Eng translation available ■ הנביא יחזקאל נקרא בנבואה לשים פניו אל "ארץ המגוג" ■ חז"ל פירשו לנו מיהי ארץ המגוג, אך דבריהם היו כחידות עד עתה ■ בעבר נעשו מספר טעויות במיקום 'ארץ המגוג' בשל התייחסות לעם ולא לארצו ■ ספר ישן פותח צוהר חדש להבנת דברי רבותינו ■ מיקום מדוייק של ארץ המגוג מתאפשר בעזרת הצלבת ספר זה עם דברי החוקרים ■ לפי המיקום ברור שאנחנו עומדים ממש לקראת התממשות הנבואה

English Translation is available here.

בס"ד

למחוסרי הזמן: יש סיכום קצר של מאמר זה לקראת סופו תחת הכותרת: "ארץ המגוג: סיכום קצר", וניתן לקרוא אותו ולעיין במפה שבסוף המאמר כדי לקבל מושג כללי.

ראשי פרקים של מאמר זה:
(לחצו על שם הפרק מעבר מהיר לכותרת הרצויה)

• הקדמה

• איזכורה של מגוג

• פירושי חז"ל מיהי ארץ המגוג

• שלב ראשון: עמידה על הטעויות של העבר

• השלב הבא: איתור המקום האמיתי

• ומה עם גיתיא?

• פגישה מחודשת עם הסקיתים

• המשך החקירה על גיתיא

• גבולות ארץ המגוג

• ארץ המגוג: סיכום קצר

• עוד כמה נקודות לסיום

• בירור אחרון: האם גוג לא אמור לבוא מאיזור מגוג?

בימים האחרונים ניסיתי מחדש לאתר מי היא אותה "ארץ המגוג" הנזכרת במלחמת גוג ומגוג. זה נסיון שאני חוזר עליו מדי פעם, כשיש בידי ממצאים חדשים שיכולים להביא לפתרון התעלומה. הפעם אני יכול לומר באופן ברור ומוחלט, שבאמצעות סייעתא דשמייא אדירה שהיתה לי, הצלחתי לאתר סופית וחד-משמעית את מיקומה של "ארץ המגוג". אני בטוח שהגילוי הזה חשוב ביותר, משום שלא רק היהודים שואלים את עצמם מי היא אותה ארץ המגוג, אלא גם הנוצרים וגם המוסלמים, שבמסורות של כולם (הלקוחות מהיהדות) מופיעה ארץ זו במלחמה האחרונה שתהיה באחרית הימים.

◄הקדמה

הסיבה שהתמקדתי בחיפושים דווקא ב"ארץ המגוג" היתה פשוטה למדי, למי שמכיר את ההסטוריה של העמים העתיקים. הנבואה על מלחמת גוג ומגוג המובאת ביחזקאל ל"ח-ל"ט מזכירה שמות של עמים רבים (לפי הסדר): משך, תובל, פרס, כוש, פוט, גומר, תוגרמה, "עמים רבים", שבא, דדן ותרשיש. אולם "מגוג" היא היחידה המוזכרת בתור ארץ ("ארץ המגוג"), וזה חשוב מאוד, משום שמרבית העמים הכתובים כאן הם עמים שמיקומם השתנה במשך אלפי השנים מהתקופה העתיקה ועד ימינו, ולכן למרות שייתכן שהנבואה מדברת על מקום ארצותיהם המקוריות, אפשרי והגיוני שהיא מדברת רק על העמים עצמם, שמקומם אינו במקום התיישבותם הראשוני, אך לגבי מגוג נכתב מפורש שמדובר ב"ארץ המגוג", והדבירם יובנו עוד בהמשך בע"ה.

למרות שניסיתי לקצר במאמר זה, הוא עדיין ארוך ביותר, כדי להוכיח את הדברים בבירור, ולכן מי שרוצה לקפוץ לעיקר הדברים יכול לגלול דף זה עד לכותרת "ארץ המגוג: סיכום קצר".

◄איזכורה של מגוג

ראשית, מגוג מוזכרת בנבואה על מלחמת גוג ומגוג שבספר יחזקאל. אמנם רוב הנביאים התנבאו על מלחמה זו, אך רק בספר יחזקאל נמצאים הכינויים גוג ומגוג:

ויהי דבר ה' אליי לאמור: בן-אדם, שים פניך אל גוג, ארץ המגוג, נשיא ראש משך ותובל, והינבא עליו :  ואמרת: כה אמר ה' אלוקים - הנני אליך, גוג, נשיא ראש משך ותובל :

(יחזקאל לח)

ושילחתי אש במגוג, וביושבי האיים לבטח, וידעו כי אני ה':

(יחזקאל לט)

(אלה שתי הפעמים היחידות שבהן מופיעה מגוג בנבואה)

בנבואה הזו נקרא יחזקאל הנביא (הקרוי בתואר "בן אדם" משום שכידוע היה גלגולו של קין שהיה בנו של אדם הראשון) להפנות את מבטו לכיוון גוג ולכיוון "ארץ המגוג". אך מיהי אותה ארץ המגוג?

חז"ל פירשו בתלמוד, במדרש ובתרגומי המקרא מיהי מגוג, במספר שמות. הדברים הובאו בעבר באתר גוג1, שם נעשה סיכום של המקורות הידועים אודות כל שמות העמים המשתתפים במלחמה עפ"י ספר יחזקאל, והמקורות סוכמו בטבלה קצרה שהועתקה גם לכאן. מהדברים שם נעתיק את הדברים הרלוונטיים רק לעניין איתורה של "ארץ המגוג".

◄פירושי חז"ל מיהי ארץ המגוג

השם מגוג נזכר פעמיים נוספות במקרא, פרט לנבואת יחזקאל. מגוג היה שמו של בנו של יפת, נכדו של נח, ועל שמו הוקם העם שנקרא באותה עת "מגוג". כידוע, רוב העמים ברשימה שביחזקאל הם מצאצאי יפת. ובמקרא נאמר כך:

בני יפת: גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס. ובני גומר: אשכנז וריפת ותוגרמה. ובני יון: אלישה ותרשיש כתים ודדנים.

(בראשית י)

בני יפת: גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס. ובני גומר: אשכנז ודיפת ותוגרמה. ובני יון: אלישה ותרשישה כתים ורודנים.

(דברי הימים א, פרק א)

וחז"ל פירשו במספר מקומות את שמות העמים הללו, וכאמור נתמקד כרגע רק בארץ המגוג, מהטעם המוזכר בהקדמה. הגמרא במסכת יומא מפרשת את שמות ארצות ההתיישבות המוזכרות במקרא כך:

…לא שריא שכינה במקדש שני,  דכתיב: "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" (בראשית ט) אף על גב ד"יפת אלוקים ליפת", אין השכינה שורה אלא באהלי שם.

אומרת הגמרא: השכינה לא שרתה בבית המקדש השני, ככתוב בבראשית ט: "יפת אלוקים ליפת, וישכן באהלי שם", למרות ש"יפת אלוקים ליפת" (כלומר שזכו הפרסיים, מזרע יפת, לבנות את בית המקדש השני. רש"י), הרי שהפסוק מסביר שאין השכינה שורה אלא באהלי שם (כלומר, בבית המקדש הראשון שנבנה ע"י שלמה המלך מזרעו של שם. רש"י).

ופרסאי מנא לן דמיפת אתו?

שואלת הגמרא: אם כן, מנין לנו שהפרסים מקורם מזרע יפת? ומשיבה:

דכתיב: "בני יפת: גומר ומגוג  ומדי ויון  ותובל ומשך ותירס" (ומפרשים חז"ל):

• "גומר": זו גרממיא.

• "מגוג": <*>זו קנדיא (בדקדוקי סופרים ובהגהות נאמר כי "קנדיא" היא טעות סופר (כלומר טעות בהעתקה, שנשתרבבה לדפוס, ור' עוד להלן), ובכתב יד מינכן העתיק מופיע "קונתא", בשלוש דפוסים ישנים מופיע: "'קנתיא", ובכתב יד עתיק: "גינתיא", בכתב ידי אוקספורד ולונדון: "גיתנייא").

• "ומדי": זו מקדוניא.

• "יון": כמשמעו.

• "תובל": זו בית אונייקי. (בדקדוקי סופרים נאמר כי גם "בית אונייקי" היא טעות סופר, ועפ"י כת"י מינכן צריך להיות "בית ארנקי" ובאחרים "איניוקי", "איניקי", "אינקי")

• "משך": זו מוסיא.

• ו"תירס": פליגי בה (מחלוקת בין) רבי סימאי ורבנן: חד אמר, זו בית תרייקי, וחד אמר: זו פרס. (בדקדוקי סופרים נאמר כי "בית תרייקי" עפ"י כתב יד מינכן צריך להיות "טרוקי" ובאחרים: "טראקי" או "טרקי"

(יומא י ע"א)

הגמרא ממשיכה שם למנות שמות של עמים עתיקים, עם שמות מדינותיהם כפי שהיו בתקופת חז"ל, אך לענייננו אין בהם צורך.

התלמוד הירושלמי נחתם, כידוע, לפני התלמוד הבבלי. בתלמוד זה, הארצישראלי, מוזכר גם כן פירוש לשמות הנ"ל:

תני בר קפרא: "יפת אלוקים ליפת, וישכון באהלי שם" - שיהו מדברין בלשונו של יפת באוהלו של שם.

"בני יפת: גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס":

• גומר: גרממיה.

• מגוג: גיתייא.

• מדי: כשמועה.

• ויון: אייסוס.

• תובל: ויתנייה.

• משך: מסייא.

• תירס: ר' סימון אמר - פרס, ורבנן אמרי - תרקא.

(ירושלמי מגילה, פרק א הלכה ט, דף י ע"א)

אגב, כשמדברים על "פרס" צריכים אנו לזכור שהאיזור המכונה "אירן" כיום הוא אינו המדינה שנקראה בשם "פרס" בתקופה העתיקה. אותה "פרס" היא רק חלק קטן מאיזור אירן, ונמצאת ברובה במחוז המודרני "פארס" (Fars, דהיינו פרס) של אירן, ואליה התכוונו חז"ל כשאמרו כאן "פרס".   באופו דומה "מדי" היא חלק קטן מאיזור אירן, הגובל ב"פארס" , ונמצאת בערך במחוז המודרני "המדן" (Hamadan או Hamedan) של אירן (אגב, אלה חלקים קטנים של אירן, אבל כמובן גדולים בהרבה ממדינת ישראל…).

ונמשיך בתיאורי חז"ל: מדרש בראשית רבה מתאר את שמות הארצות כך:

"בני יפת: גומר ומגוג":

אמר רבי שמואל בר אמי:

• [גומר ומגוג:] זו אפריקה וגירמניא.

• "ומדי": [כמשמעו]

• ["ויוון ותובל ומשך"]: ומקדוניא איסניא ותוניה.

• "תירס": רבי סימון אמר זו פרס, רבנן אמרי תורקי.

(מדרש בראשית רבה פרשת נח, פרשה לז, א, מוגה עפ"י הרד"ל)

תרגום יהונתן בן עוזיאל על התורה (בראשית י) מפרש כך:

"בני יפת: גומר ומגוג  ומדי ויון  ותובל ומשך ותירס":

• גומר: אפריקי

• מגוג: גרמניא

• מדי: תמדיי

• יון: מקדוניא

• תובל: יתיניא

• משך: אוסיא

• תירס: תרקי

תרגום יונתן על הכתובים (דה"י א, א) נמצא בכמה נוסחים, ואלה הם:

"בני יפת: גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס":

• גומר: אפריקא / אפריקי / גרמניא

• מגוג: גרמיא / גרמניא / גתיא

• מדי: חמדאי / המדאי / המדן

• יון: מוקדוניא/ אוביסוס

• תובל: יתיניא / יתניה

• משך: אוסיא / מוסיא / מוסיה

• תירס: תרקיא / תרקי

אגב, לגבי גרמניא/גרממיא וכו', יש לציין שכשיונתן בן עוזיאל תרגם את נבואת מלחמת גוג ומגוג הוא נמנע לפרש שם כלשהו של ארץ, אלא השתמש בשמות העבריים: מגוג, משך, תובל וכו'. המקום היחיד שהוא שינה את דרכו היה בפרק לח פסוק ו, שם פירש: "מדינת גרממיא", וזה מלמדנו שארץ זו היא היחידה שבטוח תשתתף במלחמת גוג ומגוג.

