| נשלח ב-3/12/2008 17:32 |
 |
| |
יחסו של המאירי ל"אומות המתוקנות"
בשני אשכולות התפתחו דיונים אודות דברי המאירי, כאילו כאשר דברו חז"ל אודות הגויים לא התכוונו אלא לאומות הקדומות שעבדו ע"ז ולא היו מתוקנות בנימוסים.
עיקר מה שהתפרסם מדבריו הללו, הוא במסכת ב"ק (לדפים לז ו-קיג), שהובאו בשיטה מקובצת. וע"ז כתב החת"ס (הובא בקובץ תשובות צ):
"התם בבבא קמא [קי"ג ע"א] בספר אסיפת זקנים הפסק בשם הרב המאירי מצוה למוחקו, כי לא יצא מפה קדשו".
וכ' ע"ז המהדיר: הכוונה למש"כ בשיטה מקובצת שם ד"ה ולענין פסק כתב הרב המאירי, וז"ל שם: ומ"מ באותן [העכו"ם] הגדורים בדרכי הדתות,,, אם באו לפנינו לדין אין מעבירין להם את הדרך כמלא מחט אלא יקוב הדין את ההר וכו' עיי"ש, אבל מש"כ מרן שלא יצא מפה קדשו תמוה, דלהדיא כתב המאירי כן בספריו כמה פעמים, וגם בבית הבחירה למס' ב"ק [שנדפס מכת"י בשנת תש"י] קי"ג ע"ב במקומו [שמשם מביא השטמ"ק], הובא פסק זה".
ואכן לאחר שהתפרסמו הרבה מכתבי המאירי, התברר כי הוא נוקט בקו זה לאורך כל הדרך. קשה לומר שהיה מי שהשתלט על כל כתביו להוסיף בהם קטעים מגמתיים.
אולם מצד שני, ריבוי המקורות איפשר גם לרד"צ הילמן בצפונות א' להוכיח [לדעתו], כי המאירי כתב מה שכתב "לתשובת המינין". מתוך שחשש שמלומדים נוצרים או משומדים יקראו את חיבוריו, חשש לציין שמה שהוא כותב אינו אלא "לתשובת המינים", והשלה את קוראיו לחשוב שזו היא אכן שיטתו.
אביא כאן חלק מדברי המאירי שצוטטו שם, ובסוגריים מרובעים אביא תמצית דברי הילמן עליהם, שעיקרם: לא יעלה על הדעת שהמאירי התכוון ברצינות/ לא הבין את דברי הגמרא, וכיו"ב.
ברכות כה ב
לא סוף דבר שהערוה אוסרת בישראל לבד אלא אף אם היה אחד מעובדי האלילים עומד לנגדו אסור לקרוא ק"ש שהרי אף בבני נח כתיב וערות אביהם לא ראו
[הדברים מדברים בעד עצמם]
כתובות ג ב
ואתה למד מסוגיא זו שאף בנבעלה לגוי כן אפילו היה מאותם הקדומים בעבדת האלילים שלא היו גדורים בדרכי הדתות שביאת גוי שמה ביאה לפסלה לבעלה והתמה ממקצת רבותינו הצרפתים [ר"ת] שכתבו שביאת גוי אינה אוסרת לבעל ממה שאמרו רחמנא אפקריה לזרעיה וכן הביאו ראיה ממה שלא הקשו בסנהדרין והא אסתר גלוי עריות הואי עד שלפי מה שראינו בנימוקיהם אירע להם בימים הקדומים מעשה באשת ישראל שנבעלה לגוי ונשתמדה אחריו ואחר כן חזרה בתשובה ונתגייר הגוי עמה והתירה לגוי לישא אותה אחר מיתת ישראל או גירושיו אף על פי שאמרו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שלא נאמר כן אלא מתוך שנאסרה לבעל בביאתו אסורה לבועל כל ימיו אף לאחר מיתת הבעל אבל ביאת גוי אינה ביאה לאפרה לבעל ומתוך כך לא נאסרה לבועל
[כלומר המעשה שהתיר ר"ת היה בימים הקדומים שגויי צרפת היו עוע"ז, אבל לגבי נוצרים לא היה מתיר]
סנהדרין נב ב
הבא על אשת איש הרי הוא בחנק ואם היא אשת קטן אפילו יבם שקנאה כבן תשע או אשת איש מי שאין לו אישות שניהם
[די ברור שנקט לשון נקיה לתשובת המינים, שהרי "איש מי שאין לו אישות" היינו גוי, ולפי הצנזורה הפנימית שלו לא יכול היה לכתוב גוי, ומאידך לא יכול היה לכתוב עוע"ז קדום, שכן הלכה זו נוגעת גם לנוצרי מן האומות המתוקנות.]
