|
|
| נשלח ב-25/12/2008 00:32 |
|
| |
בר בי רב
אינני בקי ברקע שלך, אבל רק להמחיש לך את עמקות (!) השאלה שלך, אשווה לך האיך זה מצלצל אצלי ואצל כל אדם שפוי הבקי במקצת בניואנסים שבחסידות
הנה שאלתך המקורית "ועוד שאלה: ידועים היחסים המורכבים ששררו בין הד"ח לבנו השיניווער. אך בספר הנ"ל הוא כותב שהיחסים נתקלקלו בעקבות המחלוקת עם רוזי'ן, ועוד הוא כותב שהשיניווער חשש לחרם נגד אביו ומאז הוכרז החרם, לא נכנס אל ביתו ולא ראה את פניו. האם יש ממש בדברים ? (פרופ. דוד אסף, אני יודע שאתה עובד על הנושא, אך אין לי סבלנות להמתין עד שיצא ספרך, אודה לך אם תוכל להחכימנו בזאת)."
הנוסח המשופר
ידועים היחסים המורכבים בין משה רבנו עליו השלום לבין בניו, אך בספרו של מוחמד הוא כותב שהיחסים נתקלקלו בעקבות המחלוקת של אביו עם קורח ועדתו, ועוד הוא כותב שגרשום בן משה חשש לטענותיו של קורח, ומאז שהכריז קורח מדוע תתנשאו על קהל השם, לא נכנס אל ביתו ולא ראה פניו. (פרופ. מרתין לותר , אני יודע שאתה עובד על הנושא וכו' וכו' אודה לך אם תוכל להחכימנו בזאת)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2008 03:01 |
|
| |
לצורך איזון הרי כדי לדעת על הצד הצאנזאי תצטרך לקרות בספרו של יהושע ראקער 'דער צאנזער צדיק'.
(יש לי את הספר בPDF שפעם הורדתי מאיזה אתר, וחשבתי שזה מהיברו בוקס, לפני שנים, כאשר עדיין היו אתר מיועד רק לספרות רבני ארצות הברית, אך כעת לא יכולתי למצוא את הספר שם)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2008 14:29 |
|
| |
אתנחתא תודה רבה על הקישור, אך הספר הוא באידיש, והקריאה באידיש לוקחת לי זמן פי 10 מקריאה בעברית.
באטשי
בניגוד לקריקטורה שכתבת עם משרע"ה, הרי פה באמת היו דברים בעולם, ואת זה לא למדתי רק מסיפורי חוקרים או סתם מעשה'לך, אלא גם מגברא רבא דקא מסהיד עלה , והוא האדמו"ר מצאנז זצוק"ל בספרו 'שפע חיים' שכותב ע"כ באריכות (כמובן שהוא מסביר זאת בהויכע עניינים, ושחיי הד"ח הוארכו בזכות קטרוגי בנו, אך את המציאות שהייתה, ודאי ניתן ללמוד מדבריו שהיו דברים בגו).
אני דוקה די בקי בניואנסים שבחסידות, ואני מתאר לעצמי שאתה חסיד צאנז או באבוב וכד' , והדברים כמובן פוגעים ופוצעים את לבך. הדברים המכאיבים שציטטתי מהספר היו גם עבורי חידוש גדול, וגם אני נרתע מלקבלם, ולכן שאלתי את המומחים אם יש בהם ממש.
