בתגובה לשאלה של לילי מה עושים כשמבינים שצריך לנדנד ולהתחנן והשתדל אבל הלב קשה . איך מרככים אותו ואיך שורדיםב כל זאת...?
טוב, שאלה מעולה. שאלה שגם אני שאלתי. היו זמנים[וואי,כבר בקושי זוכרת..] שלא ידעתע מה זה דימעה. הייתי בוכה שמישהו לא עלינו נפטר. ומה הקשר בין דמעות לתפילה בכלל..?!
עד כמה שזה ישמע לך מוזר, הלב שלך הוא האויב הכי גדול שלך.
אנחנו מוזהרים "ולא יפתה אחרי לבבכם.."- הרגש. אוהב את הנעים לי. את מה שעושה לי טוב. ומוכן להרגיש דברים שיחזירו לי סיפוק. לעומת זאת השכל מעבד נתונים-כאן ועכשיו. ולכן צריך להשליט את השכל על הרגש.על הלב.
זה ישמע אבסורדי ופשטני אבל זה עובד- תקראי על תפילה. תקראי המוןץ. על סיפורים. מאמרים. על הרצאות. ככה נפתחתי...ככה התרככתי..ככה הבנתי באמת מזה להחמיץ יום של תפילה בלתי מנוצלת כראוי. זה ענין של עבודה. אבל זה שווה-זה כרטיס ביקור ב"פירסט קלאס" אצל האלוקים.
את יודעת, את לא רוצה מספיק. את קצת שאננה. יש בליבך אחד למליון של הרגשה שתצליחי להסתדר גם בלעדיו. שהפרנסה היא קצת ממנו והרבה מהבוס שלך. שזיווג זה ממנו אבל כדאי להתחנף קצת לשדכנית... מבינה? רק אם תהיה תלותית לגמריי בו- את תביני שכל החיים שלך בידיו את תפלי בתחנונים כדי לרצות אותו במילותייך...
תחליטי בהתחלה שרק ב"ותן בליבינו בינה, להבין ולהשכיל..." שרק בחלק הזה את מכוונת.
לאחר זמן תחליטי שרק במילים- "ואהבת את ה' בכל לבבך.." את אוחזת עם האצבע.
ז"א תעשי פעולות חיצונייות כדי למשוך את הלבבות...-זה כלל ידוע. בדוק.
תתנוענעי בשמונה עשרה גם אם לא רגילה. תעצמי עיניים חזק-חזק בשמע קולינו גם כשאת לא אוהבת ולא נח...תפתחי את ידייך ב"פותח את ידייך ומשביע.."- תרגישי שכל העתיד שלך תלוי בו.
ותפנימי- שהשעון מתקתק ומה שלא מבקשים או לא מבקשים מספיק- לא מקבלים. תכניסי את עצמך קצת ללחץ. לפאניק סבירה כביכול. תחליטי שמי שלא מבקש היום על ככה וככה לא יקבל לעולם.
תעשי לעצמך מקום תפילה קבוע, כסא שולחן קבועים...
אבל בעיקר תזעזעי את עצמך שאת חייבת לבקש ממנו- אחרת לא יהיה לך.
זה ענין של זמן. זה לא יעבוד לך מחר. זה הרגל. שוב ושוב על הלב... ככה הוא מבין. זה השפה שלו.תרגול בלבד.
ואלוקים יראה שאת מנסה מכל הלב והוא ירכך ויפתח אותו.
גם לך יש לי טיפ- אל תבקשי ממנו שיתן לך דמעות... :-) אחר כך אין דרך חזרה...
 |
|
|