סנה' פב
בא על אחת מבנות עובדי האלילים שלא פגעו בו קנאים מכין אותו מכת מרדות משום גויה
[כלומר, הבא על בת הנוצרי מן האומות המתוקנות, אין בזה משום גויה?]
שם
ואם ייחדה דרך אישות אף על פי שאין אישות לעובדי האלילים לוקה מלא תתחתן
[ולנוצרי יש אישות?]
יבמ' צח
זה שביארנו שאין אבות לגוי לא מחשש שסתמן זונות הן ואין הולד נידון אחר הבעל אלא אפילו היו שני אחים תאומים שנתגיירו... שהדבר ידוע שאביו של זה הוא אביו של זה, כך הוא הדין, כל שהוא מעובדי האלילים ואינו בגדר הדתות הרי הוא כבהמה שאין חוששין בו לזרע האב כלל
[כלומר הא דאין חוששין נאמר רק בעוע"ז, אבל אחים נוצרים שנתגיירו ומת אחד מהם ללא זרע, חייב השני ביבום]
ב"מ נט ב
כל שגדור בדרכים הדתיים הרי הוא בכלל אונאה אבל עובדי האלילים אינם בכלל אחוה כדי לכללן בדין אונאה הבאה דרך מקח וממכר כלל אמרו חכמים לא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו.
[כלו', הגוי שגדור בדרכים הדתיים, הוא בכלל "עם שאתך בתורה ובמצות"]
ב"ק לז ב
מה שנאמר בגמרא דוקא בעממים שאינם גדורים בדרכי דתות ונימוסים כמו שאמר עליהם בגמרא ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח שלא קיימום עמד והתיר ממונם כל שעה שהדין מחייבם בכך הא כל ששבע מצות בידם דינם אצלנו כדיננו אצלם ואין נושאין פנים בדין לעצמנו ומעתה אין צריך לומר שכן באומות הגדורות בדרכי דתות ונימוסים.
[מה"אין צריך לומר" משמע אחד מן השניים: או שר"מ המאירי חשב ש"האומות הגדורות" מקפידות על ז' מצוות בני נח, והן במעלה גדולה יותר שמלבד זאת הן גם גדורות וכו' – או שסבור היה שהיותן "גדורות..." מעמידתן במעלה גדולה יותר מסתם מקיימי ז' מצוות ב"נ; אגב, עיקר חילוק זה כבר כתב ר' יהונתן מלוניל וז"ל: "ולתשובת המינין נוכל לומר שלא דברה המשנה אלא על שבעה גויים הקדמונים שהותר לנו דמן". במהדו' וילנא שם על הגליון הובא פי' זה של ר' יהונתן תוך השמטת המילים "ולתשובת המינין".]
הוריות יא, וכעי"ז בע"ז כו ב
המינין והאפיקורסים מותר להזיקם בידים והמסורות גופם מותר וממונם אסור והמשומד לע"ז בכלל המינים הוא ודברים אלו כלם כשעדיין שם ישראל עליהם שכל ששם ישראל עליו והוא מתפקר ומחלל את הדת ענשו חמור עד הרבה מפני שנעשה מין וכמי שאין לו דת הא כל מי שיצא מן הכלל לגמרי ונעשה לו בן דת אחרת הרי הוא אצלינו כבני אותה הדת שהוא נכנס בה לכל דבר חוץ מגיטין וקדושין וזיקתם
[דבר מוזר שלא נמצא בשום פוסק]
מלבד זאת טוען רדצ"ה טענה גדולה: דרכו של המאירי היא להביא מקור הדברים או לכתוב שכך נראה לו, ואילו בכל הביאורים הנ"ל לא כתב כלום מזה, אלא מתייחס לענין כאילו זהו הפירוש היחיד האפשרי בסוגיא.
