-----פניני קריסטל-----

אמנם במבט ראשון - בתיאוריה היה נחמד ונעים לחזור לימים ישנים ולעשות טוב יותר דברים.
אך היום אני אומר לקב"ה תודה על כל נסיון שעברתי, וגם מה שלא עמדתי בו, אל תשמחי אויבתי כי נפלתי:קמתי! (עי' שערי תשובה שער ב')

אם היתה לי האפשרות לא הייתי מעביר את מחוגי הזמן לשום נקודה בעבר, כמאמר החכם (ראב"ע): העבר - אַיִן! והעתיד? עדיין! וההווה - כהרף עין, וכו':-)

בואו ננצל כל רגע בהווה.

חודש שמח!

שלום קריסטל,
קודם כל, את כותבת מדהים ומרגש!
יש לי שאלה אליך וכולם.
כתבת כמה פעמים ש"הכי רומנטי בעיניך לראות את אבא שלך עושה כלים", ואני באמת לא מבינה למה כשאישה עושה כליםמכבסת, מגהצת, מבשלת, מגדלת ילדים, דואגת להם, הרבה פעמים גם יוצאת לעבוד,וכו זה נראה טריוויאלי וברור מאליו ואף אחד לא יגיד שזה "רומנטי"??
ואל תגידו לי שאשה היא זו שצריכה לעבוד בבית וכו.. זה נכון, אבל גם הבעל צריך (וחיב) לעזור לאשתו, למה כשהוא עושה משהו זה רומנטי?? ואילו הנשים יקרעו את עצמן וזה יהיה שגרתי וברור?

בחורה_אחת אחת

ככה זה,
כי זה אמור להיות שגרתי וברור שזה תפקידה של האישה.
וכל עזרה מן הצד לא אמורה להיות ברורה מאליה..
כך גם אישה שמפרנסת- לוקחת על עצמה את תפקידו של הבעל, ונותנת לו ללמוד...

אופק,
נכון שתפקידה של האישה לנהל את הבית, אבל ברור לדעתי שגם הבעל צריך להיות חלק אינטרלי!! ולדעתי, אם הוא עושה משהו זה לא נקרא רומנטי, אלא אנושי!
נשים הן לא משרתות של הגברים!

בחורה אחת, שלום,
יפה. העלת שאלה עמננינת וניסחת אותה יפה. ובאמת אפשר לשקוע במחשבות על זה ולנתח ולמצוא כי- וואלה. למה אני ולא הוא...

בואי נסכים שבעולם כל אחד תופס מקום אחר. הכבאי לא יהיה מורה. והפסיכולוג לא יהיה רקדן.
כל אחד נברא עם מיומנויות, כוחות וסיבולות שונות כדי "לשרוד" את העולם הזה...
הדג קיבל סנפירים והציפור כנפיים.
ואת ואני כנשים קיבלנו כוחות ויכולות מדהימים שלגבר-עם כל הרצון הטוב-פשוט אין! בדיוק כמוש הוא קיבל דברים נשגביים ומטלות שאנחנו לא יכולות ולא צריכות לעשות..!

תראי איזה פלא מדהים-ה' טבע באישה מנגנון מדהים שהיא יכולה לחזור על אותן פעולות יומיומייות משעממות ומעצבנות דבר יום ביומו ולהישאר שפויה בנפשה... נסית פעם כל יום כל יום לאכול גלידה בטעם בננה... את תקיאי את זה אחרי שבוע!
גם הדבר הכי יפה ונעים וטוב ומרגיע שחוזר על עצמו הוא יוצר דחיה ובעיטה. והנה אישה יכולה ארבעים וחמשיים שנה לעשות כביסות, כלים, לגהץ לבשל...שוב ושוב ושוב והנה תמצאי אותה גם מחייכת וחיה טוב ומחפשת שיפורים וחיים בתוך הפעולות, ולפעמים היא גם שרה תוך כדי או מכניסה תפילות לבישולים...איך? זה נס.
פשוטו כמשמעו. טבע האישה לחדש מתוך המיושן. יש לנו כח מדהים לקחת פעולה שגרתית ואם רק נרצה להפוך אותה למשאת חיינו...

ו-ה-כ-ל- ענין של איך שאת מסתכלת על זה.
אם תביני מה זו תורה, אם תביני איך את גורמת לרוממות בעלך על יד כך, אם את תגישי אוכל לילדייך ותפנימי שאת בעצמך נותנת להם כח להבין את הגמרא, תסתכלי על הראש שלהם -הם מקבלים אנרגיה, בטן שבעה, תמריץ, חיוך, כוחות, וכל זה בגלל שניצל ואורז...

המשפחה שלך הם הנציגים שלך- את מתפארת בהם. מצוחצחים. שבעים. נקיים. הולכים יפה וטוב מייצגים את אימם המסודרת והמוצלחת. גורמים לך נחת.

הפירוש ל "ג'נטלמניות" זה כל פעולה שהוא לא צריך לעשות ועושה בכל זאת.. כמו לפתוח את הדלת. יש לך ידיים ואת יכוהל לבד אבל הוא עושה בכל זאת. גם את הכלים בכיור - אם זו פעולה שעושה לאישה טוב כשהיא רואה שבעלה מסייע לה בכך- המסקנה שזה לא מקומו הטבעי והוא עשה זאת למענך. למען הבית שלכם.

אני לא יודעת איך הופכים ג'נטלמניות לאישה אולי "רגישה" או "מנומסת"...או "עדינה"... כמו שאת עושה דברים לפעמים שאת לא באמת צריכה אבל את עושה שלא מתפקידך כדי להיות שותפה וטובה ונעימה יותר. למה את מחייכת בפגישה כל הזמן,וחביבה וטובה? הרי הוא משעמם אותך לגמריי.... אבל את כו.את לא חייבת.זה לא מקומך כרגע.ואת עדין עושה את זה וברור שהוא מעריך את זה וזו נקודת זכות בעבורך...


יש עוד להאריך,אך עלי לצאת לצעריי.
מקווה להמשיך-יש לי עוד מה לכתב.


בהצלחה.

קריסטל, כמו תמיד כתבת דברם יפים וחכמים, אני מודה ששיכנעת אותי קצת, ובכל זאת אני עדין חושבת שגם הגבר צריך להיות נושא בעול יחד עם אשתו.
אשמח אם תכתבי עוד בנושא.