אכן, כאשר אנחנו עוסקים בדברים אלה, עלינו לזכור שמדובר בשרפי קודש ולהתייחס אליהם בהתאם, אך הדבר אינו צריך למנוע בירור של פרטי ההסטוריה כפי שהיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2008 18:15 |
|
| |
במענה לשאלתו של בר-בי-רב על ספרו של אבן:
יצחק אבן הוא מקור חשוב, אך, כדבריך, למרות שהוא מצהיר על אובייקטיביות, ברור לגמרי שהוא הזדהה עם צד סדיגורה, וזאת אף על פי שכאשר כתב את הדברים (1916) כבר לא היה חסיד. הוא גדל בבית חסידי רוזוואדוב, הסתפח בבגרותו לסדיגורה וסבל לא מעט בשל כך (גם במשפחתו שלו). אבן נטה להעצים את ממדי המחלוקת מעל ומעבר להיקפה האמיתי (למשל, לדבריו, שהועתקו במקומות רבים, המחלוקת הביאה לפירוק משפחות ולגירושין רבים – למעשה, לא מצאתי אף לא עדות מהימנה אחת לגירושין בשל המחלוקת). מעבר לכך – תעודות חשובות רבות כלל לא היו ידועות לו, ויש לזכור שכאשר פרצה המחלוקת היה אבן בסך הכול בן שמונה. יחד עם זאת, במקרים רבים הוא מביא מידע ראשוני וחשוב ביותר, שאמנם יש לבדקו. בקיצור: אל ספרו יש להתייחס כאל מקור ולא כאל תיאור היסטורי או ביקורתי מהימן.
כאשר תיאר אפרים דיינארד את ספרו של אבן (בביבליוגרפיה 'קהלת אמריקה') הוא הוסיף והעיר: 'ואני זוכר היטב את המקרה עם ר' בערונו בשנת תרכ"ט, וחלול כבוד ישראל בכלל לרגלי המקרה המעציב ההוא. והמחבר הזה לא יספר את כל המקרה מראשית עד אחרית דבר ... ויותר מאשר סיפר המחבר החסיד, יש די חומר עוד לסופר אשר יאמר לספר את כל פרטי המקרה ההוא, באופן אחר מכל וכל'. ואכמ"ל.
ובאשר לספרו של יהושע רוֹקֶר, שהוזכר כאן כמייצג נאמנה של בית צאנז. אין זה נכון כלל. לא רק משום שרוקר כלל לא היה באותה שעה חסיד, אלא גם משום שהוא אינו נכנס לשאלה מי צדק. רוקר היה יליד גורליץ שבגליציה ואכן גדל בבית חסידי, אך כמו יצחק אבן, גם הוא היגר לאמריקה בסוף המאה הי"ט והתרחק מהחסידות. הוא התיישב בקליבלנד שבאוהיו והתפרנס מכתיבה ועריכה של עיתונות יידיש. בשנת תרפ"ז, היא שנת היובל לפטירתו של ר' חיים מצאנז, הוא פרסם ביוגרפיה פופולרית על ר' חיים, שמחציתה הוקדשה למחלוקת. למעשה אין בספרו שום חידוש – הכול מועתק ממקורות אחרים, ובראשם כמה כתבי מחלוקת, 'אורות מאופל' של משה אורנשטיין, מאמרו החלוצי של שמואל אבא הורודצקי, וספריהם של יצחק אבן והרב מתתיהו גוטמן, שמהם העתיק מלוא חופניים ובלי שום ביקורת.
תיאור יחסי האב ר' חיים ובנו ר' יחזקאל שרגא הוא בעל עניין רב, היסטורי ופסיכולוגי כאחד, אך חוששני שאם אתבטא בו כאן יקומו עלי 'משגיחי הכשרות' לבלעני.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2008 20:38 |
|
| |
על מקרה של "שבירת" חסיד סדיגורא על יד חרם בעיירת קשאנוב הצאנזאית עד שאשתו ובני ביתו עזבוהו, מספר גרשם באדער בזכרונותיו כאשר הוא היה עד לסיום הסיפור בילדותו. עמ' 28 ואילך. (וכמובן איני יודע כמה הוא מהימן וכו')
על המתח בין האבא והבן, הרי ידוע שזה היה קשור להתנגדות השינאווער להיתרו של הצאנזר על היתר מכירה של שבת, על כך מסופר, שהתווכחו על כך עד שהצנזר אמר לבנו שלא יעבור דרך דלתו וקפץ השינאווער מן החלון מבלי לראות פני אביו לעולם.
