|
|
| נשלח ב-13/1/2009 23:12 |
 |
| |
יש לי מה להגיב על כל הדיון כאן. בהזדמנות אפתח אשכול ואביא את הדעה האמיתית והנכונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2009 23:12 |
|
| |
יש לי מה להגיב על כל הדיון כאן. בהזדמנות אפתח אשכול ואביא את הדעה האמיתית והנכונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2009 23:15 |
|
| |
קריסטל א'
סליחה על ההערה, אבל את חיה עם דמיונות לגבי הבנות שלא לומדות בבית יעקב (ואני לא מתכוון לבנות שלומדות בתיכון דתי או חילוני ואפילו לא ברשת אמי"ת). הבת שלי לומדת באולפנה והולכת עם גרביים עבות (לא אלו של הדינרים בצבע גוף אלא גרביים אמיתיות) גם בקיץ. היא מסיימת חטיבה וחיפשה אולפנה של צדיקות אפילו שזה עם פנימיה, בכדי ללכת לאולפנה יותר רצינית.
דווקא הבנות עם הכפיה של בית יעקב יש שהולכות מחוץ לבי"ס עם התיאורים שלך.
תמי א'
תתפלאי, יש מוסדות אחרים קצת יותר נורמליים מבית יעקב. תאמיני לי כשתחפשי תמצאי (אלא אם המורה הצליחה לשגע אותך שמחוץ לבית יעקב אין כלום).
קריסטל ב'
הנושא של הדאגה הכספית אכן נמצא יותר בציבור החרדי. ראי מי אלו שמחכים לקצבאות, לסידור מגורים, לדאגה מעסקנים וכד'... אני מקווה שהאמונה התמימה שלך לא תסדק כשתעמדי מול האמת בחיים, אולם יש להכיר כי הציבור החרדי מככב בדוחות העוני והוא תלוי לחלוטין בכספי הציבור (דא עקא שהציבור הכללי אינו אוהב אותו עקב תרומתו הנמוכה יחסית בתחומי השרות הצבאי, יצירת הכנסות למדינה ותשלומי מס). לצערי לא ראינו את האמונה הזאת כאשר קיצצו בתשלומי קצבאות הילדים וכולם התלוננו נגד שר האוצר דאז.
תמי ב'
עכשיו תסבירי לי, אם מחד אינך מרוצה מהחברה בה את חיה ומאידך מיואשת מלשנות אותה, למה שלא תמצאי חברה כלבבך?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2009 23:22 |
|
| |
קריסטל, תודה על האיחולים הלבביים. מכאן הבנתי כל מה שצריך להבין לגבייך, ובזה דם הדיון איתך, מצטערת.
שרפ, לא חושבת שאתה צודק. יש אנשים טובים, כפי שאמרתי פעם- ציבור מושלם אין.
ליטאי, אל תתרגש יותר מדי. אנחנו קולטים גם אם אתה כותב פעם אחת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2009 23:42 |
|
| |
שרפ,שרפ!!!!! אני מתנצלת!!!!! אני כתבתי את ההודעה לפני שאתה הגבת לתמי-על בנות שאינן בנות יעקב...ורק אחרי ששלחתי ראיתי שהגבת עוד לפני...!!!
כל מה שנאמר על בנות שאינן בנות יעקב בתיאור שלי...חוזר למקום שממנו הוא יצא!!!
בנות אולפנה דתיות לאומייות, אני אוהבת אותן!פשוטו כמשמעו!
אני לא מדברת על הדוסייות הבית יעקב, אבל החרדי המודרני הפתוח שמסתובב היום ברחובות, לא מגיע לכפות רגליו על בנות הלאומייות. פשטות. צניעות.
ואני בכלל לא מבינה את התהמולה, אני מאוהבת בציבור הדתי מעל הראש, אני חושבת שהבחורים שם הם גברים אחד אחד. "מלחי הארץ" מה שנקרא. הם בריאים בנפשם.
[ותסכים איתיש זה שביתך הולכת עם גרביים היא באמת לא מייצגת נורמה אצל הלדתיים... כי הדתיות הולכות ע"פ רב בלי גרביים, ובלי הרבה דברים נוספים..]
אבלאתם יודעים מה. פשוט פרשתי. זהו. נמאס לי.אני לא מאמינה ולא מבינה מה בכלל אני מנסה להוכיח ועוד למי....