אם כן, להלן כל הפירושים שניתנו בנוסחים השונים למגוג: <*>קנדיא (קונתא, קנתיא, גינתיא, גיתנייא), גיתייא, גירמניא, גרממיא, גרמניא, גרמיא, גרמניא, גתיא. ובאופן די ברור ניתן לומר שמדובר על שמות של שני מקומות שהשתבשו:

1. "גרמניא" שהשתבש ל"גרמיא", "גירמניא" וכו',

2. "גיתיא" שהשתבש ל"גתיא", "גיתנייא", "גינתיא", "קנתיא", "קונתא" (ידוע ש"ג" ו"ק" התחלפו בתקופה העתיקה, ועד היום חלק גדול מהערבים מבטאים את ה"ק" (ق) כ"ג" בערבית המדוברת (להבדיל מהספרותית שבה משתמשים בקריינות וכו'), וכך הוא בכל איזור עירק, כווית, סעודיה וירדן, כפי שהמצרים מבטאים את ה"ק" כ"א").

כשיש כל כך הרבה שמות בוודאי שקשה לאתר את מקום הארץ. נמנעתי להביא כאן דברי מפרשים מאוחרים לחז"ל על שמות הארצות*, שלפי חלקם ארץ המגוג אמורה היתה להימצא באיזור קרוב לים השחור. האמת, כפי שהיא תבואר מיד, היא שמפרשים אלה פירשו את מיקום מגוג כמיקום העם של מגוג באותה עת, אך חז"ל פירשו את מקום ארץ המגוג, וכפי שיובן בהמשך, על פי ההסטוריונים, יש מרחק גדול בין האחד לשני.

◄שלב ראשון: עמידה על הטעויות של העבר

(מי שלא רוצה להסתבך בהסבר ההסטורי על הטעויות, מוזמן לדלג על קטע זה, ולעבור לכותרת הבאה: "השלב הבא: איתור המקום האמיתי")

כאמור לעיל, היו פרשנויות, שקישרו את השם מגוג לאיזור הים שחור וסביבותיו או אסיה הקטנה (שבאיזור טורקיה). הפרשנות הרבנית העתיקה ביותר שייחסו לה בטעות את האיזור הזה היתה פרשנותו של רבינו סעדיה גאון (הרס"ג, שחי בתקופת הגאונים, במאה התשיעית למניינם), שכביכול פירש את מגוג בתור מקום הנמצא באיזור הים שחור. אמנם, הרס"ג כלל לא כתב דברים כאלה, ולהרחבה ראה בהערת השוליים**.

אמנם, הפרשנות היהודית העתיקה ביותר ל"מגוג", פרט לדברי חז"ל, היא של יוסף בן מתתיהו, הידוע גם בתור "יוספוס פלביוס" ו"יוסף בן גוריון", אותו מצביא יהודי בתקופת החורבן, שלאחר ההפסד לרומיים התחיל לכתוב את קורות היהודים, בשלב ראשון "מלחמות היהודים" מסוף התנ"ך והלאה, ובשלב שני גם את ההסטוריה המוקדמת יותר ב"קדמוניות היהודים". יוסף בן מתתיהו כתב בספר זה גם את תולדות העמים כפי שהם נפוצו לכל העולם מאז ימות נח, כשהסביר את עניין נח וצאצאיו, וכך כתב שם:

מגוג יסד את המגוגים, הנקראים על שמו, והמכונים "סקיתים"  (Scythians) בפי היוונים.

(קדמוניות היהודים, ספר ראשון פרק 6. תרגום אנגלי נמצא בגירסה מקוונת חופשית, ר' הפרק הנ"ל כאן)

וזהו מקור הטעות של כל המפרשים לעניין מיקומה של מגוג, משום שגם אם נניח שיוסף בן מתתיהו ידע על מה הוא מדבר, ופשוט הסביר ליוונים (שאליהם היו מיועדים ספריו) מיהם השבטים ה"מגוגים" בשפתם, הוא לא ניסה לפרש כאן היכן היא ארץ המגוג, אלא מיהם השבטים "המגוגים" כלשונו, ולכך יש חשיבות עליונה, כפי שנראה מיד.

על הסקיתים (הנקראים במקורות  עבריים שונים גם "סקיטים" "זקיתים" וכו') אנחנו יודעים כיום הרבה יחסית, ויש עליהם ערך גדול בויקיפדיה האנגלית, וזה תרגום חלק מהערך המדבר על מוצאם:

Origins:

Scholars generally regard the Scythians as Iranian nomadic peoples, speaking an Iranian language.

The Scythians first appear in Assyrian annals as Ishkuzai, reported as pouring in from the north some time around 700 BC and settling in Ascania and modern Azerbaijan as far as to the southeast of Lake Urmia. The Scythian tribes mentioned in the Greek sources resided in the steppe between the Dnieper and Don rivers.

מוצא:

חוקרים בדר"כ מתייחסים לסקיתים כעם איראני נווד, המדבר בשפה אירנית.

הסקיתים מופיעים לראשונה בכתובים אשוריים כ"אישקוזאי", שדווח שהם זרמו מהצפון במשך תקופה מסויימת בסביבות 700 לפני מניינם, והתיישבו ב"אסכניא" ובאז'רביג'אן המודרנית עד לדרום מזרח אגם אורמיה (בצפון אירן). השבטים הסקיתים שמתוארים במקורות היווניים התיישבו בערבה שבין נהרות דניפר ודון.(בצפון אירן)

ומכאן, וגם משאר הדברים הכתובים בערך זה, ברור שהסקיתים היו עם אירני של נוודים בעלי לשון אירנית, שמקורם לא ידוע, אלא לראשונה נזכר איזור שהתיישבו בו במקורות ארכיאולגיים בשנת 700 לפני מניינם, כמתואר לעיל. הסקיתים הפכו לאימפריה בתקופה מסויימת, וזוהי מפה המתארת את שלטונם המשוער בתקופת המאה הראשונה למניינם, אותה תקופה שבה חי יוסף בן מתתיהו:

אימפריית השבטים 'המגוגים' (בכתום) במאה הראשונה למניינם, מתוך ויקיפדיה

אבל, וזה "אבל" מאוד גדול, כל הידיעות על הסקיתים מתחילות כאמור לעיל מ-700 לפני מניינם (והמפה שלמעלה משוערת לתקופה מאוחרת ב-800 מאז), אבל המבול והתיישבות בני נח התחילה 1400 שנים לפני כן (שהרי המבול היה בערך בשנת 2100 טרם מניינם, שנת 1656 ליצירה), ובכל התקופה הזאת אין שום ידיעה כלשהי על הסקיתים או על מוצאם, שהחוקרים מעידים לנו שהיו שבטים נודדים (דוברי שפה אירנית).

ארץ המגוג שאנחנו מחפשים היא לא הארץ שאליה נפוצו שבטי מגוג, אלא ארץ המוצא של שבטי מגוג, ומכיוון שהסקיתים היו שבטים נודדים, אין משמעות גדולה למיקומם אלפי שנים אחרי המבול, כפי שלהבדיל אין משמעות למיקומם של היהודים בימי הביניים לעומת מיקומם בתקופת המקרא. הרי בתקופה של 1400 שנים עם ישראל שועבד במצרים, נגאל משם, התנחל בארץ ישראל, חלקו (עשרת השבטים) הוגלה ע"י סנחריב וחלקו השני הוגלה ע"י נבוכדנצר, חזרו לארץ ישראל (בית שני), ונחרב גם הבית השני וחזרו לגלות.

אם כן, למרות שיוסף בן מתתיהו אמר על שבטי המגוגים שהם השבטים הסקיתים (וזה מה שבלבל חלק ממי שניסו לאתר את ארץ המגוג), עדיין זה לא עוזר לנו במיוחד לדעת מה היתה ארץ המוצא שלהם, שהיא ארץ המגוג. להבדיל מיוסף בן מתתיהו, חז"ל דיברו בדבריהם על שם ארץ, היא ארץ ההתיישבות המקורית של מגוג (שהרי פרשו את הדברים בפסוקים המדברים היכן התיישבו צאצאי יפת לאחר המבול), שאמורה להיות ככל הנראה גם ארץ המוצא של שבטי הסקיתים, ואת הארץ הזו אנו מחפשים (ור' בהמשך שאכן הארץ הזו אותרה, ושמה מרמז שממנה היה מוצא הסקיתים).

◄השלב הבא: איתור המקום האמיתי

הספר שהיה לי לעיניים, והוא המקור שגרם לי לנבור שוב בדפי ההסטוריה, הוא ספרו של הרב יחיאל צבי הירשנזון זצ"ל, "שבע חוכמות" (משנת תרמ"ג). חלק מספרו הוא מייחד לעניין מיקומי הארצות של צאצאי נח בתחילת התיישבותם, עפ"י דברי חז"ל. בתחילה הוא מתחיל בהסבר השיטה שבה מסודרים האומות, ולאחר מכן הוא מסביר היכן נמצאות אותן שמות המדינות שמזכירים חז"ל:

"גרממיה": כוונתם על ארץ קארמניה, בדרום מזרח ארץ בבל, ותמצאנה במפת מלכות היוונים בדרום מדבר קארמניה (הנקראת כעת במפה החדשה "דיא זאלץ וויסטע פאן קערמאן", וגם העיר הראשית עד היום תיקרא קערמן) למזרחו של לשון ים פרס, כי כבר ראינו בכללי חילוף האותיות כי אותיות גיכ"ק ומ"נ מתחלפות (ר' בעניין חלופי האותיות גם את ההערה שלי לגבי גיתיא למעלה -השם1.נט).

ובמדרש רבה ויהונתן בן עוזיאל ותרגום רב יוסף הנ"ל נקרא באמת בשם "גרמניא" (והרודוטוס הסופר היווני יקרא גם כן את הארץ הזאת בשם "גרמניא אשר לפרס": 'גרמנוס פרסיקוס', ואל תערב גרמניא הזה עם גרמניא אשר באיירופא (דוייטשלאנד), כל לזה קראו בתלמוד בשם "גרממיא של אדום" להפרידו מגרמניא הזה).

וכפי הנראה נמשכה המדינה הזו בימי קדם עד נהר אינדוס, וכללה בתוכה גם את הארץ אשר תיקרא היום בשם בלודשיסטאן… והיא תגבל גם כן בקצה המזרח הצפוני אל הרי הימאלייא והרי אינדיקוש, והרי טזונגלינג הם המשך הרי אינדיקוש, אך למזרחם קיבלו השם מבני חינא (סין) היושבים שם.(סין)

…ובתלמוד בבלי "מגוג זה קנדיא" הוא טעות סופר, כמו שכתב כבר בעל "תבואות הארץ", כי קנדיא היא שם מאוחר שנתחדש אחר הגמרא לאי קריטא או טעלעכינע. אך צריך להיות זה קידייא, והיא גיתייא הנ"ל.
 

…גרמניא היא קארמאניא למערב הרי הימאלייא ונהר אינדוס היוצא מן הרי הימאלייא.

…ופרס (בלשון הקדמונים פערזיסטאן) היא בצפון קארמניא ודרום אל הפרתיים, בין מדבר קארמאניה ולשון ים פרס.

(שבע חוכמות/הרב יחיאל צבי הירשנזון, חלק א)

אם כן, עפ"י ה"שבע חוכמות" הארץ שחז"ל קראו "גרמניא/גרממיא/גרמיא" היא חבל ארץ פרסי באיזור המפרץ הפרסי, המבליע בתוכו ארץ הנקראת "בלודשיסטאן", וחבל הארץ גובל במזרח בנהר האינדוס, ובצפון גובל בהרי ההימלאייה.

מאוחר יותר קראתי ב"מאסף נידחים" (ליקוטים שהופיעו תחת שם זה בכתבי עת עבריים לפני יותר מ-100 שנה) ביקורת לגבי הערות שהוכנסו ל"ערוך" בעניין המדינות הנ"ל, ביקורת המחזקת את מה שנכתב למעלה:

אסיא וגרמניא הנזכרים בתרגום ובמדרש, אין הכוונה לארץ האסים והאשכנזים, כי אם לאזיא הקטנה ולמדינת קרמניא, שם מחוז בפרס הנקרא כעת קערמאן, ונזכר אצל סופרי היוונים והרומים מימות פליניוס סטרבון ותלמי… ראוי להזכיר כי להבדיל בין קרמניא אשר הזכרתי למעלה ובין גרמניא האמתית, היא ארץ אשכנז, קראו [חז"ל] את האחרונה בכינוי "[גרמניא] של אדום".

("מאסף נדחים" תרל"ח-תר"מ, לרב אברהם הרכבי ז"ל)

ברור שעל הדברים הנ"ל שמצאתי בשני הספרים שמחתי כמוצא שלל רב, וזאת משום שראיתי שני ספרים שונים שמגיעים לאותה מסקנה בעניין מיקומה של מגוג. כעת השתדלתי לחפש במרחבי האינטרנט איזושהי פיסת מידע שאוכל לברר את הדברים לגבי אותה "גרממיא" או "קרמניה" וכיו"ב. חיפוש בעברית לא עזר בדבר. כדי לחפש באנגלית הייתי צריך לנסות המוני איותים שונים, שכן לא היה לי מושג איך השמות המובאים למעלה מנוקדים, אבל כבר אמרו רבותינו "יגעת ומצאת, תאמין".

