בית פורומים כשרות

על מה חויבו המועצה הדתיית חולון ורב העיר בתשלום של 7500 ש''ח

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/12/2008 12:27 לינק ישיר 
על מה חויבו המועצה הדתיית חולון ורב העיר בתשלום של 7500 ש''ח

משגיח כשרות ברבנות חולון פוטר כי לא עבד למען המלפגה "המתאימה" בבחירות המקומיות.

מצ"ב החלטת בית הדין לעבודה.

 

בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

בשא005724/08

בפני:

כבוד השופטת לאה גליקסמן, סגנית הנשיאה

נ.צ. (עובדים) גב' נעה נוריאל

נ.צ. (מעבידים) מר איתן ליברוט

 

15/12/2008

 

 

 

 

<> <> <><>

בעניין:

חיים חיון

 

ע"י ב"כ עו"ד

משה יצחק אוסדיטשר

המבקש

 

- נ  ג  ד -

 

 

1 . המועצה הדתית חולון

2 . הרב אברהם יוסף,  רב העיר חולון

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

אייל נון

המשיבים

 

<>החלטה

 

 

1.       עניינה של החלטה זו – בקשת המבקש לצו מניעה זמני כנגד פיטוריו מעבודתו כמשגיח כשרות, כאשר לטענתו המניע לפיטוריו הוא פוליטי, סיועו לאביו שהתמודד למועצת העיר חולון מטעם רשימת אגודת ישראל.

 

הרקע לבקשה:

2.       המבקש הועסק כמשגיח כשרות מטעם המועצה דתית חולון במספר עסקים: קונדיטוריה עיני; דון ליאון; זמן קפה; ליקוקית; פלאפל לינור; בקונדיטוריה עיני ובדון ליאון עבד המבקש כשש שנים; בזמן קפה ובליקוקית – כשנה; בפלאפל לינור  - מספר חודשים (סעיף 12 לתצהיר המשיב 2; עדות המבקש, ע' 4, ש' 4 – 10).

3.       כעולה מחומר הראיות, הצבתו של המבקש בעסקים נעשית על פי החלטת המשיבה 2 (עדות משיב 2, ע' 16, ש' 2 – 3; עדות המבקש ע' 8, ש' 16 – 18; ע' 9, ש' 1 – 5). שכרו של המבקש משולם על ידי העסקים בהם הוא משמש משגיח כשרות. על פי עדותו של המבקש, שלא נסתרה, גובה שכרו נקבע במו"מ בין הרבנות לבין בעלי העסקים (עדות המבקש, ע' 9,    ש' 13 – 16).

4.       העסקתו של המבקש כמשגיח כשרות הופסקה על ידי המשיב 2. לאחר מכן, נוהלו מגעים בין המשיב 2 לבין בא כוחו של המשיב, במישרין ובאמצעות אחרים. תחילה הציע המשיב 2 למבקש לעבוד באור יהודה. בשלב מאוחר יותר הציע המשיב 2 למבקש לשוב לעבודה כמשגיח כשרות אולם בבית עסק אחר – קובי שיווק בע"מ (סעיף 40 לתצהיר המשיב 2). לאחר פניית בא כוחו של המבקש באמצעות אחיו של המשיב 2, הסכים המשיב 2 להשיב את המבקש לעבודה באותם מקומות בהם הועסק המבקש קודם לכן (סעיף 44 לתצהיר המשיב 2).  ביום 24.11.08 נשלח לב"כ המבקש מכתב לפיו ניתנה הוראה של המשיב 2 להשיב את המבקש לעסקים שהיו תחת השגחתו (נספח ח' לתגובת המשיבים).

5.       המבקש אישר בתצהירו ובעדותו כי לא שב לעבודה בעסקים בהם הוצב, וזאת מהטעם שנודע לו מבעלי העסקים שתחת השגחתו כי ניתנה הוראה "לחפשו" על מנת לפטרו בעילות אחרות בעתיד, תוך שניתנה הוראה לבעלי העסקים לדווח על כל פעולה של המבקש. לאור האמור, במכתב בא כוחו מיום 25.11.08 נדרשו המשיבים להתחייב כי החזרתו לעבודה של המבקש היא בתום לב וכי לא יינקטו כל צעדים בעתיד כנגד המבקש בקשר לעבודתו  (נספח ז' לתצהירו המשלים של המבקש). 

 

ההליך:

6.       המבקש הגיש בקשה לצו מניעה במעמד צד אחד ביום 24.11.08, דהיינו בימים בה התנהלו מגעים בין הצדדים. יש לציין כי בבקשה לא פירט המבקש את המגעים שהתקיימו לאחר פיטוריו, ולא גילה כי במועד הגשת הבקשה הוצע לו לשוב לעבודה במקום עבודה חלופי, כעולה מתצהירו המשלים ומנספח ה' לתצהירו המשלים. ההיפך הוא הנכון. בבקשה נטען כי המשיב 2 "מסרב בכל תוקף להשיב את המבקש לעבודתו" (סעיף 22 לבקשה).  

7.       דיון בבקשה נקבע ליום 2.12.08 (לאחר דחיית מועד הדיון ביום אחד, לבקשת ב"כ המבקש). עובר לדיון,  המשיבים לא הגישו תגובה אלא עתרו לדחות את מועד הדיון מספר שעות לפני הדיון. בקשתם נדחתה. בדיון שהתקיים ביום 2.12.08 הוברר כי מאז הגשת הבקשה חלו התפתחויות עליהן לא עדכן המבקש את בית הדין. (כאמור, לאחר הגשת התצהיר המשלים התברר כי חלק

8.       מהאירועים התרחשו עוד לפני הגשת הבקשה). לפיכך, הוחלט כי המבקש יגיש תצהיר משלים, כי המשיבים יגישו תגובה לבקשה, וכי יתקיים דיון נוסף במעמד שני הצדדים למחרת היום, 3.12.08.

9.       טענת המשיבים כי לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בבקשה וכן בקשתם לעכב את הדיון עד להגשת בקשת רשות ערעור בשאלה זו  נדחתה במהלך הדיון.

9.1.    בפני בית הדין העידו המבקש, המשיב 2 ומר אהרונוף, מפקח כשרות.

10.   על פי החלטה מיום 3.12.08 הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. יש לציין, כי המשיבים הפרו את צו בית הדין בנוגע לסיכומים והגישו את הסיכומים באיחור בן יום אחד ובהיקף שחרג מהיקף הסיכומים שנקבע בהחלטה. ביום 12.12.08 הגיש המבקש בקשה למחוק על הסף את הסיכומים הן בשל האיחור בהגשתם והן בשל החריגה מהיקף הסיכומים שנקבע בהחלטה. ביום 14.12.08 הגישו המשיבים סיכומים מתוקנים, בהיקף שנקבע בהחלטה. לאור תיקון הפגם, ולמרות האיחור, אנו דוחים את הבקשה לסלק על הסף את סיכומי המשיבים. עם זאת, החריגה מהצו לסיכומים תבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות. 

11.   שני הצדדים עתרו להגשת ראיות נוספות והן: הצגת רשימות מועמדים למועצה המקומית חולון של רשימת ש"ס ואגודת ישראל, בהם שובצו מפקח כשרות ומשגיח כשרות כמועמדים. נראה לנו, כי יש מקום שהכרעה בבקשה לסעד הזמני תינתן כאשר יהיה בפנינו מידע מלא ככל האפשר, ולכן אנו מתירים את הגשת הראיות הנוספות מטעם שני הצדדים.

12.   על פי החלטת בית הדין מיום 3.12.08 ניתנה למשגיח הכשרות שהחליף את המבקש בעבודתו הזדמנות להעלות טענותיו בכתב בפני בית הדין.


הסמכות העניינית: 

13.   המשיבים העלו טענה מקדמית לפיה אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בבקשה, לנוכח העובדה שלא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין המועצה הדתית לבין המבקש. כאמור, במהלך הדיון ביום 3.12.08 דחינו טענה זו, ולהלן נפרט את הנימוקים.

14.   בהתאם לפסיקה –

הקביעה אם סכסוך הוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק או על פי זהות הצדדים להליך, אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנדון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין. ככל שעל פי מהות העניין מקומו של הדיון בסכסוך הוא בית הדין לעבודה, משתרעת סמכותו על כל בעלי הדין הנוגעים לעניין. 

עע 655/06 יעקב טרנר נ' דוד אטיאס ((פורסם בנבו), 3.6.2007).

לאור האמור, עלינו לבחון אם לאור מהות עילת התביעה של המבקש ומהות הסכסוך הערכאה הנכונה לדון בסכסוך היא בית הדין לעבודה. 