שנינו צריכים להבין דבר אחד-
אנחנו עם אחד. שניזון ויונק מאותו מקור.
מישהו צריך ללמוד תורה. ואם זה לא אתה. זה מישהו אחר. ולא די שאינך לומד אתה גם מתרעם על אילו שלומדים. משהו לקוי בתפיסה שלך.
יש בי משום מה תחושה כזו שאתה אומר דברים אבל לא אממין בהם במאת האחוזים, שאתה מדבר יותר בשביל הניגוח ופחות על המחשבה שלך האמתית.לא יודעת למה.
לדעתי, מי שמבזבז ת'זמן שלו בישיבה בלמרוח את החיים...אני היתי בועטת אותו לצבא. שם לפחות הוא יעשה בנאדם. והוא יתרום. אבל התורה-היא נשגבת יותר. אין ברירה.
אני מקווה שבחיי האישיים אדע להתמודד ולחיות ע"פ ה"גמישות" עליה דיברתי, שלא לחיות בדוחק, ולדעת לצאת לעבוד כשצריך ועוד יותר לדעת לחזור כשאפשר.
אני כ"כ הייתי מתרעמת כל חיי על החרדים הנצלניים הפרזיטים האלה...עד שקצת הבנתי מה זה תורה... ואני פשוט חושבת שכל מי שנוגח בה-פשוט לא יודע מי היא.
או במקרה שלך-פשוט שכח.
דע לך שלנו החרדים יש הרבה מה ללמוד מהציבור הדתי. המון. בענין הכלכלי-אם תרצה. בענין בצניעות[לא תמיד.] בענין החינוך. בענין התרומה. בענין המולדת. בענין אהבת ישראל ווכו'
אבל כשאני עשיתי חושבים בגיל העשרה שלי-ואוטומטית נמשכתי יותר לציבור הדתי לאומי...
פשוט שאלתי את עצמי: "איפה את תעבדי את ה' יותר טוב?" מבחינת עבודת ה'-זה כאן.
בוא נודה, שצניעות וכשרות, ותורה, וחינוך!! והשקפה- החרדים לוקחים.
לכן, אמרתי לעצמי, לא אכפת לי להיות פחות יפה, פחות משוחררת, פחות ופחות אבל בדרך חיים האמונתית-אני במקום בטוח! ועל זה לא הסכמתי לקחת ריזיקה.
אני לא מדברת עליך-חרדלניק. אני לא מדברת על הנשמות הגבוהות של הציבור הדתי. אני מדברת על רב-על חתך כללי. על הקו המנחה... יותר מדי פספסוים-ןזה רק הולך ומתרחב...
יש הרבה דברים מעצבנים בציבור החרדי-דבריםש היתי שמחה לשנות. אבל לא ניתן.
ומזמן ששואלים אותי מה הציבור שלי אני אומרת שאני "יהודיה" או "בת של אלוקים"... אני שונאת הגדרות, הדבר שהכי לא אופייני לי זה להגרר לויכוחים כאלו. ובכל זאת אני כאן, לומר- שצריך להשכיל לדעת לקחת מכל ציבור את הנקודות הנכונות שלו ולבנות חיים. ולא צריך לבנות אדיאולוגיות ושמות חדשים כמו "חרדי מודרני" "חרדלניק" וכו'... צריך לעשות דברים בשקט. לעצמי.
שרפ, באמת מתחיל לכאוב לי כל הויכוחים הללו, ממש , כי זה לא לענין. אנחנו מנסים בכוונה למצוא פגמיםה אחד אצל השניה. ורע לי עם זה.
אני אוהבת את הציבור שלך לפחות אם לא יותר כמו שאני אוהבת את שלי-ואני שוב אומרת שבחרתי אותו!! לא נולדתי אליו בידת עכוז... בחרתי אותו בניתוח קיסרי!זה לא פשוט. אבל זו החירה שלי-וזה הדבר היחיד שאני הכי סגורה עליו בעולם.
הכל מתחיל בבית-ולכן אני אורמת זה זמן לעשות דברים בשקט. לא לתקן אתה עולם.את עצמינו.
אותי.
לילה טוב,
בשורות טבוות.
כל טוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 16:58 |
|
| |
בס"ד
גברת פנינה קריסטלוביץ' תליט"א,
מחכים לפנינה הבאה...
