|
|
| נשלח ב-17/12/2008 11:56 |
 |
| |
נועה.... איזה יופי של כתיבה.... 
אני אפילו לא מתאמצת לכתוב, יש פה בנות מקסימות שעושות את זה גם בשבילי,
כי אלו ממש חלומותי \ דימיונותי \ מחשבותי ....
חלומות מתוקים ונעימים לכולם...
תוקן על ידי גילי50 ב- 17/12/2008 11:54:24
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2008 13:13 |
|
| |
נועה כל מילה פנינה אני חושב אבל שמהצד הגברי זה שונה קצת הרבה.
זה היה מוצלח רק ההבדל אצלי שזה מצד השני של המתרס. בכל מקרה אני לא חושב שצריך בכלל לכתוב או לתאר או לדבר אחריך הרסת את כל האשכול כבר. סתם.
תמשיכי כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2008 13:14 |
|
| |
נעה, חזקקקק!!!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2008 19:27 |
|
| |
חבר'ה, תודה רבה על הפידבק.
אברימהלה,
דווקא יהיה מאוד מעניין לקרוא על המתרחש בליבם של הגברים, עמוק בפנים. אולי בכל אופן?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/12/2008 01:56 |
|
| |
הי,
בשיטוטי באחד הפורומים נתקלתי ביצירת מופת, ( קיבלתי אישור להביאה...) בטוחה שגם אתם תהנו.
החלומות מהצד הגברי יותר של המפה.
מרגש.
"בעוד ידי מתופפות באיטיות על מקלדתי בכותבי מכתב זה, מתרוצצות בי המחשבות, שיום יבוא ונפגש, אך את מעולם לא תראי את שכתבתי.
את אינך מכירה אותי, ואני איני מכיר אותך, מעולם לא נפגש, ובע"ה עוד נפגש, אך אם כל זאת כבר זמן רב אני רוצה לומר לך: אני מתגעגע.
לא
עובר יום בו איני חושב על שנינו, על הפגישה הראשונה, על הדיבור הראשון,
החיוך, המבט, יום איננו חולף בלי מחשבות מתי יפגשו דרכינו, ומתי נהיה לבעל
ואישה.
אני
חולם על אותו יום בו אני בחליפת חתן תחת החופה, ואת בשמלת כלה צחורה,
מחייכת תחת ההינומה, ושנינו מתרגשים. ברכי ינקשו זו בזו, קולי ירעד, בטוח
אבכה, אך את תסלחי לי, זה הרי היום מיוחד של שנינו, תחילת דרכינו המשותפת
לנצח נצחים.
בכותבי,
עתה הבנתי את שאמרו חז"ל "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים-סוף". בים סוף נקרע
הים האחד לשנים. שני נחשולי מים אדירים השואפים אחד לשני ולא נפגשים, כוח
עצום ובאמצע יבשה. מה היה קשה לים להיבקע, כמה קשה היה למים להיפרד. אך הם
נפרדו לעשות רצון קונם, עד אותו רגע בהם חזרו להיות אחד, מציאות אחת,
הוויה אחת- ים אחד, כמו שנועדו בתחילת בריאתם. כך נשמותינו, ירדנו לעולם
נפרדים, נשמה אחת בשתי גופות, ובינינו יבשה. עתה מייחלות עינינו ליום בו
יפגשו מים במים, ותשוב הבריאה לאיתנה, היום בו נהיה אחד.
שוב
עולות בי המחשבות, איך אובילך בידי הרועדת, מתחת החופה אל חדר הייחוד, שם
לראשונה מבטינו יוכלו להיפגש. בתארי זאת, עוברת בי רעדה, רגש לא מוסבר
שחוצה את כולי, הגעגוע מציף את ליבי, געגוע לך, שאינני מכיר ואינני יודע.
בטוח
אני שאי-שם, יושבת גם את, וכמוני שופכת צקון לחשך לפני מי שאמר והיה
העולם, מתפללת בלחש ומבקשת, שאותו יום יגיע, ששנינו נפגש, שאש האהבה תוצת
לנצח.
שנינו
מחכים ומייחלים לאותו יום, ליום בו נבנה יחדיו את ביתנו, את ואני, ביום בו
תושלם הבריאה החסרה, היום של "והיו לבשר אחד",היום בו יושלם מעשה בורא כל
העולמות, שברא את האדם, "זכר ונקבה ברא אותם", שני גופים, שתי ישויות
משלימות, "ויקרא שמם אדם".
בת הקול המכרזת בת פלוני לפלוני כבר מהדהדת בי במלוא עוצמתה, כאילו אומרת, הגיע הזמן, קום, צא לחפש את אבידתך, תהיה אדם.
יבוא
היום ובו יושלם החסר, היום בו נתברך ב"יוצר האדם". את בשמלה לבנה, אני
בחליפת חתן, עומדים תחת החופה, ואני בקול רועד אומר, הווי לי לאינתו, הרי
את מקודשת לי, ומיני אז, עולם חדש, אדם."
נכתב ע"י משגיחשליטא פה
תוקן על ידי נועה_האחת ב- 19/12/2008 2:16:00
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2008 09:43 |
|
| |
בס"ד
משגיחשליטא, כל פעם מחדש משאיר אותי עם פה פעור.
איזו כתיבה, איזה רגש...
שווה קריאה והזדהות, מיוחד.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2008 11:24 |
|
| |
אני משום מה, מדמיינת אותו מטופטפ כזה.