15.   שאלה זהה נדונה על ידי בית הדין הארצי בעניין רפפורט [עע 423/03 מרדכי רפפורט – המועצה הדתית לתל אביב יפו והרבנות במחוז תל אביב; (פורסם בנבו), 23.12.2003]. בעניין רפפורט, המועצה הדתית העבירה את מר רפפורט מתפקידו כמשגיח שבת בבית מלון.  בית הדין הארצי קבע בעניין רפפורט כי משהמערער טוען כי פיטוריו נעשו בניגוד לדין, ללא עילה ותוך הפרת זכות הטיעון, הרי שטענות אלה הן כולן משטח משפט העבודה. בית הדין הארצי הדגיש כי גם שאלת הכשירות למלא את התפקיד צריכה להתברר במסגרת השאלה אם הפיטורים היו כדין. בית הדין הארצי קבע כי הפורום הנכון לדון בטענות המערער כנגד פיטוריו הוא בית הדין לעבודה.

16.   ומן הכלל אל הפרט: גם אם לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין המועצה הדתית לבין המבקש (ובשלב זה אין צורך להכריע בכך) אין בכך כדי לשלול את סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בבקשה, ועלינו לבחון את מהות עילת התביעה של המבקש. אין מחלוקת במקרה הנדון כי המשיבים גרמו לסיום עבודתו של המבקש כמשגיח כשרות בבתי העסק השונים בהם הועסק, דהיינו לפיטוריו, כאשר לטענת המבקש עשו זאת משיקולים זרים ופסולים. לאור מהות העניין ומהות העילה - פיטורים שלא כדין – והסעד המבוקש – השבה לעבודה, הערכאה הנכונה לדון בסכסוך זה היא בית הדין לעבודה.

 

המניע לפיטורי המבקש:

17.    המבקש טען כי פוטר משיקולים זרים ופסולים, עקב פעילותו הפוליטית לטובת מפלגת אגודת ישראל, במסגרתה התמודד אביו למועצת העיר חולון. המבקש טען כי פעילותו לטובת מפלגה אחרת ממפלגת ש"ס, אשר אביו של משיב 2 הוא הפטרון שלה, הייתה לצנינים בעיני המשיב 2, והיא הסיבה היחידה לפיטוריו.

18.   בתצהיר העדות של משיב 2 נטען כי: בעיר חולון נוהג הרב הראשי הממונה על הכשרות על פי שיטת הכשרות ההלכתית הידועה בשם "בית יוסף", מבית מדרשו של הרב עובדיה יוסף שליט"א, הראשון לציון הרב הראשי לישראל בדימוס; לפיכך, התנהגות המבקש אשר הביע זלזול וחסר כבוד לרב עובדיה יוסף ושיטתו ההלכתית מעלה ספק אם הוא מתאים לתפקיד משגיח כשרות; מעבר לכך, עוד ביום 5.10.08 הוציאה מחלקת הכשרות של המועצה הדתית חולון בהוראתו, הוראה לכל משגיחי הכשרות שלא לעסוק בפעילות פוליטית לטובת שום מפלגה שהיא. המבקש הפר הוראה זו. טעמה של ההוראה בכך שמשגיחי כשרות לא מעטים, ובהם המבקש, נראו הם עוסקים בפעילות פוליטית בשעות בהן היו אמורים להיות נוכחים בעסקים שתחת השגחתם, והדבר עלול להביא למצב בו תיפגע הכשרות במקומות אלה. מעבר לכך, מצופה ממשגיחי כשרות להקדיש את זמנם לתורה ולא  לפעילות פוליטית; המבקש עסק בפעילות פוליטית באופן אינטנסיבי, על חשבון חובותיו לעבודתו כמשגיח כשרות.

19.   בתצהירו של דוד אהרונוף, המשמש בתפקיד מפקח נטען כי אין קשר בין פוליטיקה לבין פיטוריו (שבוטלו) של המבקש אלא עניין מקצועי גרידא הקשור בפגיעה בעקרונות העשייה של מחלקת הכשרות, ואם נאמר על ידו דבר אחר בעבר, הרי היה זה על מנת שלא לפגוע בסיכוייו של המבקש למצוא מקום עבודה אחר. כעולה מהתצהיר, העניין המקצועי הוא פגיעה בסמכותו ובאמונו של הרב, הן בכך שהמרה את הוראת הרב ועסק בפעילות פוליטית והן בכך שעסק בפרסומים פוגעניים ובעלי אופי של לשון הרע כנגד הרב.

20.   כאמור,  המשיבים הסכימו להחזרתו של המבקש לעבודה כמשגיח כשרות, תחילה בעסק אחר ובשלב מסוים אף הסכימו להשיבו לעבודתו כמשגיח כשרות באותם עסקים בהם עבד בעבר.   גם בתגובתם לבקשה הודיעו המשיבים כי יש נכונות להשיב את המבקש לעבודה כמשגיח כשרות, אולם בבית עסק אחר, וזאת לנוכח העובדה כי בעסקים בהם עבד מועסק משגיח כשרות אחר. עם זאת, הודיעו המשיבים כי החליטו כי ייערך למבקש שימוע על ידי וועדה אשר תמונה

21.   על ידי המועצה הדתית, בה ייכללו נציג של המועצה הדתית ורב שימונה על ידי הראשון לציון הרב הראשי לישראל.

22.   נקדים ונאמר כי כל הקביעות בהחלטה זו הן לכאורה, על יסוד העדויות והראיות שעמדו בפנינו. לאחר בחינת עדותם של המצהירים מטעם המשיבים, הגענו למסקנה, לכאורה,  כי המשיבים לא הצליחו להצביע על נימוקים ענייניים לפיטוריו של המבקש, וממכלול הנסיבות והעדויות מתחייבת המסקנה כי הפיטורים נבעו מפעילותו של המבקש לטובת מפלגת אגודת ישראל ומתחושתו של המשיב 2 כי פעילות זו מהווה פגיעה בכבודו של אביו, הרב עובדיה יוסף.  הטעמים למסקנה זו יפורטו להלן.

23.   בעדותו אישר משיב מס' 2 כי המבקש תפקד לפחות באופן סביר במשך כל תקופת עבודתו (ע' 16, ש' 5 – 6). גם על פי עדותו של מר אהרונוף לא היו אירועים חריגים בעבודתו של המבקש (ע' 19, ש' 16). כמו כן, כאמור, המשיבים הסכימו להשיב את המבקש לעבודתו, ובשלב מסוים אף הסכימו להשיבו לאותם בתי עסק בהם עבד עובר לפיטוריו.  כפי העולה מחומר הראיות, הסכים המשיב 2 להשבתו של המבקש כמשגיח כשרות, הן לאור פנייתו של הרב חיים רבי והן לאור פנייתו של אחיו, שהוא חברו הטוב של ב"כ המבקש (ע' 11, ש' 22; ע' 12, ש' 4 – 7). הסכמה זו משמיטה את הקרקע מתחת לטענת המשיבים כי סיום העסקתו של המבקש נבע משיקולים מקצועיים. לא ייתכן שפנייה של רב או אחיו של המשיב 2 מכשירה מקצועית את המבקש לתפקיד. לפיכך, יש לדחות את הטענה כי המבקש פוטר משיקולים מקצועיים.

24.   מעדותו של משיב 2 עלה כי לטעמו, תעמולת מפלגת אגודת ישראל ביזתה ופגעה באביו, וכדבריו "התעמולה והפעולות היו ביזוי בוטה באישיותו של אבא שלי ועל כך האמון לא יכול להימשך". (ע' 13, ש' 3 – 5). לשאלת בית הדין השיב  כי הוא ראה זלזול בגדול התורה בפלייר מש/1 ובתעמולת הבחירות של אגודת ישראל  (ע' 14, ש' 2 – 4; ע' 15, ש' 4 – 5; ע' 17, ש' 14 – 16). נציין, כי לא הוכחה מעורבותו של המבקש בחלוקת חומר התעמולה. עוד יש להדגיש, כי טענת המשיבים בתגובתם כי המבקש עצמו התבטא בזלזול והביע חוסר כבוד כלפי הרב עובדיה יוסף לא הוכחה בפנינו. כאמור, בחקירתו הנגדית המשיב 2 הצביע על תעמולת הבחירות של אגודת ישראל כזלזול באביו, הרב עובדיה יוסף. אנו סבורים, כי לא ניתן לראות בתמיכה במפלגה אשר התעמולה שלה, לדעתו של משיב 2, פוגעת בכבודו של אביו, ביטוי לזלזול של המבקש באביו של המשיב

25.   2, ולכן נימוק זה אינו יכול להצדיק את פיטוריו של המבקש. גם אם המשיב 2 נפגע מתעמולת הבחירות של אגודת ישראל וראה בה פגיעה בכבודו של אביו, אין הוא יכול לשלול מעובד את מקור פרנסתו כיון שהוא תומך במפלגת אגודת ישראל. לאור האמור, אין לנו צורך להכריע בשלב זה בשאלה אם במסגרת אחריותו של המשיב 2 על הכשרות ברבנות ממלכתית ניתן להנהיג שיטת כשרות של רב זה או אחר, ואם פגיעה בכבודו של רב זה או אחר יכולה להוות נימוק לגיטימי לפיטורים. 