המקום אותר במדוייק: באירן של ימינו קיים מחוז גדול (השני בגודלו באירן) ושמו "קרמן" (Kerman), בעל אוכלוסייה של למעלה משני מיליון איש. עיר הבירה של המחוז נקראת גם היא בשם זה, ובה חיים כיום מעל ל-400 אלף איש. מחוז זה, קרמן, שככל הנראה היה הארץ המקורית של מגוג, כולל ערים עתיקות רבות, שתזמונם מתאים פחות או יותר לתקופת סוף המבול התנ"כי.

הקטע הבא היה הקטע שהכי שמחתי למצוא, כי הוא אישר למעשה את כל הכתוב למעלה, ולמעשה היווה חותמת סופית שמגוג המקראית, שהיא גרמניא בדברי חז"ל, נמצאת אכן באירן. קטע זה הובא באנציקלופדית ויקיפדיה האנגלית:

Historical documents refer to Kerman as "Karmania," "Kermania", "Germania" and "Žermanya," which means bravery and combat. Geographers have recorded Kerman's ancient name as "Go'asheer"

מסמכים הסטוריים מתייחסים לקרמן כ"קרמניה", "קרמניא", "גרמניא" ו"ז'רמניה"*, שמשמעותם היא אומץ ומלחמה. גיאוגרפים מצאו את השם עתיק 'גו-אשיר' לקרמן.

(ויקיפדיה באנגלית, ערך מחוז קרמן באירן)

(מאוחר יותר ראיתי שב'שלשלת הקבלה' נקראת מגוג: 'זרמניאה', מה שמתאים למה שנאמר כאן)

ומכאן הוכחה, גם לספקנים ביותר שבינינו, שאותה "גרמניא" על כל השיבושים שנמצאו בה, אינה אלא המדינה העתיקה "קרמניה", שהיתה אחת המדינות בפרס העתיקה (כמו מדי, פרס, הפרתים ועוד) בתקופה הקדומה.

עפ"י אתר livius לחקר העולם העתיק, נראה ש"קרמניה" העתיקה כללה גם את רצועת החוף שכיום מופרדת ממחוז קרמן האירני, וקרויה כיום בשם מחוז "הורמוזגן" (השם נובע מ'הורמוז', שם שנתנו היוונים לעיר החשובה ביותר בקרמניה בתקופה העתיקה, ע"ש אליל פרסי).

מגוג: מחוז "קרמן" כיום (מסומן בירוק בהיר) ביחס למפת אירן
כאמור לעיל, בתקופה העתיקה קרמניה כללה גם את מחוז החוף בדרומה

מגוג: מחוז "קרמן" האירני כיום, ומתחתיו מחוז הורמוזגן שהיה חלק מקרמניה בעבר
(שימו לב לקירבה לבושייר, עיר הכור הגרעיני)

למי שלא רוצה להסתבך, אני מציע לסיים את קריאת המאמר כאן, משום שזוהי הוכחה ברורה למיקומה של מגוג.

◄ומה עם גיתיא?

כזכור, חז"ל השתמשו בשתי שמות שונים לחילופין לתאר את מגוג, הראשון היה גרמניא על שיבושיו, ולמעלה הובן במדוייק, לראשונה למיטב ידיעתי, היכן הוא נמצא, בעוד שהשני היה "גיתייא" על שיבושיה.

ההשערות שמצאתי לגבי גיתייא בספרים היו שונות ומשונות***, ולאתר את המיקום הפעם, היה קשה הרבה יותר, אך בס"ד נראה לי שגם הוא נמצא. העיקרון שעמד מול עיניי היה ברור: בדברי חז"ל הכלל "אלה ואלה דברי אלוקים חיים" תמיד מתקיים, ולכן הגיוני הוא שכשמדרש רבה אומר "גרמניא", והתלמוד הירושלמי אומר: "גיתייא", הרי אלה ככל הנראה שמות שונים לאותו מקום פחות או יותר.

בפירושו על גרמניא, הסביר השבע חוכמות:

וכפי הנראה נמשכה המדינה הזו בימי קדם עד נהר אינדוס, וכללה בתוכה גם את הארץ אשר תיקרא היום בשם בלודשיסטאן… והיא תגבל גם כן בקצה המזרח הצפוני אל הרי הימאלייא והרי אינדיקוש.
 

הרבה מושג לגבי מיקומה של אותה "בלודשיסטאן" לא היה לי, למרות שברור היה שהיא קרובה ביותר לאיזור קרמן. אך מהר למדי גיליתי, בס"ד גדולה, שאותה בלודשיטאן נמצאת אף היא בתוך איראן, וקרויה כיום מחוז "סיסטן ובלוצ'סטן", ונמצאת אכן בהמשך לקרמן במזרח.

◄פגישה מחודשת עם הסקיתים

עכשיו שימו לב לנקודה הקשורה למה שנאמר בתחילת המאמר (לגבי הסקיתים): מחוז "סיסטן ובלוצ'סטן" האירני לא נקרא כך תמיד. הסטורית הוא נקרא "סאקאסטן ובלוצ'סטן", וכך נכתב בויקיפדיה האנגלית אודות מחוז זה:

…the Persian language name Sistān comes from the Old Persian Sakastāna, meaning "Land of the Sakas".

…השם בשפה הפרסית "סיסטאן" מקורו בשם בפרסית עתיקה "סאקאסטאנה", שמשמעותו: ארץ ה"סאקא"-ים.

מיהם אותם "סאקא-ים" או Sakas? את זאת מגלה לנו ויקיפדיה האנגלית בערך בשם זה, ואומרת שם כך:

They (the Sakas) are considered to be a branch of Scythians by most scholars. Saka is the usual Persian term, while Scythian is a Greek term.

הסאקא-ים נחשבים כענף של הסקיתים ע"י רוב החוקרים. "סאקא" הוא המונח הפרסי הרגיל, בעוד ש"סקיתי" הוא המונח היווני.

ואמנם למרות שההסטוריונים אומרים ש"סאקאסטאנה" נקראה כך רק בסביבות מאה הראשונה למניינם, ע"י סקיתים שכבשו את האיזור, יש לשים לב לדבר מאוד משונה: הסקיתים כבשו ארצות רבות, כפי שראינו למעלה במפת האימפרייה שלהם, אבל אף אחד מהכיבושים שלהם לא כונה "ארץ הסקיתים" או "ארץ הסאקא" (שזהו פירוש השם סאקאסטאן כנ"ל, ולפי מאמר זה של ויקיפדיה פירושו הוא גם "הבית של הסקיתים") פרט למקום זה. מי שיסתכל במפה של האתר לחקר התקופה העתיקה יוכל לראות (באיזור הצפוני של המפה) שכיבושי הסקיתים נקראו בשמות שונים ומשונים (עם קידומת "סאקא" שמשמעותה בפרסית סקיתים), אך אף פעם לא בשם "ארץ הסאקא" או מושג דומה לזה. והסברה שלי היא שהסיבה לכך היא מסורת שהיתה אצל הסקיתים שזוהי ארץ המקור שלהם. ועל כל פנים, בין אם הסברה הזו נכונה, ובין אם לאו, עצם העובדה ששם המקום משמעותו הוא "ארץ הסקיתים", ויוסף בן מתתיהו כינה את הסקיתים בשם "מגוגים", הרי ששם ארץ הסקיתים הזו תהיה, גם על פי שיטת יוסף בן מתתיהו: ארץ המגוג. ובהמשך נראה כיצד הדברים מתיישבים במדויק עם דברי חז"ל.

◄המשך החקירה על גיתיא

מאוחר יותר גיליתי כי חבל בלוצ'סטן למעשה מחולק כיום בין שלוש ארצות, והן אירן, פקיסטן ואפגניסטן. במערב פקיסטן קיים גם כן מחוז בלוצ'סטן בהמשך לבלוצ'סטן האירנית

מפת חבל הארץ בלוצ'סטן

במפה ניתן לראות את פקיסטן (גוונים אדומים), אירן (גוונים ירוקים) ואפגניסטן (גוונים כחולים). באדום כהה מסומן מחוז בלוצ'סטן הפקיסטני, שאכן מגיע בגבולו המזרחי בערך לנהר אינדוס, כפי שאומר בעל ה"שבע חוכמות". בצבע ירוק-בהיר מסומן מחוז בלוצ'סטן האירני, שצמוד כפי שניתן לראות למחוז קרמן. ובצבע כחול כהה מסומן איזור משוער של בלוצ'סטן האפגנית (באפגניסטן אין מחוז בשם בלוצ'סטן).

ובכן, אם "ארץ המגוג" היא שילוב בין קרמן לבלוצ'סטן (וכאמור לעיל קרמן המקורית כללה ככל הנראה גם את חוף הים, כמו בלוצ'סטן), ו"קרמן" היא "גרמניא", כפי שמוכח ע"י הסטוריונים, הרי שרק הגיוני שהשם השני שהשתמשו בו חז"ל בא לתאר את החלק השני של "מגוג", בלוצ'סטן, אך מה הקשר בן "בלוצ'סטן" ל"גיתייא" או שאר השיבושים?

מסתבר כי בתקופת פרס העתיקה בלוצ'סטן לא נקראה בשם זה כלל. השמות של האיזור הזה התחלפו מספר פעמים במהלך ההסטוריה. שם האיזור שמוזכר הסטורית מאז המאה השישית לפנה"ס הוא באנגלית: "SattaGydia" - סאתאגידיא, בפרסית: "ساتاگيديه" ובערבית (שבה האות הפרסית گ לא קיימת): "ساتاكيديه"  (סאתאקידיה). ככל הנראה "סאתא" היא קידומת אירנית עתיקה שמשמעותה "יישוב" (ר' כאן) או "כח" (עד היום בחלק מהשפות ההודיות המשמעות של "סאטא" היא כח, וכידוע השפות ההודיות והאירניות הן אחיות),  ואם נשמיט את הקידומת הזו יישאר לנו "גידיא" (מהמקור האנגלי) או "קידיה" (מהתעתיק הערבי), ומבלי לדעת זאת כבר אמר למעלה בעל ה"שבע חוכמות":

…ובתלמוד בבלי "מגוג זה קנדיא" הוא טעות סופר, כמו שכתב כבר בעל "תבואות הארץ", כי קנדיא היא שם מאוחר שנתחדש אחר הגמרא לאי קריטא או טעלעכינע. אך צריך להיות זה קידייא, והיא גיתייא הנ"ל.
 

ואכן, כיוון שבהעתקת שמות לועזיים לעברית בתקופה הקדומה אות ד' עם ת' מתחלפות (כפי שאמר בעל ה"שבע חוכמות", ורבינו בחיי מביא זאת בפירושו על בראשית לו, לט: "עוד ידוע מחכמת לשוננו הקדושה כי אות דל"ת מתחלפת באות תי"ו באותיות דטלנ"ת"), הרי ש"גיתיא" של חז"ל זוהי קידיה או גידיא, שהיא "סאתאגידיא" או "סאתאקידיה".

סאתאגידיא בשחזור מפת פרס העתיקה, בקרבה לקרמניא, היא גרמניא של חז"ל
(קרדיט למפה: אתר ההסטוריה העתיקה: livius)

חלק משחזור מפת פרס באטלס ההסטורי של וויליאם שפרד, עם הסאתאגידיא-נים

אגב, אתר livius לחקר העולם העתיק מציין, שבאימפריה הפרסית העתיקה של כורש ודריווש (Achaemenid Empire) לא היה כל אזכור לשם "קרמניה", והוא מסיק כי ייתכן שבתקופה ההיא היתה "קרמניה" חלק ממחוז אחר (אמנם לדעתו ייתכן שזהו מחוז גדרוסיה או פרס), וכפי המסתבר, כיוון שהשם "סאתאגידיה" כן הוזכר בתקופת האימפרייה ההיא מספר פעמים, אפשר לומר די בבטחה שלקרמניה התייחסו בעבר כחלק מסאתאגידיה, וזוהי גם הסיבה שחז"ל מתייחסים למגוג פעם כ"גיתיא/קידיא" דהיינו סאתאגידיה, ופעם כ"גרמניא" דהיינו קרמניה, כי בעבר הרחוק זו היתה אותה הארץ.

