ח, אחרי חודש ניסן או לפניו, מסתבר שבשעה שנדפס אביבי כבר סיים עבודתו הגדולה.
ועדיין צריך בדיקה.