26.   המשיבים טענו אמנם כי אין קשר בין פעילותו הפוליטית של המבקש לבין פיטוריו, אולם מעדויותיהם עולה כי זו הסיבה לפיטוריו של המבקש.  בתשובה לשאלה מה הייתה העילה המיידית לפיטוריו של המבקש השיב משיב 2  כי "משגיח כשרות אמור לתת דוגמא למקום שבו הוא עוסק. דרשתי שהאיש לא יזוהה פוליטית כמו שאני דורש מכולם. הוא קיבל התראות פעמיים" (ע' 16, ש' 10 – 11). והעד אהרונוף העיד בחקירתו הנגדית כי המבקש פוטר עקב זלזול והתעלמות מהוראת הרב שלא להשתתף בפעילות פוליטית (ע' 19, ש' 21 – 22; ע' 20, ש' 1 – 2).  מהאמור לעיל עולה כי פיטוריו של המבקש נבעו מפעילותו הפוליטית ולא מסיבה אחרת. 

27.   נותרה לדיון הטענה כי מעצם תפקידו כמשגיח כשרות המבקש היה מנוע מלהיות מעורב בפעילות פוליטית וכי פעילות זו מהווה עילה מוצדקת לפיטורים. אנו דוחים טענה זו מנימוקים אלה:

27.1.כפי העולה מסיכומי טענות המשיבים, לטענת המשיבים ככל שיש לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה, יש לראות במבקש כעובד המועצה הדתית, וחלים עליו דיני המשמעת החלים על עובד רשות מקומית וחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, האוסרת על עבודה נוספת. אין בידינו לקבל טענה זו. סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה נגזרת ממהות העילה ומהות העניין,  אולם אין בה כדי ליצור יחסי עובד מעביד בין המבקש לבין המועצה הדתית, ולהחיל על המבקש את הוראות ההסכמים הקיבוציים והוראות הדין החלות על עובדי מועצה דתית. 

27.2.אנו סבורים,  כי איסור על עובד להיות מעורב בפעילות פוליטית, שמשמעו פגיעה בזכויות חוקתיות – חופש הדיבור, חופש ההתאגדות, 
הזכות לבחור ולהיבחר -  חייב להיות מעוגן בדין או בכללים שנקבעים מכוחו. המשיבים לא הצביעו על מקור המסמיך אותם להגביל את פעילותו

27.3.הפוליטית של המבקש. המשיבים גם לא הוכיחו את הטענה כי המבקש עסק בפעילות פוליטית על חשבון שעות העבודה וכי עיסוקו בפעילות פוליטית לטובת אביו פגע בתפקודו המקצועי. 

27.4.על פני הדברים, מחומר הראיות (לרבות הראיות הנוספות שהוגשו על ידי שני הצדדים) עולה כי המשיבים לא נקטו צעדים כלפי משגיחי כשרות אחרים שהיו מעורבים בפעילות פוליטית, לרבות משגיח כשרות ומפקח שהיו מועמדים בעצמם למועצת העיר מטעם מפלגתם, ולא רק סייעו למתמודדים אחרים. אמנם המשיבים טענו כי לא ידעו על פעילות זו של משגיח הכשרות והמפקח, אולם בכל מקרה כל עוד לא ננקטו צעדים כנגד האחרים, אין לנקוט צעדים כנגד המבקש.  

28.   כללו של דבר: על יסוד התרשמותנו מהעדויות, הגענו לכלל מסקנה כי המניע לפיטוריו של המבקש היה פעילותו הפוליטית לטובת מפלגת אגודת ישראל ולא שיקולים מקצועיים או שיקולים אחרים, כגון אבדן אמון.  כמו כן, לא מצאנו כי בפעילותו הפוליטית הפר המבקש הוראת חוק החלה עליו או פגע במשמעת העבודה. עוד מוצאים אנו לציין כי מהעדויות הצטיירה תמונה מטרידה לעניין השיקולים להעסקה ולפיטורי משגיח כשרות. כפי העולה מהעדויות לא רק שיקולים מקצועיים הם גורם בקבלת ההחלטות אלא גם שיקולים לא רלוונטיים, כגון פנייה של מליץ יושר זה או אחר לטובת משגיח הכשרות.


הסעד הזמני הראוי:

29.   בהכרעה בנוגע לסעד הזמני  הראוי שיש ליתן למבקש יש להביא בחשבון את השיקולים הבאים:

29.1.המניע לפיטוריו של המבקש.

29.2.הנזק שייגרם למבקש אם לא יושב לעבודה בכלל, או אם לא יושב לעבודה באותם מקומות בהם עבד עובר לפיטוריו. לעניין זה טען המבקש כי אי השבתו לעבודה באותם עסקים תפגע בזכויות הנובעות מוותקו בעבודה. כמו כן טען כי אין לו את הידע בדיני כשרות הנדרש לעבודה במקום העבודה החלופי (קובי שיווק בע"מ), והמשיבים מעוניינים להכשילו בעבודה על מנת שתהיה עילה לפיטוריו. 

29.3.התנהלותו של המבקש: ראשית, המבקש העלים בבקשה למתן צו מניעה עובדות חשובות. פעולה זו חמורה במיוחד, לנוכח העובדה שהמבקש עתר למתן צו מניעה בבקשה במעמד צד אחד, בקשה המחייבת להקפיד  על גילוי מלוא העובדות לבית הדין. בהקשר זה יש לציין במיוחד את סעיף 22 לבקשה, בו נטען כי המשיב 2 מסרב להשיב את המבקש לעבודה, בעוד שבמועד הגשת הבקשה עמדה למצער ההצעה למבקש לשוב למקום עבודה חלופי; שנית, כפי העולה מהעדויות, בשלב מסויים הוצע למבקש לשוב לעבודתו באותם עסקים בהם עבד בעבר, אולם המבקש דרש מהמשיבים לחתום על מכתב "בו הנכם מצהירים כי אכן ולא הייתה כוונה לפטר את מרשי בעתיד באיצטלות שונות ומשונות וזאת כנקמה נגד מרשי  ולא יינקטו נגדו כל צעדים בעתיד בקשר לעבודתו" וכן ש"כל הסכם שייחתם בין הצדדים יקבל תוקף של החלטה של בית הדין לעבודה".   איננו סבורים, כי עובד יכול לדרוש ממעביד התחייבות מוחלטת שלא לנקוט נגדו צעדים בעתיד, ומובן כי שערי בית הדין היו פתוחים בפני המבקשים ככל שהיה אירוע של התנכלות. המבקש למעשה לא נתן נימוק משכנע מדוע דחה הצעה זו, והתרשמותנו היא  כי המבקש ביקש לחזור "כמנצח" בהליך משפטי. גם הסגנון הבוטה בו נקט המבקש בבקשה ובסיכומים תומך במסקנה זו. שלישית, המבקש לא צירף כמשיבים לבקשה את בעלי העסקים בהם עבד ואת משגיח הכשרות שהחליף אותו (אשר ניתנה לו הזדמנות להביע את עמדתו על פי החלטת בית הדין), כך שאין בפנינו את עמדתם של בעלי העסקים בכל הנוגע להשבתו של המבקש לעבודה אצלם.

29.4.המבקש פוטר מעבודתו ביום 26.10.08 ופנה לבית הדין רק כחודש לאחר מכן, ביום 26.11.08. במהלך החודש, שובץ לעבודה במקומות בהם עבד משגיח כשרות אחר, ויש להביא בחשבון גם את הסתמכותו של המשגיח המחליף  על מקום העבודה ושכרו. כאמור, אין בפנינו את עמדתם של בעלי העסקים.

