האם נפתרה המחלוקת על צורתה של מנורת בית המקדש?

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 22/12/2008 15:03:38

מודה ועוזב

ידועה המחלוקת אודות צורת קניה של מנורת המקדש: זה מפנה אל רש"י לשמות כה, לב, ואל דברי רמב"ם בהל' בית הבחירה ג, י, וציורו שם, אשר עולה מהם שהקנים עלו באלכסון ישר, וזה מצביע על פסיפיסים עתיקים אשר רווח בהם מוטיב המנורה בעלת קנים מעוגלים. דומה שההוכחה היותר מכרעת היא התגליף שבשער טיטוס שברומי. השער הוקם בשנת 81 למספרם לזכר הניצחון הרומאי על היהודים המורדים, ולזכר חורבן הארץ והמקדש שבאו בעקבותיו בשנת 70. במשטח הפנימי של הקשת, הפונה אל חללו, חטובות דמויות חיילים רומיים בלבוש טכסי, עטורי זרי הדס, כאשר מעליהם מתנוססים דגלי חטיבותיהם, והם נושאים שלל מיהודה, את שולחן לחם הפנים (או שמא, המזבח הפנימי) ואת מנורת הזהב. והמנורה - קנה מרכזי קבוע בבסיס מתומן עשוי קומותיים, ומן הקנה יוצאים ששה קנים נוספים, שלשה מזה ושלשה מזה, משוקדים כפתור ופרח, מעוגלים. הרי לנו עדות מעין צילום מידי פַּסָּלים אשר חזו את המנורה בעיניהם.

אלא שהגיענו עדות ראיה נוספת, כתובה יוונית, ובתלוי בתרגומה המדוייק, או שהיא מאששת את ההוכחה משער טיטוס, או שהיא מבטלתו מכל וכל וסומכת מאידך את הדעה שקני המנורה היו ישרים. בספרו "מלחמת היהודים", אשר חיבורו הושלם בשנת 79, כשנתיים לפני הקמת השער, מתאר יוסיפוס פלאביוס את אשר צפה בתהלוכת הניצחון שנערכה ברומי בשנת 71 לכבוד אספניוס ובנו טיטוס, בשוב טיטוס מדיכוי המרד היהודי. הקטע דלהלן, מתוך ספר VII פרק V, מובא בתרגומו האנגלי הקלאסי של וויליאם וויסטון, 1737. אחריו, העתקה משלי של התרגום לעברית:

Now it is impossible to describe the multitude of the shows as they deserve, and the magnificence of them all… But what afforded the greatest surprise of all was the structure of the pageants that were borne along; for indeed he that met them could not but be afraid that the bearers would not be able firmly enough to support them, such was their magnitude; for many of them were so made, that they were on three or even four stories, one above another…  There [were] many resemblances of the war, and those in several ways, and variety of contrivances, affording a most lively portraiture of itself. For there was to be seen a happy country laid waste, and entire squadrons of enemies slain… Now the workmanship of these representations was so magnificent and lively in the construction of the things, that it exhibited what had been done to such as did not see it, as if they had been there really present… But for those that were taken in the temple of Jerusalem, they made the greatest figure of them all; that is, the golden table, of the weight of many talents; the candlestick also, that was made of gold, though its construction were now changed from that which we made use of; for its middle shaft was fixed upon a basis, and the small branches were produced out of it to a great length, having the likeness of a trident in their position, and had every one a socket made of brass for a lamp at the tops of them. These lamps were in number seven, and represented the dignity of the number seven among the Jews.