◄גבולות ארץ המגוג

כפי שרואים מהמפות שלמעלה, איזור סאתאגידיא נמצא מזרחית לקרמניא, ומגיע עד נהר אינדוס במזרח (גם אינציקלופדיה בריטניקה אומרת שהגבול המזרחי של חבל זה היה נהר האינדוס), הגבול המזרחי של מגוג לפי ה"שבע חוכמות". במפה מתוך האטלס ההסטורי מתואר איזור זה גם בשם "ארכוסיא" (Arachosia), ובויקיפדיה גבולו הצפוני מתואר כהרי "הינדו-כוש" (Hindu Kush), הם הרי "אינדיקוש" שהזכיר בעל ה"שבע חוכמות" כגבול הצפון מזרחי של מגוג, וכך רואים שמגוג אכן כוללת גם את בלוצ'סטן.

וכעת אנו מבינים שחז"ל בדיוק תיארו את המקום של "ארץ המגוג", לפי שם המדינות שהיו בתקופתם, "גרמניא" ו"גיתיא"/"קידיא". אמנם, כפי שכתוב באתר המקושר, המספר אודות סאתא-גידיא, מאז סוף המאה החמישית למניינם השם "סאתאגידיא" נעלם לגמרי ולא השתמשו בו יותר, מה שמסביר את הסיבה שבדברי חז"ל השם הזה מופיע, אך עד היום לא היו יכולים לעמוד על טיבו בקלות (להבדיל מקרמן-קרמניה שהמחוז עדיין קיים בשם זה באירן עד היום הזה).

ובזאת נוכל לסכם כי בהתאם לדברי רבותינו, כפי שמתפרשים ומבוארים הפעם ע"פ המקורות ההסטוריים, מפת ימינו נראית בערך כזו:

מפה מדינית של מרכז אסיה, עם ארץ המגוג

ובניסיון לדייק מעט יותר בגבולות הטבעיים של מגוג במזרחה ובצפון מזרחה (את הגבול המערבי קשה להגדיר במדוייק, והגיוני שהוא הרבה יותר מערבה). לא ידעתי אם לכלול את הרי הינדו-כוש בתוך מגוג, או לא, אז השארתי אותם בחוץ, וזו התוצאה בערך:

מגוג עם הגבולות הטבעיים במזרח ובצפון מזרח, לחץ להגדלת השטח (הגבול מערבי אינו טבעי, ועשוי להיות הרבה יותר מערבה)

◄ארץ המגוג: סיכום קצר

סיכום הדברים בקצרה הוא כך:

• בנבואת יחזקאל על מלחמת גוג ומגוג (פרקים לח-לט) נזכרים שמות של עמים רבים, אך רק מקום אחד קרוי בשם "ארץ", והוא "ארץ המגוג". מאחר שהעמים העתיקים נדדו וגם הוגלו, התמקדתי בנסיון למצוא את הארץ היחידה הנזכרת כארץ.

• השם "מגוג" מופיע במקרא שני פעמים בנוסף לנבואת יחזקאל, כאשר מתוארים בניו של יפת המתיישבים בארץ (בראשית י) אחרי המבול.

• הטעויות בזיהוי איזור מגוג שנעשו עד היום, ומיקמו בחלקם את הארץ הזו באיזור הים השחור, נובעות מכך שיוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" אמר ש"מגוג יסד את המגוגים הנקראים בפי היוונים סקיתים", והמפרשים פירשו את ארץ המגוג על מקום הסקיתים בזמן יוסף בן מתתיהו. אבל ההסטוריונים בימינו יודעים שהסקיתים היו עם אירני נווד בעל שפה אירנית שמוצאו אינו ידוע, וארץ המגוג המוזכרת במקרא (בראשית י) היתה 2100 שנה לפני הסקיתים של יוסף בן מתתיהו. למרות כל זאת, ב"ארץ המגוג" שאותר במאמר זה, נמצא חבל ארץ בשם "סאקאסטן" שמשמעותו בפרסית "ארץ הסקיתים", דהיינו "ארץ המגוג" לשיטת יוסף בן מתתיהו.

• את הפסוקים על התיישבות בני יפת מפרשים חז"ל ע"פ שמות ארצות שנהגו בתקופתם, ולגבי ארצו של מגוג הם אומרים שזוהי "גרמניא" (ושיבושי שם זה) או "גיתיא" (ושיבושי שם זה).

• גרמניא:

  • ספר "שבע חוכמות" מסביר שאחרי המבול בני יפת התיישבו ממזרח לבבל (ששם נקבצו כולם בהתחלה, לבנות את המגדל), וממקם את גרמניא בתור "גרמנוס פרסיקוס" (גרמניא של פרס) בספרי ההסטוריה, באיזור בשם "קרמניה" שהתחדש שמו בזמנו ל"קערמן" (ה"ע" לא נשמעת, כמו ביידיש) דהיינו "קרמן". גם בעל "מאסף נידחים" הגיע למסקנה דומה.

  • קרמן שבפרס היא איזור עתיק וידוע באירן. עד היום קיים באירן מחוז גדול (פי כמה ממדינת ישראל) בשם זה, והאיזור עתיק מאוד, ונמצאו בו אכן ממצאים ארכיאולוגיים שמעידים על התיישבות מלפני כ-4000 שנה (לפי ויקיפדיה האנגלית), זמן שמתאים פחות או יותר לתקופה שאחרי המבול התנ"כי.

  • עפ"י ההסטוריונים (לפי ויקיפדיה האנגלית), איזור קרמן נקרא בתקופה העתיקה בשמות "גרמניא", "קרמניא" ו"ז'רמניה", מה שמסיר כל ספק לגבי הארץ שחז"ל דיברו עליה (כשהם דיברו על גרמניה האירופית הם כינו אותה בשם "גרמניא של אדום" להבדילה מסתם "גרמניא" שבפרס).

• גיתיא:

  • ספר שבע חוכמות אומר שארץ מגוג כללה גם את ארץ "בלודשיסטאן" וגבלה בנהר האינדוס במזרח ובהרי "אינדוקוש" בצפון מזרח.

  • בלודשיסטאן היא היום בלוצ'יסטן, שם של חבל ארץ שגובל עם חבל קרמן (גרמניא), והוא מחולק בין פקיסטן, אפגניסטן ואירן. באירן קיים עד היום מחוז בשם זה, לצידו של מחוז קרמן (גרמניא) מזרחה עד הגבול עם פקיסטן, ובפקיסטן יש מחוז בשם זה הכולל כמעט חצי משטח פקיסטן.

  • בתקופה העתיקה נקרא חבל הארץ הזה בשם סאתאגידיא עפ"י התעתיק האנגלי (SattaGydia) או סאתאקידיה עפ"י התעתיק הערבי (ساتاگيديه). סאתא היא קידומת פרסית עתיקה שמשמעותה יישוב או כוח, ובדברי חז"ל הארץ הוזכרה ללא הקידומת כ"גיתיא" (ד' ו-ת' מתחלפות כידוע בתעתיק מלשונות אחרות, ור' למעלה את דברי רבינו בחיי בעניין זה) או בשם "קידיה" (בנוסחי התלמוד הבבלי הופיע "קנדיא" וזוהי טעות סופר לפי כל הדעות, כנזכר לעיל, ובעל שבע חוכמות מבלי לדעת על סאתאקידיה תיקן את "קנדיא" ל"קידיה").

  • עפ"י מקורות הסטוריים, המוזכרים גם באנציקלופדית בריטניקה, הגבולות המזרחיים והצפון מזרחיים של סאתאגידיה תואמים את אלה שנתן בעל השבע חוכמות למגוג.

◄עוד כמה נקודות לסיום

• מחוז קרמן, דהיינו קרמניא, שהיא חלק ממגוג כאמור לעיל, עלה לכותרות בסוף 2003, ברעידת אדמה שמוקדה היה בו, שבה העיר העתיקה "באם" נהרסה. רעידת האדמה היתה בעוצמה 6.6 בסולם ריכטר, גבתה אז 50,000 קורבנות, ואירעה שנה בדיוק לפני רעידת האדמה של הצונאמי במזרח הרחוק (שתי רעידות האדמה התקיימו ב-26.12 אחת ב-2003 והשניה ב-2004). ומי יודע מדוע הקב"ה רצה להרוס את העיר העתיקה (שנהרסה כליל) דווקא באיזור מגוג, ומה היה תפקידה בעבר.

• באיזור מגוג קיים הר געש (שאינו פעיל כרגע) בשם "תפתאן" (Taftan, تفتان), שלמרות שאינו פעיל יוצאים ממנו כל הזמן גזים גופרתיים. אולי ייתכן שעל התפרצות כלשהי שלו רומז הנביא יחזקאל בנבואת גוג ומגוג: "ושילחתי אש במגוג".

• אחת מערי החוף שבאיזור מגוג, או מעט מזרחית אליו, היא עיר נמל שנקראה בתקופה העתיקה "גוגאנא" (Gogana). ניתן לראות אותה במפת שחזור התקופה העתיקה בזמן היוונים כאן (מתוך אתר אוניברסיטת טקסס), ליד המפרץ הפרסי. חוקרים מעריכים שהיום העיר הזו נקראת בנדר-קנגאן (Bandar Kangan) לאחר שנקראה מוקדם יותר גם "קונגון" (Kongoon), והיא ממוקמת מעט דרומית לעיר הנמל בושייר, שבה הוקם הכור הגרעיני האיראני.

• "המערכה נגד הטרור" של ג'ורג' בוש, שמזוהה ע"י רבים כמלחמת גוג ומגוג שאורכה שבע שנים, התחילה במלחמה נגד אפגניסטן. כעת רואים בפירוש שאפגניסטן היא חלק בלתי נפרד ממגוג, וגם המשך המלחמה הצפוי מזה אלפי שנים - נגד אירן - ברור כעת שהוא ממש מלחמת גוג ומגוג, כפי שאכן משתמע מדברים שנאמרים ע"י צדיקים רבים בחודשים האחרונים.

◄בירור אחרון: האם גוג לא אמור לבוא מאיזור מגוג?

אני אנסה לכתוב את הקטע הזה בקצרה, מפני שזה לא קשור ישירות לנושא המאמר. על כל פנים התשובה היא: לא, ומייד יבוארו הדברים.

רבי תנחום ב"ר יוסף הירושלמי (חי לפני כ-800 שנה) מביא בספרו "כתאב אל-ביאן" ('ספר הביאור' שהוא פירוש התנ"ך בערבית לפי קדמונינו. הספר עדיין בכתב יד, אך קטעים ממנו פורסמו במאסף נידחים לר' אברהם הרכבי ז"ל) את דברי רבינו סעדיה גאון (מתקופת הגאונים) אודות תחילת נבואת יחזקאל על מלחמת גוג ומגוג, וזו לשונו:

"אל גוג ארץ המגוג" (יחזקאל לח)

…ואלמפסר (רס"ג) זאדהא ואו, קאל: "אלי גוג ובלד המגוג", והו ירי אן אנבוה עלי קבילין, והמא גוג ומגוג, ואלחכמים איצא יעתקדו דלך יקולו פי כל מוצע "גוג ומגוג", והוא איצא אלשאיע פי פם אלכאפה, חתי אלאמם יקולו האגוג ומגוג. ומן קולה "נשיא ראש" דל אן גוג הו מקאם אלכליפה אלדי תחת חכמה מלוך בלאד כתיר.

ובתרגום חופשי לעברית:

…והמפרש (רס"ג) הוסיף אות ו': "אל גוג וארץ המגוג", והוא רואה שהנבואה היא על שתי אומות, והן גוג ומגוג, וגם החכמים (חז"ל) חושבים כך, ואומרים בכל נושא "גוג ומגוג", והוא גם הנפוץ בפי ההמונים, אפילו הגויים אומרים "האגוג ומגוג". ומאומרו "נשיא ראש" זהו כי גוג הוא שווה ערך לכליף, שתחת שלטונו מלכי ארצות רבות.

למדנו מכאן ש"גוג ומגוג" הם שתי אומות שונות, וגוג הוא הנשיא של אחת האומות, שאותו השווה הרס"ג בימיו לכליף המוסלמי, ששלט על כל האימפרייה האיסלאמית, משום שגם גוג ישלוט על עמים רבים, אך ברור מכאן שגוג הוא לאו דווקא ממגוג, אלא נראה שזוהי מלחמה בין שניהם. יכולתי להביא מובאות נוספות המחזקות את דברי הרס"ג, אך אני מנסה לקצר כעת, ודי בכך כדי להבהיר שעדיין הסברה שהובאה ע"י רבים, וכן ע"י הרב חוזה הצונאמי, שגוג הוא נשיא ארה"ב, עומדת בעינה, בייחוד לאחר שהבנו בדיוק היכן נמצא "ארץ המגוג"…

מגוג עם הגבולות הטבעיים במזרח ובצפון מזרח, לחץ להגדלה (הגבול המערבי אינו טבעי, ועשוי להיות הרבה יותר מערבה)

תם ונשלם שבח לא-ל בורא עולם

Eng translation available ■ הנביא יחזקאל נקרא בנבואה לשים פניו אל "ארץ המגוג" ■ חז"ל פירשו לנו מיהי ארץ המגוג, אך דבריהם היו כחידות עד עתה ■ בעבר נעשו מספר טעויות במיקום 'ארץ המגוג' בשל התייחסות לעם ולא לארצו ■ ספר ישן פותח צוהר חדש להבנת דברי רבותינו ■ מיקום מדוייק של ארץ המגוג מתאפשר בעזרת הצלבת ספר זה עם דברי החוקרים ■ לפי המיקום ברור שאנחנו עומדים ממש לקראת התממשות הנבואה

English Translation is available here.