30.   לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים והנתונים, הגענו למסקנה כי הסעד הזמני הראוי, המאזן באופן מידתי את האינטרסים של כל המעורבים בעניין, הוא להורות למשיבים לעת הזו לשבץ את המבקש בעבודה כמשגיח כשרות בעיר חולון, כאשר היקף המשרה וגובה שכרו לא יהיו נמוכים מהיקף המשרה ושכרו עובר להגשת הבקשה. זאת לא יאוחר מיום 21.12.08, ועד להכרעה בהליך

31.   העיקרי (ולא עד לקיום שימוע בעניינו כמוצע על ידי המשיבים בסעיף 105 לסיכומים המתוקנים). ככל שיש צורך, המשיבים אף ידאגו להנחיה מתאימה של המשיב, כך שיוכל להשתלב כראוי במקום העבודה החדש. אין צריך לומר, כי מחד המשיבים חייבים לנהוג בתום לב ולא להתנכל למבקש, ומאידך על המבקש למלא את תפקידו כראוי ועל פי הנחיות המשיבים.  לעת הזו,  אין מקום לחייב את המשיבים להשיב את המבקש לעבודה באותם עסקים בהם עבד עובר לפיטוריו, אם כי המשיבים רשאים כמובן לעשות כן. יחד עם זאת מובהר, כי ככל שתביעתו של המבקש בהליך העיקרי תתקבל, וככל שייגרמו למבקש  נזקים כלכליים עקב העברתו למקום עבודה אחר (כגון – אבדן זכויות הנגזרות מוותק) יהיה על המשיבה 1 לפצות את המבקש על נזקים כלכליים אלה, ככל שתוגש תביעה בנדון על ידי המבקש. בהליך העיקרי גם תידון שאלת הפיצוי על אובדן השכר לתקופה מיום 26.10.08 ועד למועד השבתו של המבקש לעבודה, ככל שתוגש תביעה בנדון.

32.   סוף דבר: הבקשה מתקבלת חלקית, ואנו מחייבים את המשיבים לשבץ את המבקש בעבודה כמשגיח כשרות בעיר חולון, כאשר היקף המשרה וגובה שכרו לא יהיו נמוכים מהיקף המשרה ושכרו עובר להגשת הבקשה. זאת, לא יאוחר מיום 21.12.08 ועד להכרעה בהליך העיקרי. 

 

33.   בהתחשב במכלול נסיבות העניין ותוצאות ההחלטה, לרבות האיחור בהגשת סיכומי המשיבים וחריגת המשיבים מצו בית הדין, המשיבים ישלמו למבקש הוצאות הבקשה בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ישא הסכם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

34.   באשר להמשך ההליכים בתיק:

34.1.5467313המבקש רשאי להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 10 ימים, בהתחשב בתוצאות ההחלטה.

34.2.המשיבים יגישו כתב הגנה בתוך 21  יום (בפני כתב התביעה המקורי או בפני כתב התביעה המתוקן, אם יוגש).

34.3.קדם משפט יתקיים ביום 21.1.2009 שעה 8:30.               

 

ניתנה היום, 15.12.2008,  בהעדר הצדדים, ותישלח אליהם בפקסימליה. 

 

נ.צ. (עובדים)                                     לאה גליקסמן, שופטת                      נ.צ. (מעבידים)

 

 






דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/11/2009 21:32 לינק ישיר 
פסק הדין בתיק:

 

בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

עב 011982/08

בפני:

כבוד השופטת לאה גליקסמן, סגנית הנשיאה

נ.צ. (עובדים) גב' נועה נוריאל

נ.צ. (מעבידים) מר איתן ליברוט

 

09/08/2009

 

בעניין:

חיים חיון

 

 

 

 

התובע

 

- נ ג ד -

 

 

1 . המועצה הדתית חולון

2 . (הרב אברהם יוסף )רב העיר חולון

 

 

 

 

הנתבע

 

 

פסק דין

 

1.      בפנינו תביעתו של התובע להשבתו לעבודה לאותם מקומות עבודה בהם הועסק עובר להפסקת עבודתו ביום 26.10.08, וכן לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, משכורת לתקופה מיום 26.10.08 עד יום 23.12.08, דמי הבראה ופיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה במוניטין כמשגיח כשרות.

הרקע העובדתי וההליך: 

2.      התובע הועסק בתקופות שונות כמשגיח כשרות מטעם המועצה הדתית חולון במספר עסקים: קונדיטוריה עיני; דון ליאון; זמן קפה; ליקוקית; פלאפל לינור.

3.      הצבתו של התובע בעסקים השונים נעשתה על פי החלטת המועצה הדתית.

4.      שכרו של התובע משולם על ידי העסקים בהם הוא מועסק, אולם היקף משרתו ושכרו נקבעים במו"מ בין המועצה הדתית לבין העסקים בהם הוא מועסק. 

5.      העסקתו של התובע כמשגיח כשרות הופסקה על ידי הרב אברהם יוסף ביום 26.10.08. לאחר מכן התנהלו מגעים בין הרב לבין בא כוחו של התובע, במישרין ובאמצעות אחרים. תחילה הציע הרב לתובע לעבוד באור יהודה, ובשלב מאוחר יותר הציע לו לעבוד בעסק אחר – קובי שיווק בע"מ. לאחר פניית בא כוחו של התובע באמצעות אחיו של הרב הסכים הרב להשיב את התובע לעבודה באותם מקומות בהם הועסק התובע קודם לכן. ביום 24.11.08 נשלח לב"כ התובע מכתב לפיו ניתנה הוראה של הרב להשיב את התובע לעסקים שהיו תחת השגחתו.

6.       התובע לא שב לעבודתו בעסקים בהם הוצב. לטענת התובע, נודע לו מבעלי העסקים שתחת השגחתו כי ניתנה הוראה "לחפשו" על מנת לפטרו בעילות אחרות בעתיד, תוך שניתנה הוראה לבעלי העסקים לדווח על כל פעולה של המבקש. בא כוח התובע פנה במכתב מיום 25.11.08 אל הנתבעים ודרש מהם להתחייב כי החזרתו של התובע לעבודתו היא בתום לב וכי לא יינקטו כל צעדים כנגד התובע בקשר לעבודתו.

7.      במקביל, פנה התובע לבית הדין בבקשה לצו מניעה במעמד צד אחד ביום 24.11.08. יש לציין, כי בבקשה לא פירט התובע את המגעים שהתקיימו לאחר פיטוריו ולא גילה כי במועד הגשת הבקשה הוצע לו לשוב לעבודה במקום עבודה חלופי.

8.      ביום 15.12.08 ניתנה החלטה בבקשה לסעד זמני. בהחלטה קבענו כי לכאורה, על יסוד התרשמותנו מהעדויות, המניע לפיטוריו של התובע היה פעילותו הפוליטית לטובת מפלגת אגודת ישראל ולא שיקולים מקצועיים או שיקולים אחרים, כגון אבדן אמון. כמו כן, לא מצאנו כי בפעילותו הפוליטית הפר התובע הוראת חוק החלה עליו או פגע במשמעת העבודה. באותה החלטה נקבע על ידינו לאחר שקילת מכלול השיקולים והנתונים, כי הסעד הראוי הוא להורות לנתבעים לשבץ את התובע כמשגיח כשרות בעיר חולון, אך לאו דוקא בעסקים בהם הוצב בעבר, כאשר היקף המשרה וגובה שכרו לא יהיו נמוכים מהיקף המשרה ושכרו עובר להגשת הבקשה, וזאת עד להכרעה בהליך העיקרי. בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי הנתבעים נדחתה על ידי נשיא בית הדין הארצי (בר"ע 737/08, החלטה מיום 30.12.08).

9.      התובע הוצב כמשגיח כשרות בקובי שיווק בע"מ, בית עסק לבשר. התובע עבד בקובי שיווק בע"מ חמישה ימים בלבד, ולטענתו מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו לעבוד בקובי שיווק בע"מ. 

10. בתביעתו העיקרית (המתוקנת) עתר התובע לסעדים אלה: השבתו למקומות העבודה בהם הועסק עובר להפסקת עבודתו בחודש אוקטובר 2008; פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ודמי הבראה; שכר לתקופה מיום 26.10.08 עד יום 23.12.08; פיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה במוניטין כמשגיח כשרות. 

11. מטעם התובע העידו: התובע; דר' טמיר גפן, רופא תעסוקתי, אשר נתן אישור רפואי לתובע. מטעם הנתבעת העידו: נתבע 2, הרב אברהם יוסף; מר דוד אהרונוף מפקח כשרות במועצה הדתית; מר שמחה שטיינברגר, מפקח כשרות במועצה הדתית; מר יוסף אורן, בעל העסק פלאפל לינור.

12. בהחלטה מיום 31.3.09 הביא בית הדין לידיעתו של מר ברק קורקוס, המועסק כמשגיח כשרות בעסקים בהם הועסק התובע עובר להפסקת עבודתו בחודש אוקטובר 2008 את תביעתו של התובע לשוב לעבוד באותם עסקים, וניתנה לו הזדמנות להביא את עמדתו בפני בית הדין. מר קורקוס התייצב לדיון שהתקיים ביום 20.4.09, העיד מטעם הנתבעים וכן אמר את דברו (ע' 36 – 37 לפרוטוקול).