תוקן על ידי אתנחתא ב- 25/12/2008 20:35:30
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2008 21:04 |
|
| |
| אתנחתא כתב: |  |
על המתח בין האבא והבן, הרי ידוע שזה היה קשור להתנגדות השינאווער להיתרו של הצאנזר על היתר מכירה של שבת, על כך מסופר, שהתווכחו על כך עד שהצנזר אמר לבנו שלא יעבור דרך דלתו וקפץ השינאווער מן החלון מבלי לראות פני אביו לעולם. |
| חוץ מיהושע ראקער שכותב שזה היה הסיבה מי עוד כותב כך? החכימני בענין
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2008 21:30 |
|
| |
| דוד_אסף כתב: |  | |
במענה לשאלתו של בר-בי-רב על ספרו של אבן:
יצחק אבן הוא מקור חשוב, אך, כדבריך, למרות שהוא מצהיר על אובייקטיביות, ברור לגמרי שהוא הזדהה עם צד סדיגורה, וזאת אף על פי שכאשר כתב את הדברים (1916) כבר לא היה חסיד. הוא גדל בבית חסידי רוזוואדוב, הסתפח בבגרותו לסדיגורה וסבל לא מעט בשל כך (גם במשפחתו שלו). אבן נטה להעצים את ממדי המחלוקת מעל ומעבר להיקפה האמיתי (למשל, לדבריו, שהועתקו במקומות רבים, המחלוקת הביאה לפירוק משפחות ולגירושין רבים – למעשה, לא מצאתי אף לא עדות מהימנה אחת לגירושין בשל המחלוקת). מעבר לכך – תעודות חשובות רבות כלל לא היו ידועות לו, ויש לזכור שכאשר פרצה המחלוקת היה אבן בסך הכול בן שמונה. יחד עם זאת, במקרים רבים הוא מביא מידע ראשוני וחשוב ביותר, שאמנם יש לבדקו. בקיצור: אל ספרו יש להתייחס כאל מקור ולא כאל תיאור היסטורי או ביקורתי מהימן.
|
|
בספרו של יצחק אבן "אינ'ם רבין'ס הויף" הוא מספר מכמה פרשיות של גירושין ואף נוקב בשמות אנשים שפגש בסאדיגורע שלא יכלו לחזור הביתה בשביל המחלוקת.
גם הוא בעצמו לא הי' יכול לחזור לאשתו, ויעו' מה שמספר מה שקרה בברית בנו כשהוא עוד נמצא בסדיגורע...
עכ"פ כל זה מראה שלא כדברי הרב... ומצוה ליישב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2008 00:23 |
|
| |
דוד אסף
כבר העלו את הטענה הזאת עליך שאתה "מקדש" את העמוד הנדפס, מסורת החסידים בינם לבין עצמם אינה הוכחה "מדעית" אף בנושאים שכל בר דעה מבין שהן הנה היו דברים שהשתיקה יפה להן
כל מי שהיתה לו שייכות עם חסידים יוצאי גאליציה משני הצדדים יודע שמאוד השתמטו מלהרחיב את הדיבור בפרשה כאובה זו. ומי שהדפיס ופירסם בעל כרחך היה מאלו שמשולי המחנה. גם שעצם קביעתם של אלו את הדברים בדפוס מראה בעליל שרצו לעשות מזה פרנסה ולכן הרבו בסנסציות. ועל עדותם של אלו אתה בונה את הבנינים שלך. על דברים כגון אלו אומרים אצלנו
לא הכל שאומרים צריכים לשמוע לא הכול ששומעים צריכים להגיד לא הכל שמגידים צריכים לפרסם לא הכל שמפרסמים צריכים להדפיס
כמובן שאתה מחדר אחר ואינך מבין בערך אימרה זאת.
אתנחתא
המעשה עם החלון היתה בוויכוח על ציצין המעכבין את המילה, וחסידים אמרו רמז בסוף פרשת וילך ויכתוב משה וגו' עד תמם. תמם נוטריקין תפילין (באמצע הראש) מזוזה (בשליש העליון או נגד כתפיו) מילה (כנ"ל) אלו השלשה דברים שנחלקו הד"ח עם בנו הדברי יחזקאל באמצע הוויכוח הלוהט התבטא הד"ח "אינני יודע מנין בא לי בן קדוש כזה" אבל מנין לך שזו היתה הפגישה האחרונה עם אביו?