בס"ד

למחוסרי הזמן: יש סיכום קצר של מאמר זה לקראת סופו תחת הכותרת: "ארץ המגוג: סיכום קצר", וניתן לקרוא אותו ולעיין במפה שבסוף המאמר כדי לקבל מושג כללי.

ראשי פרקים של מאמר זה:
(לחצו על שם הפרק מעבר מהיר לכותרת הרצויה)

• הקדמה

• איזכורה של מגוג

• פירושי חז"ל מיהי ארץ המגוג

• שלב ראשון: עמידה על הטעויות של העבר

• השלב הבא: איתור המקום האמיתי

• ומה עם גיתיא?

• פגישה מחודשת עם הסקיתים

• המשך החקירה על גיתיא

• גבולות ארץ המגוג

• ארץ המגוג: סיכום קצר

• עוד כמה נקודות לסיום

• בירור אחרון: האם גוג לא אמור לבוא מאיזור מגוג?

בימים האחרונים ניסיתי מחדש לאתר מי היא אותה "ארץ המגוג" הנזכרת במלחמת גוג ומגוג. זה נסיון שאני חוזר עליו מדי פעם, כשיש בידי ממצאים חדשים שיכולים להביא לפתרון התעלומה. הפעם אני יכול לומר באופן ברור ומוחלט, שבאמצעות סייעתא דשמייא אדירה שהיתה לי, הצלחתי לאתר סופית וחד-משמעית את מיקומה של "ארץ המגוג". אני בטוח שהגילוי הזה חשוב ביותר, משום שלא רק היהודים שואלים את עצמם מי היא אותה ארץ המגוג, אלא גם הנוצרים וגם המוסלמים, שבמסורות של כולם (הלקוחות מהיהדות) מופיעה ארץ זו במלחמה האחרונה שתהיה באחרית הימים.

◄הקדמה

הסיבה שהתמקדתי בחיפושים דווקא ב"ארץ המגוג" היתה פשוטה למדי, למי שמכיר את ההסטוריה של העמים העתיקים. הנבואה על מלחמת גוג ומגוג המובאת ביחזקאל ל"ח-ל"ט מזכירה שמות של עמים רבים (לפי הסדר): משך, תובל, פרס, כוש, פוט, גומר, תוגרמה, "עמים רבים", שבא, דדן ותרשיש. אולם "מגוג" היא היחידה המוזכרת בתור ארץ ("ארץ המגוג"), וזה חשוב מאוד, משום שמרבית העמים הכתובים כאן הם עמים שמיקומם השתנה במשך אלפי השנים מהתקופה העתיקה ועד ימינו, ולכן למרות שייתכן שהנבואה מדברת על מקום ארצותיהם המקוריות, אפשרי והגיוני שהיא מדברת רק על העמים עצמם, שמקומם אינו במקום התיישבותם הראשוני, אך לגבי מגוג נכתב מפורש שמדובר ב"ארץ המגוג", והדבירם יובנו עוד בהמשך בע"ה.

למרות שניסיתי לקצר במאמר זה, הוא עדיין ארוך ביותר, כדי להוכיח את הדברים בבירור, ולכן מי שרוצה לקפוץ לעיקר הדברים יכול לגלול דף זה עד לכותרת "ארץ המגוג: סיכום קצר".

◄איזכורה של מגוג

ראשית, מגוג מוזכרת בנבואה על מלחמת גוג ומגוג שבספר יחזקאל. אמנם רוב הנביאים התנבאו על מלחמה זו, אך רק בספר יחזקאל נמצאים הכינויים גוג ומגוג:

ויהי דבר ה' אליי לאמור: בן-אדם, שים פניך אל גוג, ארץ המגוג, נשיא ראש משך ותובל, והינבא עליו :  ואמרת: כה אמר ה' אלוקים - הנני אליך, גוג, נשיא ראש משך ותובל :

(יחזקאל לח)

ושילחתי אש במגוג, וביושבי האיים לבטח, וידעו כי אני ה':

(יחזקאל לט)

(אלה שתי הפעמים היחידות שבהן מופיעה מגוג בנבואה)

בנבואה הזו נקרא יחזקאל הנביא (הקרוי בתואר "בן אדם" משום שכידוע היה גלגולו של קין שהיה בנו של אדם הראשון) להפנות את מבטו לכיוון גוג ולכיוון "ארץ המגוג". אך מיהי אותה ארץ המגוג?

חז"ל פירשו בתלמוד, במדרש ובתרגומי המקרא מיהי מגוג, במספר שמות. הדברים הובאו בעבר באתר גוג1, שם נעשה סיכום של המקורות הידועים אודות כל שמות העמים המשתתפים במלחמה עפ"י ספר יחזקאל, והמקורות סוכמו בטבלה קצרה שהועתקה גם לכאן. מהדברים שם נעתיק את הדברים הרלוונטיים רק לעניין איתורה של "ארץ המגוג".

◄פירושי חז"ל מיהי ארץ המגוג

השם מגוג נזכר פעמיים נוספות במקרא, פרט לנבואת יחזקאל. מגוג היה שמו של בנו של יפת, נכדו של נח, ועל שמו הוקם העם שנקרא באותה עת "מגוג". כידוע, רוב העמים ברשימה שביחזקאל הם מצאצאי יפת. ובמקרא נאמר כך:

בני יפת: גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס. ובני גומר: אשכנז וריפת ותוגרמה. ובני יון: אלישה ותרשיש כתים ודדנים.

(בראשית י)

בני יפת: גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס. ובני גומר: אשכנז ודיפת ותוגרמה. ובני יון: אלישה ותרשישה כתים ורודנים.

(דברי הימים א, פרק א)

וחז"ל פירשו במספר מקומות את שמות העמים הללו, וכאמור נתמקד כרגע רק בארץ המגוג, מהטעם המוזכר בהקדמה. הגמרא במסכת יומא מפרשת את שמות ארצות ההתיישבות המוזכרות במקרא כך:

…לא שריא שכינה במקדש שני,  דכתיב: "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" (בראשית ט) אף על גב ד"יפת אלוקים ליפת", אין השכינה שורה אלא באהלי שם.

אומרת הגמרא: השכינה לא שרתה בבית המקדש השני, ככתוב בבראשית ט: "יפת אלוקים ליפת, וישכן באהלי שם", למרות ש"יפת אלוקים ליפת" (כלומר שזכו הפרסיים, מזרע יפת, לבנות את בית המקדש השני. רש"י), הרי שהפסוק מסביר שאין השכינה שורה אלא באהלי שם (כלומר, בבית המקדש הראשון שנבנה ע"י שלמה המלך מזרעו של שם. רש"י).

ופרסאי מנא לן דמיפת אתו?

שואלת הגמרא: אם כן, מנין לנו שהפרסים מקורם מזרע יפת? ומשיבה:

דכתיב: "בני יפת: גומר ומגוג  ומדי ויון  ותובל ומשך ותירס" (ומפרשים חז"ל):

• "גומר": זו גרממיא.

• "מגוג": <*>זו קנדיא (בדקדוקי סופרים ובהגהות נאמר כי "קנדיא" היא טעות סופר (כלומר טעות בהעתקה, שנשתרבבה לדפוס, ור' עוד להלן), ובכתב יד מינכן העתיק מופיע "קונתא", בשלוש דפוסים ישנים מופיע: "'קנתיא", ובכתב יד עתיק: "גינתיא", בכתב ידי אוקספורד ולונדון: "גיתנייא").

• "ומדי": זו מקדוניא.

• "יון": כמשמעו.

• "תובל": זו בית אונייקי. (בדקדוקי סופרים נאמר כי גם "בית אונייקי" היא טעות סופר, ועפ"י כת"י מינכן צריך להיות "בית ארנקי" ובאחרים "איניוקי", "איניקי", "אינקי")

• "משך": זו מוסיא.

• ו"תירס": פליגי בה (מחלוקת בין) רבי סימאי ורבנן: חד אמר, זו בית תרייקי, וחד אמר: זו פרס. (בדקדוקי סופרים נאמר כי "בית תרייקי" עפ"י כתב יד מינכן צריך להיות "טרוקי" ובאחרים: "טראקי" או "טרקי"

(יומא י ע"א)

הגמרא ממשיכה שם למנות שמות של עמים עתיקים, עם שמות מדינותיהם כפי שהיו בתקופת חז"ל, אך לענייננו אין בהם צורך.

התלמוד הירושלמי נחתם, כידוע, לפני התלמוד הבבלי. בתלמוד זה, הארצישראלי, מוזכר גם כן פירוש לשמות הנ"ל:

תני בר קפרא: "יפת אלוקים ליפת, וישכון באהלי שם" - שיהו מדברין בלשונו של יפת באוהלו של שם.

"בני יפת: גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס":

• גומר: גרממיה.

• מגוג: גיתייא.

• מדי: כשמועה.

• ויון: אייסוס.

• תובל: ויתנייה.

• משך: מסייא.

• תירס: ר' סימון אמר - פרס, ורבנן אמרי - תרקא.

(ירושלמי מגילה, פרק א הלכה ט, דף י ע"א)

אגב, כשמדברים על "פרס" צריכים אנו לזכור שהאיזור המכונה "אירן" כיום הוא אינו המדינה שנקראה בשם "פרס" בתקופה העתיקה. אותה "פרס" היא רק חלק קטן מאיזור אירן, ונמצאת ברובה במחוז המודרני "פארס" (Fars, דהיינו פרס) של אירן, ואליה התכוונו חז"ל כשאמרו כאן "פרס".   באופו דומה "מדי" היא חלק קטן מאיזור אירן, הגובל ב"פארס" , ונמצאת בערך במחוז המודרני "המדן" (Hamadan או Hamedan) של אירן (אגב, אלה חלקים קטנים של אירן, אבל כמובן גדולים בהרבה ממדינת ישראל…).

ונמשיך בתיאורי חז"ל: מדרש בראשית רבה מתאר את שמות הארצות כך:

"בני יפת: גומר ומגוג":

אמר רבי שמואל בר אמי:

• [גומר ומגוג:] זו אפריקה וגירמניא.

• "ומדי": [כמשמעו]

• ["ויוון ותובל ומשך"]: ומקדוניא איסניא ותוניה.

• "תירס": רבי סימון אמר זו פרס, רבנן אמרי תורקי.

(מדרש בראשית רבה פרשת נח, פרשה לז, א, מוגה עפ"י הרד"ל)

תרגום יהונתן בן עוזיאל על התורה (בראשית י) מפרש כך:

"בני יפת: גומר ומגוג  ומדי ויון  ותובל ומשך ותירס":

• גומר: אפריקי

• מגוג: גרמניא

• מדי: תמדיי

• יון: מקדוניא

• תובל: יתיניא

• משך: אוסיא

• תירס: תרקי

תרגום יונתן על הכתובים (דה"י א, א) נמצא בכמה נוסחים, ואלה הם:

"בני יפת: גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס":

• גומר: אפריקא / אפריקי / גרמניא

• מגוג: גרמיא / גרמניא / גתיא

• מדי: חמדאי / המדאי / המדן

• יון: מוקדוניא/ אוביסוס

• תובל: יתיניא / יתניה

• משך: אוסיא / מוסיא / מוסיה

• תירס: תרקיא / תרקי

אגב, לגבי גרמניא/גרממיא וכו', יש לציין שכשיונתן בן עוזיאל תרגם את נבואת מלחמת גוג ומגוג הוא נמנע לפרש שם כלשהו של ארץ, אלא השתמש בשמות העבריים: מגוג, משך, תובל וכו'. המקום היחיד שהוא שינה את דרכו היה בפרק לח פסוק ו, שם פירש: "מדינת גרממיא", וזה מלמדנו שארץ זו היא היחידה שבטוח תשתתף במלחמת גוג ומגוג.