לא משהו מוגזם, אך לבוש בקפידה, ונקי עם מגבעת שעומדת ישר על הראש.
ומבט כזה בעיניים שאומר הכל...
וחולמת איך אנחנו על כל צעד ושעל משלימים ממש האחד את השני,
בהבנה מלאה, כבוד ואהבה .... -כמובן. חחח.
שיבוא כברררררררררררררר שיבוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2008 12:58 |
|
| |
מה, גם אתן חולמות כמו ילדות קטנות על גלידת מסטיק וסוכריה על מקל.. דווקא חברותיי צוחקות עלי ברב הפעמים וטוענות שאני חיה באשליות או באגדות, אבל אני כן מאמינה שאפשר לחיות באגדה, נסיכה כבר יש, סוס לבן כבר קניתי, חסר רק פרט קטן ושולי... :-)
אני חושבת שאם לא הייתי חולמת כ"כ הרבה כנראה גם לא הייתי שורדת את המחר, הרי במה יש לי להיאחז אם לא בתקווה, באמונה בחלום...זה הכל אותה כוונה מולבשת בבגד אחר,
פעמים אני רואה את עצמי בעתיד נעמדת בערב שבת למול הנירות נוטפות ממני דמעות- עד,
עושות את דרכן לצוק צווארי, אוי אלוקים כמה אני חייבת לך, כמה הודיה וכמה תחינה מלב דואב שכל שיש לי יישאר במקומו וכל שאין לי יגיע בעיתו, ושלהבות הנירות מרצדות ונותנות פעמיהן על הקיר הלבן מאחור צללית שחורה, מאחור מחכה בסבלות עד אגמור לשפוך שיחי לפני בוראי,
ואני חשה כה מוגנת ובטוחה, גבי מרשה לעצמו אט אט להתיישר, להתחזק,אני שומעת את נשימותיו השקטות, אני יודעת שהוא מחייך,
אני מוחה את דמעותיי ומביטה בעיניו באהבת אין קץ,
אני יודעת שזכיתי.
אני יודעת שהוא יודע את זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2008 13:03 |
|
| |
פשוט תאור המהמם אין מילים !!
רק ישבוא 
_________________
DRIVING ME CRAZY €€€
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 19:08 |
|
| |
בס"ד
הקפצה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 19:36 |
|
| |
ישבתי לי בחוץ
עם כוס קפה ביד
מחפשת לי תרוץ
המחשבות באות מיד
רואה אותך מולי
תכול עיינים
רואה אותך מולי
מאושרת עד שמים
אתה, שלי, גבוה ומבין
רואה הכל, בכל פרט קטן מבחין
יודע הכל
(גם) בלי לשאול
חזק ומגן.
יושבת בחוץ עם כוס קפה והשיר בראשי מתנגן.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 19:37 |
|
| |
מקווה שתאהבו... שלחתי מהר לפני שאתחרט... יש עוד הרבה דברים שהייתי רוצה אצל בן זוגי אבל..... שיר זה שיר!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 19:39 |
|
| |
בס"ד
אני אהבתי מאוד.
ואולי עכשיו תכתבי גם קטע ולא שיר.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 19:42 |
|
| |
אני לא הקטע של להתחיל בתאורים... אבל שירים אני אוהבת לכתוב... אז פשוט ישבתי פה מול המחשב וכתבתי איזה שירון קטן... מקווה שתאהבו...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 20:10 |
|
| |
דמיונות, חלומות...
מאיפה להתחיל?... בתור אחת שלא גדלה באוהלה של תורה, תמיד חלמתי על "האביר" על האופנוע הלבן? סוס לא היה הקטע שלי...סיפור סינדרלה מידי..לא מציאותי...
עם הזמן...התחזקתי... כמובן שכל חילוני שמתחזק עד שמגיע לתואר
"חרדי" הוא עובר דרך הדתיים הלאומיים ובאותו שלב? חלמתי על האביר עם הכיפה הסרוגה הלבנה...
כמובן שהמשכתי להתחזק... ובכל הזמן אתה התחזקת מנגד... מכתה ב' הכרתי אותך...ומעולם לא הסתכלתי, לא התעניינתי, לא היה לך לא אופנוע לבן ולא כיפה סרוגה לבנה...
עכשיו, בתור חרדיה אני חושבת... אני חולמת על האביר עם הלב הלבן... לב טהור לב שכנוע וכפוף לה'... את זה יש לך..ויש לך את זה בגדול... לדמיין בחור שאינו מוכר עם איזה שהם קריטריונים נעימים לעין אני לא צריכה לדמיין, כי אני יודעת איך אתה נראה... אני מכירה את הגובה 1.75 שואף ל80 שלך את הצבע השחום את משקפי הראיה שהחלטת לאמץ לך לאחרונה ויותר מכל את הפנים שלך... שכל כך השתנו, הפכו לטהורות מקרינות את הלב הלבן הטהור שבו אני חפצה, הקול הנקי הלבן הטהור שבו אתה שר בשבת עם כל בני הישיבה...
אולי אין לך סוס לבן, לא אופנוע לבן, והכיפה שלך היא בכלל שחורה... אבל יש לך את הלבן האמיתי, הלבן שכעת, בתור אדם שמצא את עצמו אחרי כל החיפושים רוצה...
אני יודעת שלא ייחלתם למכתב למישהו מסוים...אבל הוא החלום שלי...
_________________
אין עוד מלבדו!
הקב"ה אנחנו אוהבים אותך!!!
|
|
|
|
|
|