שאלה לחכמי האתר שבאשכולות הנ"ל טענו אחרת: האם יש מה להשיב על הוכחות אלה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 01:08 |
|
| |
לא ירדתי לעומק כוונתו ממס' ברכות, שם בא אולי לחדש שלא נדמה גוי לקטן (פחות מי' שנים).
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 11:12 |
|
| |
ראו את מאמרו של הרב דוד צבי הילמן: "לשונות המאירי שנכתבו לתשובת המינים" בקובץ "צפונות" א (א) עמודים סה-עב.
ניתן לראות את הקובץ במאגר אוצר החכמה.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 04/12/2008 11:10:41
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 11:25 |
|
| |
נישטאיך,
צלצח כבר הזכירו בהודעה הפותחת. וע"ע בספרו של משה הלברטל "בין תורה לחכמה" - רבי מנחם המאירי ובעלי ההלכה המיימונים בפרובנס. פרק שלישי "בעלי הדת': סובלנות דתית במשנתו של המאירי".
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 14:36 |
|
| |
שלום ויישר כוח.
לגבי קושיות הרד"צ הילמן, לא באתי לומר שאינן קושיות, וכדי להשיב עליהן (וכ"ש בפרטות) צריך להתעמק בכל עניין ואינו בידי כעת. אבל עיקר מה שיש להעיר על דבריו אינו לגבי הקושיות - אלא לגבי התשובה שהוא נותן כדי לתרצן.
עובדה היא, ששיטה זו של המאירי לא נמצא כמותה בשאר הראשונים. ועובדה היא, שבמסגרת שיטה זו נמצא גם דברים מוזרים וקשים. זו הקושיה. תירוצו של הרד"צ הילמן, כפי שכתבת, הוא שבאמת המאירי אינו סובר כן כלל, אלא כתב את כל הדברים הללו מחשש שמא יקראום מלומדים נוצרים או משומדים (?) ויהיה זה לצנינים בעיניהם. אע"פ שכן הדברים מפורשים לכאורה בגמרא. ולא זאת עוד, אלא שמפני אותו חשש אפילו לא ציין בשום מקום בכתביו (בכתב יד!), ולא מסר לתלמידיו את הדבר (ככל שידיעתנו מגעת), אלא הותיר זאת באופן המטעה את הלומדים.
והשאלה היא האם הסבר זה מניח את הדעת. (ולמה לא הסתפק המאירי, כמו כל שאר הראשונים, לכתוב "עובדי כוכבים" וכיו"ב ולהניח בסבירות שהלומדים מבינים שאין זה בדווקא, וכו'. כאן צריך להכניס חשש נוסף, שחשש המאירי שהנוצרים יבינו ש"עובדי כוכבים" הכוונה אליהם. אבל הלא הכיר המאירי את דברי הרמב"ם הידועים, והיה יכול להידחק פחות מכך. וכו').
וכמו כן הערתי שאין להתכחש לכך - גם אם אין חובה להסכים, כמובן - שכמה אחרונים תפסו את דברי המאירי כפשוטם (דהיינו נפלו במכשול, להסבר הרדצ"ה).
ולגוף ההסבר (באופן כללי, כיון שכאמור אין ביכולתי לעיין), אני תוהה האם אפשר להכניס אותו בכל המקומות בהם כתב המאירי את דבריו הנ"ל, או שמא הדבר יהיה מאולץ עוד יותר מלפרש את דבריו כפשוטם. מקומות שבהם לא היה נגרע שום דבר ואף המלומדים לא היו מתרעמים כ"כ גם אם לא היה המאירי מוסיף את דבריו. (ואדרבא, שמוסיף זאת בלשון של פשיטות, עד שניתן לכאורה להסיק ממנו שהאומות הגדורות ומתוקנות וכו' ומאמינות באל אחד וכו' דינן קל וחומר מבני נח, וכן כתבת בסוגריים על דבריו בב"ק ל"ז ע"א, ולא הבנתי איפה שם הקושיה של הרד"צ, מלבד שעצם הרעיון קשה בעיניו. וכן הדחייה "לא נמצא בשום פוסק"). למשל בע"ז כ' ע"א, לעניין 'לא תחנם', מסיים: "אבל אם היה שכנו או חברו מותר, שהוא כמוכרן לו. הא כל שהוא מן האומות הגדורות בדרכי הדתות ושמודות באלהות, אין ספק שאף בשאין מכירו מותר, וראוי וכבר אמרו שולח אדם ירך לנכרי".
