ראינו שאין התורה דורשת מאתנו מלכתחילה רק קבלה על קיום התנאים, לתכלית
הגאולה,ואכן על פי התורה הקבלה נחשבת כמעשה, כמו שאמרו במכילתא פרשת
בא על הפסוק )שמות יב, כט( "וילכו ויעשו", וכי מיד עשו? אלא כיון שקבלו עליהן,
מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו", גם מדברי הנביא יש ללמוד שהקבלה גורם חשוב
הוא מאד והכל תלוי בקבלה, וכמ"ש )ישעי' א,יח(: "לכו נא ונוכחה יאמר ה', אם
יהיוחטאיכם כשנים כשלג ילבינו", "אם תאבו ושמעתם )ותרגומו - אם תיבון
ותקבלולמימרי( טוב הארץ תאכלו. ואם תמאנו ומריתם )ותרגומו - ואם תסרבון ולא
תתקבלוןלמימרי( חרב תאוכלו". ונבין גם מה שאומר "לכו נא ונוכחה". לכאורה אם
ישכאן וויכוח מן הצורך לשמוע גם טענתם של בני ישראל? אלא מכיון שאין ה'
דורשרק קבלה, נסתרו כל הטענות, שהרי קבלה יש לעשות בכל עת ובכל שעה.
"כי פי ד' דיבר" לכאורה היכן דיבר? אכן כל זאת מפורש בתורת משה, בפרשת
הגאולה"ושמעת בקולו" ותרגומו - ותקבל למימרה. ומסתבר שמחובתינו לעשות
לכלהפחות את הקבלה כראוי, ואכן הקבלה הזאת מכניסה אותנו לעולם חדש
לגמרי,לעולם אשר לא נפתח לנו ע"י אבותינו, לדרך חדשה לגמרי במצות פדיון
שבוייםדרבים, כפי שיתבאר להלן. כדי שיהא בכוחינו לעשות את הקבלה כראוי,
עלינולהקדים ממפר רעיונות:
א. בממכת ראש השנה )כ"ח( נחלקו בזה אם מצוות צריכות כוונה, או לא, אבל
לכתחילהלכל הדיעות צריך לכוון על כל פנים לצאת ידי חובת המצוה, אפילו
במצוהדרבנן. בשולחן ערוך אורח חיים סימן ס"ד ולדעת המגן אברהם, במצוות
דאורייתאהכוונה מעכבת.
ב. והנה הב"ח באורח חיים סימן תרכ"ה כותב, שבמקום שגם טעם ותכלית המצוה
מפורשבתורה, צריך לכוון גם טעם המצוה, ואם לא כיוון הטעם לא יצא, והב"ח
הוציאאת דינו מדברי הטור.
היות ומצות הגאולה מצוה דאורייתא היא, וגם הטעם והתכלית של התנאים
מפורשיםבתורה, ומאידך דורשת התורה לעשות קבלה בפה כנאמר "בפיך ובלבבך
לעשותו".יוצא מזה שצריך לכוון בשעת הקבלה גם את תכליתן. ותכליות מצוות
אלורבות הן:
.1 התכלית הראשונה "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך... אם יהי נדחך בקצה
השמיםמשם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך" זו היא הבטחת פדיון השבויים - הצלת
היהודיםהנמצאים בשביה, שהרי התורה מדגישה במפורש "ושב... את שבותך",
ובדורינואנו, זו היא הבטחה להצלת אחינו בני ישראל הנמצאים בשביה בארצות
שמאחורימסך הברזל, וזאת עקב הקבלה על מצוות הגאולה.
.2 "והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה" זו היא הבטחה על
הגאולהועל ירושת הארץ.
.3 "ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה... " - הבטחה על הכנעת האויבים.
.4 "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך" - הבטחה על ביטול כוחו של
השטן- עיין רמב"ן.
כללו של דבר: בשעת הקבלה צריך לומר בפה מלא שהוא מכוון ראשית לקיים מצות
התורה,ושנית שהוא עושה מצוה לשם כל התכליות האמורות, ומסתבר שצריך לכוון
כפיהסדר, וקודם כל לשם פדיון שבויים של אחינו בני ישראל, ואחר כך לשם תכלית
ירושתהארץ וכן הלאה.
