"מלכות בית דוד"

הכהנים שמבית החשמונאי שקדושי עליון היו, צדיקים וחסידים גדולים, ועל ידם נעשתה תשועה גדולה לישראל בימים ההם, וגילוי נס לדורות עד לזמן הזה - מפני מה לא נתקיְּמה מלכותם בידם, ומפני מה פגעה בהם מידת הדין כל כך קשה ונהרגו כולם, וזרעם נכרת מישראל?:
אכן, מאת ה' היה הדבר הזה לבעבור ישמעו כל דורות בית ישראל וירָאו מלהפר שבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא לדוד עבדו להיות למלך על ישראל לעולם, ולבעבור לא תפול מדברי צוואת אבינו הזקן שערה אחת ארצה. שכן צִוָּה יעקב אבינו בטרם מותו אל כל בניו: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט). כלומר משינתן שבט מלכות ליהודה, שוב לא יסור ממנו לעולם. שרים שופטים ושוטרים - כן, משוחים בהוד מלכות - לא:
החשמונאים בדורם גדולי הדור היו ולא היה דומה להם בקרב כל אחיהם. צדיקים וקדושים היו כמלאכי עליון, וחרדו למסור המלכות וההנהגה בעם ישראל ההרוס ורצוץ, בידי זרע המלוכה שלא היו חזקים כמוהם ולא צדיקים כמוהם, וחששו שמא יבולע לישראל מהם, עמדו ולקחו הכבוד לעצמם לשם שמים ולמען עמם וארצם. וה' לא כך חשב, אלא - אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב. והיתה מחשבתם זאת לקחת המלוכה בידם כשגגה היוצאת מלפני השליט, ואין משוא פנים בדין, ולא עמדה להם זכות כל צדקותיהם. ולא עוד, אלא מפני שצדיקים היו, הקדוש ברוך הוא דקדק עמהם כחוט השערה ומִצה אתם את הדין על שנגעו במלכות בית דוד ומשחו מלכים אשר לא מזרע דוד
וזו לשון הרמב"ן ז"ל בפֵרושו על התורה:... וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם - נשתכחו התורה והמצוות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעה בני חשמונאי הזקן החסיד, המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם, נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף אל מה שאמרו חז"ל: 'כל האומר מבית חשמונאי אני - עבד הוא', (שהורדוס עבדם, השמידם וישב על כסאם) שנכרתו כולם בעוון הזה וכו', בעבור זה שמלכו, ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי. והיה עונש מידה כנגד מידה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום:
ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו (במדבר יח):
תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וגו' ולא היה להם למלוך, רק לעבוד את עבודת ה'. וראיתי בירושלמי וכו': אין מושחין מלכים כהנים וכו' - לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל (דברים יז), מה כתיב אחריו? לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה וגו'. עד כאן לשון הרמב"ן ז"ל:
הא למדת כמה קשה מוראו של הדין, שאין הקדוש ברוך הוא נושא פנים אפילו לחסידיו. וכל כך למה? כדי לקיֵּם אמונתו לדוד בחירו:

_________________