מחלוקת צאנז-סדיגורה

אינני יודע אם ה"מנחת חינוך היה "חסיד צאנז", אך הוא היה גיסו של ה"דברי חיים" מצאנז.

מספרים כי המנ"ח היה היחיד שהסכים להיות דיין במחלוקת על אחוזת פאטיק בן בני הריז'נער לבין המנהל שם או משהו דומה. וכתוצאה מכך שרפו אלמונים את כל כתביו, הוא הגיע לדב"ח ושפך את מרי ליבו על כתביו שהוכחדו, הדב"ח שאל אותו  האם לא נשאר כלום ואז אמר כן יש משהו וכו' וזה היה המנחת חינוך. ומוסיפים המספרים כי עובדה זו היתה אחת מן הסיבות  שהניעה את הדב"ח לצאת למחלוקת.   אלא שבהקדמה למנ"ח מסופר דברים אחרים לגמרי, מה גם שמהמנחת חינוך היו כמה מהדורות ככל הנראה (ובישורון נתפרסם מהדו"ק ממוסך השבת) כך שלא מדובר בחיבור שהיה זניח אצל המחבר.

באחד מגליונות קובץ ע"ח דבאבוב התפרסם הסיפור בדומה לזה (כמובן שבגי' שכתבתי אי אפשר להדפיס...) ובקובץ הבא התפרסמו כמה מכתבים המכחישים את הסיפור. אולי בהמשך אמצא ואסרוק.

ספר מטרה לחץ. מוקטר מוגש לעמקרפאים

על יחסי הדב"ח והמנ"ח כתב כאן בעבר פרופ' אסף כי היה ביניהם מתח מחמת פרשיה שהשתיקה יפה לה.
היות ופרופ' אסף הוא מנושאי אסכולת המחקר החופשי וכלש' במקו"א "אני מבקש לקבוע חד-משמעית: כל טקסט מן העבר ראוי לפרסום, לדיון ולמחקר, אלא אם הוא נמצא בבעלות פרטית של מאן דהוא האוסר על פרסומו, או שמדובר בסודות ביטחוניים כמוסים שעל פרסומן אוסרת המדינה. לאיש מן העבר – יהיה קדוש ישראל או אחד העם – לא עומדת חסינות מפני 'דין ההיסטוריה', וכל טקסט כתוב, משורטט, מצולם או מוקלט הוא חלק מקורפוס המקורות הענק שעומד לרשותו של כל חוקר ואיש אינו רשאי לצנזר או להגביל" ניתן איפוא להניח כי יופיה של השתיקה יתפוגג בשעה שתתברר הפרשה מבחינה מחקרית ובנתים נאלץ להמתין בסבלנות.

אגב זכור לי בעבר בקריאה באחד מכתבי המחלוקת הלצה של חסידי צאנז כי חסידי רוז'ין אמר לחסד אנז שהרבי שלנו גדול בעם-ארציות שלו. ואל תשיביני שגם רבכם יכול להיות ע"ה אם ירצה, שכן ע"ה כמו רבנו א"א להיות.
אשמח אם יודעוני חכמי הבית מה מקור ההלצה.

מהאשכול בעצכ"ח 

התייר ליטווין (ההוא שראיין את ר חיים מבריסק והאדמו"ר מבעלז) שביקר בגליציה והוציא כמה כרכי זכרונות מתאר באריכות את כל הפרשה וגם פגש את המשכיל שעזר לר בערניו בתקופת בריחתו

חבל רק שזה ביידיש

מישהו יודע מה כתוב שם? 

אלייעזר

ההלצה הצנזית כתובה בספר שאתה בעצמך העלית לרשת (ואגב, תודתי נתונה לך ע"כ).
זה בעמ' 37 שם.

(אינני יודע איך להעלות את לכאן את התמונה, ולכן אני מסתפק בציון העמוד)

הדיונים בקובץ 'עץ חיים' סביב הסיפור מפולפלים מדי לטעמי (היינו, הם מתרחקים לעיתים מהעובדות המוצקות), אבל בכל אופן, גם לפי הכותב הראשון אי אפשר לומר על הסיפור ש"בשקר יסודתו". להפך - באמת יסודו: אין ספק שרוב כתביו של המנ"ח נאבדו ממנו במזיד (אם בגניבה ואם בשריפה), והרי זו העובדה העומדת בבסיס הסיפור, והשאלה אם אמר על ה'מנחת חינוך' שהוא מן הקטנים שבחיבוריו או לא אמר, זה כבר שלב אחד הלאה.

שמועות רבות שמעתי על הקשר בין ספר 'מנחת חינוך' לבין עמדתו של מחברו, הרב באב"ד, במחלוקת, אך רק מקור מפורש אחד ויחיד מצאתי לכך ואף הוא מאוחר מאוד.

דוד אסף

אינני מ"משגיחי מהכשרות" כאן, ולכן לא אכתוב אם תיאורך הוא צהוב, אסתפק בכך שאכתוב שהוא מעניין.

וארשה לעצמי לתת לך הערה כללית בקשר לעבודתך.

אני נוכח שאתה מייחס חשיבות גדולה למקור בכתב, ולו יהיה מקור מאוחר או שאינו מוסמך מטעמים אחרים.