שיהיה על מה להתווכח
_________________
אמונה~שמחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2009 00:16 |
|
| |
כִּי נֶדֶר יָצָּא מִפִּיךָ
כִּי לֹא טָבַל גּוּפֵך
כִּשְׁקִיעַת עֲרְבָּיִים אוֹ כִּשְׁחִיַּת לְבָנָה
בְּקִפָּאוֹן שָׁמַיִם, לֵילוֹתָייךְ הָיוּ לִפְּרוּדוֹת
יָכֹלְתְּ כָּמוֹנִי לִסְפֹּר כּוֹכָבִים
אֲנִי יוֹדַעַת בִּתִי,
אֲהָבוֹת זָרוֹת יְנַכְרוּ בְּאֹזְנָייךְ
אַךְ טָעַם אַהֲבַת-אֵל בְּפִיךְ.
כִּי יְקָרְבוּ אֵלַיִךְ נִגוּנֵי הַיָּגוֹן
לֹא תִּפְרְחִי וְלֹא יִתָפֵשׂ רֵיחֵךְ,
גוּפךְ יִשַּׁק לַמִפְרַצִים
אַךְ סִירוֹת לֹא יִמְצְאוּ אֶת דַּרְכָּם
לְיַבֶּשֶׁת לִבֵּךְ כִּי בֹּץ תּוֹבְעָנִי מְכַסֶּה
בּוֹ אִישׁ לֹא יוּכַל לִתְבֹעַ חָתְמוּ.
אָבוֹא בְּבֹקֶר וְלַיל אֶחָד
לְכַסּוֹת אוֹתָךְ חֵמְלָה
ענוּגת גַּעְגּוּעִים וְאַהֲבַת-שְׂרפִים
מֵחַכָּה לָךְ,
מְחַכִּים לָךְ הַגְדוּלָה, הַתִפְאֶרֶת וְהַעֲטָרָה.
אֶהְיֶה שָׁם בְּצָהַרֵיי קַרְנָיִים
עֶת השזִיפִים יוֹצְאִים לִתְפֹּס צֶבַע
וַאֲלַטֵּף שֶׁעֵרֶךְ שְלֹא זָכָה לְהפִיץ
רֵיחוֹ בֵּין בַּחוּרֵי יְרוּשלים
וְתָלְתָלַייךְ יְחבְּקוּךְ כְּאַהֲבַת גֶּבֶר
שֶׁיָּדוֹ הָיְתָה עָלַיךְ בָּרִאשׁוֹנָה.
וְלֹא אֶרְצֶה לָלֶכֶת וְאֶקְפֹּץ אֶגְרוֹפֵי
לְמוּל חֶטְא אלוהיךְ שְמֵמִית אוֹתָךְ
קֹמֶץ קֹמֶץ לְמוּל עֵינַי.
בֹּקֶר אֶתְעוֹרֵר וְהִנָּךְ רִקָּבוֹן וַתוֹלָע.
בְּכִייוֹת נָשִים כְּבָר אֵינָן מוֹעִילוֹת
בְּכִי אַתְּ, כִּי רַק לָךְ מֻתָּר לִדְמוֹע
טִבְלִי בְּתוֹכָן- כִּי לֹא תוּכְלִי עוֹד.
לֹא נוּכַל לְהַגִיע אֶל הַשְּׁעַרִים הנְעוּלִים
כִּי נִשְגָבִים הֵם מְאִיתָנוּ,
בִּכְי, כִּי אֲבִיךְ
הוּא
יִפְתָּח.
השיר הזה נכתב לפני 4 שנים, מדהים שיש דבריםש לא משתנים, שיש רגשות שגם היום אביע באותה צורה, שיש רגעים שימשיכו כל החיים לשרוט לי את הנשמה, ושסיפורו של יפתח- תמיד מרגש אותי מחדש.
אני מסתכלת על השיר, ואני תוהה, אם אני לא "פזיונטנרית"[לשון פינטוז],
אם אני לא מחכה למשהו שבכלל לא קיים, לא בגלל יאוש, אלא בגלל הציפייות או התקוות, או התפילות, האם בראשי לא ציירתי אותו יותר מדי דמיוני,
האם אני לא חיה באשליה מתוקה בעצמי,
והאם העצב והכאב גדלו בעוד שנה או שאני פשוט סוחבת אותם איתי כחלק בלתי נפד מהחיים...