רואים אנחנו כי "תורת ה' תמימה" הורתה לנו דרך ברורה לשם פדיון שבויים
דרבים,ועל כן יש בכוחינו להציל אחינו בני ישראל בדרך קלה מאד. אבל אנחנו
מתייחסיםאל הענין הזה כאילו עברה התורה בהיסח הדעת על הדבר הזה שהוא
מהדבריםהעומדים ברומו של עולם, ומעולם לא עלה אפילו על דעתינו לקבוע כאן
דעתתורה.
אבל העובדה שההבטחה הראשונה היא "ושב ה' אלוקיך את שבותך" תראה
לנושעל כל פנים אצל תורתינו הק' עומד הדבר במקום הראשון.
כאן עלינו להעיר, כי בתור התהלה אין הכרח לכוון לכל התכליות. שכלל גדול הוא
"שמתוךשלא לשמה בא לשמה", ובמצוות הגאולה עאכ"ו שיבוא בקרוב לשמה, ולכן
בנוסחהקבלה לא הזכרנו כעת התכליות האמורות.
נוסח הקבלה על קיום תנאי הגאולה
"הרינו מקבלים עלינו בלב שלם, לקיים את תנאי הגאולה, כמו שכתוב בתורה
"והשבותאל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה, ושבת עד ה'
אלקיךושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל
נפשך".היות ובשעה זו אין אנו בקיאים עדיין במצוות הגאולה לכל פרטי'
ודקדוקי',הרינו מקבלים עלינו לברר את אופן קיומם של התנאים האלה. לפי
הכרעהפסוקים. כדי שיהא בכוחנו למלא את התנאים כמצווה עלינו בתורה"
והי' אם יצטרפו אנשי לבב לכנישתא חדא ויעשו את הקבלה הזאת בנפש חפצה,
ויעידעליהם הבוחן לבבות והיודע תעלומות, שאמנם יעשו ככל אשר קבלו עליהם,
מאותהשעה ברי הדבר כי יתחיל הגלגל להתהפך לטובה. כל הסכנות, הן בגולה והן
בארץיחלופו לחלוטין. אחינו בני ישראל השוכנים מאחורי מסך הברזל ישתחררו,
כפישהבטיחה זאת התורה. ואורו של משיח יתחיל להתנוצץ ויקויים בנו דבר
ההבטחה)ישעי' לה,י(: "ששון ושמחה ישיגו נסו יגון ואנחה".
על פי האמור נבין מקרא אשר קשה להולמו בפרשת וילך )דברים לא,ל( "כי ידעתי
אחרימותי... וקראת אתכם הרעה באחרית הימים". ולמה לא יחוס הקב"ה על הדור
האחרוןדוקא? אולם איתא )מנחות מג,ב(: "תניא, היה רבי מאיר אומר, גדול עונשו
שללבן )בציצית( מעונשו של תכלת, משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר
לשניעבדיו: לאחד אמר הבא לי חותם של טיט ולאחד אמר הבא לי חותם של זהב,
ופשעושניהם ולא הביאו. איזה מהם עונשו מרובה? זה שאמר לו הבא לי חותם של
טיטולא הביא".
על פי המשל הזה נבין היטב את הענין של "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים".
לדורותהראשונים שתרעין דחכמא היו עדיין סגורים ומסוגרים
בפניהם, הי' נחשב ענין קירוב הגאולה, כחותם של זהב. אבל לדור האחרון שנפתחו
להםתרעין דחכמתין, הדבר דומה לחותם של טיט. שהרי כעת אנו חשים שיש
בכוחנולקרב את הגאולה בדרך קלה מאד, ובמה נצדק אם לא נעשה גם מאמץ קטן
זה,או כלום נאמר שאין בכל הדור הזה אפילו עשרה אנשים כשרים שלבם שלם עם
אלקיהםומצפים לגאולה באמת ובפשטות? ודאי שיש ויש. ואם יש, במה יצדקו
כשאינםנאספים יחד לפתוח פתח ראשון, כחודו של מחט?
ובכן, קומו ועלו אתם הכשרים בישראל, קטנים כגדולים, ועשו למען שמו יתברך
והאספויחד למען הצל כבוד ולמען ישע ישראל. ואם קטנים אתם בעיניכם, גדולים
תהיומיד אחרי הקבלה לפני מי שאמר והי' העולם.