אם כן, להלן כל הפירושים שניתנו בנוסחים השונים למגוג: <*>קנדיא (קונתא, קנתיא, גינתיא, גיתנייא), גיתייא, גירמניא, גרממיא, גרמניא, גרמיא, גרמניא, גתיא. ובאופן די ברור ניתן לומר שמדובר על שמות של שני מקומות שהשתבשו:

1. "גרמניא" שהשתבש ל"גרמיא", "גירמניא" וכו',

2. "גיתיא" שהשתבש ל"גתיא", "גיתנייא", "גינתיא", "קנתיא", "קונתא" (ידוע ש"ג" ו"ק" התחלפו בתקופה העתיקה, ועד היום חלק גדול מהערבים מבטאים את ה"ק" (ق) כ"ג" בערבית המדוברת (להבדיל מהספרותית שבה משתמשים בקריינות וכו'), וכך הוא בכל איזור עירק, כווית, סעודיה וירדן, כפי שהמצרים מבטאים את ה"ק" כ"א").

כשיש כל כך הרבה שמות בוודאי שקשה לאתר את מקום הארץ. נמנעתי להביא כאן דברי מפרשים מאוחרים לחז"ל על שמות הארצות*, שלפי חלקם ארץ המגוג אמורה היתה להימצא באיזור קרוב לים השחור. האמת, כפי שהיא תבואר מיד, היא שמפרשים אלה פירשו את מיקום מגוג כמיקום העם של מגוג באותה עת, אך חז"ל פירשו את מקום ארץ המגוג, וכפי שיובן בהמשך, על פי ההסטוריונים, יש מרחק גדול בין האחד לשני.

◄שלב ראשון: עמידה על הטעויות של העבר

(מי שלא רוצה להסתבך בהסבר ההסטורי על הטעויות, מוזמן לדלג על קטע זה, ולעבור לכותרת הבאה: "השלב הבא: איתור המקום האמיתי")

כאמור לעיל, היו פרשנויות, שקישרו את השם מגוג לאיזור הים שחור וסביבותיו או אסיה הקטנה (שבאיזור טורקיה). הפרשנות הרבנית העתיקה ביותר שייחסו לה בטעות את האיזור הזה היתה פרשנותו של רבינו סעדיה גאון (הרס"ג, שחי בתקופת הגאונים, במאה התשיעית למניינם), שכביכול פירש את מגוג בתור מקום הנמצא באיזור הים שחור. אמנם, הרס"ג כלל לא כתב דברים כאלה, ולהרחבה ראה בהערת השוליים**.

אמנם, הפרשנות היהודית העתיקה ביותר ל"מגוג", פרט לדברי חז"ל, היא של יוסף בן מתתיהו, הידוע גם בתור "יוספוס פלביוס" ו"יוסף בן גוריון", אותו מצביא יהודי בתקופת החורבן, שלאחר ההפסד לרומיים התחיל לכתוב את קורות היהודים, בשלב ראשון "מלחמות היהודים" מסוף התנ"ך והלאה, ובשלב שני גם את ההסטוריה המוקדמת יותר ב"קדמוניות היהודים". יוסף בן מתתיהו כתב בספר זה גם את תולדות העמים כפי שהם נפוצו לכל העולם מאז ימות נח, כשהסביר את עניין נח וצאצאיו, וכך כתב שם:

מגוג יסד את המגוגים, הנקראים על שמו, והמכונים "סקיתים"  (Scythians) בפי היוונים.

(קדמוניות היהודים, ספר ראשון פרק 6. תרגום אנגלי נמצא בגירסה מקוונת חופשית, ר' הפרק הנ"ל כאן)

וזהו מקור הטעות של כל המפרשים לעניין מיקומה של מגוג, משום שגם אם נניח שיוסף בן מתתיהו ידע על מה הוא מדבר, ופשוט הסביר ליוונים (שאליהם היו מיועדים ספריו) מיהם השבטים ה"מגוגים" בשפתם, הוא לא ניסה לפרש כאן היכן היא ארץ המגוג, אלא מיהם השבטים "המגוגים" כלשונו, ולכך יש חשיבות עליונה, כפי שנראה מיד.

על הסקיתים (הנקראים במקורות  עבריים שונים גם "סקיטים" "זקיתים" וכו') אנחנו יודעים כיום הרבה יחסית, ויש עליהם ערך גדול בויקיפדיה האנגלית, וזה תרגום חלק מהערך המדבר על מוצאם:

Origins:

Scholars generally regard the Scythians as Iranian nomadic peoples, speaking an Iranian language.

The Scythians first appear in Assyrian annals as Ishkuzai, reported as pouring in from the north some time around 700 BC and settling in Ascania and modern Azerbaijan as far as to the southeast of Lake Urmia. The Scythian tribes mentioned in the Greek sources resided in the steppe between the Dnieper and Don rivers.

מוצא:

חוקרים בדר"כ מתייחסים לסקיתים כעם איראני נווד, המדבר בשפה אירנית.

הסקיתים מופיעים לראשונה בכתובים אשוריים כ"אישקוזאי", שדווח שהם זרמו מהצפון במשך תקופה מסויימת בסביבות 700 לפני מניינם, והתיישבו ב"אסכניא" ובאז'רביג'אן המודרנית עד לדרום מזרח אגם אורמיה (בצפון אירן). השבטים הסקיתים שמתוארים במקורות היווניים התיישבו בערבה שבין נהרות דניפר ודון.(בצפון אירן)

ומכאן, וגם משאר הדברים הכתובים בערך זה, ברור שהסקיתים היו עם אירני של נוודים בעלי לשון אירנית, שמקורם לא ידוע, אלא לראשונה נזכר איזור שהתיישבו בו במקורות ארכיאולגיים בשנת 700 לפני מניינם, כמתואר לעיל. הסקיתים הפכו לאימפריה בתקופה מסויימת, וזוהי מפה המתארת את שלטונם המשוער בתקופת המאה הראשונה למניינם, אותה תקופה שבה חי יוסף בן מתתיהו:

אימפריית השבטים 'המגוגים' (בכתום) במאה הראשונה למניינם, מתוך ויקיפדיה

אבל, וזה "אבל" מאוד גדול, כל הידיעות על הסקיתים מתחילות כאמור לעיל מ-700 לפני מניינם (והמפה שלמעלה משוערת לתקופה מאוחרת ב-800 מאז), אבל המבול והתיישבות בני נח התחילה 1400 שנים לפני כן (שהרי המבול היה בערך בשנת 2100 טרם מניינם, שנת 1656 ליצירה), ובכל התקופה הזאת אין שום ידיעה כלשהי על הסקיתים או על מוצאם, שהחוקרים מעידים לנו שהיו שבטים נודדים (דוברי שפה אירנית).

ארץ המגוג שאנחנו מחפשים היא לא הארץ שאליה נפוצו שבטי מגוג, אלא ארץ המוצא של שבטי מגוג, ומכיוון שהסקיתים היו שבטים נודדים, אין משמעות גדולה למיקומם אלפי שנים אחרי המבול, כפי שלהבדיל אין משמעות למיקומם של היהודים בימי הביניים לעומת מיקומם בתקופת המקרא. הרי בתקופה של 1400 שנים עם ישראל שועבד במצרים, נגאל משם, התנחל בארץ ישראל, חלקו (עשרת השבטים) הוגלה ע"י סנחריב וחלקו השני הוגלה ע"י נבוכדנצר, חזרו לארץ ישראל (בית שני), ונחרב גם הבית השני וחזרו לגלות.

אם כן, למרות שיוסף בן מתתיהו אמר על שבטי המגוגים שהם השבטים הסקיתים (וזה מה שבלבל חלק ממי שניסו לאתר את ארץ המגוג), עדיין זה לא עוזר לנו במיוחד לדעת מה היתה ארץ המוצא שלהם, שהיא ארץ המגוג. להבדיל מיוסף בן מתתיהו, חז"ל דיברו בדבריהם על שם ארץ, היא ארץ ההתיישבות המקורית של מגוג (שהרי פרשו את הדברים בפסוקים המדברים היכן התיישבו צאצאי יפת לאחר המבול), שאמורה להיות ככל הנראה גם ארץ המוצא של שבטי הסקיתים, ואת הארץ הזו אנו מחפשים (ור' בהמשך שאכן הארץ הזו אותרה, ושמה מרמז שממנה היה מוצא הסקיתים).

◄השלב הבא: איתור המקום האמיתי

הספר שהיה לי לעיניים, והוא המקור שגרם לי לנבור שוב בדפי ההסטוריה, הוא ספרו של הרב יחיאל צבי הירשנזון זצ"ל, "שבע חוכמות" (משנת תרמ"ג). חלק מספרו הוא מייחד לעניין מיקומי הארצות של צאצאי נח בתחילת התיישבותם, עפ"י דברי חז"ל. בתחילה הוא מתחיל בהסבר השיטה שבה מסודרים האומות, ולאחר מכן הוא מסביר היכן נמצאות אותן שמות המדינות שמזכירים חז"ל:

"גרממיה": כוונתם על ארץ קארמניה, בדרום מזרח ארץ בבל, ותמצאנה במפת מלכות היוונים בדרום מדבר קארמניה (הנקראת כעת במפה החדשה "דיא זאלץ וויסטע פאן קערמאן", וגם העיר הראשית עד היום תיקרא קערמן) למזרחו של לשון ים פרס, כי כבר ראינו בכללי חילוף האותיות כי אותיות גיכ"ק ומ"נ מתחלפות (ר' בעניין חלופי האותיות גם את ההערה שלי לגבי גיתיא למעלה -השם1.נט).

ובמדרש רבה ויהונתן בן עוזיאל ותרגום רב יוסף הנ"ל נקרא באמת בשם "גרמניא" (והרודוטוס הסופר היווני יקרא גם כן את הארץ הזאת בשם "גרמניא אשר לפרס": 'גרמנוס פרסיקוס', ואל תערב גרמניא הזה עם גרמניא אשר באיירופא (דוייטשלאנד), כל לזה קראו בתלמוד בשם "גרממיא של אדום" להפרידו מגרמניא הזה).

וכפי הנראה נמשכה המדינה הזו בימי קדם עד נהר אינדוס, וכללה בתוכה גם את הארץ אשר תיקרא היום בשם בלודשיסטאן… והיא תגבל גם כן בקצה המזרח הצפוני אל הרי הימאלייא והרי אינדיקוש, והרי טזונגלינג הם המשך הרי אינדיקוש, אך למזרחם קיבלו השם מבני חינא (סין) היושבים שם.(סין)

…ובתלמוד בבלי "מגוג זה קנדיא" הוא טעות סופר, כמו שכתב כבר בעל "תבואות הארץ", כי קנדיא היא שם מאוחר שנתחדש אחר הגמרא לאי קריטא או טעלעכינע. אך צריך להיות זה קידייא, והיא גיתייא הנ"ל.
 

…גרמניא היא קארמאניא למערב הרי הימאלייא ונהר אינדוס היוצא מן הרי הימאלייא.

…ופרס (בלשון הקדמונים פערזיסטאן) היא בצפון קארמניא ודרום אל הפרתיים, בין מדבר קארמאניה ולשון ים פרס.

(שבע חוכמות/הרב יחיאל צבי הירשנזון, חלק א)

אם כן, עפ"י ה"שבע חוכמות" הארץ שחז"ל קראו "גרמניא/גרממיא/גרמיא" היא חבל ארץ פרסי באיזור המפרץ הפרסי, המבליע בתוכו ארץ הנקראת "בלודשיסטאן", וחבל הארץ גובל במזרח בנהר האינדוס, ובצפון גובל בהרי ההימלאייה.

מאוחר יותר קראתי ב"מאסף נידחים" (ליקוטים שהופיעו תחת שם זה בכתבי עת עבריים לפני יותר מ-100 שנה) ביקורת לגבי הערות שהוכנסו ל"ערוך" בעניין המדינות הנ"ל, ביקורת המחזקת את מה שנכתב למעלה:

אסיא וגרמניא הנזכרים בתרגום ובמדרש, אין הכוונה לארץ האסים והאשכנזים, כי אם לאזיא הקטנה ולמדינת קרמניא, שם מחוז בפרס הנקרא כעת קערמאן, ונזכר אצל סופרי היוונים והרומים מימות פליניוס סטרבון ותלמי… ראוי להזכיר כי להבדיל בין קרמניא אשר הזכרתי למעלה ובין גרמניא האמתית, היא ארץ אשכנז, קראו [חז"ל] את האחרונה בכינוי "[גרמניא] של אדום".

("מאסף נדחים" תרל"ח-תר"מ, לרב אברהם הרכבי ז"ל)

ברור שעל הדברים הנ"ל שמצאתי בשני הספרים שמחתי כמוצא שלל רב, וזאת משום שראיתי שני ספרים שונים שמגיעים לאותה מסקנה בעניין מיקומה של מגוג. כעת השתדלתי לחפש במרחבי האינטרנט איזושהי פיסת מידע שאוכל לברר את הדברים לגבי אותה "גרממיא" או "קרמניה" וכיו"ב. חיפוש בעברית לא עזר בדבר. כדי לחפש באנגלית הייתי צריך לנסות המוני איותים שונים, שכן לא היה לי מושג איך השמות המובאים למעלה מנוקדים, אבל כבר אמרו רבותינו "יגעת ומצאת, תאמין".