האם יש לו מקום? האם להשאיר לו מקום?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2009 00:18 |
|
| |
בס"ד
יופי, קריסטל... יופי.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2009 00:22 |
|
| |
אז את גם משוררת בנוסף לכל....
שיר יפה,
אבל הוא דורש התעמקות.
(לא בשעה זו של הלילה....)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2009 00:37 |
|
| |
ואניף ידי והנה נדמה
ועטי נופל מבין אצבעותי
ודמעה יורדת לחה-חמה
רואה אור מבין ריסי עיני
ואין יודע על מה ולמה
נאלמה שירתי וניגונָי
כותב שורה ומוסיף עוד כמה
מטביע בהן צערי ויגונָי.
אך צער מילי נמחקים בשמחה
על ימים חדשים שצצים ועולים
אל תקופה חדשה - מבשרת פריחה
של חיים נפלאים מלאים בצלילים
צלילי ילדים, ורעש בכיים המתוק
נמהלים ברעש מכונת הכביסה שמולם
וסיר על האש וצילצול טלפון רחוק
מבשרים על עולם שהולך ומוקם.
_________________
בכל עניין, בכל שאלה. בינתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2009 12:57 |
|
| |
לא קראתי את כל האשכול אבל מלמעלה אשכול מעולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2009 16:06 |
|
| |
| קריסטל77 כתב: |  |
כִּי נֶדֶר יָצָּא מִפִּיךָ
כִּי לֹא טָבַל גּוּפֵך
כִּשְׁקִיעַת עֲרְבָּיִים אוֹ כִּשְׁחִיַּת לְבָנָה
בְּקִפָּאוֹן שָׁמַיִם, לֵילוֹתָייךְ הָיוּ לִפְּרוּדוֹת
יָכֹלְתְּ כָּמוֹנִי לִסְפֹּר כּוֹכָבִים
אֲנִי יוֹדַעַת בִּתִי,
אֲהָבוֹת זָרוֹת יְנַכְרוּ בְּאֹזְנָייךְ
אַךְ טָעַם אַהֲבַת-אֵל בְּפִיךְ.
כִּי יְקָרְבוּ אֵלַיִךְ נִגוּנֵי הַיָּגוֹן
לֹא תִּפְרְחִי וְלֹא יִתָפֵשׂ רֵיחֵךְ,
גוּפךְ יִשַּׁק לַמִפְרַצִים
אַךְ סִירוֹת לֹא יִמְצְאוּ אֶת דַּרְכָּם
לְיַבֶּשֶׁת לִבֵּךְ כִּי בֹּץ תּוֹבְעָנִי מְכַסֶּה
בּוֹ אִישׁ לֹא יוּכַל לִתְבֹעַ חָתְמוּ.
אָבוֹא בְּבֹקֶר וְלַיל אֶחָד
לְכַסּוֹת אוֹתָךְ חֵמְלָה
ענוּגת גַּעְגּוּעִים וְאַהֲבַת-שְׂרפִים
מֵחַכָּה לָךְ,
מְחַכִּים לָךְ הַגְדוּלָה, הַתִפְאֶרֶת וְהַעֲטָרָה.
אֶהְיֶה שָׁם בְּצָהַרֵיי קַרְנָיִים
עֶת השזִיפִים יוֹצְאִים לִתְפֹּס צֶבַע
וַאֲלַטֵּף שֶׁעֵרֶךְ שְלֹא זָכָה לְהפִיץ
רֵיחוֹ בֵּין בַּחוּרֵי יְרוּשלים
וְתָלְתָלַייךְ יְחבְּקוּךְ כְּאַהֲבַת גֶּבֶר
שֶׁיָּדוֹ הָיְתָה עָלַיךְ בָּרִאשׁוֹנָה.
וְלֹא אֶרְצֶה לָלֶכֶת וְאֶקְפֹּץ אֶגְרוֹפֵי
לְמוּל חֶטְא אלוהיךְ שְמֵמִית אוֹתָךְ
קֹמֶץ קֹמֶץ לְמוּל עֵינַי.
בֹּקֶר אֶתְעוֹרֵר וְהִנָּךְ רִקָּבוֹן וַתוֹלָע.
בְּכִייוֹת נָשִים כְּבָר אֵינָן מוֹעִילוֹת
בְּכִי אַתְּ, כִּי רַק לָךְ מֻתָּר לִדְמוֹע
טִבְלִי בְּתוֹכָן- כִּי לֹא תוּכְלִי עוֹד.