הסמכות העניינית:

13. לטענת הנתבעים, בית הדין אינו מוסמך לדון בתביעתו של התובע, לנוכח העובדה שלא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הנתבעים, והתובע היה עובד בתי העסק בהם שימש כמשגיח כשרות. לעניין זה הסתמכו הנתבעים על פסקי דין בהם נקבע כי המועצה הדתית אינה המעסיק של משגיח הכשרות [עב 913731/99 ברזילאי – מועצה דתית ראש העין; דב"ע ל/9 – 3 ברני – שנה, פד"ע א' 113; תב"ע נו/499 – 35 עורקבי - שירותי הסעדה].

14. בחנו הן את טענות הנתבעים והן את פסקי הדין אליהם הפנו הנתבעים, והגענו למסקנה כי יש לדחות את הטענה כי בית הדין אינו מוסמך לדון בתביעה, בעיקר מהנימוק שהובא על ידינו בהחלטה בבקשה לסעד זמני.

15. בהתאם לפסיקה –

הקביעה אם סכסוך הוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק או על פי זהות הצדדים להליך, אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנדון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין. ככל שעל פי מהות העניין מקומו של הדיון בסכסוך הוא בית הדין לעבודה, משתרעת סמכותו על כל בעלי הדין הנוגעים לעניין. 

(הדגשה הוספה).

עע 655/06 יעקב טרנר נ' דוד אטיאס (לא פורסם, 3.6.2007).

לאור האמור, עלינו לבחון אם לאור מהות עילת התביעה של המבקש ומהות הסכסוך הערכאה הנכונה לדון בסכסוך היא בית הדין לעבודה. 

16. במקרה הנדון: עילת התביעה היא הפסקת עבודתו של התובע כמשגיח כשרות, כאשר לטענתו הפסקת עבודתו נעשתה שלא כדין, משיקולים זרים. כפי העולה מחומר הראיות, קבלתו של התובע לעבודה כמשגיח כשרות, הצבתו של התובע לעבודה כמשגיח כשרות בעסק זה או אחר והפסקת עבודתו של התובע כמשגיח כשרות היא בסמכות הנתבעים, ובפועל אף נעשתה על ידם. מכאן, כי הן עילת התביעה והן מהות הסכסוך או מהות העניין הם בסמכותו של בית הדין לעבודה, וסמכותו של בית הדין משתרעת על כל הצדדים הנוגעים לעניין, גם אם לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין התובע לבין המועצה הדתית.

17. שאלה זהה נדונה על ידי בית הדין הארצי בעניין רפפורט [עע 423/03 מרדכי רפפורט – המועצה הדתית לתל אביב יפו והרבנות במחוז תל אביב; לא פורסם, 23.12.2003]. בעניין רפפורט, המועצה הדתית העבירה את מר רפפורט מתפקידו כמשגיח שבת בבית מלון. בית הדין הארצי קבע בעניין רפפורט כי משמר רפפורט טוען כי פיטוריו נעשו בניגוד לדין, ללא עילה ותוך הפרת זכות הטיעון, הרי שטענות אלה הן כולן משטח משפט העבודה. בית הדין הארצי הדגיש כי גם שאלת הכשירות למלא את התפקיד צריכה להתברר במסגרת השאלה אם הפיטורים היו כדין. בית הדין הארצי קבע כי הפורום הנכון לדון בטענות מר רפפורט כנגד פיטוריו הוא בית הדין לעבודה. אנו סבורים, כי נסיבות המקרה הנדון זהות לנסיבות בעניין רפפורט, ולכן לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעתו של התובע.


הפסקת עבודתו של התובע בחודש אוקטובר 2008:

18. כאמור, לטענתו של התובע, בחודש אוקטובר 2008 הופסקה עבודתו ממניעים זרים ופסולים עקב פעילותו הפוליטית לטובת מפלגת אגודת ישראל, במסגרתה התמודד אביו למועצת העיר חולון. התובע טען כי פעילותו לטובת מפלגה אחרת ממפלגת ש"ס, אשר אביו של הנתבע 2 הוא הפטרון שלה, הייתה לצנינים בעיני המשיב 2, והיא הסיבה היחידה לפיטוריו.

19. לטענת הנתבעים, עבודתו של התובע כמשגיח כשרות הופסקה עקב העובדה שהפר הוראה מפורשת שניתנה לו בכתב (במכתב מיום 5.10.08, נספח ז' לתצהיר הרב יוסף) ובעל פה להימנע מפעילות פוליטית, ועקב העובדה שעסק בפעילות פוליטית על חשבון שעות עבודתו. מעבר לכך, ממשגיח כשרות יש לצפות כי יקדיש את זמנו ללימוד תורה ולא יעסוק בפעילות פוליטית. מכל מקום, לאחר שהופסקה עבודתו של התובע כמשגיח כשרות, הסכים הנתבע 2 להשיבו לעבודה אפילו באותם מקומות בהם הועסק, וזאת באופן זמני, עד לבחינת התאמתו לתפקיד משגיח כשרות על ידי ועדה שתמונה על ידי המועצה הדתית. אולם, ב"כ התובע העמיד דרישה למתן התחייבות שמשמעותה כי התובע לא יפוטר לעולם כתנאי לחזרתו לעבודה.

20. על יסוד התרשמותנו מהעדויות בפנינו, הן בדיון בהליך הזמני והן בדיון בהליך העיקרי, הגענו למסקנה כי אכן הסיבה להפסקת עבודתו של התובע ביום 26.10.08 הייתה פעילותו הפוליטית לטובת מפלגת אגודת ישראל. זאת, על יסוד הנימוקים שיפורטו להלן.

21. הן נתבע 2 והן מר אהרונוף העידו כי התובע תפקד באופן סביר במשך כל תקופת עבודתו ולא היו אירועים ותקלות חריגים בעבר (עדות נתבע 2 מיום 3.12.08, ע' 16 ש' 5 – 6; עדות מר אהרונוף מיום 3.12.08, ע' 19 ש' 16). מעבר לאמור, התובע עבד תקופה ממושכת, והנתבעים לא הצביעו על תלונות או טענות במישור המקצועי שהועלו בעניינו של התובע. גם מעדותו של מר שטיינברגר (ע' 31 ש' 1 – 3) אין להסיק כי התובע אינו כשיר מקצועית, שכן כפי שעולה מעדותו הבעיות שהיו עם התובע אינן חריגות וההערות הן חלק מתהליך הפיקוח, ובלשונו "אם אין בעיות לא צריך מפקח" (ע' 31 ש' 2 – 3), והתובע הבין ופעל לפי הוראותיו (שם, ש' 5). זאת ועוד. הסכמת הנתבעים להשיב את התובע לעבודתו כמשגיח כשרות מחייבת אף היא את המסקנה כי התובע כשיר לתפקיד זה, שכן חזקה על הנתבעים שלא יציבו מי שאינו כשיר לתפקיד משגיח כשרות.  

22. טענה נוספת שהועלתה על ידי נתבע 2 היא כי התובע הביע זלזול ברב עובדיה יוסף, כאשר שיטת הכשרות הנהוגה בעיר חולון היא שיטת "בית יוסף" מבית מדרשו של הרב עובדיה יוסף. לעניין זה נציין כי בסיכומי הטענות מטעמם ניסו הנתבעים לערוך שינוי חזית ולטעון כי מקורה של שיטת הכשרות אינה הרב עובדיה יוסף אלא מרן רבנו יוסף קארו, בעל השולחן ערוך והבית יוסף. טענה זו הועלתה רק בשלב הסיכומים, והיא סותרת הן את האמור בסעיף 21 לתצהירו של נתבע 2 והן את עדותו של נתבע 2 בדיון ביום 3.12.08 עת העיד כי שיטת הכשרות היא על פי בית מדרשו של הרב עובדיה יוסף (ע' 10, ש' 8 – 9). גם לאחר שמיעת העדויות בהליך העיקרי, לא שוכנענו כי התובע עצמו הביע זלזול ברב עובדיה יוסף, או סירב לפעול על פי הנחיות הרב ולהחיל את כללי ההכשר של "בית יוסף". כפי העולה מעדותו של הרב, לטעמו תעמולת מפלגת אגודת ישראל ביזתה את אביו (ע' 13, ש' 3 – 5), והוא ראה בתובע אחראי לחלוקת חומר תעמולה שביזה את אביו. אין בידינו לקבל טענה זו. בהקשר זה נציין כי כלל לא הוכחה מעורבותו של התובע בחלוקת חומר התעמולה. מכל מקום, לא ניתן לראות בתמיכה במפלגה אשר התעמולה שלה לדעתו של הרב פוגעת בכבודו של אביו ביטוי לזלזול של התובע באביו של הרב. לאור האמור, אין אנו מוצאים לנכון לדון ולהכריע בשאלה אם מוסמך הנתבע 2 במסגרת תפקידו להנהיג את שיטת הכשרות "בית יוסף" או כל שיטה אחרת בעיר חולון.