וכן בקידושין י"ז ע"ב, "הגוי אע"פ שהוא מעובדי האלילים ומן האמונות הקדומות שלא היו גדורות בדרכי הדתות הרי הוא בכלל ירושה של תורה": היות שע"פ דין הגוי - כל גוי - בלאו הכי יורש, "וכן הדין בישראל שנשתמד", למה בכלל היה המאירי צריך לפרט עוד פעם את החילוק לגבי האומות הגדורות וכו', ולהטעות עוד פעם את הלומדים, הרי היה יכול לכתוב "הגוי הוא בכלל ירושה של תורה" ותו לא.
ונזכיר גם את דברי המאירי בגיטין כ"ב ע"ב, "ויש שואלים... עד שמוכיחים מכאן... [ש]וישראל שנשתמד אע"פ שלא עשה תשובה כשר הואיל וקבל העדות בעדו ישראל. והדברים זרים ואין ראוי לקבלם... ודאי משומד אינו בן ברית ואינו לא בעדות ולא בשליחות כלל" - וכאן לא חשש מהמלומדים שנשתמדו? (ואולי יש עוד דוגמאות פשוטות אף יותר לעניין זה, ואיני זוכרן כרגע, ומפני קוצר הזמן אסיים).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 14:47 |
|
| |
אף ראשון לא השתמש בביטוי "עובדי כוכבים".
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 16:34 |
|
| |
| תכלת_דומה כתב: |  | | והשאלה היא האם הסבר זה מניח את הדעת. (ולמה לא הסתפק המאירי, כמו כל שאר הראשונים, לכתוב "עובדי כוכבים" וכיו"ב ולהניח בסבירות שהלומדים מבינים שאין זה בדווקא, וכו'. כאן צריך להכניס חשש נוסף, שחשש המאירי שהנוצרים יבינו ש"עובדי כוכבים" הכוונה אליהם. אבל הלא הכיר המאירי את דברי הרמב"ם הידועים, והיה יכול להידחק פחות מכך. וכו'). |
|
כבר הקדימני בליסטרא שאין כזה דבר בראשונים שיכנו גוי "עכו"ם, כל קושיותיך מהראשונים מבוססים על הגרסא שלפניך ולא על מה שיצא תחת ידם.
בדרך אגב, אציג דוגמא לצנזורא קלאסית בדפוס "בזל" שעד היום אנו נושמים עדיין את פגעותיה ובל תטעה כי הוא "הגהות אשר"י"
תוקן על ידי צבע_אדום ב- 04/12/2008 16:33:31
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 16:57 |
|
| |
הצדק עמכם כמובן, אבל אין זה "כל קושיותי מהראשונים" אלא רק הערה מוסגרת, ואין הכי נמי - למה חשש המאירי על מה ששאר הראשונים לא חששו ממנו, עד כדי שנתן בעצמו שיבוש יוצא דופן שכזה בספרו? (ועדיין היה מוטב שיכתוב 'עכו"ם' וכדומה, והיה זה עדיף מכל האריכות המחודשת שכתב כל פעם ופעם, אם באמת לא סבר כך. הלא כן?
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 04/12/2008 16:56:58
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 17:16 |
|
| |
תכלת
מה מסתבר פחות: שהוא חשש לדברים שאחרים לא חששו, או שלא הבין פשטן של סוגיות והמציא [דווקא בענין זה] הלכות משלו?
ותלמידיו של המאירי, להם היה אמור למסור את סודו, מי הם? ואולי באמת שמרו בסוד?