המקום אותר במדוייק: באירן של ימינו קיים מחוז גדול (השני בגודלו באירן) ושמו "קרמן" (Kerman), בעל אוכלוסייה של למעלה משני מיליון איש. עיר הבירה של המחוז נקראת גם היא בשם זה, ובה חיים כיום מעל ל-400 אלף איש. מחוז זה, קרמן, שככל הנראה היה הארץ המקורית של מגוג, כולל ערים עתיקות רבות, שתזמונם מתאים פחות או יותר לתקופת סוף המבול התנ"כי.

הקטע הבא היה הקטע שהכי שמחתי למצוא, כי הוא אישר למעשה את כל הכתוב למעלה, ולמעשה היווה חותמת סופית שמגוג המקראית, שהיא גרמניא בדברי חז"ל, נמצאת אכן באירן. קטע זה הובא באנציקלופדית ויקיפדיה האנגלית:

Historical documents refer to Kerman as "Karmania," "Kermania", "Germania" and "Žermanya," which means bravery and combat. Geographers have recorded Kerman's ancient name as "Go'asheer"

מסמכים הסטוריים מתייחסים לקרמן כ"קרמניה", "קרמניא", "גרמניא" ו"ז'רמניה"*, שמשמעותם היא אומץ ומלחמה. גיאוגרפים מצאו את השם עתיק 'גו-אשיר' לקרמן.

(ויקיפדיה באנגלית, ערך מחוז קרמן באירן)

(מאוחר יותר ראיתי שב'שלשלת הקבלה' נקראת מגוג: 'זרמניאה', מה שמתאים למה שנאמר כאן)

ומכאן הוכחה, גם לספקנים ביותר שבינינו, שאותה "גרמניא" על כל השיבושים שנמצאו בה, אינה אלא המדינה העתיקה "קרמניה", שהיתה אחת המדינות בפרס העתיקה (כמו מדי, פרס, הפרתים ועוד) בתקופה הקדומה.

עפ"י אתר livius לחקר העולם העתיק, נראה ש"קרמניה" העתיקה כללה גם את רצועת החוף שכיום מופרדת ממחוז קרמן האירני, וקרויה כיום בשם מחוז "הורמוזגן" (השם נובע מ'הורמוז', שם שנתנו היוונים לעיר החשובה ביותר בקרמניה בתקופה העתיקה, ע"ש אליל פרסי).

מגוג: מחוז "קרמן" כיום (מסומן בירוק בהיר) ביחס למפת אירן
כאמור לעיל, בתקופה העתיקה קרמניה כללה גם את מחוז החוף בדרומה

מגוג: מחוז "קרמן" האירני כיום, ומתחתיו מחוז הורמוזגן שהיה חלק מקרמניה בעבר
(שימו לב לקירבה לבושייר, עיר הכור הגרעיני)

למי שלא רוצה להסתבך, אני מציע לסיים את קריאת המאמר כאן, משום שזוהי הוכחה ברורה למיקומה של מגוג.

◄ומה עם גיתיא?

כזכור, חז"ל השתמשו בשתי שמות שונים לחילופין לתאר את מגוג, הראשון היה גרמניא על שיבושיו, ולמעלה הובן במדוייק, לראשונה למיטב ידיעתי, היכן הוא נמצא, בעוד שהשני היה "גיתייא" על שיבושיה.

ההשערות שמצאתי לגבי גיתייא בספרים היו שונות ומשונות***, ולאתר את המיקום הפעם, היה קשה הרבה יותר, אך בס"ד נראה לי שגם הוא נמצא. העיקרון שעמד מול עיניי היה ברור: בדברי חז"ל הכלל "אלה ואלה דברי אלוקים חיים" תמיד מתקיים, ולכן הגיוני הוא שכשמדרש רבה אומר "גרמניא", והתלמוד הירושלמי אומר: "גיתייא", הרי אלה ככל הנראה שמות שונים לאותו מקום פחות או יותר.

בפירושו על גרמניא, הסביר השבע חוכמות:

וכפי הנראה נמשכה המדינה הזו בימי קדם עד נהר אינדוס, וכללה בתוכה גם את הארץ אשר תיקרא היום בשם בלודשיסטאן… והיא תגבל גם כן בקצה המזרח הצפוני אל הרי הימאלייא והרי אינדיקוש.
 

הרבה מושג לגבי מיקומה של אותה "בלודשיסטאן" לא היה לי, למרות שברור היה שהיא קרובה ביותר לאיזור קרמן. אך מהר למדי גיליתי, בס"ד גדולה, שאותה בלודשיטאן נמצאת אף היא בתוך איראן, וקרויה כיום מחוז "סיסטן ובלוצ'סטן", ונמצאת אכן בהמשך לקרמן במזרח.

◄פגישה מחודשת עם הסקיתים

עכשיו שימו לב לנקודה הקשורה למה שנאמר בתחילת המאמר (לגבי הסקיתים): מחוז "סיסטן ובלוצ'סטן" האירני לא נקרא כך תמיד. הסטורית הוא נקרא "סאקאסטן ובלוצ'סטן", וכך נכתב בויקיפדיה האנגלית אודות מחוז זה:

…the Persian language name Sistān comes from the Old Persian Sakastāna, meaning "Land of the Sakas".

…השם בשפה הפרסית "סיסטאן" מקורו בשם בפרסית עתיקה "סאקאסטאנה", שמשמעותו: ארץ ה"סאקא"-ים.

מיהם אותם "סאקא-ים" או Sakas? את זאת מגלה לנו ויקיפדיה האנגלית בערך בשם זה, ואומרת שם כך:

They (the Sakas) are considered to be a branch of Scythians by most scholars. Saka is the usual Persian term, while Scythian is a Greek term.

הסאקא-ים נחשבים כענף של הסקיתים ע"י רוב החוקרים. "סאקא" הוא המונח הפרסי הרגיל, בעוד ש"סקיתי" הוא המונח היווני.

ואמנם למרות שההסטוריונים אומרים ש"סאקאסטאנה" נקראה כך רק בסביבות מאה הראשונה למניינם, ע"י סקיתים שכבשו את האיזור, יש לשים לב לדבר מאוד משונה: הסקיתים כבשו ארצות רבות, כפי שראינו למעלה במפת האימפרייה שלהם, אבל אף אחד מהכיבושים שלהם לא כונה "ארץ הסקיתים" או "ארץ הסאקא" (שזהו פירוש השם סאקאסטאן כנ"ל, ולפי מאמר זה של ויקיפדיה פירושו הוא גם "הבית של הסקיתים") פרט למקום זה. מי שיסתכל במפה של האתר לחקר התקופה העתיקה יוכל לראות (באיזור הצפוני של המפה) שכיבושי הסקיתים נקראו בשמות שונים ומשונים (עם קידומת "סאקא" שמשמעותה בפרסית סקיתים), אך אף פעם לא בשם "ארץ הסאקא" או מושג דומה לזה. והסברה שלי היא שהסיבה לכך היא מסורת שהיתה אצל הסקיתים שזוהי ארץ המקור שלהם. ועל כל פנים, בין אם הסברה הזו נכונה, ובין אם לאו, עצם העובדה ששם המקום משמעותו הוא "ארץ הסקיתים", ויוסף בן מתתיהו כינה את הסקיתים בשם "מגוגים", הרי ששם ארץ הסקיתים הזו תהיה, גם על פי שיטת יוסף בן מתתיהו: ארץ המגוג. ובהמשך נראה כיצד הדברים מתיישבים במדויק עם דברי חז"ל.

◄המשך החקירה על גיתיא

מאוחר יותר גיליתי כי חבל בלוצ'סטן למעשה מחולק כיום בין שלוש ארצות, והן אירן, פקיסטן ואפגניסטן. במערב פקיסטן קיים גם כן מחוז בלוצ'סטן בהמשך לבלוצ'סטן האירנית

מפת חבל הארץ בלוצ'סטן

במפה ניתן לראות את פקיסטן (גוונים אדומים), אירן (גוונים ירוקים) ואפגניסטן (גוונים כחולים). באדום כהה מסומן מחוז בלוצ'סטן הפקיסטני, שאכן מגיע בגבולו המזרחי בערך לנהר אינדוס, כפי שאומר בעל ה"שבע חוכמות". בצבע ירוק-בהיר מסומן מחוז בלוצ'סטן האירני, שצמוד כפי שניתן לראות למחוז קרמן. ובצבע כחול כהה מסומן איזור משוער של בלוצ'סטן האפגנית (באפגניסטן אין מחוז בשם בלוצ'סטן).

ובכן, אם "ארץ המגוג" היא שילוב בין קרמן לבלוצ'סטן (וכאמור לעיל קרמן המקורית כללה ככל הנראה גם את חוף הים, כמו בלוצ'סטן), ו"קרמן" היא "גרמניא", כפי שמוכח ע"י הסטוריונים, הרי שרק הגיוני שהשם השני שהשתמשו בו חז"ל בא לתאר את החלק השני של "מגוג", בלוצ'סטן, אך מה הקשר בן "בלוצ'סטן" ל"גיתייא" או שאר השיבושים?

מסתבר כי בתקופת פרס העתיקה בלוצ'סטן לא נקראה בשם זה כלל. השמות של האיזור הזה התחלפו מספר פעמים במהלך ההסטוריה. שם האיזור שמוזכר הסטורית מאז המאה השישית לפנה"ס הוא באנגלית: "SattaGydia" - סאתאגידיא, בפרסית: "ساتاگيديه" ובערבית (שבה האות הפרסית گ לא קיימת): "ساتاكيديه"  (סאתאקידיה). ככל הנראה "סאתא" היא קידומת אירנית עתיקה שמשמעותה "יישוב" (ר' כאן) או "כח" (עד היום בחלק מהשפות ההודיות המשמעות של "סאטא" היא כח, וכידוע השפות ההודיות והאירניות הן אחיות),  ואם נשמיט את הקידומת הזו יישאר לנו "גידיא" (מהמקור האנגלי) או "קידיה" (מהתעתיק הערבי), ומבלי לדעת זאת כבר אמר למעלה בעל ה"שבע חוכמות":

…ובתלמוד בבלי "מגוג זה קנדיא" הוא טעות סופר, כמו שכתב כבר בעל "תבואות הארץ", כי קנדיא היא שם מאוחר שנתחדש אחר הגמרא לאי קריטא או טעלעכינע. אך צריך להיות זה קידייא, והיא גיתייא הנ"ל.
 

ואכן, כיוון שבהעתקת שמות לועזיים לעברית בתקופה הקדומה אות ד' עם ת' מתחלפות (כפי שאמר בעל ה"שבע חוכמות", ורבינו בחיי מביא זאת בפירושו על בראשית לו, לט: "עוד ידוע מחכמת לשוננו הקדושה כי אות דל"ת מתחלפת באות תי"ו באותיות דטלנ"ת"), הרי ש"גיתיא" של חז"ל זוהי קידיה או גידיא, שהיא "סאתאגידיא" או "סאתאקידיה".

סאתאגידיא בשחזור מפת פרס העתיקה, בקרבה לקרמניא, היא גרמניא של חז"ל
(קרדיט למפה: אתר ההסטוריה העתיקה: livius)

חלק משחזור מפת פרס באטלס ההסטורי של וויליאם שפרד, עם הסאתאגידיא-נים

אגב, אתר livius לחקר העולם העתיק מציין, שבאימפריה הפרסית העתיקה של כורש ודריווש (Achaemenid Empire) לא היה כל אזכור לשם "קרמניה", והוא מסיק כי ייתכן שבתקופה ההיא היתה "קרמניה" חלק ממחוז אחר (אמנם לדעתו ייתכן שזהו מחוז גדרוסיה או פרס), וכפי המסתבר, כיוון שהשם "סאתאגידיה" כן הוזכר בתקופת האימפרייה ההיא מספר פעמים, אפשר לומר די בבטחה שלקרמניה התייחסו בעבר כחלק מסאתאגידיה, וזוהי גם הסיבה שחז"ל מתייחסים למגוג פעם כ"גיתיא/קידיא" דהיינו סאתאגידיה, ופעם כ"גרמניא" דהיינו קרמניה, כי בעבר הרחוק זו היתה אותה הארץ.