23.  הנתבעים טענו כי התובע עסק בפעילות פוליטית בזמן ועל חשבון שעות עבודתו בהן היה אמור לעסוק בהשגחה על העסקים. גם טענה זו לא הוכחה. לעניין זה העיד מר דוד אהרונוף בתצהירו בהליך העיקרי כי בתקופת הבחירות ביקר מספר פעמים בבתי עסק ונוכח לדעת כי התובע לא היה נוכח בבתי העסק כנדרש והוא שב והתריע בפני התובע על מחדלים אלה, אולם למרות פניות חוזרות ונשנות לתובע הדבר חזר על עצמו, עד שלא נותרה לנתבעים ברירה אלא למצוא לו מחליף (סעיפים 8 – 11 לתצהירו של מר אהרונוף). אין בידינו לקבל את עדותו של מר אהרונוף בעניין זה, מנימוקים אלה:

23.1.                   ראשית, גרסה זו הועלתה רק בתצהירו של מר אהרונוף בתביעה העיקרית, בעוד שבתצהירו שהוגש בתמיכה לתגובת הנתבעים לבקשה לסעד זמני טענות אלה לא הועלו כלל, וכל אשר נטען הוא כי התובע הפר את סמכותו של הרב בהתעלמו מהוראת הרב שלא לעסוק בפעילות פוליטית. עצם העובדה שהטענות הועלו רק בתצהיר בהליך העיקרי פוגמת במהימנותן, שכן אין זה סביר שהנתבעים לא פירטו עובדות אלה בתגובתם לבקשה לסעד זמני, כאשר עובדות אלה היו ידועות על פי הנטען בסעיף 9 לתצהירו של מר אהרונוף בתקופת הבחירות, דהיינו לפני הדיון בבקשה לסעד זמני.

23.2.                   זאת ועוד. בחקירתו הנגדית העיד תחילה מר אהרונוף כי הבדיקה בעניין נוכחות התובע בעבודתו נעשתה "לאחר שהתחיל התהליך" (ע' 32, ש' 16 – 18), ורק כשעומת עם הרישא לסעיף 9 לתצהירו העיד כי הדברים היו ידועים לו בתקופת הבחירות (ע' 32, ש' 24), ולא הייתה בפיו תשובה של ממש לשאלה מדוע הדברים לא הועלו בתצהירו ובעדותו בדיון בבקשה לסעד זמני (ע' 33).

23.3.                   באשר לעדותו של יוסף אורן: עדותו של יוסף אורן בעניין זה לא הייתה ברורה, שכן לפי דבריו בשיחות בינו לבין התובע אמר לו התובע שהוא עוזב את העבודה, (ע' 21 ש' 7) דהיינו משתמע כי היעדרותו של התובע הייתה לאחר שעבודתו הופסקה על ידי הרב.

24. כפי שעלה במפורש מעדותו של הרב ועדותו של מר אהרונוף בדיון ביום 3.12.08 עבודתו של התובע הופסקה עקב פעילותו הפוליטית לטובת מפלגת אגודת ישראל. בתשובה לשאלה מה הייתה העילה המיידית לפיטוריו של התובע השיב נתבע 2 כי "משגיח כשרות אמור לתת דוגמא למקום שבו הוא עוסק. דרשתי שהאיש לא יזוהה פוליטית כמו שאני דורש מכולם. הוא קיבל התראות פעמיים" (ע' 16, ש' 10 – 11) והעד אהרונוף העיד בחקירתו הנגדית כי התובע פוטר עקב זלזול והתעלמות מהוראת הרב שלא להשתתף בפעילות פוליטית (ע' 19, ש' 21 – 22; ע' 20, ש' 1 – 2).

25. כפי שעלה מחומר הראיות משגיחי כשרות נוספים היו מעורבים בפעילות פוליטית ולא ננקטו נגדם צעדים. משגיח הכשרות מר שלום סאסי היה מועמד למועצת העיר מטעם סיעת ש"ס. בעדותו בבקשה לסעד זמני העיד הרב כי הוא שומע לראשונה ששלום סאסי התמודד על מקום ברשימה פוליטית (ע' 11, ש' 10 – 14). לעומת זאת, בעדותו בהליך העיקרי העיד כי העיר למר סאסי על פעילותו הפוליטית בתקופת הבחירות והוא חזר בו (ע' 39, ש' 20 – 23), ובהמשך העיד כי ידע על פעילותו הפוליטית אך לא על מועמדותו למועצת העיר (ע' 39, ש' 6 – 9).   הגרסה כי נעשתה פנייה למר סאסי לפני הבחירות אינה מתיישבת עם פרוטוקול השימוע שנערך למר סאסי (נספח יז' לתצהירו של הרב), שכן אין זה סביר כי אם היו התראות קודמות הן לא אוזכרו בפרוטוקול השימוע, וכמו כן אין זה סביר כי מסקנת השימוע תהיה "התראה לבל יישנו מעשיהם להבא" כאשר על פי הנטען מר סאסי הותרה על פעילות פוליטית בעבר. לאור האמור, אנו קובעים כי נגד ששון סאסי ננקט הליך רק לאחר שהעניין הועלה בדיון ולא קודם לבחירות, על אף שלפי עדותו של נתבע 2 ידע על פעילותו בתקופת הבחירות.

26. באשר למשגיח ברק ברבר אשר היה מועמד למועצת העיר מטעם אגודת ישראל: על פי הנטען בבקשה לצירוף ראייה שהגישו הנתבעים, "עניין זה לא היה ידוע למשיבים כלל עד אשר הגיש המבקש את בקשתו להגשת ראייה נוספת, אזי פנו המשיבים לבחון שמא יש משגיחי כשרות נוספים שהיו מועמדים בבחירות לרשות המקומית ונתגלה להם עניין מועמדותו של משגיח הכשרות דנן". לפיכך, אין להסיק מסקנה כלשהי מכך שלא ננקטו נגד מר ברבר צעדים בתקופת הבחירות. השימוע נערך במקביל להתדיינות בבית הדין בהליך זה, ולכן גם אין להסיק מסקנות מכך שלא ננקטו צעדים בדיעבד נגד מר ברק ברבר אשר היה מועמד מטעם אגודת ישראל, שכן ברור כי הדבר לא ייעשה עת מתנהל הליך משפטי בעניין פיטורים פוליטיים. לפיכך, איננו סבורים כי התנהלות הנתבעים בעניינו של ברק ברבר מפריכה את טענת התובע כי הפסקת עבודתו הייתה תוצאה של פעילותו הפוליטית לטובת אגודת ישראל.

27. בהתייחס לטענה כי מעצם תפקידו של התובע כמשגיח כשרות נובע איסור לעסוק בפעילות פוליטית:

27.1.                   כמוסבר לעיל, אנו סבורים כי סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתביעה נובעת מ"מהות העניין" – עילת התביעה ומהות הסכסוך. אין בקביעה זו כדי ליצור יחסי עובד מעביד בין התובע לבין המועצה הדתית, ולהחיל עליו את הוראות ההסכמים הקיבוציים והוראות הדין החלות על עובדי המועצה הדתית. שאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובע לבין המועצה הדתית לא נדונה על ידינו, כיון שהתובע לא טען שהמועצה הדתית היא מעסיקתו (לבדה או במשותף עם העסקים בהם הועסק).

27.2.                   האם יש מקום לאסור על משגיח כשרות לעסוק בפעילות פוליטית? מדובר בפגיעה בזכויות חוקתיות – חופש הדיבור, חופש ההתאגדות, הזכות לבחור ולהיבחר – וספק אם ניתן להטיל על עובד איסור כזה ללא עיגון בדין. האיסור על עיסוק בפעילות פוליטית החל על עובדי מדינה מעוגן בחקיקה – חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), תשי"ט – 1959. החלת האיסור על עובדי מוסדות ממלכתיים אחרים (שירות התעסוקה, המוסד לביטוח לאומי ועוד) נעשתה מכוח הוראה מפורשת בחוק (סעיף 9 והתוספת לחוק), או מכוח הוראה מפורשת בחוקים שהקימו את אותם גופים (למשל: סעיף 31 לחוק רשות העתיקות, תשמ"ט – 1989; סעיף 129 לחוק הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו, תש"ן – 1990). זאת ועוד. לאור מהות תפקידו של משגיח כשרות ספק בעיננו אם יש מקום להשוואה בינו לבין עובד מדינה או עובד רשות מקומית או עובד מועצה דתית.