תוקן על ידי ספרות ב- 04/12/2008 20:59:28
|
|
|
|
| נשלח ב-4/12/2008 20:09 |
|
| |
צלצח, דעת יחיד, ואפילו דעת יחיד תמוהה, שפירשה הסוגיה הפוך מכל שאר הראשונים, הוא דבר שיש לו כו"כ דוגמאות. אבל כשבאים לנמק זאת בחשש במציאות, צריך להסביר למה דווקא המאירי חשש כל כך מן הנוצרים עד כדי שעשה דבר שכזה.
[תלמידים - לא היתה הכוונה לישירים שכתבו, אלא לשמועה שנשתלשלה וכל כיו"ב. ואם היה כן, לא היה שום סיבה להחביא זאת עוד].
ואגב, הבאת לעיל את דבריו בכתובות ג' ע"ב: את הקושיה הבנתי, אבל תוכל להסביר לי, לפי הנחת המקשה, מה התכוון בעצם המאירי להגיד באותו קטע?
ועוד בעצם העניין: אם באמת המאירי לא סבר כן, היה יכול לכאורה להסתפק באיזו הודעה כללית בתחילת הספר, או עכ"פ בתחילת מסכתא, כעין ההודעות שמצאנו במאות האחרונות מפחת הצנזורה - כדי לצאת ידי חובת החששא - אבל לא היה לו לכתוב כן עשרות מקומות בספרו ולהטעות שוב ושוב את המעיין. וראה מש"כ בע"ז כ"ו ע"ב (עיי"ש), "ומעתה יהו דברים אלו מיושרים על לבך ולא נצטרך להשיבם בכל דבר ודבר אלא שתהא אתה בוחן באיזו אתה מפרשם על האמות הקדומות ובאיזו אתה מפרש על כלל הכל ובין ותדע" - ובכ"ז לא הסתפק בכך (אפילו בפיסקה שמייד אח"כ, "צריך אתה לבחון מה שהקדמנו באיזה גוי הוא אומר כן ר"ל שבעובדי האלילים נאמר שלא היו גדורים בדרכי הדתות. אדרבה כל עבירה וכל כיעור יפה בעיניהם וכבר אמר ראש הפילוסופים הרגו מי שאין לו דת הא כל שהוא מעובדי האלהות אע"פ שאינו מכלל הדת אינו בדין זה חלילה וחס" - ולמה לא הסתפק במה שכתב פיסקה אחת לפני כן, אם אין זו דעתו?!).
תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 04/12/2008 20:53:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2008 03:22 |
|
| |
ספרן
<"צלצח כבר הזכירו בהודעה הפותחת">
רמזתי לאינה דומה שמיעה לראיה.
___________
צלצח
הרב הילמן כותב בפתיחת המאמר שדברי המאירי שהובאו בשיטה מקובצת (על גליון הגמרא בב"ק דף ל"ח ע"א ודף קי"ג) עוררו את החת"ס לכתוב: "התם בב"ק בספר אסיפת זקנים הפסק בשם המאירי מצווה למוחקו כי לא יצא מפי קדשו...". (פתיחת מאמרו של הרב הילמן) שעליהם תמהו מהדירי קובץ שו"ת החת"ס:
"מה שכתב מרן שלא יצא מפי קדשו תמוה, דלהדיה כתב המאירי כן דלהדיא כתב המאירי כן כמה פעמים ...".
להרב הילמן הסבר למדוע הדברים חוזרים בדברי המאירי במקומות רבים בכתבי היד שמלפני תקופת הדפוס והצנזורה, לדבריו היתה זו צנזורא עצמית של המאירי, שכתב מה לא מה שרצה לכתוב אלא מה שציפו ממנו השלטונות, ולכן הוא כאילו "לא כתב".
מדברי הרב הילמן ניתן להבין שהוא יוצא מנקודת הנחה שפרובנס של ימי המאירי היתה כמו רחובות חזון איש בבני ברק או בית שמש של ימינו.
תיאורית האמונה הצרופה.
לדוגמה:
בעמוד ע של הקובץ הוא מתייחס למ"ש המאירי בשתי מקומות שפירוש המלה נוצרי שבגמרא אינה בני הדת הנוצרית, אלא הם הנוצרים-הבבלים הקדומים "עובדי השמש" שיום ראשון היה יום איד להם, והוא מציין לפירושו של רשי"י ב"דפו"י המובא בדקדוקי סופרים":
"נוצרי - ההולך בטעמו של אותו האיש שציווה להם להם לעשות יום איד באחד בשבת".
