בס"ד
לא אני כתבתי! קיבלתי בתיבה האישית מגולשת
--------------------------------
אחרי יום מטורף ועמוס, עומדת אני בפתח הבית ככלבלב רטוב ועזוב המחזר אל הפתחים.
אולי תרתיח מים? אני פונה לאחי במבט מתחנן.
הוא מסתכל בי מעם הדלת, משועשע למראי ואומר- וודאי.
אומר מעט ועושה הרבה. תוך מספר דקות ניצבים על השולחן ספלי תה מהבילים מדיפים ניחוח ארל גריי עם חבילת עוגיות.
כך הם הגברים במשפחתנו, וידע ויזהר האחד שיחשוב על לשאת אותי לאישה (;
אחי כבר הלך ואני עוד נטועה מול חבילת עוגיות מיני שוקלדצ'יפס. נזכרת בפגישה ראשונה עם בחור שהתקיימה בביתי, סוג זה של עוגיות היה חלק מן הכיבוד שהונח על השולחן.. אמנם אמי לימדתני שלא הוא ולא אני אמורים לאכול מהן במשך הפגישה, אבל טוב שיהיו מונחות לפנינו כאומרות- אל דאגה, לו תגבר השתיקה אנו נוכל להציע זמן רווחה.
ולאחר שהלך ונפרדנו ב"לילה טוב" על יד דלת הכניסה, נצרכתי לספר את חוויותיי לכל המשפחה, ואחרי שנשימתי חזרה לעצמה- הלא זה עבר ובצורה כלל לא רעה. והסיפורים נאמרו והצחוקים היו גם היו. נשארתי לבדי על אותה הספה, אוכלת את העוגיות העזובות אחת אחרי השנייה באטרף של מחשבות, החלטות ותפילה.
נזכרת באחותי שהכינה אותי ואמרה: בחור זה, לא בטוחה את מה טיבו, והלוא רבים הם היודעים על הצעה זו. אין את יודעת מה ילך הוא ויספר, על כן תהיי את כמלכה. ממש! לא פחות מאסתר.
אז ניסיתי, ומלכה אולי לא הייתי. אבל נסיכה בהחלט. והיה בסדר. לא, יותר מזה. היה נחמד ללא ספק.
אבל מה שהייתי רוצה בפגישה הראשונה שתהיה עם הזיווג שלי, משורש נשמתי, זה לא עוד שיחת דעות על נושאים כאלה ואחרים, ובדיחות קטנות, וסיפורים על הא ודא.
לא כך.
אני רוצה להיכנס לסלון , לראות את הבחור ולהרגיש את ליבי דופק בחזקה. ופשוט לדעת שהיה קשה, אבל הבלתי יאומן קרה. והאדם שחיפשתי כל חיי נמצא פה מולי, מרגיש כמוני.
וכל שנרצה זה להשלים פערים. לספר איך עברו לנו ככה השנים.
אז נכון. יהיו דעות, ובדיחות, וסיפורים על הא ודא. אבל כל אלו בדרך ללמוד על חיים שלמים שהם עדיין זרים, אך קשורים ובלתי ניתנים להפרדה.
ובעצם, אלוקים. זה לא מה שאני צריכה. הוא יכול גם לעמוד שם בפעם הראשונה- ואני אחשוב, אוקי, בחור נחמד. ואפילו אהיה אדישה.
אבל אם זה האחד שנפשו קשורה בנפשי,
שמה שיתחיל בינינו, ואפילו אם לא מיד. יצמח לאהבה גדולה יותר ממה שאני מאמינה שיכולה להיות קיימת. שנעריך זה את זה לעולמים. נקים בית של אמון והגשמה ונעשה הכול שתשכון בתוכו שכינה. בעזרת השני נהיה שלמים, לא עוד נשמה חצויה. ומתוך הביטחון והאמונה נקיים את תפקידנו בעולם מתוך שמחה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