לֹא נוּכַל לְהַגִיע אֶל הַשְּׁעַרִים הנְעוּלִים
כִּי נִשְגָבִים הֵם מְאִיתָנוּ,
בִּכְי, כִּי אֲבִיךְ
הוּא
יִפְתָּח. |
|
משגיח לא הספיק, וביקש לפרסם:
מחווה. מבוסס על הפסוקים.
בַּת יָצְאָה לִקְרָאתוֹ, וְרַק הִיא יְחִידָה
וְהוּא כִּרְאוֹתוֹ קוֹרֵעַ בְּגָדָיו
וְצוֹעֵק הוּא אֲהָהּ כִּי הִיא הִכְרִיעַתוֹ
"עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ" אוֹמֶרֶת אֵלָיו
וּמְבַקֶּשֶׁת נַפְשָׁה לִשְׁנֵי חֳדָשִׁים
הִיא וּרְעוֹתֶיהָ נִשְׁלָחוֹת בְּבִכְיָן
וַתֵבְךְּ עֲלוּמֶיהָ עַל הֶהָרִים
זוֹעֲקוֹת נַעֲרוֹתֶיהָ בְּלִי נִשְׁמַע קוֹלָן
וּבָהָר הוּא הַיַעַר, בִּינוֹת הָעֵצִים
בְּמַבַּט נוּגֶה מְעוֹרֵר הִשְׁתַּאוּת
אֵיךְ בִּמְחִי פֶה נָגוֹז חֲלוֹמֵךְ
נִפְרָצִים הַסְּכָרִים וְזוֹלְגוֹת הַדְּמָעוֹת
וְאֶל אָבִיהָ חוֹזֶרֶת מִקֵץ חֳדָשִׁים שְׁנַיִם
אֶת נִדְרוֹ הוּא מֵקִים וּבְיִשְׂרָאֵל שָׂם חוֹק
וּמִנֵּי אָז וּמִיָמִים יְמִימָה
תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת
בְּכֵנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל,
בְּכֵנָה עַל בַּת
כִּי אָבִיהָ
הוּא
יִפְתָּח.
_________________
בכל עניין, בכל שאלה. בינתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2009 09:39 |
|
| |
בס"ד
אין לי מילים...!
יש כאן כשרונות בלתי רגילים:-)
תודה לכם, עשו חיל!
_________________
אמונה~שמחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2009 03:48 |
|
| |
קריסטלי המדהימה-ומשגיח-באמת טוב שאתה פה!
קטונתי מלהביע את אשר יתבקש למקרא הדברים הנעלים!
יישר כוח עצום!
תביאו עוד-תמשיכו להעשיר את האשכול!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 23:43 |
|
| |
מן המטבח קראתי ק-ה...
מוקדש למשתוקקת באהבה.
מתכונים קלים להכנה: [כי אם לא עכשיו אימתי...!?]
עוגיות [פרווה]
המצרכים:
125 גרם מרגרינה
1 כוס סוכר
1 ביצה
2 כוסות קמת תופח
1/2 כוס שקדים טחונים
כוס אחת של - אוכמניות/ צימוקים /חמוציות.
אופן ההכנה:
להמיס את המרגרינה, ולהקציף אותה יחד עם הסוכר לתערובת אוורירית, להוסיף את הביצה ולהקציף הכל יחד. מוסיפים את הקמח והשקדים הטחונים ומערבלים עד לקבלת בצק אחיד [אם התערובת יוצאת דביקה, וחולית תוסיפו כמה קמח שצריך...בלי לפחד..] לאחר מכן תוסיפו את התוספות של צימוקים או אוכמניות או חמוציות וערבבו בעזרת כף.
נפזר סוכר חום בצלחת שטוחה ונכין עיגולים[קטנים!!] מהבצק ומוערכים אותם מעט וצד אחד שלהם טובלים בסוכר החום. נניח את המוכנים על מגש האפייה [ברווחים, כי הם מאוד מתנפחים!] למשך עשרים דקות-חצי שעה בחום של 180 מעלות [יש לשים עליהם עין ולבדוק אותם בזמן האפייה].
יש להכניסם בחיוך ולומר :"לכבוד שבת קודש..!"- כי רק ככה הם באמת מצליחות וטעימות.
J
אזהרה: ברגע שעושים פעם אחת, ידרשו מכם גם פעם שנייה...
בתאבון..
|
|
|
|
|