האם הרב הילמן חשב מי הוא "אותו האיש" שבדברי רש"י? והאם "אותו האיש" שציווה להם להם לעשות יום איד באחד בשבת הוא גם "אותו האיש הידוע" או תלמיד תלמידו?
הוא גם כותב שם:
"ומה שכתב המאירי בלשון המשתמע שכוונת חז"ל לעובדי ע"ז הבבליים פשוט שאינו אלא לסתום פיות המקטרגים, כי הברייתא במסכת ע"ז נשנתה בימי רבי ישמעאל ולא היה שם שום זכר לשום בבליים ואין לזה שום רמז בדחז"ל ולא בספרי התולדה ... אבל יכול להיות שהכינוי להולכים בטעות אותו האיש באמת נשתלשל מן הכינוי נוצרים באים מארץ מרחק הנזכר בירמיה ובפירושו של המאירי".
פשוט למי?
האם בימי המשנה היו חברים?:
"ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו". (שבת דף כ"א ע"ב).
וברש"י:
הסכנה - שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית ע"ז שלהם כדאמרינן בגיטין (פ"ב דף יז:).
האמנם ייתכן שהכינוי להולכים בטעות אותו האיש באמת נשתלשל מן הכינוי נוצרים באים מארץ מרחק הנזכר בירמיה?
בסיום מאמרו הוא כותב:
" מסקנא דמילתא, לענ"ד ראוי למדפיסי ספרי המאירי לשים ציון אצל כל אחד מלשונות המאירי הללו ולכתוב בשולי הדף את דברי מרן החתם סופר הנ"ל.
ולי נראה לענ"ד שראוי למדפיסי ספרי המאירי לשים ציון אצל כל אחד מלשונות המאירי הללו ולכתוב שהרב הילמן כתב שיש לכתוב בשולי הדף את דברי מרן החתם סופר הנ"ל.
שאלה:
האם כל הכל כשר?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 05/12/2008 3:58:26
תוקן על ידי ספרות ב- 05/12/2008 8:34:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2011 18:19 |
|
| |
הודעה של *עיק*
רד"צ הילמן והמאיריכידוע, פרסם הרד"צ הילמן בשנת תשמט מאמר ב"צפונות", בו הוא טוען שכל לשונות המאירי בעניין הגויים הגדורים בדרכי הדתות לא נכתבו אלא מפחד הצנזורה, והולך ומונה שם את לשונות המאירי על מנת להוכיח את דבריו.
האם יש מי שהתייחס למאמר ולראיותיו?
נכון לעכשיו לא מצאתי, ואני כשלעצמי - אף על פי שלא עיינתי בכל הדוגמאות שמביא (רק, נאמר, שלושת הרבעים הראשונים של המאמר)- לא מצאתי די לשכנע, אם כי אמנם יש שם ראיה אחת או שתיים שאכן דורשות מחשבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2011 20:20 |
|
| |
| תכלת_דומה כתב: | | ולא זאת עוד, אלא שמפני אותו חשש אפילו לא ציין בשום מקום בכתביו (בכתב יד!), ולא מסר לתלמידיו את הדבר (ככל שידיעתנו מגעת), אלא הותיר זאת באופן המטעה את הלומדים.
|
|
מיהם תלמידיו של המאירי?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2011 23:25 |
|
| |
דוקא טענותיו של הרדצ"ה זצ"ל נראות מבוססות. ובכל זאת הוא לא לוקח בחשבון את ההשקפה הכללית של המאירי, שאפשר שהיתה שונה משאר החכמים בדורו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2011 08:57 |
|
| |
איך קנאי כמו הרב הילמן העז להתגרות באומות?
עד שהיתה לנו אפולגטיקה שניתן לתלותה באילן גדול הוא הלך וקלקל גם אותה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2011 11:41 |
|
| |
שועתק התוכל לפרט איך הוכחותיו של רדצ"ה ניתנות לתליה בהשקפתו הכללית של המאירי?
תוקן על ידי סתם_שאלה ב- 09/03/2011 11:41:22
|
|
|
|
|