ובתרגום לעברית:

"לא ניתן לתאר כראוי את המון התצוגות ואת פארן... אך מה שהפתיע יותר מכל היה הרכב התערוכות המוסעות, כי הפוגש בהן לא יכל שלא לדאוג שמא ילאו הנושאים מלטוענן בְּדֵי יציבות. כל כך גדולות היו, שכן כמה מהן נעשו שלוש או אפילו ארבע קומות, קומה על גבי קומה... היו דימויים רבים של המלחמה, במספר דרכים ובמגוון תחבולות, אשר סיפקו תמונה חיה שלה. פה נראתה ארץ חמדה מושמדת, ומערכות שלמות של אויבים הרוגים... מלאכת הדימויים האלה היתה כה מרהיבה וחיונית עד שהציגה את שנעשה לעיני אלה שלא ראו אותו כאילו נכחו שם בעצמם... אבל בעבור מה שנלקח מן המקדש בירושלים עשו את הצורה הגדולה (או 'המרשימה') מכולן, רצוני לומר שלחן הזהב, משקלו ככרות רבים, וגם המנורה, שהיתה עשויה זהב, אלא שתבניתה שוּנתה עתה מזו שהיינו משתמשים בה, שכן הקנה האמצעי הוקבע בבסיס, והענפים הדקים יצאו ממנו לאורך רב, כעין קילשון תלת-תיני (trident - כלי נשק ששימש בעיקר ללוחמים באיצטדיון) במצבם, ולכל אחד מהם שקע נחושת (!) לקבל נר בראשו. נרות אלו היו שבעה במספר, והדגימו את יקרו של מספר השבע בקרב היהודים".

הרי שהמנורה שהציגוה בתהלוכת הניצחון לא היתה המנורה הטהורה מן ההיכל, אלא תבנית שיצרו לראווה בפני המון מרוחק, גדולה בהרבה מן המנורה האמיתית ומשונה ממנה בצורתה. והנה התגליף שבשער טיטוס אינו מציג את ביזת ירושלים בשעת חורבנה, אלא את אותה התהלוכה שלשנה האחרת, ולכן נראים החיילים שבתגליף עוטי גלימות ועטורי זרים, ללא זייניהם ובלתי משוריינים. המנורה שבתגליף אינה איפוא, על פי עדותו של יוסיפוס, אלא דגם מזוייף, אשר אין ללמוד ממנו את דמותה האמיתי של המנורה הטהורה. מחזקים את הקביעה הזו ציורי הדרקונים ושאר יצורים מן המיתולוגיה הרומאית המופיעים על חזיתות בסיס המנורה שבתגליף, ציורים שאין צורך לומר שלא נמצאו במקדש. הבסיס עצמו, על קומותיו המגושמות, שונה לחלוטין משלש ה'רגליים' עליהן עמדה המנורה הטהורה, לפי מנחות כח, ב, והל' בית הבחירה ג, ב. גם משקל המנורה שבתגליף, המכופף את גביהם של כעשרה חיילים חסונים הנושאים את המנורה על מוטות, נראה כבד בהרבה משל המנורה הטהורה, אשר נעשתה כולה מככר אחד זהב (שמות כה, לט; מנחות כח, א; הל' בית הבחירה שם, ד) ולא הגיעה איפוא לחמישים ק"ג. (אם אמנם המנורה בתגליף אינה נראית כה ענקית כפי שתיארה יוסיפוס, היחס בין גודל החיילים לגודל משאם אינו מדוייק בהכרח, שכן מנהג אמנים רומיים היה להגדיל את דמויות האנוש ביצירותיהם ולהקטין לעומתן את דמויות הדוממים.) יתכן לפיכך שבניגוד למוצג בתגליף, קני המנורה הטהורה היו ישרים, ואדרבה, כך אכן משמע מלשון יוסיפוס, המציין את צורתם המעוקמת (ה'קילשונית') של קני המנורה שבתגליף כאחד ההבדלים שבין אותה מנורה למנורה הטהורה.