גם בספריך הקודמים נוכחתי בכך (אני זוכר איך שאתה מדקדק בדבריו של הלץ, מחבר הפאשקוויל  "ספר נקיות ופרישות" , כפי שמדייקים להבדיל בדברי הראשונים הנמצאים בכת"י).

ואני טוען שאין כוחו של סיפור שנדפס בספר, יפה מכוחו של סיפור המסופר בידי חסיד זקן, בסעודת מלוה מלכה בין הדגים לצ'ולנט שנשאר משבת. (אם נתעלם מהעובדה שבניגוד לסיפורי מלוה מלכה, גם למקור המפוקפק ביותר, ניתן לציין ציון ביביליוגרפי ...)

וכבר הזהיר הרמב"ם  על האימון המופרז הניתן לדבר הכתוב בספר, יותר מלדבר הנאמר בפה , וכתב ע"ז שהמכזב בפיו, יכזב בכתביו.

תוקן על ידי בר_בי_רב ב- 22/12/2008 13:46:12

בב"ר
אני מסכים לדבריך לגמרי, וכבר כתב מהרש"ל על אותם טיפשים החושבים שכל מה שכתוב בכתב ישן הוא אמת. ברור שלא כל מה שנדפס הוא אמת, כפי שלא כל שמועה בע"פ היא בדיה.

במקרים מסוימים אני בהחלט  מזכיר במחקריי גם שמועות ששמעתי בע"פ, בדרך כלל כאלה שחותם של אמת טבוע בהן, או כאלה שניתן לעיתים לבססן או להפריכן. אך כשיטה מדעית, קשה להתבסס על שמועות בעל פה, שאינן מתעדות את מקורן, את שלשלת מוסריהן או את זמן אמירתן.

מקור נדפס ניתן, בדרך כלל, לדון בו בכלים ביקורתיים ולהעריך את איכותו ומהימנותו, מה שאין כן בשמועה בעל פה, שכל המוסר אותה מפה לאוזן עושה בה כחפצו ומגלגל אותה לכאן ולכאן.

יש בכך אמנם מעין 'ויתור' על הפוטנציאל שקיים בשמועות שבע"פ, אבל ספק אם יש דרך אחרת, אלא אם מצויד אתה ב'אמונת חכמים' שכל שמועה שמוסר תלמיד חכם ותיק הרי היא כתורה למשה מסיני.

ובאשר לספר נקיות ופרישות - אינני רואה מה הוא שייך לכאן? דנתי בו כדין כל מקור וניסיתי למצות ממנו את מה שניתן מבחינה היסטורית ומבחינה ספרותית. וגם אם לא ערבו הדברים לחיכך, עליך להודות שהוא הרבה פחות משעמם מאשר פלפולא חריפתא בתוספות למסכת חולין...

וסתם כתרגיל משעשע למחשבה:
מה דינו של האי-מייל שהופץ ברבים בשבוע שעבר, בדבר הקשר בין תמותת תינוקות לבין אכילת 'במבה' - שמועה שגרמה נזק עצום לחברת אוסם - האם זה מקור נדפס או שמועה בעל פה?

תכלת,

איני יודע מה מפולפל, ברור לענ"ד שספר מנחת חינוך, אינו כמו באגדה, משהו אגבי שנותר לפליטה שיריים מן חיבור גדול יותר, ההיפוך הוא הנכון, מה שנגנב היו קצת דברים מפוזרים ושיריים. הדבר כה פשוט, שאם זה פלפול אינו יודע פשטות מהי.

מפני הכבוד איני נוקב בשמות מפורשים של האדמורים המעובים
מסופר שלפני כחמשים שנה נפגש נכד של צאנז עם נכד של רוז'ין והצנזאי אמר לרוז'ינאי שב"ה המחלוקת פסקה.
נענה הרוזינאי ואמר, כשאנחנו גרים בדירות שכורות ואתם בארמונות באמת אין סבה למחלוקת.

ועוד היה מעשה בנכד של צאנז שנפגש עם נכד של רוזי'ן, אמר הרוזינאי לצנזאי נו.. וכי היו סבותי רוכבות על סוסים ומעשני ציגארעס בשבת, ענה לו הצנזאי וכי סבי היה שקרן?...

_________________

האם הספר של יצחק אבן הוא ספר מוסמך ? האם התיאורים שלו מדוייקים ?

הוא מתיימר לכתוב באובייקטיביות, אך הנטיה ברורה וצועקת לצד סדיגורא.

ועוד שאלה: ידועים היחסים המורכבים ששררו בין הד"ח לבנו השיניווער.
אך בספר הנ"ל הוא כותב שהיחסים נתקלקלו בעקבות המחלוקת עם רוזי'ן, ועוד הוא כותב שהשיניווער חשש לחרם נגד אביו ומאז הוכרז החרם, לא נכנס אל ביתו ולא ראה את פניו.
האם יש ממש בדברים ?
(פרופ. דוד אסף, אני יודע שאתה עובד על הנושא, אך אין לי סבלנות להמתין עד שיצא ספרך, אודה לך אם תוכל להחכימנו בזאת).