27.3.                   מעבר לאמור, גם אם נפל פגם בהתנהלותו של העובד, אין בכך כדי "להכשיר" את פיטוריו מטעמים פוליטיים. בעניין יהודית חנן [ע"ע 300258/97 חנן – המועצה המקומית מנחמיה] התנהלותה של העובדת היה אחד השיקולים אותם הביא בית הדין בקביעת שיעור הפיצוי שישולם לה עקב פיטוריה שלא כדין, אולם העובדת קיבלה פיצוי לנוכח עובדה שפיטוריה היו שלא כדין, ונבעו משיקולים פוליטיים.

28. כללו של דבר: על יסוד מכלול העדויות בפנינו שוכנענו כי הסיבה להפסקת עבודתו של התובע בחודש אוקטובר 2008 הייתה פעילותו הפוליטית במפלגת אגודת ישראל. 

 

האירועים לאחר מתן ההחלטה בבקשה לסעד זמני:

29. כאמור, בהחלטה בבקשה לסעד זמני מיום 15.12.08 קבענו כי הסעד הזמני הראוי הוא להורות לנתבעים לשבץ את התובע בעבודה כמשגיח כשרות בעיר חולון, כאשר היקף המשרה וגובה שכרו לא יהיו נמוכים מהיקף המשרה ושכרו עובר להגשת הבקשה. השיקולים שהביאו אותנו שלא לחייב את הנתבעים להשיב את התובע למקומות בהם הועסק היו התנהלותו של התובע, אשר לא גילה את כל העובדות בבקשה למתן סעד זמני במעמד צד אחד; העובדה שהתובע דחה הצעה קודמת של הנתבעים לשוב לעבודה כמשגיח כשרות באותם מקומות בהם הועסק, והעמיד תנאים בלתי סבירים לחזרתו לעבודה; בעלי העסקים לא צורפו כמשיבים לבקשה; הסתמכותו של משגיח הכשרות המחליף על שיבוצו לעבודה במקום התובע.

30. בהמשך להחלטת בית הדין , שובץ התובע לעבודה בקובי שיווק בע"מ, עבד שם חמישה ימים בלבד, וטען כי מטעמי בריאות אינו יכול לעבוד באותו מקום. 

31. לתמיכה בטענתו המציא התובע אישור רפואי של דר' טמיר גפן, מומחה ברפואה תעסוקתית. על פי האמור באישור, "מר חיון מדווח כי מילדות סובל מדלקות חוזרות בדרכי הנשימה. כמו כן, על פי המדווח סובל מסינוסיטיס מזה כ- 4 שנים. על פי מכתב מהרופא המטפל דר' לויט מר חיון סובל מדלקות חוזרות בדרכי הנשימה העליונות מסינוסיטיס ומריניטיס מזה מספר שנים". בחוות דעתו קבע דר' טמיר כי "מר חיון סובל מדלקות חוזרות בדרכי הנשימה העליונות, מסינוסיטיס ומריניטיס מזה מספר שנים, ומקבל טיפול סימפטומטי בהתאם, כולל טיפול אנטיביוטי לפי הצורך. לאור נתונים אלה הייתי ממליץ על הימנעות ככל האפשר מעבודה עם חשיפה לקור, כגון עבודה עם מקררים".

32. דר' טמיר גפן העיד בבית הדין מטעם התובע. בעדותו בחקירה ראשית העיד כי האישור שלו ניתן על יסוד אישורים רפואיים שהתובע הציג בפניו של רופא מטפל ורופא פנימאי שטיפלו בו. כן העיד כי על פי האישורים הרפואיים האלה התובע סובל משלוש בעיות, סינוסיטיס כרונית, רינטיס (דלקת של ריריות האף) ולאחרונה היתה לו גם דלקת ריאות; אדם שנחשף לקור והוא סובל מריניטיס בעצם זה מונע את הוצאת הנזלת מהסינוסים ואז נהיה לו סינוסיטיס חריפה וגם הוא בולע את זה וזה גורם לדלקת ריאות (ע' 3 ש' 12 – 19).

33. על יסוד התרשמותנו מעדותו של דר' טמיר גפן ומהמסמכים שהוצגו בפנינו אנו קובעים כי התובע לא הוכיח את טענתו כי אינו כשיר בריאותית לעבוד בקובי שיווק בע"מ, וזאת מנימוקים אלה:

33.1.                   לא הוצגו כראייה ולא צורפו לאישור של דר' טמיר גפן האישורים הרפואיים על מחלותיו של התובע בעבר. דר' טמיר גפן לא יכול היה לפרט בעדותו איזה מסמכים היו בפניו, והיוו את הבסיס לחוות דעתו, ואף לא זכר בוודאות אם המסמכים היו מאותו רופא או מרופאים שונים (ע' 4). מדובר בפגם מהותי, שכן על פי עדותו של דר' טמיר גפן חוות דעתו ניתנה על יסוד האישורים, כאשר תחילה התובע הביא אישור רפואי שלא הספיק לצורך מתן חוות הדעת, ועל פי בקשתו התובע המציא אישורים רפואיים נוספים. כמו כן, כעולה מעדותו של דר' טמיר חוות דעתו מבוססת בלעדית על האישורים הרפואיים, שכן לא נערכו לתובע בדיקות מעבר לבדיקה כללית חיצונית. משלא הוצגו האישורים אשר שימשו בסיס לחוות הדעת, לא ניתן לקבל את חוות הדעת.

33.2.                   זאת ועוד. בעדותו בחקירה ראשית העיד דר' טמיר גפן כי התובע סבל מדלקת ריאות וכי קיימת סכנה שהתובע יפתח דלקת ריאות, בעוד בעדותו בחקירה נגדית אישר כי התובע לא סבל מדלקת ריאות אלא מדלקת בדרכי הנשימה העליונות (ע' 3, ש' 15 – 25).

33.3.                   כעולה מעדותו של דר' טמיר, התובע ביקש את חוות דעתו כדי "לחזור לעבוד בסיורים". (ע' 8 ש' 12), ואף שילם תמורתה. עובדות אלה מעניקות לה משקל נמוך יותר ממשקל שניתן לאישור רופא תעסוקתי של קופת חולים.

34. עוד יש לציין כי במהלך הדיון בבקשה לסעד זמני עת דובר על שיבוצו של התובע לעבודה בקובי שיווק בע"מ, התובע לא ציין כי הוא סובל ממחלות אשר יקשו עליו לעבודה בסביבת מקררים. איננו מקבלים את גרסתו לפיה בטרם עבד בקובי שיווק בע"מ לא ידע במה מדובר, שכן העובדה שיש לאחסן בשר בקירור בטמפרטורה נמוכה היא נחלת הכלל. עצם העובדה כי הנושא לא הועלה על ידי התובע במהלך הדיון בבית הדין או במועד לפני תחילת עבודתו בקובי שיווק בע"מ גם מכן מעוררת ספק בדבר אמינות הטענה.

35. כאמור, התובע לא היה מעוניין לעבוד בקובי שיווק. מעדותו בפנינו התרשמנו כי התובע לא היה מרוצה משיבוצו בקובי שיווק בע"מ, שם היה חייב לשהות במקום העבודה לפחות שמונה שעות ברציפות, בעוד שבעבודתו בעסקים בהם הועסק בעבר קבע לעצמו את שעות עבודתו, את משך הזמן בו יהיה בכל עסק, והייתה לו גמישות שאפשרה לו, בין היתר, לאסוף במהלך יום העבודה את ילדיו ממוסדות החינוך (ע' 15, ש' 6 – 25; ע' 16, ש' 11 – 25). דברים אלה עולים אף מעדותו של התובע כי הוא מבקש לעבוד בתפקידים בהם עבד בעבר "כי נוח לי לעבוד עם ההשגחה הזאת" (ע' 18, ש' 7 – 8). התרשמותנו היא שהתובע פשוט לא היה מעוניין בשיבוץ בקובי שיווק בע"מ.

36. כללו של דבר: מהעדויות ומחומר הראיות בפנינו אנו קובעים כי לא הוכח שהתובע אינו כשיר בריאותית לבצע את עבודתו בקובי שיווק בע"מ. כמו כן התרשמנו כי התובע לא היה מעוניין מלכתחילה לעבוד בקובי שיווק בע"מ, בשל השוני המהותי במתכונת העבודה בין העבודה בקובי שיווק בע"מ לבין עבודתו בעסקים בעבר, ולכן לא עשה מאמץ כן להשתלב בעבודה בקובי שיווק בע"מ.

