מידע "כללי" על המושג ערב רב...
מובא בזוהר בראשית: וחמש מינין אנון בערב רב ואנון [סימן נג"ע ר"ע] נפילים גבורים ענקים רפאים
עמלקים... ומאלין שאשתארו מנהון בגלותא רביעאה, אנון רישין בקיומא סגי ואנון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר (שם ו'): "כי מלאה הארץ חמס מפניהם..." "גבורים" מינא תליתאה עלייהו אתמר: "המה הגבורים... אנשי השם", ואנון מסטרא דאלין דאתמר בהון (בראשית י"א): "הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם", ובנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ספר תורה ועטרה על רישוי ולא לשמא דייה אלא למעבד לון שם, הדא הוא דכתיב: "ונעשה לנו שם", ובסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאנון כעפרא דארעא וגזלין לון...
פירוש הזוהר:
"המתמנה על הצבור ומנהיגם ברחמים, בידוע שנשמתו מכנסת ישראל, אבל המתמנה בכלי חמס, נשמתו משורש נחש. הבונים מוסדות תורה לקנות להם שם ולהתגבר בזה על העם, למשול עליהם ביד חזקה, המה ה"גבורים" מהערב רב. "... וזה להם האות כי כל המתמנה על הצבור ומנהיגם ברחמים ונותן נפשו עליהם, בידוע, שנשמתו מכנסת ישראל, כי מרחמם ינהגם. אמנם המתמנים על ישראל בכלי חמס, נפשותיהם באה משורש נחש... כי לא יבנו הם בתי כנסיות ובתי מדרשות רק להיות חרב בידם לעשות חפצם ורצונם להתגבר על העם..." ("כתם פז" מהגאון המקובל האלוקי עיר וקדוש רבי שמעון לביא זצוק"ל בעל מחבר זמר "בר יוחאי" בדף פ"ה).
פעם אחת כשהרה"ק החוזה מלובלין זצ"ל היה סגור בחדרו בליל שבת קודש קודם קידוש, פתח פתאום את הדלת לבית המשמשים והבית היה מלא אדמורי"ם וזקנים מגדולי תלמידיו כולם מלובשים בגדי לבן, ויפנה אליהם החוזה ואמר להם, הנה כתיב "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" ופירוש שם אונקלוס "ומשלם לשנאוהי טבוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון" וכו', אם כן שואל אני אתכם:
בשלמא אם הרשע להוט אחר תאוות ממון או תאות הכבוד, נותנים לו ממון או כבוד הרבה, אבל אם הרשע אינו אוהב לא כבוד ולא ממון אלא אוהב להיות רבי ואדמו"ר ובעל מדריגות, במה משלמין לו העובדין טבין בהאי עלמא?
אלא על כרחך בוודאי כך הוא, שמי שאוהב להיות רבי נותנים לו מן השמים להיות רבי בכדי להאבידו מעלמא דאתי חס ושלום, ותיכף סגר הלדת, ונפל על הנאספים שם פחד גדול מדברי החוזה, וטרם הספיקו להתיישב בדבר הלך אל השלחן לסעודת ליל שבת קודש...
....וחמש מינין אינון בערב רב, ואינון (סי' נג"ע ר"ע) נ'פילים ג'בורים ע'נקים ר'פאים ע'מלקים, ובגינייהו נפלה ה' זעירא מאתרהא, בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק, אשתאר בב"ל, (בראשית יא ט) כי שם בלל יהו"ה שפת כל הארץ. ואלין אינון דאשתארו מאלין דאתמר בהון (שם ז כג) וימח את כל היקום, ומאלין דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה, אינון רישין בקיומא סגי, ואינון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר (שם ו יג) כי מלאה הארץ חמס מפניהם, אלין אינון עמלקים. [וחמש מינים הם בערב רב, והם נפילי"ם, גבורי"ם, ענקי"ם, רפאי"ם, עמלקי"ם, ובגללם נפלה ה' קטנה ממקומה, בלעם ובלק מצד עמלק היו, קח ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק, נשאר בבל, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ואלו הם שנשארו מאלו שנאמר בהם וימח את כל היקום, ומאלו שנשאר מהם בגלות רביעית, הם ראשים בקיום הרבה, והם עומדים על ישראל כלי חמס, ועליהם נאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם, אלו אלו עמלקים].