אולם בתרגומו לעברית של ד"ר י"נ שמחוני, 'תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים', הוצ' מודן, תל אביב 1996, מקבל הקטע פירוש אחר לגמרי. זו הלשון שם (ספר ז, פרק ו, פיסקה ה, עמ' 382):

"קשה לפרוט כהלכה את המון שכיות החמדה הרבות ואת תפארת כל כלי היקר למיניהם... ונפלאה מכל היתה מלאכת הבנינים המִטלטלים הנשאים בכתף. כי גדלם הפיל אימה על האנשים, פן יכרעו יכרעו תחת משאם, כי רבים מהם היו בני שלש עליות וגם בני ארבע עליות... ובהמון תמונות נראתה המלחמה עין בעין לכל חלקיה השונים. כי פה נגלה מראה נוה שאנן הנהפך לשממה, ושם נראו מערכות אויבים רבים נופלים בחרב... מלאכת הבנינים האלה וגדלם תארו את כל הדברים האלה לעיני האנשים, אשר לא ראו אותם, כאילו היו באותו מעמד... ומכל השלל נפלאו ביותר הכלים, אשר לקחו בבית המקדש בירושלים: שלחן הזהב, אשר היה משקלו הרבה ככרים, והמנורה העשויה גם היא זהב טהור. ואמנם שונה היתה מלאכת המנורה הזאת מדרך כל המנורות אשר בידינו. כי מן הבסיס התרומם הגזע (העמוד, הירֵך) בתּוֶך, וממנו נטשו ענפים דקים, אשר דמו בצורתם לקלשון שלש השנים, בראש כל קנה מלמעלה נר נחשת. ומספר הקנים היה שבעה לכבוד שבעת ימי השבוע אשר ליהודים".

לפי שמחוני מנגיד יוסיפוס לא את מנורת התהלוכה למנורה הטהורה, אלא את המנורה הטהורה לשאר מנורות המצויות. ולעולם המנורה שבתהלוכה היתה מנורת המקדש בעצמה, ואודותיה כותב יוסיפוס שקניה דמו לקילשון, והיא המצויירת על קניה המעוגלים בתגליף שבשער טיטוס.

להשלמה אביא גם את המקור היווני, במהדורת בנדיקט ניאס, יצאה לאור בברלין בשנים 1885-1895. בעבורי יוונית עתיקה (כמו יוונית בת זמננו) היא ככתב חרטומים, אבל שמא יש בין חברי הדאצ'ה מי שידע לפענחה ולהכריע:

τέτακτο δ' ἐφ' ἑκάστῳ τω̂ν πηγμάτων ὁ τη̂ς ἁλισκομένης πόλεως στρατηγὸς ὃν τρόπον ἐλήφθη. πολλαὶ δὲ καὶ νη̂ες εἵποντο. λάφυρα δὲ τὰ μὲν ἄλλα χύδην ἐφέρετο, διέπρεπε δὲ πάντων τὰ ἐγκαταληφθέντα τῳ̂ ἐν  ̔Ιεροσολύμοις ἱερῳ̂, χρυση̂ τε τράπεζα τὴν ὁλκὴν πολυτάλαντος καὶ λυχνία χρυση̂ μὲν ὁμοίως πεποιημένη, τὸ δ' ἔργον ἐξήλλακτο τη̂ς κατὰ τὴν ἡμετέραν χρη̂σιν συνηθείας. ὁ μὲν γὰρ μέσος ἠ̂ν κίων ἐκ τη̂ς βάσεως πεπηγώς, λεπτοὶ δ' ἀπ' αὐτου̂ μεμήκυντο καυλίσκοι τριαίνης σχήματι παραπλησίαν τὴν θέσιν ἔχοντες, λύχνον ἕκαστος αὐτω̂ν ἐπ' ἄκρον κεχαλκευμένος: ἑπτὰ δ' ἠ̂σαν οὑ̂τοι τη̂ς παρὰ τοι̂ς  ̓Ιουδαίοις ἑβδομάδος τὴν τιμὴν ἐμφανίζοντες. ὅ τε νόμος ὁ τω̂ν  ̓Ιουδαίων ἐπὶ τούτοις ἐφέρετο τω̂ν λαφύρων τελευται̂ος.

_________________

תוקן על ידי שטיינר ב- 23/12/2008 10:39:06

רודולף