◄גבולות ארץ המגוג

כפי שרואים מהמפות שלמעלה, איזור סאתאגידיא נמצא מזרחית לקרמניא, ומגיע עד נהר אינדוס במזרח (גם אינציקלופדיה בריטניקה אומרת שהגבול המזרחי של חבל זה היה נהר האינדוס), הגבול המזרחי של מגוג לפי ה"שבע חוכמות". במפה מתוך האטלס ההסטורי מתואר איזור זה גם בשם "ארכוסיא" (Arachosia), ובויקיפדיה גבולו הצפוני מתואר כהרי "הינדו-כוש" (Hindu Kush), הם הרי "אינדיקוש" שהזכיר בעל ה"שבע חוכמות" כגבול הצפון מזרחי של מגוג, וכך רואים שמגוג אכן כוללת גם את בלוצ'סטן.

וכעת אנו מבינים שחז"ל בדיוק תיארו את המקום של "ארץ המגוג", לפי שם המדינות שהיו בתקופתם, "גרמניא" ו"גיתיא"/"קידיא". אמנם, כפי שכתוב באתר המקושר, המספר אודות סאתא-גידיא, מאז סוף המאה החמישית למניינם השם "סאתאגידיא" נעלם לגמרי ולא השתמשו בו יותר, מה שמסביר את הסיבה שבדברי חז"ל השם הזה מופיע, אך עד היום לא היו יכולים לעמוד על טיבו בקלות (להבדיל מקרמן-קרמניה שהמחוז עדיין קיים בשם זה באירן עד היום הזה).

ובזאת נוכל לסכם כי בהתאם לדברי רבותינו, כפי שמתפרשים ומבוארים הפעם ע"פ המקורות ההסטוריים, מפת ימינו נראית בערך כזו:

מפה מדינית של מרכז אסיה, עם ארץ המגוג

ובניסיון לדייק מעט יותר בגבולות הטבעיים של מגוג במזרחה ובצפון מזרחה (את הגבול המערבי קשה להגדיר במדוייק, והגיוני שהוא הרבה יותר מערבה). לא ידעתי אם לכלול את הרי הינדו-כוש בתוך מגוג, או לא, אז השארתי אותם בחוץ, וזו התוצאה בערך:

מגוג עם הגבולות הטבעיים במזרח ובצפון מזרח, לחץ להגדלת השטח (הגבול מערבי אינו טבעי, ועשוי להיות הרבה יותר מערבה)

◄ארץ המגוג: סיכום קצר

סיכום הדברים בקצרה הוא כך:

• בנבואת יחזקאל על מלחמת גוג ומגוג (פרקים לח-לט) נזכרים שמות של עמים רבים, אך רק מקום אחד קרוי בשם "ארץ", והוא "ארץ המגוג". מאחר שהעמים העתיקים נדדו וגם הוגלו, התמקדתי בנסיון למצוא את הארץ היחידה הנזכרת כארץ.

• השם "מגוג" מופיע במקרא שני פעמים בנוסף לנבואת יחזקאל, כאשר מתוארים בניו של יפת המתיישבים בארץ (בראשית י) אחרי המבול.

• הטעויות בזיהוי איזור מגוג שנעשו עד היום, ומיקמו בחלקם את הארץ הזו באיזור הים השחור, נובעות מכך שיוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" אמר ש"מגוג יסד את המגוגים הנקראים בפי היוונים סקיתים", והמפרשים פירשו את ארץ המגוג על מקום הסקיתים בזמן יוסף בן מתתיהו. אבל ההסטוריונים בימינו יודעים שהסקיתים היו עם אירני נווד בעל שפה אירנית שמוצאו אינו ידוע, וארץ המגוג המוזכרת במקרא (בראשית י) היתה 2100 שנה לפני הסקיתים של יוסף בן מתתיהו. למרות כל זאת, ב"ארץ המגוג" שאותר במאמר זה, נמצא חבל ארץ בשם "סאקאסטן" שמשמעותו בפרסית "ארץ הסקיתים", דהיינו "ארץ המגוג" לשיטת יוסף בן מתתיהו.

• את הפסוקים על התיישבות בני יפת מפרשים חז"ל ע"פ שמות ארצות שנהגו בתקופתם, ולגבי ארצו של מגוג הם אומרים שזוהי "גרמניא" (ושיבושי שם זה) או "גיתיא" (ושיבושי שם זה).

• גרמניא:

  • ספר "שבע חוכמות" מסביר שאחרי המבול בני יפת התיישבו ממזרח לבבל (ששם נקבצו כולם בהתחלה, לבנות את המגדל), וממקם את גרמניא בתור "גרמנוס פרסיקוס" (גרמניא של פרס) בספרי ההסטוריה, באיזור בשם "קרמניה" שהתחדש שמו בזמנו ל"קערמן" (ה"ע" לא נשמעת, כמו ביידיש) דהיינו "קרמן". גם בעל "מאסף נידחים" הגיע למסקנה דומה.

  • קרמן שבפרס היא איזור עתיק וידוע באירן. עד היום קיים באירן מחוז גדול (פי כמה ממדינת ישראל) בשם זה, והאיזור עתיק מאוד, ונמצאו בו אכן ממצאים ארכיאולוגיים שמעידים על התיישבות מלפני כ-4000 שנה (לפי ויקיפדיה האנגלית), זמן שמתאים פחות או יותר לתקופה שאחרי המבול התנ"כי.

  • עפ"י ההסטוריונים (לפי ויקיפדיה האנגלית), איזור קרמן נקרא בתקופה העתיקה בשמות "גרמניא", "קרמניא" ו"ז'רמניה", מה שמסיר כל ספק לגבי הארץ שחז"ל דיברו עליה (כשהם דיברו על גרמניה האירופית הם כינו אותה בשם "גרמניא של אדום" להבדילה מסתם "גרמניא" שבפרס).

• גיתיא:

  • ספר שבע חוכמות אומר שארץ מגוג כללה גם את ארץ "בלודשיסטאן" וגבלה בנהר האינדוס במזרח ובהרי "אינדוקוש" בצפון מזרח.

  • בלודשיסטאן היא היום בלוצ'יסטן, שם של חבל ארץ שגובל עם חבל קרמן (גרמניא), והוא מחולק בין פקיסטן, אפגניסטן ואירן. באירן קיים עד היום מחוז בשם זה, לצידו של מחוז קרמן (גרמניא) מזרחה עד הגבול עם פקיסטן, ובפקיסטן יש מחוז בשם זה הכולל כמעט חצי משטח פקיסטן.

  • בתקופה העתיקה נקרא חבל הארץ הזה בשם סאתאגידיא עפ"י התעתיק האנגלי (SattaGydia) או סאתאקידיה עפ"י התעתיק הערבי (ساتاگيديه). סאתא היא קידומת פרסית עתיקה שמשמעותה יישוב או כוח, ובדברי חז"ל הארץ הוזכרה ללא הקידומת כ"גיתיא" (ד' ו-ת' מתחלפות כידוע בתעתיק מלשונות אחרות, ור' למעלה את דברי רבינו בחיי בעניין זה) או בשם "קידיה" (בנוסחי התלמוד הבבלי הופיע "קנדיא" וזוהי טעות סופר לפי כל הדעות, כנזכר לעיל, ובעל שבע חוכמות מבלי לדעת על סאתאקידיה תיקן את "קנדיא" ל"קידיה").

  • עפ"י מקורות הסטוריים, המוזכרים גם באנציקלופדית בריטניקה, הגבולות המזרחיים והצפון מזרחיים של סאתאגידיה תואמים את אלה שנתן בעל השבע חוכמות למגוג.

◄עוד כמה נקודות לסיום

• מחוז קרמן, דהיינו קרמניא, שהיא חלק ממגוג כאמור לעיל, עלה לכותרות בסוף 2003, ברעידת אדמה שמוקדה היה בו, שבה העיר העתיקה "באם" נהרסה. רעידת האדמה היתה בעוצמה 6.6 בסולם ריכטר, גבתה אז 50,000 קורבנות, ואירעה שנה בדיוק לפני רעידת האדמה של הצונאמי במזרח הרחוק (שתי רעידות האדמה התקיימו ב-26.12 אחת ב-2003 והשניה ב-2004). ומי יודע מדוע הקב"ה רצה להרוס את העיר העתיקה (שנהרסה כליל) דווקא באיזור מגוג, ומה היה תפקידה בעבר.

• באיזור מגוג קיים הר געש (שאינו פעיל כרגע) בשם "תפתאן" (Taftan, تفتان), שלמרות שאינו פעיל יוצאים ממנו כל הזמן גזים גופרתיים. אולי ייתכן שעל התפרצות כלשהי שלו רומז הנביא יחזקאל בנבואת גוג ומגוג: "ושילחתי אש במגוג".

• אחת מערי החוף שבאיזור מגוג, או מעט מזרחית אליו, היא עיר נמל שנקראה בתקופה העתיקה "גוגאנא" (Gogana). ניתן לראות אותה במפת שחזור התקופה העתיקה בזמן היוונים כאן (מתוך אתר אוניברסיטת טקסס), ליד המפרץ הפרסי. חוקרים מעריכים שהיום העיר הזו נקראת בנדר-קנגאן (Bandar Kangan) לאחר שנקראה מוקדם יותר גם "קונגון" (Kongoon), והיא ממוקמת מעט דרומית לעיר הנמל בושייר, שבה הוקם הכור הגרעיני האיראני.

• "המערכה נגד הטרור" של ג'ורג' בוש, שמזוהה ע"י רבים כמלחמת גוג ומגוג שאורכה שבע שנים, התחילה במלחמה נגד אפגניסטן. כעת רואים בפירוש שאפגניסטן היא חלק בלתי נפרד ממגוג, וגם המשך המלחמה הצפוי מזה אלפי שנים - נגד אירן - ברור כעת שהוא ממש מלחמת גוג ומגוג, כפי שאכן משתמע מדברים שנאמרים ע"י צדיקים רבים בחודשים האחרונים.

◄בירור אחרון: האם גוג לא אמור לבוא מאיזור מגוג?

אני אנסה לכתוב את הקטע הזה בקצרה, מפני שזה לא קשור ישירות לנושא המאמר. על כל פנים התשובה היא: לא, ומייד יבוארו הדברים.

רבי תנחום ב"ר יוסף הירושלמי (חי לפני כ-800 שנה) מביא בספרו "כתאב אל-ביאן" ('ספר הביאור' שהוא פירוש התנ"ך בערבית לפי קדמונינו. הספר עדיין בכתב יד, אך קטעים ממנו פורסמו במאסף נידחים לר' אברהם הרכבי ז"ל) את דברי רבינו סעדיה גאון (מתקופת הגאונים) אודות תחילת נבואת יחזקאל על מלחמת גוג ומגוג, וזו לשונו:

"אל גוג ארץ המגוג" (יחזקאל לח)

…ואלמפסר (רס"ג) זאדהא ואו, קאל: "אלי גוג ובלד המגוג", והו ירי אן אנבוה עלי קבילין, והמא גוג ומגוג, ואלחכמים איצא יעתקדו דלך יקולו פי כל מוצע "גוג ומגוג", והוא איצא אלשאיע פי פם אלכאפה, חתי אלאמם יקולו האגוג ומגוג. ומן קולה "נשיא ראש" דל אן גוג הו מקאם אלכליפה אלדי תחת חכמה מלוך בלאד כתיר.

ובתרגום חופשי לעברית:

…והמפרש (רס"ג) הוסיף אות ו': "אל גוג וארץ המגוג", והוא רואה שהנבואה היא על שתי אומות, והן גוג ומגוג, וגם החכמים (חז"ל) חושבים כך, ואומרים בכל נושא "גוג ומגוג", והוא גם הנפוץ בפי ההמונים, אפילו הגויים אומרים "האגוג ומגוג". ומאומרו "נשיא ראש" זהו כי גוג הוא שווה ערך לכליף, שתחת שלטונו מלכי ארצות רבות.

למדנו מכאן ש"גוג ומגוג" הם שתי אומות שונות, וגוג הוא הנשיא של אחת האומות, שאותו השווה הרס"ג בימיו לכליף המוסלמי, ששלט על כל האימפרייה האיסלאמית, משום שגם גוג ישלוט על עמים רבים, אך ברור מכאן שגוג הוא לאו דווקא ממגוג, אלא נראה שזוהי מלחמה בין שניהם. יכולתי להביא מובאות נוספות המחזקות את דברי הרס"ג, אך אני מנסה לקצר כעת, ודי בכך כדי להבהיר שעדיין הסברה שהובאה ע"י רבים, וכן ע"י הרב חוזה הצונאמי, שגוג הוא נשיא ארה"ב, עומדת בעינה, בייחוד לאחר שהבנו בדיוק היכן נמצא "ארץ המגוג"…

מגוג עם הגבולות הטבעיים במזרח ובצפון מזרח, לחץ להגדלה (הגבול המערבי אינו טבעי, ועשוי להיות הרבה יותר מערבה)

תם ונשלם שבח לא-ל בורא עולם