ספר עץ הדעת טוב - פרשת בא
וגם ערב רב וכו' מלת וגם ריבה להוסיפם עם יצא הצאן והבקר הנזכר בסוף הפסוק וכאלו אמר וצאן ובקר עלה אתם וגם ערב רב והכוונה להודיע כי הערב רב לא הי' תוך ענני כבוד אלא חוצה להם גם מקנה הצאן והבקר. ודע כי אלו היו נפשות חצוניות מצד עשו שעליו נאמר ורב יעבוד צעיר והם ערבובייא מסטרא דרך וז"ש בספר הזוהר כי לא מצריים היו אלא עמלקים וכו' ה' מינים הנזכר שם בפרשת בראשית בפסוק המה הגבורים וכו' ובזה יתבאר טעם ויאהב יצחק את עשו לסיבת כי ציד בפיו הם אלו הערב רב שהיו מתחברים אז בו והיו עתידים להתגייר נודע כי הגרים מחמת יראה הם מסטרא דפחד יצחק ולא באלה בחר ה' כי אם בזרעו יעקב.
הראשים על ישראל יהיו בכל אתר ואתר - הערב רב, וכל יראי השם יהיו בצער ובדוחק תחתם – המה יהיו הדיינין ויקבלו שוחד, ותמלא הארץ חמס מפניהם.
ה"רעיא מהימנא" מביא (בפרשת נשא דף קכ"ו), וזה לשונו: ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעיא ככלב מת דסרח בינייהו, דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בין מלכוון ואתהדרו אנון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקודשא בריך היא דאתמר בהו (יחזקאל ל"ד ל"א): "ואתן צאני וצאן מרעיתי אדם אתם", ולית לון יכולת למעבד טיבו עם תלמיד חכם ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין, אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון, ואפילו חיי שעה, וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדחקא ביגונא חשיבין ככלבים, בנים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות? דלא אשכחו אכסניא בינייהו, ואנון ערב רב אנון עתירין בשלוה בחדוא בלא צערא בלא יגונא כלל, גזלנין מרי שוחד דאנון דינין רישי עמא "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בראשית ז' ג'), עליהם אתמר (איכה א' ה'): "היו צריה לראש..."
הערב רב יש להם קימה פתאום - זהו הסימן
לדעת שהם אינם מצד הקדושה
מהרב הקדוש מקאמרנא: כל תשוקת הערב רב לקפוץ בראש.
הרבי הקדוש מסאסוב אמר: כל מה שיש בקדושה יש נגדו בסטרא אחרא. הצדיקים כפופים לפני הסטרא אחרא, כי דרכם צלחה. יש מפורסמים שמפרסם אותם הסמאל – ראש דסטרא אחרא עולה לגדולה פתאום, אבל ראש דקדושה לאו בשעתא חדא.
הבעל שם טוב הקדוש אמר: יש מפורסמים שמפרסם אותם הסמאל – ראש דסטרא אחרא עולה לגדולה פתאום, אבל ראש דקדושה לאו בשעתא חדא. הרבי הקדוש מלובלין בהאי פחדא יתיב שמא אינו צדיק. כל צדיק צריך לבקש רחמים על עצמו, וכן כל אחד צריך לבקש רחמים, שיתקשר לצדיק אמת וינצל מראשי הערב רב. "קום עשה לנו" – כל תשוקת ערב רב עד היום - "נתנה ראש" – ששרשם מ"ראש", כידוע, ולכן כל חפצם לעלות בראש וראשון, והם מקליפת נגה, ועושין לעצמם ראש ולענה, שהוא שֵׁד יהודי מקליפת נׁגַּה, ואמר הצדיק הקדוש רבי משה ליב מסאסוב: ראשי תיבות עזאזל - זה לעומת זה עשה אלוקים ממש בדומה, שיהיו שניהם שווין במראה ובקומה ובדמים, שיש רבנים ורבי ושוחט וחזן וצדיק מסטרא דנגה קליפה קשה נגד כל אלו שיש בסטרא דקדושה, והם צרעת ממארת וצדיקיא אתכפיא קמייהו, כי דרכם צלחה. עיין (בספר דמשק אליעזר) משם מרן רבי ישראל בעל שם טוב, שיש מפורסמים שמפרסם אותם הסמאל הרשע, עיין שם, וכל ראשים של ערב רב נאמר בהם "קום" – בשעתא חדא יש לו קימה פתאום, אבל ראש דקדושת ישראל לאו בזמנא חדא... אבל לעשיו בזמנא חדא נהיר ליה וכך הם ערב רב, וזה קום של ערב רב בשעתא חדא ונעשה אותך לראש.
הנשפעים מהקליפה רובו רע ומעוטו טוב.
רובו רע ומעוטו טוב, וטמא טמא יקרא, והוא נמצא בבני אדם שיש להם גאוה וגאון להיות רב ורבי וראש. כמה שאמר החסיד: הרבה בדיקות צריכין לבדוק לבבו, שלא יהיה כפרעה וכחירם - רשעים גמורים, שעשו עצמם אלוקות, ורוב קליפה זאת מצוי בין הלומדים וראשי עם ערב רב, ובקל יוכל לדחות מהקדושה להיות רובו רע, רוצה לומר, והטוב שבו חלף. (היכל הברכה פרשת ויצא)
 |
|
|
