בס"ד
מאת: "הגיגים" מתוך הבלוג ובאדיבותו.
אמש, בתפילת מנחה, קיבלתי על עצמי תענית להיום.
כהרגלי בחיים, מתוך רצון להימנע מהתחייבויות, חיפשתי את המילים 'בלי נדר' בתוך הנוסח - ואלו לא נמצאו. ואז נזכרתי, שבהתרת נדרים שאנו אומרים בעיו"כ, כשאנו מבטלים מראש את כל נדרינו, אנו מסייגים - מלבד נדרי תענית שאקבל ע"ע בשעת מנחה.
ו
אז החלתי להרהר, מהי הסיבה שנדרים כ"כ מרתיעים אותי.
אמת היא, שמגיל אפס חונכתי להוסיף את צמד המילים 'בלי נדר' לכל התחייבות שיצאה מפי. אבל איני סבור שכל שחונכתי אליו בילדותי, מרתיע אותי עד כדי כך.
אולי הסיבה היא, שדבר שאני מחויב ועומד בו, במידה ונכשלתי, הכישלון לא כולו שלי הוא. תמיד אוכל לחמוק בטענה שהאיסור היה גדול על מידותיי מלכתחילה. אבל במקרה כגון זה, שבו אני הוא יוצר האיסור, לעולם לא אוכל לתרץ את כישלוני בעמידה בו.
ויתכן גם, שפחדי הוא, מפני אי מילוי הציפיות התלויות בי.
שהרי ברור, שאחר התחייבות שלי, האחר יצפה ממני למלאות אחריה. הפחד מפני האכזבה שאני עשוי להנחיל לו, עשוי להרחיק אותי מכל התחייבות.
לאה לופנפלד, בשירה הנוגע ללב 'כל נדרי', מייחסת לאהבה אותה העוצמה כשל נדר:
כל נדרי, כל מילותיי
נשאתי אותם בכל משעולי
נשאתי אותם צרורים הם איתי
לך הוא הצרור אהבתי.
כל אשר אמרתי וכל אשר אומר
האהבה היא נדר, נדר שהופר
כל אשר אמרתי וכל אשר אומר
האהבה היא נדר, נדר שהופר.
כל נדרי כל תפילותיי
כאבתי אותך בכל שבועותיי
יצרתי מילים כתובות בתוכי
שבועת אמונים אהבתי.
כל אשר אמרתי...
כל נדרי, כל ייסורי
נשאתי אני את כל נעורי
זו את שהפרת את כל שבועותיי
נשארתי אני וכל נדרי.
כל אשר אמרתי...
רעיון דומה, ראיתי בהצגה 'נדרים' המבוססת על פרשנותו של הסופר תומאס מאן, ביצירתו 'יוסף ואחיו'.
הסופר מציג, כביכול סיפור גלותו ומכירתו של יוסף, באה לאביו כעונש על 'בגידתו' ברחל, ונישואיו ללאה אחותה. כשהתיקון להפרת נדרו של יעקב, יעשה ע"י הקפדתו של יוסף, שלא להפר את נדרה של אשת פוטיפר.
איני בא להתייחס לאמיתותה של פרשנות זו. אלא אך ורק לנקודה המועלת בה - גם אהבה ונישואין, הם בעצם נדר.
כעת, אני מבין, שיתכן ואותו פחד קמאי, מפני הפרת נדר, עומד בבסיסו של הסתייגותי ממוסד הנישואין..
מאת: "הגיגים" מתוך הבלוג ובאדיבותו.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
