ר' יהוסף שווארץ ור' גח"ה לינער מראדזין

קודם כל קצת חדש על ר' יהוסף מספר אלף כתב להרב מווערבוי:
 
  לעיר חדש, לשבות יו"ט דפסח ולהיות בלילי התקדש חג הפסח על שולחן הגאון הקדוש בעל אהל דוד זלה"ה, כן סיפר לי הגאון הקדוש מהרמ"י הפמאן מעיה"ק ירושלים ז"ל. ומענין הכתב סיפר לי הרב ר' יוסף שמחה כהן ז"ל שהיה דר בהאמבורג 

חומר רב עליו בספרו של מורגשטרן האחרון.

המונקאטשר ז"ל מביאו הרבה בספריו ומסתייג ממנו ברמזים על השקפותיו.

תולדותיו ומפעלו של ר"י שווארץ נחקרו ונותחו בפרוטרוט בשנים האחרונות ע"י ד"ר אבי ששון, שהקדיש לו חלק גדול ממחקריו [כמדומני שבעידודו ואף בתמיכתו של פרופ' מאיר שווארץ, מדען ואיש רב פעלים, שהינו צאצא של רי"ש]. מאמרו על תולדותיו שהתפרסם ב"שנה בשנה" תשס"ג נמצא ברשת באתר "דעת" [הפניה בסוף ערכו בויקיפדיה].
נק' אחת קטנה תמוהה בעיני: ציטטו לעיל את דברי גליס שהועתקו מתח"י לרא"ל פרומקין, שר"י שווארץ "יצק מים על ידי הגאון החסיד שבכהונה הגאון האמיתי ר' נתן אדלר". ראל"פ עוד הוסיף לתארו כ"מו"ר של בעל ההפלאה ז"ל".
על התוספת האחרונה, כבר העירו רי"מ טיקוצ'ינסקי ור"י אורנשטיין (במילואים לתח"י) שאינה נכונה. אולם על ציון עובדת יציקת מים של רי"ש על רנ"א, שאף ששון עבר בשתיקה [אם כי בשינוי לשון: "את לימודי היהדות למד בבית מדרשו של רבי נתן אדלר"] יש לתמוה: ר' נתן אדלר נפטר באלול תק"ס, בעוד שר"י שווארץ נולד רק בתקס"ה ?!!
[כמובן שאין הכוונה לש"ב ר' נתן אדלר, רבה של בריטניה, שכן מלבד שזה האחרון היה מבוגר רק בשנה מרי"ש, הוא נולד בהנובר ושם גדל, ולא היה בווירצבורג].

קטע מהמאמר בירושתנו הובא כאן בעבר.
אותו קטע עסק בביקורת על ספרים ובהקשר זה עם הביקורת החריפה שניתכה עליו מהרדזינר יש בנ"ט לצטט את דברי הרדזינר בהקדמה לספר עין התכלת:
'הרי נעשה איסור בהסכם כל גדולי ארץ (בימי הגאון המפורסם מ' צבי הירש בערלין זצללה"ה והוא נדפס בקונטרס כנגד ספר מצפה יקותיאל) שהדפיס אחד השגות על ספר תורת יקותיאל) שכל מי שיש לו להשיג על ספר יכתוב למחברו אולי יש לו להשיב על דבריו. ושם נתברר מכמה גדולים ז"ל חומר האיסור בזה, וכן הוסיפו וגזרו איסור על זה שלא לפרסם השגות וקושיות וכ"ש בדפוס על שום ספר זולתי אם ישאל תחלה את מחברו, כי כל המקשה ואינו שואל את מחברו ידוע הוא כי זה הוא לא למען דבר אמת והוא תורה שלא לשמה רק לקנטר ועל זה איתא במס' תענית (ג.) שכל העוסק בתורה שלא לשמה תורתו נעשית לו סם המות ועיין בתוס' (שם). ומזה עצמו שפורצים גדר המוסר והדרך ארץ שאינם מוציאים מה שבלבם במכתב גלוי להתווכח עמנו מזה עצמו מבורר בתכלית הבירור שאין ממש בהגיון לבם רק עקשות מחמת קנאה ושנאה'

[יודגש כי אין קשר בין דבריו אלו לבין ביקורתו שלו על ר"י שוורץ שבשעת כתיבת הדברי לא היה ככה"נ בין החיים]
[אגב. לקטע זה רמזו שם באותו אשכול ולא דקדקו כ"כ כמבואר למעיין.]

"על עזותו של המלקט הזה"