הלא שלח בידו שליחות וגם כסף כשנסע לארץ ישראל שיקום לו שטיבל בצפת. וזה היה לאחר פרוץ המחלוקת עם סא"ג. כידוע מהמעשה שלא נסע למירון
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2008 00:37 |
|
| |
באטשי,
אך כלום לא חלק גם בענין היתר מכירה? או שטעות היא בידי.
מחסידי מונקאטש זקנים שמעתי, שגם לא אהד זה שאביו סבר שבחורים מניחים תפלין בחוה"מ.
המקור שהבאתי לעיל, שזאת היתה סיבת המתח הוא מגרשם באדר שלמרות שאיני ידוע בדיוק כמה היה דתי בזקנותו הרי בצעירתו הסתובב הרבה בגליציה אצל חסידי צנז. אך כך גם היה מונח בזכרוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2008 02:23 |
|
| |
| Baachi כתב: |  |
כמובן שאתה מחדר אחר ואינך מבין בערך אימרה זאת.
|
| ועל כגון דא אמרו לא כל מה שאתה חושב אתה חייב להגיד, גם אויל מחריש לחכם יחשב
_________________
משל אומרים לצרעה לא מדובשך ולא מעוקצך
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2008 08:22 |
|
| |
שערידעה
אתנחתא
היו אכן עוד כמה דברים שסבר אחרת מאביו אבל הג' הנ"ל כנראה היו נוגעים לחיי היום היום של כללות החסידים משא"כ ההיתר מכירה - לפי ישוע ראקער- היה נוגע רק לסוחרים בעלי מפעלים וכדומה, גם כולי עלמא מודי שלאו משנת חסידים היא, אפילו חסיד צאנז גדול כמו השפע חיים זצ"ל התרחק מאוד מההיתר הזה,
אגב אורחא אחת התשובות האחרונות שכתב היתה להגרי"ש אלישיב שליט"א אודות יהודים בעלי בתים גדולים שיש שמה מעליות ועוד מכונות שצריכים להפעילם בשבתות,
בענין תפילין בחוה"מ לא נראה שיחלוק על אביו כי להיפך הדברי יחזקל היה איש ההלכה, והזוהר גם הד"ח ידע, הד"ח בעצמו לא רצה להיפגש עם הדעת קדושים זצ"ל מבוטשאטש משום שירא שיצווה לו להניח תפילין בחוה"מ. הוא אמר לבחורים להניחם בלי ברכה עד לפני הלל פשוט כדי שיתפללו בכובד ראש. וגם שבחור צריך ללמוד תורה ולא לעסוק בחסידות,
כל הדברים האלו הם רחוקים מליהיות עיקרים או דברים מהותיים שגורמים מחלוקת, ובודאי לא בין אב לבנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 14:16 |
|
| |
| Baachi כתב: |  | | בענין תפילין בחוה"מ לא נראה שיחלוק על אביו כי להיפך הדברי יחזקל היה איש ההלכה, והזוהר גם הד"ח ידע, הד"ח בעצמו לא רצה להיפגש עם הדעת קדושים זצ"ל מבוטשאטש משום שירא שיצווה לו להניח תפילין בחוה"מ. הוא אמר לבחורים להניחם בלי ברכה עד לפני הלל פשוט כדי שיתפללו בכובד ראש. וגם שבחור צריך ללמוד תורה ולא לעסוק בחסידות, |
| בני הדברי יחזקאל לא הניחו תפלין בבחרותם בחול המועד, ויש על זה סיפור ידוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 18:17 |
|
| |
בעלבעמיו
עובדא זו היה בבוקרעסט כאשר נפגש מהר"ש מבאבוב אחר השואה, וכנראה עם האדמו"ר מבוהוש. ונטלו ידיהם לסעודה באיזה ביהמ"ד
|
|
|
|
|