הסעדים שיש לפסוק לזכות התובע:

37. הסעד העיקרי המבוקש על ידי התובע הוא אכיפה – השבתו לעבודה כמשגיח כשרות באותם מקומות בהם עבד עד חודש אוקטובר 2008.

38. בעניין רבקה אלישע [ע"ע 456/06 אוניברסיטת תל אביב – רבקה אלישע] נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי -

כלל נקוט בפסיקתנו הוא שהסעד העיקרי בפיטורים שלא כדין הינו של פיצויים ולא של אכיפה, כפי שנפסק לא אחת: "דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין היא פסיקת פיצויים. אולם בנסיבות מיוחדות רשאי בית-הדין לחרוג מהלכה זו ולפסוק אכיפת יחסי עובד-מעביד". הלכות אלה חלות גם על יחסי עבודה בגופים ציבוריים ודו-מהותיים. אומנם, "דרך המלך בפיטורים שלא כדין בשירות הציבור היא הכרזה על ביטולם, כך עשה בית דין זה אין ספור פעמים" אולם "יחד עם זאת, במקרים הראויים, מקום בו ניתן לפצות עובד, גם בשירות הציבורי על הנזקים שנגרמו בגין פיטורים שלא כדין, יפסוק בית הדין פיצויים כספיים על פיטורים אלה".

כפי שציינתי בפרשת צויזנר סעד האכיפה, הוא סעד שבשיקול דעת במסגרתו "בית הדין ייתן דעתו לסעד הראוי להינתן הנדרש בשים לב לנסיבות המייחדות את המקרה הספציפי, תוך שתיעשה מלאכת האיזון והמידתיות. בין היתר, אך לא רק, יידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין; במקרה המתאים יבדוק בית דין האם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו".

אין להתעלם מכך, כי ייתכנו מקרים חריגים בהם יורה בית הדין לעבודה על מתן סעד של השבה לעבודה, בשים לב לשיקולים עליהם הצביע חברי הנשיא אדלר בפסק הדין בעניין ענבר בדבריו אלה: "השבה לעבודה תעשה במקרים חריגים ובהתחשב, בין היתר, בנסיבות הפיטורים, מאפייני מקום העבודה, יכולתם של העובד והמעסיק לשתף פעולה, משך התקופה שחלפה מיום הפיטורים, ואם השבת העובד למקום עבודתו תפגע באורח קשה ביחסי העבודה התקינים במקום העבודה".

 

                                                                                (ההדגשות במקור).

39. במקרה הנדון, לאחר בחינת מכלול השיקולים, הגענו למסקנה כי אין מקום להעניק לתובע סעד של אכיפה, מנימוקים שיפורטו להלן:

39.1.                   בהחלטה במסגרת הבקשה לסעד זמני הורינו לנתבעים לשבץ את התובע לעבודה כמשגיח כשרות בעיר חולון, אולם לאו דוקא בעסקים בהם הועסק. התובע שובץ בקובי שיווק בע"מ, אולם עבד שם חמישה ימים בלבד. כאמור, הגענו למסקנה כי התובע לא עשה מאמץ כן להשתלב במקום העבודה, למרות שלא קיימת מניעה בריאותית או אחרת לעבודתו בקובי שיווק בע"מ. לתובע אין זכות מוקנית לעבוד בעסקים בהם עבד בעבר או במתכונת בה עבד בעבר.

39.2.                   יש להביא בחשבון גם את האינטרס של ברק קורקוס, משגיח הכשרות שהחליף את התובע, על מקום עבודתו. כאמור, בית הדין אמור לשקול אם יש מקום לתקן "עוול בעוול", ובמקרה הנדון אין מקום לגרום עוול למר ברק קורקוס, כאשר התובע יכול היה להשתלב בעבודה כמשגיח כשרות בקובי שיווק בע"מ, ומשיקוליו בחר שלא לעשות כן.

39.3.                   במצב הדברים היום, נראה לנו כי אין סיכוי לעבודה משותפת של התובע ושל הנתבעים, וכי משבר האמון שנוצר בלתי ניתן לגישור. בהקשר זה נציין כי התובע בהתנהלותו תרם משמעותית למצב דברים זה, הן בהתנהלותו עובר להגשת התביעה לבית הדין (דחיית הניסיונות ליישב את המחלוקת בהסכמה, דרישה להתחייבות מוחלטת שלא לנקוט נגדו צעדים כתנאי לחזרתו לעבודה), הן בסגנון הבוטה בפניותיו לנתבע 2 ובכתבי הטענות, כאשר הוטחו כנגד הרב דברים קשים ביותר בסגנון שאינו מקובל ואינו ראוי, והן בהתנהלותו לאחר מתן ההחלטה בבקשה לסעד זמני, עת לא ניסה להשתלב בעבודה בקובי שיווק בע"מ. לאור האמור, איננו סבורים כי יש מקום להורות לנתבעים לשבץ את התובע במקום עבודה אחר.

40. סעדים כספיים: כאמור הפסקת עבודתו של התובע בחודש אוקטובר 2008 הייתה שלא כדין, ונעשתה משיקולים פסולים, עקב פעילותו הפוליטית. אמנם, לתובע ניתנה הזדמנות לשוב לעבודה בקובי שיווק בע"מ והוא לא מימש אותה משיקוליו, אולם אין בכך כדי לשלול את זכותו לסעדים כספיים בגין הפסקת עבודתו שלא כדין. אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי על אבדן זכויותיו במקומות העבודה בהם הועסק עובר להחלטה על הפסקת עבודתו, פיצוי בעד אבדן שכר לתקופה מיום 26.10.08 עד יום 23.12.08, ופיצוי על נזק שאינו נזק ממון בגין סיום עבודתו של כדין. לעניין הפיצוי בעד אבדן הזכות לפיצויי פיטורים נציין כי גם אם התובע היה משתלב בעבודה בקובי שיווק בע"מ, בכל מקרה היה זכאי לפיצוי זה, כיון שקובי שיווק בע"מ לא הייתה חייבת לשלם לו פיצויי פיטורים בעד תקופת עבודתו בעסקים האחרים. את סכום הפיצוי חייבת לשלם לתובע נתבעת 1, המועצה הדתית חולון.

41. הסכומים המגיעים לתובע:

41.1.                   כאמור, קבענו כי התובע זכאי לפיצוי בעד אבדן הזכות לפיצויי פיטורים מהעסקים בהם הועסק ופיצוי בעד אבדן השתכרות לתקופה מיום 26.10.08 עד יום 23.12.08. אולם, התובע לא הציג ראייה כלשהי להוכחת הסכומים אותם השתכר, ואפילו לא הצהיר בתצהירו מה היה שיעור שכרו. בנסיבות אלה, לא ניתן לפסוק לו פיצוי בסכום קצוב, אלא רק ליתן פסק דין הצהרתי לפיו התובע זכאי לפיצוי בשיעור פיצויי הפיטורים בעד תקופת עבודתו בעסקים בהם הופסקה עבודתו ובשיעור שכרו לתקופה מיום 26.10.08 עד יום 23.12.08. חזקה על נתבעת 1, שהיא גוף ציבורי, כי תקיים את החיוב על אף שמדובר בפסק דין הצהרתי.

41.2.                   התובע אינו זכאי לפיצוי בעד הודעה מוקדמת, בהתחשב בכך שניתן לו פיצוי בעד התקופה מיום 26.10.08 עד יום 23.12.08, ובכך שעבודתו בקובי שיווק בע"מ הופסקה ביוזמתו.

41.3.             

41.4.            5129371

41.5.                   54678313התובע גם לא הוכיח כי לא שולמו לו דמי הבראה, שכן לא הציג תלושי שכר ולא הצהיר דבר בעניין זה, ולכן התביעה לפיצוי בשיעור דמי הבראה בעד תקופת עבודתו נדחית.

41.6.                   בהתחשב במכלול הנסיבות, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בעד הפסקת עבודתו שלא כדין בסך של 15,000 ₪.

41.7.                   בהתחשב בשיעור ההוצאות שנפסק לזכות התובע בהחלטה בבקשה לסעד זמני ובמהלך ההתדיינות, תשלם הנתבעת 1 לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין.

41.8.                   הסכומים המגיעים לתובע ישולמו בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבעת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

42. סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית, והתובע זכאי לפיצוי בעד הפסקת עבודתו כמפורט בסעיף 41 לעיל. 

 

5129371

54678313ניתן היום, 9.8.09, בהעדר הצדדים. 

נ.צ. (עובדים)                                     לאה גליקסמן, שופטת                      נ.צ. (מעבידים)

גב' נעה נוריאל                       סגנית הנשיאה                                 מר איתן ליברוט




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > כשרות > על מה חויבו המועצה הדתיית חולון ורב העיר בתשלום של 7500 ש''ח
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext